עמודי אור רכו

(יד) ומעתה נבא לביאור המקראות, אחרי שסיפר קבלם המתנות [היינו תמורתן כמשנ"ת] מהמוקדשין, אמר גם [טעותם הזה הוראתו ומקורו] בטרם יקטרון את החלב, ובא נער הכהן ואמר לאיש הזובח תנה בשר [היינו החזה ושוק השייך לכהן] לצלות לכהן [כדין מתנותיהם שנאכלות צלי] וביאר לו כי לא תחשוב כמו שלקחתי ממך מהדוד או קלחת מבושל כן לא אקפיד גם בזה, דשאני התם שלא לקחתי המתנות עצמם, וכמשנ"ת, אבל החו"ש שהם מתנותיהם עצמם, לא יקח ממך בשר מבושל כי אם חי לצלותו כדינו, ויאמר אליו האיש מתוכח וממאן בעניניו, לפי' שיש בזה איסור לדעתו כמו שהוא באמת, ולא עמד כנגדו בקבלו המתנות כמשנ"ת, אף שאינם מחוייבים לדעתו, כי אין שם כ"א צד ממון, ותועיל מחילת הבעלים] קטר יקטרון כיום [ר"ל כי עכ"פ לא יעבור היום שלא יקיימו מצותן בזמנן] החלב וקח לך, ר"ל אמת הדבר כי מעצמך תקח בשביל הכהן אינך צריך לרצוני ונתינתי ומה שהקפדת על הצלי, אולי בעבור שעות היום יהי' לך [כלומר לכהן המשלחך וידבר על השליח כאל משלחו] דעה אחרת בחשק אל טעם אחר יותר, תיקח לך כאשר תאוה נפשך, ואמר לו כי עתה תתן ולא תחשוב כי אומרי תתן הוא דרך זכות לך בנתינה לא כן הוא, ואם לא [תושיט לי] ולקחתי בחזקה כמו שנתבאר שבחו"ש אין לבעלים טוה"נ, ותהי חטאת הנערים, ביאר הכתוב כי אף שענין זה הי' מהם שגגה בהוראה, והשגגה תוגדר בלשון התורה בלשון חטאת [כמו שדרשו ביומא חטאים אלו השגגו'] עם כל זה היתה גדולה מאוד למעלת המקום אשר הי' את פני ה' במשכן קדשו כי נאצו האנשים [שנתחלל ש"ש על ידם] את מנחת ה', ולעם הי' כל זה נראה חמס המתנות שלא כדין, ולקיחת החו"ש באפס זכות, ובזיון האמורים שקדמה לקיחת החו"ש להקטרתם, ושוב לא היו מזדרזים בהקטירן כיון שלא עכב זה להם מקחת חו"ש] כמוזכר במדרש רז"ל, שהיו מניחין החלבים שטוחים בחמה מבלי שום לב עליהן, [ונלענ"ד שזהו אמרם ז"ל (פסחים כ"ז.) ד' צווחות צוחה עזרה צאו מכאן בני עלי שטמאו את היכל ה', ועיי' רש"י שם שפי' היינו בשכיבת הנשים, וזה לא יתכן לפי דרשת רז"ל שלא חטאו בזה כמו שית', אבל הענין הוא לפי שהיו מסיחין דעתן בלי ספק] מהאימורי' וקי"ל (פסחים ל"ד.) היסח הדעת בקדשים פסול טומאה הוא, וא"כ אף אם נתעוררו אחר כן להקטירן, טמאו בזה את היכל ה' ענינו מקום ההקרבה שהעלו דבר שיש בו פסול טומאה]. (טו) ועלי זקן מאוד ושמע את כל אשר יעשון בניו לכל ישראל, וידוע שבמקדש ה' הי' שופר לקיני זבות ויולדות, וכל הנשים היו מטילות מעות לתוך השופר כמוזכר בשקלים (פ"ו מ"ה) והכהנים היו מקריבים ולא היו זזים משם לעת ערב עד שיכלו כל המעות שבשופר כמבואר (ל"ב.) ע"ש, לפי שבהשאר קן אחד יהיו כל הנשים מעוכבים בגינו, שהרי לא נודע של מי הוא, ובני עלי לא נזהרו בזה כי הוגד פעלם לאביהם ואת אשר ישכבון על משכבם [כמוזכ' בתמיד (פ"א מ"א) שפרחי כהונה היו ישנים בבית המוקד איש כסתו בארץ] את הנשים הצובאות ר"ל עומדות צבא גדול פתח אוהל מועד, והתואר בזה כמו לא תשכב בעבוטו, שענינו את עבוטו וביארו חז"ל שתשכב ועבוטו אצלך בביתך, אף כאן כך הוא עומק פשוטו וכנראה שלזה כיון הרלב"ג בפירושו אלא שקיצר ע"ש] וזה לשון תרגום יונתן על התורה (שמות ל"ח ח') ויעש את הכיור נחושת כו' במראות הצובאו' אשר צבאו פתח אהל מועד, ותרגם ועבד ית כיורא מן אספקלירי נחשא נשיא צניעותא ובעידן דאתין לצלאה בתרע משכן זימנא הואן קיימין על קורבן אדמותהון ומשבחן ומודן ותייבן לגובריהון וילדן בנין צדיקין בזמנא דמדכן מסואבת דמיהון, הרי מבואר לשון התורה בזה ג"כ בקינין מתפרש, וזה עומק פשוטו של מקרא, ומה שאחז"ל (בשבת נ"ה.) ומה אני מקיי' ואת אשר ישכבון כו' מתוך ששהו את קינהן [ומנעום מלשוב לבעליהם] מעלה עליהם הכתוב כאילו כו' פירושו שנתעוררו ז"ל איך לא הרחיק הכתוב וכתב לשון שמשמעותו ג"כ שכיב' ממש עמם, והלא עיקם הכתוב בכמה עניני' שלא להוציא דבר מגונה (עיי' פסחים ג':) אבל נכתב עליהם הלשון הזה להורות גודל החטא ודוק. (טז) ואמר להם למה תעשון כדברי' האלה, ומי מכריח אתכם להעמיד שיטתכם זו לקבל החו"ש ומזה נמשך גם לקיחת המתנות] קודם הקטר החלבים, ואם לעצמכם תדרשו כן כתור', אבל הלא שם שמים מתחלל בעיני העם כי הם לא יצדיקו אתכם בזה, אשר אנכי שומע את דבריכם [ר"ל עניני פעליכם] רעים מאת כל העם אלה כולם משמיעי' לי כי דבריכם רעים ואין איש מהפך בזכותכ', אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע, וכי תאמרו מה נחוש לזה שאנו כעוברים אצל העם, אחרי כי לדעתינו בצדק נעשה, כי בסיבת החשד המשוך עליכם, מעבירי' [אתם ומכשילים] עם ה', שילמדו מכם לפרוץ גדרי התורה, כמו שמפורסם מאמרם ז"ל בירושלמי ילפין ממקלקלתא ולא ילפין ממתקנתא [ואחשוב שעל זה תיאר אותם הכתוב בראשית הענין ובכי עלי בני בליעל תואר למריע לחבירו [אף בהקנטה וכדומה, כמו אל תתן את אמתך לפני בת בליעל כפי' המפרשים שדברה על פנינה שהכעיסתה] או מחטיאו, כמו יצאו אנשים בני בליעל וידיחו כו' (דברים י"ג) ומה שסיים לא ידעו את ה' היינו שלא היו כאביהם שהי' נביא, כמו שנמנה בין נביאים (מגילה י"ד.) וכן כתוב הלשון הזה בשמואל שמואל א' ג' ז') ושמואל טרם ידע את ה' ענינו טרם הגיעה לו הנבואה, ואכמ"ל] ולפי שבענינם הי' לפי דעת העם חמס נגד ישראל בקבלם המתנות, ועון השייך להשי"ת, ביאר להם איך עכ"פ ימשיכו כשלון בעם, ולאשר ידע כי ישיבוהו, איך ילמדו מאתנו לחמוס ויפיקו זממם הלא יש אלהים שופטים בישראל, והעשוק יגיש דבריו אל בית המשפט, לזה הוכיחם לו יהי' כדבריכם אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים [הדיין כתרגומו] על פי תביעת העשוק, ואם לה' יחטא