עמודי אור ריד

היתה מוגבלת במצרים [ולא כנחלת יעקב שלא ניתנה מדה לנחלתו] וזה אומרו עמד [במקדש ראשון] וימודד ארץ, בנחלה מוגבלת במדה, ראה (בבית שני חסר לנו השראת השכינה אתנו במקדש ה' (יומא כ"א:) אבל בלי ספק השגחתו לא תפסוק מנחלת חבלו היא אדמת הקודש, כמאמר הכתוב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלקיך בה כו'] ויתר גוים, פי' לענ"ד שיהיו הגוים תמיד מושלים ומקפצים ומדלגים עריצי גוים בקרבינו [והוא מלשון לנתר בהן על הארץ] בגזירתו ית', וכלשון חז"ל בזה (יומא ס"ט:) גוים מרקדים בהיכלו, וכאשר בא יעוד חזיון דניאל על כל תהלוכות מצב האומה הישראלית בזמן עמידת בית שני, אמר ובצוק העתים (דניאל כ"ה) וסיפר הכתוב קורות האומה מחיבת יוצרה ית' לה, ויתפוצצו הררי עד שנחרב הבית וערי יסודותיה, שחו [ממעלתם] גבעות עולם כי ארץ ישראל הגבוה מכל הארצות, ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל (זבחים נ"ד.) ירדו ממעלתם, כמו שנמנו עשר קדושות (כלים פ"א) אשר כולם הושפלו בחורבן בית קדשינו, ואולם תחת היות שכינתו קבועה במכון בית קדשינו, ועתה הנה המלך מלכו של עולם מתהלך אתנו בכל מקומות טלטולינו ופזורינו בקצות עולם, וכמארז"ל (מגילה פ"ד) כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, המתמדת קיום עמדתינו, וזה אומרו הליכות עולם לו, כי תחת היותו במרום הר ציון שוכן במקום אשינו וניחוחינו, עתה התווה לו ית' אתנו הליכות עולם, ובכל מקום מוקטר מוגש לשמו בארבע אמות של הלכה, ובזה נסתייע התנדב"א כי השונה הלכות [הטהרות והטומאות בפתחי נדה שבהן הלכו' מרובות] הנה שכרו לעולם שכולו טוב, כשכר עסקי משפטי הקרבנות, וכמאמר הכתוב הזה הליכות עולם לו [וירמוז עוד הכתוב שהשכר נכון הוא להוגי תורתו בהלכות, בעולם שהוא לו ית', הוא העה"ב]

(ד) וסמכו כל הענין בשבח ההלכות [שהוא הל"מ] לשקלא וטריא דסוגיא דלעיל דמסקינן קראי לר"ע בדיני הזיבה והספירה באחד עשר יום שבין נדה לנדה, ולראב"ע הלכתא נינהו, ויש לעיין בשמועה זו מאי טעמא לא ניחא ליה באמת לראב"ע למדרשינהו מקרא כר"ע, וגוף תשובתו לר"ע בזה [מייתי לה הש"ס לעיל ע"ב:] עקיבא אפי' אתה מרבה בשמן בשמן כל היום כולו [ותני' אלו נאמר בשמן הייתי אומר ככל המנחות ללוג, ת"ל בשמן בשמן דחלות ורקיקין הוי ריבוי אחר ריבוי למעט לחצי לוג רש"י] איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה, ורביעית יין לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני, והדברים צריכים ביאור כי קאי בחד מילתא ופליג עלי' דר' עקיבא, למה לי' לאדכורי' שאר מחלוקת מה שאינם ענין לזה כלל, וכבר עמדו התוס' בזה (שם ד"ה אלא) וכתבו נראה דהכי שמע מרבי' וגרסינהו א"נ ר' עקיבא חלק עליו מכל שלשה אלה, כדאמר לקמן גבי אחד עשר יום הלכתא לראב"ע קראי לר"ע וה"ה נמי דבשלישי פליג [היינו רביעית יין לנזיר] אע"ג דלא אשכחן עכ"ל, וכל זה דחוק מאוד למה לו להזכיר שאר מחלוקתוהם

