עמודי אור רכב

לתקנו ואח"כ אמר ואל שמן ואל כל מאכל ר"ל או שתקנוהו בשמן או בכל מאכל [שום] כמשנ"ת, והיא שיטת הרמב"ם

(טז) ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה, לדעת שמואל הוא טמא מת, והבשר קדש נעשה על ידו רביעי, ולדעת רבינא הוא מת עצמו, והוא עושה את הנזיד ראשון על דרך שביארנו ביישוב דעת רש"י מכח חבורי המת, והלחם שני, והבשר קדש שלישי, היטמא, כי שלישי בקדש נקרא טמא, ובדקדוק זה נחלק רבינא עם שמואל [ושאר אמוראי] דאינהו קרו לרביעי טמא במקרא זה, ולעיל (בפסחי' ט"ז.) הקשו לשמואל (דס"ל במשקין שהם טמאים לעצמם מה"ת, ודכן בקדש לטמא אחרים] אקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא [מה שיכלליהו שם טמא, אפי' משקין] לא יאכל, ומשני הש"ס מידי דהוה ארביעי בקדש שאינו מטמא אחרים, אף שהוא בלתי טהור כשנגע בשלישי, והקשה רב אשי רביעי בקדש לא אקרי טמא אלא פסול, האי איקרי טמא, ושמואל [דמשני הש"ס אליבי' מד"ה ארביעי בקדש], ע"כ לא חייש לדקדק בין טמא לפסול, ולכך גם כאן מפרש היטמא, וכן תשובת הכהנים יטמא, לרביעי בקדש, אבל רבינא ע"כ בשיטת רב אשי חבירו קאי, דרביעי בקדש אין לקרותו טמא, ובאמת כשנעיין הדברים מוכרעים כן לשיטת כל אחד, שהרי הכרחנו דלשמואל משקי בי מדבחיא דאחריני נמי מטמאו, הוא משום דבקדשים טומאה עושה כי"ב, ונפק' לי' מהאי קרא והבש' אשר יגע בכל טמא, אפי' באוכל, כמ"ש התוס', ושפיר פריך הש"ס עליו כמו דהתם אמרת דחלוקין קדשים מחולין מהאי קרא, דאע"ג דבחולין אין טומאה עוש' כי"ב, מ"מ בקדשים עושה כי"ב, מכח המקרא שגזר דבר כולל אשר יגע בכל טמא, אפי' באוכל שאין מטמא אוכל בחולין הכי נמי במשקין יטמאו אחרים מהאי דיוקא אשר יגע בכל טמא, והוכרח לדחות זה מרביעי בקדש, [והא דלא דחי כן אאוכל מטמא אוכל דג"כ נפיק מהאי קרא אשר יגע בכל טמא, נאמר לדחות מידי דהוה ארביעי בקדש, זה אינו דאם נאמר דאין אוכל מטמא אוכל, [ולא משקין מטמאין אחרים] לא משכחת לה רביעי בקדש כלל מה"ת, כמו שהאריך רש"י דף י"ט עש"ה ובתוס', ולשמואל ליכא למימר כמ"ש התוס' דמשכחת לה רביעי בהקדש מה"ת ע"י עצים ולבונה, דשמואל ס"ל חיבת הקדש לאו דאורייתא, דהא איהו משני לקמן (כ'.) אקושית הש"ס האי בשר [קדש] דאיתכשר במאי כו' משני שמואל שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי', ולא משני משום חיבת הקדש כדקאמר הש"ס שם ע"כ ס"ל חיבת הקדש לאו דאו', וזה ברור ופשוט, לכך באוכלין ס"ל שיטמא אוכל דמצינו בו חומר גם בחולין שמטמא משקין, אבל כשבאנו לדקדק על המשקין שיטמאו קדשי' מהאי קרא, והבשר אשר יגע בכל טמא, נאמר לדחות מידי דהוה ארביעי בקדש (הבא מכח אוכלין שטמאו זה את זה] שאינו מטמא אחרים, ומוכרח שמואל לפי שיטתו שלא לדקדק רביעי לא אקרי טמא, ולכך מפרש יטמא דקראי דחגי ארביעי בקדש, אבל לרבינא דס"ל [פסחים י"ד.] מקרא מלא דבר הכתוב דגם בקדשים אין טומאה עושה כי"ב, ואולי ס"ל דמשמעות המקרא דמיעט הוא טמא ואין עושה כי"ב כולל הכל גם הקדשים, וא"כ לא יקשה לנו גם אמשקין שטמאין ואין מטמאין [ולא אשכחן בהו מיעוטא בהדיא שלא יטמאו אחרים, אלא דלא גלי לן קרא שיטמאו, וממילא לא נחדש עליהם שיטמאו אחרים דמנין לנו] והי' לכאורה קשה גבי קדש נימא אקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא אפי' במשקין אבל לרבינא יש לנו דחוי אחר, מידי דהו' אאוכל שהוא טמא ואין מטמא אוכל אף בקדשים, ואין אנו צריכים אליבי' לדחו' מרביעי בקדש, אפי' נימא לדידי' דישנו לרביעי בקדש מה"ת ע"י עצים ולבונה, דס"ל חיבת הקדש דאורייתא כמ"ש התוס' (בפסחי' שם י"ט. ד"ה לישתמיט) ולכך ס"ל בפשיטות לדקדק דרביעי בקדש לא אקרי טמא, ולכך מפרש קראי דחגי דשלישי הוא דקראו טמא ולא רביעי, והבן כ"ז יפה, בעומק הסוגיא כי נכון הוא בעה"י

