עמודי אור ריט

דחיבת הקדש אהני בהו, ולא חסו לטמאן דבאמת מיא בי מדבחיא לא שכיחי, דהא אין מנסכין מים ע"ג המזבח אלא בחג, ואין כאן הפסד ודוק

(ו) ומעתה בטומאת המשקין יש לנו כמה פנים לפי שיטות החולקין בהם, והנני פורטם, לדעת תנאים דמטמאים נמי אחרים מן התורה, הנה דינן פשוט טמאים ומטמאים, ולעשות כיוצא בו בקדשים תליא בפלוגתא אי מקרא מלא דבר הכתוב או לא, ובחולין אין טומאה עושה כיוצא בה מן התורה, ומדרבנן טומאה עושה כיוצא בה כמבואר (פסחים י"ד.)

ולמ"ד טומאת משקין לעצמן מן התורה מתורת משקין, כך משפטם שכל המשקין אף דם ומים טמאים, ומקבלים טומאה מאוכל, וספיקן ליטמא מאוכל, כגון ככר טמאה ספק נגעה במשקין ספק לא נגעה ספיקן טמא, שהרי טומאת עצמן [בתורת משקין] דבר תורה, ולטמא אחרים דרבנן (לשיטת המפרשים אף בקדשים אינן מטמאים דבר תורה] והא דפריך הש"ס (פסחים ט"ז.) אקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא [דמצינן למדרשי', אף במשקין דאית בהו טומאה] לא יאכל ומסיק בקושיא, לא דחינן הלכתא מכח קושיא, ועי' ט"א (חגיגה דף כ"ד ד"ה מנין) שצידד שישאר כן להלכה דבקדשים משקין מטמאין, וע"כ לדעת הט"א נדחית עדות יוסי ב"י לשיטת לוי ושמואל דדכן מלטמא אחרים, והוא פלא לענ"ד, לדחות משנה דיוסי ב"י מהלכה, והא כל עדות הלכה היא וזו לא שמענו, ואם מכח קושיית הש"ס אקרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל נדחה שיטת שמואל, טפי יש לנו לדחותה לענין טומאת עצמם, ולקיים סברת רב דטומאת עצמן נמי לית להו ד"ת, ולא לשבור דברי יוסי ב"י, ולפנינו יתבאר ישוב הקושיא דש"ס וצורת השמועה כהוגן בעה"י, [ואולי הוא תלוי במחלוקת הפוסקים אם בכל מקום שאמרו קשיא נדחה הדבר (עיי' רשב"ם ב"ב נ"ב. ועיי' נוב"י מ"ת חיו"ד) ואכמ"ל] ולדעת האומרים דאין טומאה למשקין מן התורה כל עיקר מתורת משקה, הנה משפטן שהדם והמים טהורים לגמרי מן התורה, ומדרבנן טמאים ובמשקי בית מטבחיא אוקמי אדאורייתא, כעדות יוסי ב"י, ומשקי יין ושמן טמאים מתורת אוכל, ולכך משקי בית מדבחיא טמאים, דהא טומאתן מן התורה, וסלקא שפיר הא דאשכחן בכל מקום טומאה לנסכים ולמנורה [ונס חנוכה יוכיח שטמאו המוקדנים כל השמנים אף שבהיכל והוצרכו לנס, וכל זה נאות יותר לומר שהי' טומאתן דבר תורה] ובשמן של תרומה, דבאמת לעצמן טמאים מתורת אוכל, ואין מקבלין טומאה אלא מכלי ושרץ וכדומה, אבל לא מאוכל דאין אוכל מטמא אוכל, ולטמא אחרים בחולין פשוט שאין מטמאים, ובקדשים תליא אי טומאה עושה כיוצא בה בקדשים, ושיטת התוס' בפסחים (י"ד.) דטעמא דמ"ד לקדשים עושה כיוצא בה, הוא ג"כ מה"ט דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא ע"ש ויתבאר עוד לפנינו, ודם המזבח טהור לכ"ע מקרא דעל הארץ תשפכנו כמים כש"פ הרמב"ם דאע"ג דסבירא לן טומאת משקין לעצמן מה"ת, מ"מ דם קדשים טהור, ויש בזה אריכות דברים אין כאן מקומם, ומים דמדבחיא טמאין מטעם שורש טומאת עצים ולבונה כמו שבארנו בעה"י

