עמודי אור רלב

(יג) ובטרם יתנגפו רגליכם כי ראה שאם לא ישובו עתה ימשך הגלות עד סוף משיכת הרגלים, וידוע כי את זה לעומת זה עשה ה', וגם בבחי' הקדושה נגד שליטת שכנגדה ותוקף התגברותם, יש קשר הקדושה גם כן בשיעור קומה כלולה מאברים ופרקים המכוונים לעומת זולתה, וע"ז אמרו חז"ל אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם של אומות מרשיעי ברית, לכן אמר כי אם לא תשובו עתה הנה ארוכה היא שפלותיכם, יתנגפו רגליכם סוף הגוף על הרי נשף [הר שעיר והר פארן] ואמרו חז"ל אם ראית דור שצרות רבות ותכופות באות עליו חכה לו, עם כל זה אין הענין מוחלט. כי במשך הארוך התקוממו עלינו בגזירות ושמדות רבים מסרו נפשם על קדושת שמו ית', רבבות אלפי ישראל אשר בדמם תתימר האומה לפני יוצרינו ית', ורבים אשר לא התגברו לעמוד בנסיון הלכו חשך ולא אור, ונטמעו בארצותם לגוייהם, עד ישוב מצרף ומטהר לזקק כבור סיגים מתוך כור הברזל, וזה אומרו וקויתם לאור בתגבורת הצרות הרבות והתכופות, ושמה לצלמות [תשפוכת דם חסידינו] ושית לערפל [הנמשכים לילך חשך] הנה רמז להם כל הנועד להם, ואולם הסתיר אורך הענין והמשך כאשר הסתירוהו כל הנביאים והחוזים, שפלות ישראל וכניעתם ומיעוט השרידים מקרבם, כי תתבלבל סברתם ודעתם, וכי נתבונן בנבואת ישעיה (פרשה כ"ד) שמה נמצא רמוזים כל קורותינו פזורינו וצרותינו, אמר שם כי כה יהי' בקרב הארץ בתוך העמי' כנוקף זית כעללת אם כלה בציר רמז למיעוט החכמים והחסידים, וכלשון הזה אמר מיכה (ז') אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעוללת בציר אין אשכול כו'] ועם כל זה השרידי' המעטים הללו יתחזקו על מצבם, המה ישאו קולם [רומז לקול יעקב המגין בעדינו נגד ידי עשו, כמבואר בכ"מ] ירונו בגאון ה' צהלו מים [כידוע שהרשעים נמשלו לים] ויעד עוד פזורי ישראל צאן קדשים בירכתי ארץ, וגם שם בכל צרתם יזמרו לשמו ית' עם כל שפל מצבם ענים ומרודם, אמר מכנף הארץ זמירות שמענו, שבח ורון לשמו ית', ורומז לירכתי צפון, המכוון לנגד קדושת הר ציון, וע"ז הענין רומז מזמור הארוך תהלים (מ"ח) ע"ש, ועי' מ"ש הגר"א ז"ל עם תוספת ביאורינו בעה"י בענין ששון ושמחה, לכן אמר צבי [פאר ועטרת הוד הוא] לצדיק, [המכוון בבחינה זו] ואמר רזי לי רזי לי כי הדברים כמוסים לא ניתנו די באר עד יערה עלינו רוח ממרום

(יד) ואם לא תשמעוה עתה לעכב הכבוד ושכינתו ית' לבלי סור מכם, במסתרים תבכה נפשי, רזי לי, מפני גוה, ר"ל נפשי תאבל מפני גוה גוף שלם מראש עד הרגלים תכלית כניעתינו ביד הד' מלכיות עד כלה זעם, ודמע תדמע הנפש הזאת, חיי רוחינו כמארז"ל בפ' בתרא דברכות, כשהקב"ה זוכר את בניו כשהם במעוף צוקה וכובד השיעבוד מוריד שתי דמעות לים הגדול [בארנו ציור הענין במ"א בעה"י] ותרד עיני דמעה בפועל ממש כי על העתיד להיות צייר