עמודי אור ריז

קלים, ואיך נלמוד קדשים קלים להטעינן חומר ומשפטי קדשי קדשים

אך באמת מצאנו לר"ע גדולה מזו דאף תרומה הוה ילפינן מקדשי קדשים בכל חומר שבהן ואיצטריך קרא למעוטי, וא"כ ס"ל דשם קדשים חד נינהו וילפי מהדדי, דבזבחי' (צ"ג.) דריש ר"ע לענין מריקה ושטיפה אותה פרט לתרומה הרי דאי לאו דמעטי' קרא הוה ילפינן במה מצינו תרומה מקדשי קדשים להטעינן מריקה ושטיפה, וכ"ש דשפיר יליף ר"ע קדשים קלים מקדשי קדשים לענין שמן במנחה, [ור"ש פליג עלי' דר"ע התם ויתבאר לפנינו] ואומר אני דמכאן לקח לו ר"ע יסוד זה, אך מ"מ לא ניתנה דרשה זו להדרש אלא לשיטתו, דבזבחים (צ"ו:) פרכינן עלה דהך דרשה אותה פרט לתרומה, ותרומה לא בעיא שטיפה ומריקה והתניא קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בישל בנותן טעם, אמר אביי לא נצרכה אלא לדאמר מר בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי הא תרומה לא צריך אלא מקום בישול, רבא אמר ל"צ אלא לדאמר מר במים ולא ביין במים ולא במזג [גבי קדשים] הא [תרומה[ אפילו ביין אפילו במזג כו', וכד דייקינן שפיר בהא, הנה במריקה ושטיפה שהצריכה תורה בקדשים נכלל גם הגעלה הצריכה להפליט הבלוע גם בשאר איסורים, אלא שהחמירה עוד התורה בקדשים באיזה דברים, כמבואר בסוגיין, וע"כ לר"ע בעי קרא למעוטי תרומה, דלא נילף במה מצינו לכל חומר מריקה ושטיפה מקדשים, ואם הי' הדין פסוק אצלינו דבחולין ותרומה ושאר איסורין שרי טכ"ע, [דהא היסוד כך הוא לר"ע דהוה דרשי' אי לאו דיליף מגעולי נכרים] נזיר וחטאת לטכ"ע, והיו שני כתובים הבכ"א ואין מלמדין, כי היכי דלא מלמדין השתא לדידי' להיתר מצטרף לאיסור בכל התור' כולה מהאי טעמא, כמבואר כ"ז בסוגיא דפסחים שם עש"ה ודוק] א"כ אי אפשר למילף כלל תרומה לענין מריקה ושטיפה מקדשים, דשאני קדשים שטעונין הפלטת הבלוע, מצד נתינת טעם האסור בקדשים, כדילפינן מקדש זבחים צ"ז:) משא"כ בתרומ' שאין בה סרך איסור, מנין לנו לדמותו בזה לחומר הקדשים, ולא הי' אפשר לדרוש אותה פרט לתרומה דבלא"ה לא ילפא מקדשים [והוה מסתבר לדרוש כר"ש אותה פרט לפסולה] אלא דהוא הדבר דר"ע בזה לשיטתי' יפה דרש, דס"ל טכ"ע בכל האיסורין דאורייתא, ושפיר מדריש לי' הכי למעוטי תרומה כמו שנתבאר, ויצא לי ע"פ דרשה זו יסודו דשם קדש חד הוא למילפינהו מהדדי [מדאיצטריך מיעוטא לתרומה כמש"ל] ויליף מיסוד זה מסברא שמן ללחמי תודה משאר מנחות ולדידי' ליכא למפרך מה למנחות שכן קדשי קדשים, ואייתרו לי' כולהו ריבוייא דבשמן דכתיבי גבי לחמי תודה למהוי ריבוי אחר רבוי למעט לחצי לוג, אבל לר"ש דפליג התם גבי מיעוטא דאותה, דלפמש"כ ר"ש לטעמי' דס"ל טכ"ע דרבנן, וא"כ ליכא לאוקמי' מיעוטא דאותה לתרומה ואין לנו יסוד ללמוד אפילו קדשים קלים מקדשי