(יז) והנה חגי הנביא קצף [על אשר שגו בראשונה לטהר רביעי בקדש] ויאמר כן כו' לפי ששנינו (חגיג' פ"ג) שאף עמי הארץ היו נאמנים על טהרת יין ושמן למקדש כל השנה, שאימת קדש עליהם, ולא יביאו טמא למקדש ה', אמנם אם לא ידעו משפטי הטומאה, כאשר גם הכהנים לא ידעו, מה תועיל אימת' וזהירות' של עמי הארץ, הלא מבלי דעת יפרו חוק, ישגו ויכשלו להביא טמא למקדש, כי מפי הכהני' כל העם יקחו תורה כאמור (יחזקאל מ"ד) ואת עמי יורו בין קדש לחול ובין טמא לטהו' יודיעום, ודקדק הכתוב ואת עמי כי שבט לוי לא אקרי עם (חולין פ' הזרוע) [וזה מתבאר גם בכל המקרא, וגם בד"ה שנים ושלשה מקומות, שפירשו קצת המפו' על הלוים, יתכן לפרשם בפנים אחרים על ישראל, שלא לשבור דברי רבותינו ז"ל כי לויים לא נקראו עם עיי' ודוק] לכן בעת ראה חגי טעותם של הכהנים בדיני הטומאה, ותעלה חמתו ויאמ' כן העם הזה [ישראל כולו] וכן הגוי הזה, בלי ספק גם הם לא ידעו נכוחה, אחרי כי מוריהם הכהנים התעו, וכן כל מעשה ידיהם, ואשר יקריבו שם במקדש] טמא הוא, והעי' לבם להגות חוקי ה' בשמירת הטהרה

ודע כי השמועה בפסחים מתפרשת יפה לפי פירושנו שהבשר קדש הוא קדש ממש, והטומאה נמשכת מן היין או השמן, והא דאמרינן לרב ארבעה נינהו לחם ונזיד ויין ושמן, פירושו יין או שמן וכן הוא גם לפי פי' התוס' עש"ה ופרט הש"ס השמן [שהוא מתפרש לפי דרכינו או שמן] ולא כל מאכל, שהוא ג"כ בא תמורת היין לתיקון המאכל כמו שבארנו, לפי שהמאכל שהוא השום, שורש הטומאה בו מצד השמן שעמו כמשנ"ת, לכן נכלל גם זה בשמן, זהו שרצינו לבא' בענינים אלו, והמקום יעזרינו על כבוד שמו, ברוך שנתן תורה לעמו

