עמודי אור רכה

כי איתי' לא כ"ש ודוק היטיב] והנה הרואה ענין פרשה זו שאנו עסוקין בה יתבונן בה כי היו מבשלים השייך לבעלים [אשר מזה לקח נער הכהן במזלג כאמור] וכאשר בקש ממנו החו"ש השיב קטר יקטירון כיום החלב, ואם הי' איסור גם בחלק הבעלים, א"כ למה לא אמר לו כן תחלה בקחתו מן הקלחת, וגם זה בלתי מובן שיהי' מבשל דבר בלתי נראה לו לאכול עד הקטר האימורים, ואולי יומשך כל היום כמו שאמר קטר יקטירון כיום החלב [וגם זה בלתי מוכרח שהרי האימורים רשאים להקטירן אף לערב, אלא שמצוה להקטירם בעו"י עי' מנחות ע"ב.] ולמה לא המתין לבשלו בשעה שיותר לו לאכלו, וגם זה לא יתכן לומר שענין בטרם יקטירון כו' הי' קודם בשל הבשר האמור, ולא באו הדברים מסודרים כאשר היו]

אולם ביאור הענין לדעתי העני', דלכאורה יש להבין דרשת חז"ל בזה שאין זכאין בחו"ש קודם הקטר האימורים מדכתיב והקטיר כו' והי' החזה כו' שהרי מקרא הקודם לו כתב תנופת החלב והחזה ואח"כ ביארה התורה מה יעשה בהם, והקטיר הכהן החלב כו' והי' החזה לאהרן ולבניו, ואין לדקדק מקדימת ההקטר לזכותו בחו"ש שדינו כן, שהרי על כרחינו הי' הכתוב זקוק להורות לנו מה יעשה בשני אלו [החלב והחזה] אשר הונפו, ואי אפשר להוציא שני שמות כאחד, ומנין לנו הוראה על קדימת ההקטר

(י) אבל הדברים יש להם פנים בהלכה, בב"ק (י"ב:) אמרינן דלריה"ג קדשים קלים ממון בעלים הוא, ותחלה רצו לומר בסוגיא שם (לדעת התוס' שם ד"ה ומחיים) דגם חלק הכהנים ממונם הוא גם מחיים, ודחו שם במסקנא דכהני' לית להו זכי' מחיים, דלאחר שחיטה משולחן גבוה קא זכו, וממילא מחיים לית להו זכי' כלל, אבל חלק הבעלים כתבו התוס' שם דהוה ממונם גם לאחר שחיטה, דבהו לא אמרינן משולחן גבוה קא זכו

ונקדים הא דגרסינן (בביצה כ'.) ההוא גברא [מצוה מחמת מיתה רש"י] דאמר להו הבו לי' ד' מאה זוזי לפלניא ולנסיב ברתי', אר"פ ארבע מאה זוזי שקיל ברתי' אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב [ופירשה הרמב"ם שזה כמו שנתן לו שתי מתנות] אבל אי אמר לינסיב והבו לי' אי נסיב שקיל ואי לא נסיב לא שקיל, פי' כיון דהקדים דבר שיש בו מקום רצון לנותן [לקיחת בתו] אמרינן שלא כיון לזכותו במתנה הד' מאה זוז, אם לא יקיים רצונו תחלה, ועי' רמב"ן במלחמות שם, וזה עומק דרשת חז"ל בפסוק זה אחרי כי העיקר הוא אצלינו שכהנים משולחן גבוה זוכים, והתורה אמרה והקטיר הכהן החלב כו' והי' החזה כו', אמרינן שלא זיכתה להם התורה משלחן הגבוה, כ"א אחרי קיום המצוה לגבוה הוא ההקטר כההיא דביצה ממש ודוק [ומתוך דברים אלו נראה לענ"ד פרפרת נאה במה שדרשו חז"ל שאם נטמאו אימורין או שאבדו, מ"מ הכהנים זכאים בחזה ושוק, שנאמר והי' החזה לאהרן ולבניו מ"מ, ולכאורה איזה משמעות מצאו במקרא שלא יעכבו בדיעבד, אבל הדברים מבוארים דודאי בעובדא דביצה אם היתה הבת מתה לא היו נותנין לו הד' מאה זוז [וכן הוא מתבאר מדברי הרמב"ן שם ע"ש במה שהביא הירושלמי לאחר שירדו גשמים ודוק] ואלו הי' לשון התורה בזה והקטיר הכהן החלב המזבחה והי' לו החזה, כך היינו דנין שאם אין האימורים לא יזכה בחזה ושוק, אבל התורה שינתה הלשון והי' החזה לאהרן ולבניו, כאלו לאחרים תדבר לא אל המקטיר, והנה אחרים ודאי אינם תלוים בתנאי ההקטרה, אלא שכיון שגם הוא בכלל הכהנים אמרינן שאם יקטיר יזכה כדין הנ"ל, וכל עוד שהאימורים קיימים, קורא אני בכל הכהנים צווי הקטרתן והקטיר הכהן כו' וקודם הקטרה אין לו, אבל אם אינם הרי היא מתנה בפ"ע ודוק היטיב כי הדברים נכונים בעה"י] וזה אומרם ז"ל אין הכהנים זכאין [וכן מתפרש לשון רשאים כמש"ל] בחו"ש שלא זכו משולחן גבוה עד שיעשו פעולת ההקטרה כמשנ"ת