הבכי לנפש במסתרים, ואולם כי נבואת של ירמי' הי' לאחר גלות יכני' ועל זה בכה בפועל, ואמר ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה' החרש והמסגר, ועל בחינה זו העירנו גם איוב בחשבו הד' מתכות כסף וזהב ברזל ונחשת, רמז לד' מלכיות, וחלקן לשנים כמו שחלקן דניאל האיל בעל הקרנים הורה למלכות פרס ומדי והצפיר והשעיר וקרניו למלכות מוקדון וראמילוס, וכן חשב כאן, והתחיל בכסף לפי שאיוב הי' בימי פרסיים, כמבואר בפ"ק דב"ב חשב תחלה הכסף שבזמנו ואח"כ הזהב למעלה ממנו, ולכן כסדר זה חשב הברזל והנחשת שלמעלה ממנו, וביארוהו חז"ל בירושלמי שהצגנו פתח דברינו שד' דברים הללו הן תשמישו של עולם, כי העולם כולו נכנס תחת סוג הד' מלכיות אלו כסדרן, ועלינו יגינו הת"ח בזכותם להתיצב לפני אדון כל להליץ בעדינו, וכלן אלה אם אבדו יש להם חליפין כנודע חלוף המלכיות זה אחר זה

אבל ת"ח שמת מי מביא לנו חליפתו, מי מביא לנו תמורתו, אבדנו מגן וצינה נגד תשמישו של עולם ושלטונם, וענין חליפתו ותמורתו, נלענ"ד שהונחו שמות אלו, חליפין נקרא מה שנכנס לרשותו של אדם דבר חליפי דבר, אולם לשון תמורה הוא על דבר שאינו בגדר קנין וזכות, כמו ההמיר גוי אלהים, שהאלהות אינו דבר קנוי לאדם, רק יחשיביהו ויכבדיהו תמור דבר אחר שהי' מכבד, [ודרשת חז"ל (ב"מ מ"ח) ועל התמורה זו חליפין אינה סותרת זה ע"ש] והנה הת"ח בהיותו אתנו הוא תועלת לנו לחכמתינו על שני פנים, א) כי נקח לקח מפיו בהלכות ומשפטי התורה, והוא משועבד לנו בזה על דרך קנין כמאחז"ל ב"מ פ' השואל שאיל לן מר כו', ב) כי בזמן שהת"ח בעולם אור החכמה מתרבה בעצמותו בשפע אצל כל תופסי התורה, וחכמת עסק תורתו מיפעת על לומדי התורה בדורו, ולכן אחז"ל (תענית פ"ג) שבבא חוני המעגל אחר דניים שבעין שנין, אמרו בני הישיבה נהירין לן שמעתתא כבשני דחוני המעגל, הרגישו תוספת אורה בשמועותיהם הנאצל מאור חכמתו ועסק תורתו, ובהעדר הת"ח ואיננו כי לקח אותו אלקים, יחשכו כוכבי נשפינו, ושמעתתן מחשכא ואלו התנוצץ לנו אור חדש מת"ח אחר היינו מתנחמים, אבל חבל על דאבדין ולא משתכחין שתי הבחינות, ת"ח שמת מי מביא לנו חליפתו להשתעבד לנו לקנינינו ללמוד ממנו, ומי מביא לנו תמורתו אור שופע ממנו שהוא בגדר תמורתו, וכדסיים הקרא והחכמה מאין תמצא, אהה מאין יתבררו לנו שמועות והלכות שלמדנו ממנו, ואי זה מקום בינה שהמקום שת"ח שרוי בהיותו בזה העולם הי' העולם שלנו מקומו, וניתוסף בו אור תורתו אצל הכל, אבל אחרי שעלה השמים הנה לא כאן אתנו מקום בינה, להשיג על ידו תוספת אורה, שוטטו נא אחינו בכל קצוי מדינה ההניח אחריו כמוהו בתורה וביראת ה' ובמדותיו הנודעים על כנפי ארץ אשר האיר עיני הדור בחיבוריו, שמה נודעה ידו החזקה וזרוע עיונו בש"ס ופוסקי', נהירין לי' שמעתתא, ובשכר יגיעתו ושקידתו [מנעוריו ועד יום עלותו לשמים] בתורת ה', זכה לזכות את הרבים לתורה ולתעודה, וירא הוא ית' כי אין העולם כדי לו נטל את האור וגנזו בשמי ערבות, בא שמשינו, כעורים נגששה, מי ילבן לנו הלכות עמוקות, כי הנה החשך יכסה ארץ נמס רוחינו לקול השמועה, סוגרו דלתות החכמה ואין פותח, הארץ בריחי' בעדה ואראלים אחזו באה"ק