והנלפענ"ד דבאמת הני תלת מילי מישך שייכי בהדדי, וענינם מוכרח לר"ע מקראי ולראב"ע הלכתא נינהו

והנה מה שכתבו התוס' דלא אשכחן פלוגתא בין ראב"ע ובין ר"ע ביין לנזיר, הלא משנה ערוכה (נזיר ל"ד:) משנה ראשונה אומרת עד שישתה רביעית יין, רבי עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב, ובסוגיא (שם ל"ח:) דר"ע יליף שתי' מאכילה, מה אכילה בכזית אף שתי' בכזית, ות"ק פליג עלי' ע"ש ברש"י ותוס', ובתוספתא הובאה בתוס' עירובין (ד'. ד"ה גפן) כיצד יעשה לשער שתייתו לר"ע] מביא כוס מלא יין ומביא זית אגורי ונותן לתוכו ושופע אם שתה כיוצא בו חייב, ואם לאו פטור דברי ר' עקיבא רבי אליעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שישתה רביעית יין ע"כ. הנה התבאר גם בזה מחלוקת ראב"ע ור"ע

(ה) ותחלה אבאר בעה"י פרפרת נאה במשנה זו, ואח"כ נבא לעומק השמועה בעה"י, דר"ע במחלוקותו על ת"ק נקיט בחדא מחתא דינו החדש, דאפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב, והלא תחלה הי' לו לחלוק על ת"ק בעיקר השיעור והכי הוי לי למתני, ר"ע אומר יין בכזית ולא עוד אלא אפי' שרה פתו כו'

ואולם טעמו של ר"ע ויסוד דינו בהא דשיעורי נזיר בכזית נובע רק מיסוד זה דמחייב בצירוף גבי נזיר, והנה שם בסוגיא מפרשינן טעמי' דר' עקיבא דמקיש שתי' לאכילה, וטעמי' דת"ק פירשו התוס' (בעירובין שם) משום דכתיב לא ישתה לא ישתה תרי זימני דה"ל לקרא למכתב מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר וכל משרת ענבים לא ישתה, ומדלא כללינהו הכי, ש"מ קרא יתירא לשיעור אכילה כשיעור שתי' אתא, והנה לדידן באמת האי לא ישתה תנינא יתירא הוא, שהרי אין לנו שום חדוש בהאי משרת, כיון דלא מיחייב לדידן אלא בשתה רביעית יין בלועה בפרס פת, הלא בכל התורה כולה חייב אכזית טעמו וממשו בכדי אכילת פרס, וזה לשון הרמב"ם (פ"ה מה' נזירות ה' ה') וכן אם שרה פתו ביין והי' הרביעית יין בכדי פרס מן הפת ואכל כדי פרס שנמצא שאכל רביעית יין הרי זה לוקה, וע"ז וכיוצא בו נאמר בתורה וכל משרת ענבים לאסור דבר שנתערב בו היין וטעמו כטעם היין, והוא שיהי' טעמו וממשו כשאר איסורי מאכלות עכ"ל, [ודברי החנוך במצוה שס"ח תמוהי' שכתב בדעת הרמב"ם דמשרת אתא לשרה ענבים במים ולאיסורא ע"ש, הרי דברי הרמב"ם מבוארין שלא כדבריו ופשוט] הרי הדבר מבואר שאין לנו שום דבר חידוש בנזיר מבשאר איסורי מאכלות, [וגם אין זה נלמד מדין הנזיר [שיתחייב על תערובות טעמו וממשו בכא"פ] וממנו נלמוד לכל התורה, לפי שדין זה הל"מ הוא כמבואר בפוסקים] ושפיר אייתר לן קרא לשיעורא, אבל ר"ע מפיק האי קרא לצירוף היתר לאיסור גבי נזיר, וחדוש הוא גבי' משא"כ בכל התורה כולה [חוץ מקדשים] וא"כ להכי אתא קרא יתירא, דאי הוה כייל לי' בלא ישתה קמא דכתיב גבי יין הוה אמרינן דלאיסורא רביי' רחמנא היתר מצטרף לאיסור ולא ללאו, להכי ייחד לי' רחמנא לאו לגופי', ומהלאו דמשרת לקי ע"ז בפ"ע כמבואר בירושלמי (פ"ו דנזיר וא"כ להכי ודאי איצטריך לא ישתה בפ"ע, וכיון דלא אייתר ליה קרא שפיר מנקיט לחומרא ומקיש לי' שיעור שתי' לשיעור אכילה דבתרי' בכזית ודוק היטיב [והא דבעי הש"ס בס"ד בנזיר למימר דר"ע לא ס"ל צירוף, ובשיעורא דכזית לחוד פליג את"ק (ע"ש ל"ז.) הי' יכול לדקדק מתוך דרשת המקראו' דליכא למימר הכי כמו שנתבאר, דהא בהא תליא, אלא דמייתי לה מברייתא מפורשת וזה פשוט] והיינו דכייל ר' עקיבא דינו וטעמו בצד מחלוקתו את"ק דס"ל ברביעית, והיינו משום יתורא דקרא, ולית לי' צירוף, ר' עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף [להכא אתא קרא יתירא, וממילא שיעורי'] כזית חייב, והדברים מאירים בעה"י