(יא) ממוצא הדברים נלמוד דבחלק הבעלים לדעת התוס' וסייעתם דלא אמרינן בהו משולחן גבוה קא זכו, ודאי דלא שייך לאסור להם קודם הקטרה כיון דגם בכהנים לא מצד איסור הוא אלא שלא זכו בזה משולחן גבוה קודם הקטרה כמו שנתבאר ודוק היטיב והנה ברש"י ב"ק (י"ג: ד"ה ניזק) מבואר דגם חלק הבעלים בקדשים קלים אינו נאכל אלא לאחר הקטרת אימורין, ואולם לפי יסוד דברינו לטעמי' אזיל [רש"י בזה] דס"ל דגם חלק הבעלים משולחן גבוה זכו וזוכים ביחד עם הכהנים לאחר הקטרת אימורין ודוק] ומ"מ חלילה לנו לדחות דברי רבותינו ז"ל דס"ל דגם חלק הבעלים אסור לאכול קודם הקטרת האימורים, דאפשר לפרש הענינים גם לפי דעת זו, ונאמר שהקפידו יותר על לקיחת החו"ש קודם הקטרת האימורים דהוה בהו תרתי, הלקיחה בלא זכות [ואין כח לבעלים למחול דהא לאו דידהו הוה ודוק] ואכילתם קודם ההקטר

והמתבאר בסוגיא דב"ק [לפי שיטת התוס' שכתבנו] שכשדנו על חלק הכהנים והוקשה להם לריה"ג דס"ל קדשים קלים ממון בעלים מדתנן המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים אינה מקודשת, אמרו ע"ז שאני לאחר שחיטה דמשולחן גבוה זכו, וזה אינו ממונם מה שזוכים משולחן גבוה, ובקדושין (נ"ב) נחלקו בזה ר' יהודה ורבי יוסי ר' יהודה אומר מקודשת [בחלק הכהנים מקדשי המזבח] ר' יוסי אומר אינה מקודשת, אמר ר' יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו וזה יהי' לך מקדש הקדשים מן האש, רבי יהודה סבר לך ולכל צרכיך [שהוא ממונו ממש] ור' יוסי סבר כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה וחזר בו ר' יהודה ע"ש ע"כ

