עמודי אור רי

בהסכמה גמורה כו' עש"ה, והא דבכ"ד תוך כ"ד כדיבור הוא אפי' בדברי' שיש בהם מעשה, דהכי פסקינן בח"מ (סי' ק"צ) שבכל דרכי הקני' יכול לחזור תוך כ"ד. ונחזי אנן לפי עומק סברת הר"ן שהטעם הוא דאמרינן שתלה בדעתו שיוכל לחזו', אם הוא עולה לד"ה, והנה גרסינן בקדושין (נ"ח:) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני, ושם (נ"ט.) לא בא אחר וקידשה וחזרה מהו ר"י אמר חוזרת אתא דיבור ומבטל דבור ר"ל אמר אינה חוזרת דכיון דאיכא נתינת מעות ליד אשה כמעשה דמי ולא אתא דבור ומבטל מעשה, ודעת הרא"ש בתשובה (הביאו הב"ש סי' מ' ס"ק ב') שהאומר הרי את מקודשת לאחר ל' יום הוה תנאי אם לא יחזור, ומעתה נחזי אנן, דלר"ל דלא מהני התם חזרה בדיבור בעלמא משום דלא אתא דיבור ומבטל מעשה, א"כ איך אפשר לומר דתוך כ"ד במקח יכול לחזור בדבור, נהי נמי שדעתו הי' שיכול לחזור כמ"ש הר"ן מ"מ הא לא עדיף מהתם דמתנה בפירוש לאחר ל' יום [והוא תנאי גם על חזרה כמ"ש בשם הרא"ש] ומ"מ סובר ר"ל דלא אתא דיבור ומבטל מעשה, וה"ה לדידי' במו"מ לא מצי הדר בי' תוך כ"ד בדיבור, ולא מהני ע"ז דעתו כלל ואע"ג דהרא"ש בקדושין שם כתב דבדידי' גם ר"ל מודה דיכול לחזור, ולא אמרינן לא אתא דיבור ומבטל מעשה, עי' בס' עצמות יוסף שם דאסברה דדוקא בדידה חשיבי הקדושין מעשה ולא בדידי', אבל בגירושין וכדומה חשיב מעשה גם בדידי' כמבואר בסוגיי' ודוק] ואנן דקי"ל התם כר' יוחנן דחוזרת בדיבור, להכי פסקינן נמי בשו"ע דבמו"מ חוזר תוך כד"ד בדיבור, הן אמת דגם לר"ל אשכחנא ביטול המקח תכד"ד ע"י מעשה, כגון שהקנה תכד"ד לאחר, דמעשה מוציא מיד מעשה, כמו דמודה התם ר"ל בקבלה קדושין מאחר, ושם בקדושין (נ"ט:) אמרינן בכה"ג בקדם בעה"ב ותרם את כריו עש"ה

וגרסינן תו התם איתבי' ר"ל לר"י כל הכלים יורדים לידי טומאתם במחשב' ואין עולים מטומאתם אלא בשינוי מעשה מעשה מוציא מיד מעשה ומיד מחשבה מחשבה אין מוציאה לא מיד מעשה ולא מיד מחשבה בשלמא מיד מעשה דלא מפקה דלא אתא דיבור ומבטל מעשה אלא מיד מחשבה מיהא תפיק כו', והקשו הרשב"א והריטב"א בחי' דמאי פריך ר"ל מינ' לר"י, לדידי' נמי תקשי דהא איהו נמי מודה דאתא דיבור ומבטל דיבור [ובקדושין שאני דאיכא נתינת מעות ליד אשה דהוי כמעשה] ותי' דשאני דיבור כי האי גבי טומאה שהוא נגמר לגמרי חשיב לר"ל כמעשה כל דהוא, ולא אתא דיבור ומבטל לי', ויש לדקדק כיון דהש"ס מדמה מחשבה דטומאה לקדושין לאחר ל' והוא ע"כ כדאסברו רבותינו בעלי התוס', דכיון דלא נטמא הכלי עדיין הוה ס"ד דמצי הדר כמו גבי מקדש לאחר ל' יום, וא"כ אמאי פסיקא לי' לר"ל למקרי האי דיבורא גמר גמור טפי מגבי קדושין, ונראה דהחילוק הוא, דהתם אכתי לא גמרו הקדושין בשום פנים עד הזמן, ואף אם לא יחזרו תוך הזמן, מ"מ עד הזמן אינה א"א, משא"כ בטומאה דמהשתא אם יארע טומאה להכלי, לא חסרנו דבר מתורת קבלת טומאה ודוק