(טו) וביאור מאמר הכתוב ואיזה מקום בינה, דמשמעו שאין כאן רק שינוי מקום בהעדר הת"ח, כן הוא באמת כי עסק התורה מיוחס לת"ח אף אחרי מותם, כמאחז"ל ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, ואמרו בב"מ פר' הפועלים דרבנן סלקי למתיבתא דרקיעא כל אחד לפי מדרגתו וכשרון זכותו, שם ינוחו יגיעי כח במנוחה שאננה ושפתותיהם דובבות שמועות והלכות, ורבו בבינה יתירה התוספת בהון, ורק בקיום המצות המעשיו' אמרו כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, וע"ז יש לבאר מאחז"ל (ברכות ה:) ר"א חלש על לגבי' ר' יוחנן חזא דהוה קא גני בבית אפל גלי' ר' יוחנן לדרעי' ונפל נהורא חזיי' דהוי קא בכי א"ל אמאי קא בכית אמר לי' להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא אמר לי' על דא ודאי קא בכית כו' עיין מפרשים, והדבר נראה קצת רחוק גם יקשה בפשוטו למה לא הבהיק תחלה מאור פניו עד דגלי' לדרעי', והלא פניו הי' גלוי מתחלה, אבל הדברים מתבארים בעה"י לנכון, ידוע כי בעשות האדם מצות קונו בשלימות באחד מאבריו, ולא פגם מעולם באבר ההוא, נעשה האבר ההוא מרכבה לשכינה ושכינתו ית' תופיע שם באור נפלא, כדרך שאמרו חז"ל בירו' יומא שבבית ראשון הי' הכה"ג נכנס ויוצא לפני ולפני' לאורו של ארון, כי כיון שהי' שם משכן אור הרוחני וקדושתו, נמשך ממנו אור גשמי כי כל הדברי' שרשם ברוחניות כנודע לח"א, ולפי שאמרו בירושלמי ברכות (פ"ג) הביאוהו הפוסקים שר' יוחנן הי' עלול לנזילות, ולא הי' מניח תמיד תפילין של ראש, ובשל יד הי' נזהר ללבשו תמיד, ובלי ספק כתורה עשה וכמצוה, ולא פגם ידו מעולם בשום חטא כל דהו, ובהניחו תפילין בזרועו הי' שם משכן קדושה כדוגמת מרכבה העליונה וגלי' לדרעי' שעליו תפילין ונפל נהורא, כמו שבארנו באור הארון, וע"ז התעורר ר"א לבכות. אמר כי לא תאבד תורתו של ר' יוחנן במותו כי גם בקבר יהיו שפתותיו דובבות, ויעלה למתיבתא דרקיע אבל על דא בכה על האי שופרא הנמשך מקדושת מצות המעשה דבלי בעפרא בקבר, כי אין מעשה בשאול אשר האדם הולך שמה, שנעשה חפשי מן המצות, וא"ל על דא ודאי קא בכית, והיא בכי ומרירות לאנשי לבב ובכו תרווייהו, אבל על החכמה אמר איוב רק מי מביא לנו תמורת הת"ח להאיר חשכת אפילתינו, כי הביטו נא אי זה מקום בינה מעתה לא אתנו כ"א בשמים, לכן אמרו חז"ל (שבת ק"ו:) כל המתעצל בהספידו של חכם ראוי לקוברו בחייו, הוא מדה ראוי' לו, תחת אשר לא החשיב העדר הת"ח מדורו אשר הוא