(ז) ויש לענ"ד עוד מקום לחדש דבר, הנה התוס' כתבו טעמא דמ"ד לקדשים טומאה עושה כי"ב דיליף מוהבשר אשר יגע בכל טמא, וא"כ לרבינא דס"ל מקרא מלא דבר הכתוב, ע"כ לא חייש להך קושיא, ולפ"ז לדידי' משקה לא מטמאו אחריני גם לקדשים, כיון דלא חייש לדרשא זו, ולומר בכל טמא, מה שהוא, אלא מוקים להו אדינייהו בחולין, אם בכחם לטמא כסדר הטומאה בחולין, מטמאים גם בקדשים, אבל אם אין מטמאים בחולין כמשפטי טומאתו ראשון ושני] לענין זה לא עדיפי קדשים מחולין [ורש"י פירש הטעם מאן דמחלק בין קדשי' לחולין משום קרא דחגי דאשכחן אוכל מטמא אוכל, ויש לעיין הא רש"י מפרש דגם בטומאות דרבנן הי' שואלם, וא"כ דילמא הא נמי דרבנן, והרי לשיטת רש"י דבאנו שנות מכח קראי דחגי דין תורה, נחנק בין קדשים נחונין, נצטרך לומר דהלכתא הוי ומיירי לה וחגי אתמרה אחרא ור"ז מנא לנו דילמא בדרבנן הוי בדיק להו דהא מדרבנן טומאה עושה כיוצא בה, אם לא שנאמר דקבלה היתה בידם, שדבר זה דמדרבנן טומאה עושה כי"ב לא נגזר אז עדיין, וכל זה צריך יישוב נכון] ויש לדון עוד דהא הש"ס בסוגיא דפסחים (י"ח:) שקיל וטרי דהא דאוכל מטמא משקה ולא אוכל כיוצא בו, חומרא דמשקין היא, מפני שעלולין לקבל טומאה, דהא מקבלין טומאה בלי הכשר, ולפ"ז יתחדש לנו דלמאי דהסברנו דאף למ"ד טומאת משקי לעצמן נמי לאו ד"ת, מ"מ יין ושמן טמאין מתורת אוכל' ופשוט דלא בעו הכשר, דהא הן עצמן מכשירין אחרים, ולא שייך בהו הכשר כלל, וכיון דהם עלולים לקבל טומאה, הדין נותן שיקבלו טומאה מאוכל, ואין זה טומא' כיוצא בה, דהיין ושמן מתטמאין מצד עלילותן דלא בעי הכשר ודוק

ובזה מיושב יפה קושיית המפרשים דלמ"ד טומאת משקין לעצמן ג"כ אינו מה"ת, א"כ היכי מדריש לן קרא הוא טמא [גבי אוכל] דדרשינן ואינו עושה כיוצא בו טמא, ומוכח מזה דעכ"פ מטמא דבר שאינו כיוצא בו כפרש"י (שם י"ט ד"ה א"ל) ואם משקין אין להם טומאה, א"כ מה יטמא הא אין לו דבר שאינו אוכל כי"ב שיתטמא, ולמה שנתבאר קושטא הוא שיטמא יין ושמן, [מתורת אוכלין] ולא שאר אוכל שצריך הכשר, גם לא משקין דם ומים כמשנ"ת ודוק

(ה) עוד יתחדש מזה דבקדשי מזבח למ"ד חבת הקדש דאורייתא, ולא בעו הכשר ג"כ טומאה עושה כיוצא בה, דמה לי משקין שמתטמאין מאוכל מצד עלילותם לקבל טומאה בלי הכשר] או אוכלי קדש שעלולין כמו כן [אלא דלמ"ד משקין מטמאין אחרים מה"ת, ומ"מ אין מטמאין כיוצא בהן א"א לומר כן ודוק] וזה זולת לימוד הש"ס דלקדשי' טומאה עושה כי"ב, דהתם אוכלי חולין שנגעו באוכלי חולין כשנעשה ע"ט הקדש למ"ד כקדש הן, חוזרין החולין השניים ומטמאים קדש, ודינינו אינו אלא באוכלי קדש שנגעו באוכל טמא ממש אצל חולין, מהניא לי' חיבת הקדש שיקבל טומאה מאוכל, אבל בחולין שנעשו עט"הק לא שייך חבת הקדש ודוק היטיב