(יב) ונשוב עתה לענין פרשתינו, לפי המתבאר הי' בישול הבעלים זבחיהם קודם הקטרת האימורים דבר הגון, לפי שחלקם מותר להם מיד לאחר זריקה [ואף לדעת הסוברים דאסור לאכול קודם הקטר גם חלק הבעלי', מ"מ בבישול ודאי לא הי' איסור] ואולם מה שקבלו בני עלי מתנות זרוע לחיים וקיבה מקדשי מזבח נמשך טעותם ממה ששגו בלקיחת חזה ושוק קודם ההקטר החלבים, לפי שהם תפסו השיטה הדחוי' [הוא ס"ד דש"ס בב"ק ושיטת ר' יהודה קודם שחזר בו] שהכהנים בחזה ושוק לאו משולחן גבוה קא זכו, אלא זכי' ממש יש להם בקרבן, וממילא ממונם ממש הוא כמו שנתבארו יסודי הדברים, ולפי טעותם זה לא נאסרו להם החו"ש קודם הקטרת החלב, כיון שחשבו שאינם זוכים משולחן גבוה ממילא אין דקדוק מהא דהקדים קרא והקטיר הכהן החלב והי' החזה כו' כמו שביארנו, דהא אי אפשר להוציא שני שמות כא' וכל יסוד איסור זה תלוי במה שזוכים משולחן גבוה כמו שנת'

ולא עוד אלא שמעלה יתירה היתה להם בזכותם בחזה ושוק יותר משאר מתנות, דהא מבואר בחולין (קל"א.) דמתנות דכתיב בהו נתינה יש לבעלים בהן טובת הנאה, ואין הזוכה רשאי ליטול בלא דעתם, משא"כ בהני דלא כתיב בהו נתינה רשאי הזוכה ליטלו בעצמו בלי רשות הבעלים ע"ש, ולפ"ז בחזה ושוק דכתיב בהו (ויקרא ז') כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי מאת בני ישראל ואתן אותם לאהרן ולבניו כו', ולא כתיב בהו נתינה בבעל הזבח [ובזה יובן עומק דרשת חז"ל (חולין קל"ד:) בפסוק ואת שוק הימין [אין לי אלא שוק הימין זרוע חולין מנין ת"ל] תתנו (זרוע מוקדשין מכין ת"ל] תרומה ע"כ, שהוקשה להם דבשוק לא שייך נתינה בבעלים, לכך הוציאו המקרא לזרוע חולין שיש לבעלים בהם טובת הכאה ודוק היטיב,] א"כ בחזה ושוק אין לבעלים בהם שום טוה"נ, וגדלה זכייתם בחו"ש [לפי דעתם] מזכייתם במתנות זרוע לחיים וקיבה, שיכולים ליקח החו"ש בלא דעת הבעלים

(יג) ומזה נמשך להם עוד טעו' אחר דבחולין (ק"ל.) דנו לחייב מוקדשין במתנות זרוע לחו"ק מק"ו, ונתמעטו להם מדכתיב בחו"ש ואתן אותם למעט המתנות בקדשים, אבל הם בשיטתם העמידו הק"ו על אופנו לחייב מוקדשין במתנו', ודרשו מיעוט אותם לענין טוה"נ שהכתוב אומר שבחו"ש נתתי אותם ר"ל הנתינה היא מאתו ית' ולא מדעת הבעלים, [אבל לדידן דס"ל משולחן גבוה זוכים החו"ש לא הוצרך הכתוב למעט זרוע לחו"ק מזה כמבואר, לכן ממעטינן מאותם לגמרי חיוב מתנות במוקדשין ודוק] אבל היו סבורין שהק"ו במקומו בעיקר חיובם של מתנות במוקדשין, לכך היו מקבלין המתנו' אף במוקדשים, וכבר התבאר איך הנהיגו לקבל תמורת המתנות

ובחולין (קל"ב:) אמרינן דמתנות כהונה [כולם] אין נאכלים אלא צלי ודרשו כן מקרא, והקשו שם התוס' דהא תנן ובכולן [כל מתנות כהונה] רשאים הכהנים לשנות באכילתן לאוכלן צלויין שלוקים ומבושלין, ותירצו דודאי אם טעם אחר זולת צלי ערב עליו יותר מצלי רשאי לאכול כחפצו, אבל אם כל הטעמים שוים אצלו [וידוע שזה משתנה אצל אדם עצמו מזמן לזמן פעמים שרוצה לאכול ענין כך, פעמים כך] אין נאכל אלא צלי עש"ה ודוק.