סימן קכ וואלקאוויסק (א) ראיתי לבאר ענין בני עלי בהמשך הפסוקים, אשר הקורא יפליא על כללות הענין והמעשים, ובמה שהאשימם הכתוב, וכבר אמרו חז"ל (שבת נ"ה:) כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, ואמרו בפ"ק דיומא משכן שילה מפני מה חרב שהי' בו בזיון קדשים, הלא לא ייחסו להם כ"א חטא זה, ובפשוטי המקראות נראה שהי' במעשיה' גזל וחמס לקחת כל אשר יעלה המזלג, אשר אין זה זכותם ע"פ התורה, ובתוכחתו של הנביא אל עלי ג"כ לא פקד עליו כ"א עון בזיון המעון ופעליו

אמנם גם על פשיטו של ענין יסלד לב הקורא, שופט וכה"ג לישראל אשר הי' בלי ספק משופע בעושר, כמצווה עלינו גדלהו משל אחיו, ובניו יפשעו על בשר לאכול

אולם באמת טעו' ומשגה הי' במעשיה' בדיני התור' והגדילו אשמת', למעלתם מעלת המקו', ותחל' נבא לשון התור בזכות הכהנים בזבחי ישראל, (דברים י"ח ד') וזה יהי' משפט הכהנים מאת זובחי הזבח אם שור או שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה, וכלשון הזה ממש בא בענין שלפנינו ומשפט הכהנים את העם כו' עין המבחין דבר לאשורו תביט יפה כי על משפט האמור לא על חמס ירמוז הכתוב, והנראה לנו בענין כמו שאספרו, כי הכהנים אלו בני עלי הם היו העוסקי' ומשרתים בעבודת ה' לפני משכנו לכל דבר המזבח והקודש, וכמו שסיפר הפסיק בתחלת הענין (א' ג') ישם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה', אולי לחשיבותם התיחדו מיתר אחיהם בני אהרן, או שהיו תדירים במקדש יותר משאר אחיהם, ולהיות עם ה' אז רבים בכל גבול ישראל, וכולם ינהרו בזבחיהם אל המקום אשר נבחר אז מעמד המשכן מובן כי היו מעומסים מאוד בשירות המשכן ועבודת ה' הרבות המסורו' לבני אהרן, ולא האשימם המקר' על ביטול העבודו' או התרשלותם בהם, [זולת הקרבת הקינין כמו שיבא לפנינו] כי הכל נעשה כתורה ויראי ה' הוסיפו אומץ לקיים כל דבר כמצווה, וכאשר הוצרכו כל ישראל הבאים לשילה לתת משפט הכהנים במתנות [ושיטת בני עלי הי' שגם בשלמים נוהגין מתנות זרוע לחיים וקבה, כמו שיבא לפנינו] וזה הי' דבר קשה להם להפנות מעבודת הקודש ולקבל המתנות

ואולם יש לשואל שישאל שהי' להם למנו' שליח במקומם לקבל המתנות, אבל בספרי דרשו ונתן לכהן לכהן עצמו לא לשלוחו של כהן] ויסוד הדין מתבאר יפה ע"פ הירושלמי (פ"ד דפאה ה' ו') עלה דתנן התם מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפלוני עני ר"א אומר זכה וחכ"א יתננו לעני הנמצא ראשון, ושקיל וטרי התם הירושלמי בדין מגבי' מציא' לחבירו, וגרסינן התם ר' רדיפא אמר איתפלגון ר' יונה ור' יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחרינא אמר הראוי ליתן