הכלל העולה שדין זה דס"ל לר"ע שיעור יין בנזיר כזית, נמשך לשיטתו דס"ל משרת להיתר מצטרף לאיסור כמו שנתבאר

(ו) ועתה נבאר בס"ד שמועתינו זו לענין י"א יום דדריש לה ר"ע מקרא דכתיב אשה כי תזוב כו', בלא עת נדתה סמוך לנדתה ואין לי אלא סמוך לנדתה מופלג לנדתה יום אחד מנין ת"ל או כי תזוב אין לי אלא יום אחד, מנין לרבות מופלג שנים שלשה כו' תשעה עשרה מנין אמרת מה מצינו ברביעי שהוא ראוי לספירה [אם ראתה א' ב' ג' ופסקה רש"י] וראוי לזיבה [לצרף עם ב' ג' ד' אם לא ראתה בא' דהא איתרבי מופלג יום אחד מקרא דאו כי תזוב דהיינו ב' ג' ד' רש"י] אף אני אביא העשירי שהוא ראוי לספירה [לתשלום ז' אם ראתה א' ב' ג'] וראוי לזיבה כו' עכ"ה, ויש להקשות לכאורה בהך ילפותא דהא במ"מ ילפינן כולהו יומי מרביעי, דכמו דשוו לו שאר הימים לספירה כן ישוו לו לראי', ופשיטא דאם נמצא איזה חומר ברביעי מבאחד משאר הימים לענין ספירה, ודאי דלא מצינו למילף בי' נמי חומר זה דזיבה, ולפ"ז למסקנת הרא"ש (בפ' בנות כותים סימן א') דלדידן פולטת ש"ז סותרת יום א' בכולהו יומי לבר משביעי לספירה, דלא סתרה אף ההוא יומא אם פלטה בו עש"ב, ולפי זה יקשה מאוד היכי נילף עשירי שיהי' ראוי לזיבה משאר הימי', הא בהו איכא חומר זה בספירתם דש"ז סתר בהו, משא"כ בעשירי, וכיון דלא שוה להו בחומר הספירה (אם ראתה א' ב' ג'] מנין לנו בו דין הזיבה שהרי אין דנין קל מחמור להחמיר עלי' ודוק

(ז) ואולם בגוף דין זה דסתירת פליטת ש"ז יש לדון הרב' לענ"ד, הנה בנדה (ל"ג) ושם (מ"ב.) שקיל וטרי הש"ס אי פליטת ש"ז סותר בזיבה ותלי לה הש"ס דאי רואה