קדשים, ואיצטריך לן בשמן גבי תודה לגופי' להטעינ' שמן, ולית לן ריבוי אחר רבוי להעמידה על חצי לוג, אלא מהלכת' שמעינן לה, ודוק בכ"ז. ובזה יאירו לנו אמרות טהורות של ראב"ע לר"ע אפילו אתה מרבה בשמן כל היום כולו, דלשיטתך אייתר, אבל איני שומע לך, אלא בשמן איצטריך לגופי' [ומהלכתא שמעינן חצי לוג לתודה] וחילא דידך ממיעוטא דתרומה, לא דרשינן כוותך דאנן ס"ל טכ"ע לאו דאו', ומגעולי עכומ"ז לא ילפינן, וא"כ משרת לא דרשינן להיתר מצטרף לאיסור, ומתוקם לן שיעורא דנזיר רביעית כהלכתא דאית לן עלה, וכיון דטכ"ע לאו דאו' לח בלח בטל גם במשא, וה"ה בראי' וא"כ פולטת ש"ז סותרת בזיבה, וא"כ ליכא למילף י"א ימי זיבה מקראי [כמשנ"ת לעיל,] אלא י"א יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני

בחתימת דברינו ראיתי להעיר במ"ש בדינו של המרדכי דדבר המעורב מתחלת ברייתו אינו בטל, ומה"ט לא בטלו צחצוחי זיבה בקרי, וצחצוחי רוק יבמה בדם כו', והנה יש לנו עוד כי"ב וע"פ תתבאר סוגיית הש"ס נכון, הנה במכשירין (פ"ו מ"ה) פליגי ר"מ ור"ש דר"ש ס"ל מוחל אינו משקה מצד עצמו טהור, אבל היוצא מן הבור טמא לפי שא"א לו בלא צחצוחי שמן, ור"מ ס"ל דמוחל בעצמו משקה הוא, וע' הגר"א שם בפירושו באורך ודע דבירושלמי (תרומות פי"א) אמתניתין דמדכר שם ז' משקין טמאין, איתא ר' יוחנן בשם ר"ש בן יוחאי אם יאמר לך אדם שמנה משקין הן אמור לו הרי טל ומים מין אחד הן ומנו אותן חכמים שנים אלו הוה לון חורן לא מניני' ואין הוה חורן לא הוה מניני' ע"כ, עי' מפרש שנדחק הרבה, ולענ"ד פירושו פשוט ור"ש בשיטתו למד, שאי אפשר לומר שמוחל הוא משקה מצד עצמו כדס"ל לר"מ, ונימא דהא דלא חשבוהו חכמים במספר המשקין היינו משום דבכלל שמן הוא דשניהם מן הזיתים הן [אבל לעולם בפרטן שמנה הן] אמור לו הרי טל ומים מין אחד הן ומנו אותן חכמים שנים אלו הוה לון חורן [היינו מוהל] לא מניני' [ג"כ] בתמי', ואין לומר שהי' מקובל להם מנין ז' משקין לכך לא הוסיפו למנו' מוהל וכללוהו בכלל שמן, הא ליתא דיותר חלוק מוחל מן השמן ממה שחלוק הטל מן המים, והי' להם למנות המוחל ולא הטל, והיינו דמסיים ואין הוה קורן לא מניני' לטל] ובשבת (קמ"ד:) מייתי הש"ס מילתא דר"ש ורבנן במוחל לענין אם פוסל את המקוה כמשקה, ומוקים אביי מתני' דמקוואות דמוחל פוסל את המקוה כרבנן דס"ל מוחל הוה משקה, והקשו התוס' דילמא כר"ש נמי אתא ובמוחל היוצא מן הבור ע"ש, ולפי המתבאר ניחא שפיר, כיון דלס"ד דש"ס שם לפסול המקוה בשינוי מראה משקה בעינן, נהי דהצחצוחי שמן אינן בטלין במוחל, ע"כ כיסודו של המרדכי לפי שהוא מעורב מתחלת ברייתו, אבל לפסול המקוה בשינוי מראה שהמוחל פועל זה לא הצחצוחי שמן איך יפסול מה"ט, להכי מוקים לה כרבנן, ולפי דרכינו למדנו יסוד נאמן לדינו של המרדכי ודוק, הצור בחסדו יאמץ חילי סעיפי ורעיוני, ובמאור תורתינו יאיר עיני