ומתוך מה שכתבנו יתבאר יפה דעדות יוסי ב"י לרב מתפרשא דכן ממש אמשקי בית מטבחיא, והוא שרש דכל משקין טומאת עצמן מתורת משקה לאו דאורייתא, אלא דביין ושמן טמאים מתורת אוכל, ונוכל לומר לדידי' דבקדשים [או תרומה] טומא' עושה כיוצא בה, ואחריני נמי מטמאו יין ושמן, או משום חבת הקדש בקדשים כמשנ"ת, ולולי דאמר טומאת עצמן יש להן מדאוריית', ע"כ אין טומא' עושה כי"ב מדאו' אף בקדשים, אלא דמדרבנן טומאה עושה כי"ב בכ"מ, ואתאי עדו' יוסי ב"י דמשקי המזבח אין מטמאים אחרים, והבן

(ט) ע"פ הצעות אלו תתבאר השמוע' בעה"י לנכון דהש"ס פריך וסבר ר"א משקין אית להו טומאה בעולם פי' מתורת משקין] והתניא ר"א אין טומאה למשקין כל עיקר, לפי האמת מתפרשה אין טומאה למשקין מתורת משקין אבל מתורת אוכל יין ושמן טמאין, ואין זה דוחק כלל דהא לשמואל מפרשינן אין טומאה למשקין לטמא אחרים והש"ס רמי דהכי קאמר וכן הי' ר"א אומר כדבריו דר"מ דספק משקין ליטמא טמא, משמע אפי' מים או דם, ולס"ד הוה סבר דרב דכן ממש גם אמשקי בית מדבחיא אמר, וע"כ אף טומאת אוכלין אין להם] שהרי העיד יוסי ב"י כו' ועל משקי בית מדבחיא דכן הניחא לשמואל כו' אלא לרב דאמר דכן ממש מאי איכא למימר ארנב"י אחדא כו' כו' ת"ש הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע כו' אל היין ואל שמן כו' ואמר רב אשתביש כהני שהי' להם להורו' טמאין, ואדאוריית' קאי הש"ס, דלא בעי לאוקמא קראי דחגי מדרבנן ולאו מטעם משקי בית מדבחיא דטהרינהו יוסי ב"י פריך, אלא אף מיין שהוא שלישי פריך, דלרב אין לו טומא' כלל מה"ת, למאי דס"ד השתא, ומשני מידי הוא טעמ' אלא לרב רב משקי בית מטבחיא קתני, דטהורים לגמרי מדאו', שאין טומאה למשקין [כל שאין לדון בהם טומאה מתורת אוכל] ומדרבנן מטמאין בחולין, וטהרינהו יוסי ב"י למשקי בית מטבחיא בעדותו, דעלייהו לא גזור, אבל משקי בי מדבחיא מטמא, פי' מתורת אוכל מטמאין יין ושמן, ונוכל לומר דגם אחריני מטמאו כמו שיבא לפנינו, וא"כ שפיר נקיט חגי טומאת יין ושמן, גופא כו' ת"ש ויען חגי כו' גופא רב תני משקי בית מטבחיא ולוי תני משקי בי מדבחיא, ללוי הניחא אי ס"ל כשמואל דאמר דכן מלטמא טומאת אחרים [דס"ל ללוי ע"כ דגם בקדשים אין טומאה עושה כי"ב מדאו' [וס"ל נמי דחיבת הקדש לאו דאו' למה שצדדנו לעיל] והעיד יוסי ב"י דמשקי בי מדבחיא דכן מלטמא גם מדרבנן] אבל טומאת עצמן יש להן משכחת לה דנגעי כולהו בראשון אלא אי ס"ל כרב דאמר דכן ממש, היכי משכחת לה הא יין ושמן לסברא זו טהורין גמרי מדאו'