איש בלמדו ממעשיכם, מי יתפלל לו להפריעו מחטאתו, ולא ישמעו לקול אביהם כי [לא סייעם רצון האל בתשובה לפי שהמחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשוב'] וחפץ ה' להמיתם, ועי' נדה (ע':) נדרש פסוק זה לחז"ל כן באין עושין תשובה, ר"ל שעומדים במדריגו' החוטאי' המרוחקי' ועומדים בחזקת שאין עושין תשובה. (יז) ונבאר בזה דבר נכון דכתיב (שמואל א' ג' י"ג) בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם, וחז"ל אמרו (ר"ה י"ח.) מניין לגז"ד שיש עמו שבועה שאינו נקרע שנאמר ולכן נשבעתי כו', ויש לעיין היכי דמי אי דלא עשה תשובה מהיכי תיתי יוקרע הגז"ד, והרי שם בכל הסוגיא בצועקים ומתחרטים על מעשיהם דברו חז"ל, ואי דעשה תשובה, ומ"מ מכח השבועה אין הגז"ד מתקרע ומתבטל, לכאורה יקשה מההיא דנדרים (ס"ה.) קונם שאני נושא פלונית שאבי' רע, אם מת או עשה תשוב' [כאוקימתא דרב כהנא שם] אח"כ, הותר בה דהוה כתולה נדרו בדבר, וא"כ הכא נמי הא נשבע הקב"ה ופירש שעל מעשיהם הרעים נגזר עליהם, וכשעשו תשובה הא ממילא השבועה אינה [ודוחק לחלק דהתם פירש נדרו שכל זמן שאבי' רע לא ישאנה, וכאן בשביל העבירה שנעשתה נגזר עליהם, אפי' ישובו אח"כ דאמאי לא נימא דהכא נמי בעון דאיתי' בידייהו ולא שבו עליו נגזר, אבל כשיתקנו לא יחול עליהם העונש בהיותם במצב צדק] והנלענ"ד ביישוב הדברים. דהא הרשב"א והר"ן שם דקדקו הא מת ועשה תשובה נולד הוא, וכמו דלא מהני נולד לענין התרה, הכי נמי לא מהני לתולה נדרו בדבר, ותירצו דכל חוטא עומד למות ודרכו כמו כן להתחרט ולעשו' תשוב', ומצוי הוא, לכך לא חשיב נולד, ויש לעיין דא"כ אם חטא בעונו' המעכבי' את התשובה כמו שמנאם הרמב"ם בה"ת, איך נדון דדבר מצוי הוא שישוב, הלא אדרב' כפי הרגילות שאין לו סיוע מן השמים לשוב, אינו מצוי שישוב אלא שמ"מ אין התשוב' נמנעת ממנו כמ"ש הרמב"ם ז"ל, אבל איך נחשבנו לדב' מצוי, והנרא' דמ"מ לא חשיב זה נולד, דסוף סוף תול' נדרו ברשעו הוא, ואפש' לו להבטל אם ימות, וממיל' גם תשובתו לאו נולד הוא, כיון דעכ"פ הי' אפשרות לנדרו להבטל בהבטל הדבר שתלה בו ודוק היטיב ולפ"ז הדבר שייך רק לדידן לאדם הנודר מכח רשעת האדם, שבעברו מן העולם אין לו דבר עם אדם, אבל בדין שמים שהמיתה אינה מפקעת דינו [רק כפרתו היא עם התשובה ויתר תנאי'] לכך אם אשמתו היתה בדבר המעכב את התשוב' הוה התשוב' נולד ואינ' מעבר' הגזיר' כמו שנתבא' והנה מדברי' המעכבי' את התשוב' חשב הרמב"ם הרוא' בניו יוצאים לתרבות רעה ואינו מוחה בידם, וא"כ בשבועה הנעשית בגין עון כזה לא תתבטל ולא יתקרע הגז"ד [ואפש' דלעול' אין הקב"ה נשבע על קיום הגז"ד כ"א בעונו' כאלה] וזה אומרו בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בהם ולכן נשבעתי לבית עלי אם יכופר כו' שע"ז השבועה מקיימ'