סימן קיט סווואלק (א) ראיתי לבאר בעה"י בנבואת חגי ששאל את הכהני' תורה במאמר ה' לפי עומק השמועו', והסוגי' דפסחים שהרבה נתחבטו רבותינו המפרשים נ"ע, וזה מאמר המקראות, (חגי ב') כה אמר ה' צבאות שאל נא את הכהני' תורה לאמר, הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל השמן ואל כל מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא, ויאמר חגי אם יגע טמא נפש בכל אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא, ויען חגי ויאמר כן העם הזה וכן הגוי הזה לפני נאום ה', וכן כל מעשה ידיהם ואשר יקריבו שם טמא הוא, ונחלקו המפרשי' ז"ל לשיטת השמועה, (פסחים י"ז.) וביארו בשר קודש שרץ, ובעלי הפשט טענו כי לא נכון לקרא בשר שרץ בשר קדש סתם, ואם נאמר שקראו בלשון נקי' שלא להוציא דבר מגונה מפיה', מ"מ למה לא סיים היטמא, כמו שסיים בשאלה השני', וגם בסדר חשבון הנגיעות נפלה מחלוקת בין המפרשים שהרי אמרו בפסחים שם, רב אמר אשתביש כהני, רביעי בקדש בעא מינייהו, ובפרטן אתה מוצא חמש, לחם, נזיד, יין, ושמן, וכל מאכל, לכן פירש"י דאל כל מאכל הוא או, ותמהו התוס' מ"ש דכולהו חשובים זה אחר זה דווקא, וכל מאכל יתפרש או, והתוס' פירשו דשתים שתים חשיב להו, ושיטת הרמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות דיין ושמן וכל מאכל שלשתן מתפרשים שהי' או יין או שמן או כל מאכל, ותמהו ע"ז המפרשי' מה נשתנו אלו מהראשוני', לפרשם או או, ובאמת יש כאן דקדוק השלושה הראשונים חשבם בה"א הידיעה הלחם הנזיד היין, ושוב אומר ואל שמן ואל כל מאכל בלא ה"א, עוד יפלא שלשון השאלה בלתי מבורר כלל, ששאל היקדש, משמע שעל אחד מהם שאל, ובאמת על כולם הוא מוסב שכול' נטמאו במגע השרץ, והי' לו לומר היקדשו, וכן בשני' היטמאו, והם בתשובתם כפי דעתם היו מבארים, בראשונה הרביעי האחרון לא יקדש, אבל כפי האמור השאלה ותשובתה סתומ', לא נדע על מה הורו ועל מה נשאלו, ואם נאמר שהראשוני' פשוטים וידועים לנו, מ"מ אין נכון שיהא המאמר בלתי מבורר כעניניו, ובדרך כלל בלתי מיושב שלפי המפרשים נכללו במשא ומתן הזה דברים שעיקרם הם מדרבנן, והלא שיטת הרמב"ם שבכל מקום שהזכירו חז"ל דבר תורה ענינו מקובל מסיני, ואיך נפרש שאל הכהני' תור' שבא במאמר ה', שיכללנו דברים שהם גזירות חכמים, ובימיהם ז"ל נתחדשו [שהרי אנשי כה"ג גזרו הסייגים והגדרים רובן, כידוע] ובסנהדרין (פ"ז.) דרשינן אין ז"מ חייב אלא על דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מד"ס כו', ויליף לה דכתיב ע"פ התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה [דבר מפורש בכתוב] ויורוך לימוד דברי