נקיש מזה לענין שאר דברים בתכד"ד לר"ל שענינם אחד, ובדברים הנעשים בדיבור, דהא התם אי לא הדר בי' קמה המעשה למפרע משעת דיבורו, וא"כ יש לנו לדון דבדבר שצריך עדיין איזה ענין לגמר הדבר, אתא דיבור ומבטל להדיבור תכד"ד, משא"כ היכא שהדיבור גמר דבר בפ"ע, הוה כמעשה כל דהוא לר"ל, ולא אתא דיבור לר"ל ומבטל לי' ודוק, ולפ"ז יתבאר דלר"ל בעדות תכד"ד כדיבור, שהרי העדות אינו גמר הענין רק הב"ד ידונו ע"פ עדותן, וכן בנדרים ושבועות דלהבא ענינם שאם יעבור על דבריו ילקה, בכ"ז תכד"ד כדיבור אף לר"ל משא"כ בשבועת שוא, שהדיבור הוא גמר הדבר ודאי דלא אתא דיבור ומבטל ליה לר"ל ודוק היטיב בכ"ז

(טו) ובזה יתבארו הסוגיו' בשינוייהן כמין חומר, דפסקא דב"ב מסתיימא אליבא דר"ל כמבואר שם, והנה לדידי' במגדף ועובד ע"ג באומר אלי אתה, אין חדוש דלא מצי הדר תכד"ד, דהא בדידהו הוה הדיבור גמר המעש' ובכה"ג בכל מילי לר"ל לא אתא דיבור ומבטל דיבור [והש"ס נקיט דברים שנשתנה בהן הדין לענין תכד"ד מפני חומרן כמ"ש הר"ן] ולהכי נקיט לדידי' החדוש בעבודת גילולים, ופי' הרשב"ם כגון שהתפיס דבר לע"ז, לא מצי הדר בי', ואף למה שפרשו התוס' לדעת רשב"ם דמיירי שמכר דבר לכומרים, ולעיל הוכחנו דלר"ל בכל מכר לא מהני חזרה, מ"מ משכחת לה חזרה בשאר מכר, אם ימכרו לאחר תכד"ד כמש"ל, והכא משום חומרא דע"ג לא מהני, והנה במקדש ומגרש אף זולת חומר שלהן כמ"ש הר"ן לא משכחת בהו חזרה לר"ל, דהא לדידי' נתינת מעות ליד אשה, וכן נתינת הגט [כמבואר בסוגיא שם] חשוב מעשה ולא אתא דיבור ומבטל להו ובדידי' לא משכחת לה הפקעת הקדושין [בדידי'[ או הגירושין ע"י מעשה, [שאף אם חטף המעות מידה אין זה כלום, ואינו סתירה למעשה הקדושין דלא כק"נ ודוק] וא"כ בזה אין חדוש כלל דתכד"ד לאו כדיבור דמי [ואף שהרא"ש בקדושין שם כתב דלר"ל האיש חוזר במקדש לאחר ל' משמע דלא חשיב בו מעשה, כבר כתבו האחרונים שדבריו בתשובה חולקין ע"ז, ועוד דיש לומר דמקדש סתם לענין חזרה תוך כד"ד, דאם לא יחזור חלו הקדושין מרגע ראשונה שקידשה גם להרא"ש בפירושו בכה"ג חשיב מעשה גם בו גם גבי קדושין וליכא חזרה לר"ל דלא אתא דיבור ומבטל מעשה] אך מ"מ בקדושין יש חדוש באשה, דבה מצינו חזרה ע"י מעשה תכד"ד כגון שקבלה קדושין מאחר, ומ"מ משום חומרא דקדושין תכד"ד לאו כדיבו' דמי, היינו דקאמר הש"ס וקדושין, [ולא במקדש] ולא מדכר הש"ס גירושין דהתם בתרווייהו לא משכחת לה מעשה המבטלת, וכ"ז בב"ב אליבא דר"ל משא"כ בנדרים דאזלא הסוגיא אליבא דידן דקיי"ל כר"י שפיר אשמעינן רבותא בכל הנך דלא אתי דיבור [או מעשה] ומבטל להו אע"ג דבעלמא מהני כה"ג, ודוק היטיב

(טז) ולא לחנם טרחנו בכ"ז, כי מעתה ע"פ יסודות אלו יעלו בידינו ישוב השמועות לאחדים, כי לפ"מ שעלה בידינו שדין חזרה תוך כ"ד תליא בחזרה דעושה דבר שיחול אחר זמן, ולפ"ז אי הוה פסיקא לן דמקדיש דבר לאחר ל' יום לא מצי הדר בי', ממילא הוה פשטינן דלית בה נמי דין חזרה תכד"ד ע"ד שנתבאר, והלא סוגיא ערוכ' לפנינו בנדרי' (כ"ט:) דאמרינן שם דאף ר"י מודה במקדיש דבר לאחר ל' יום דלא מצי הדר בי' דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ובירושלמי שם מבואר להדיא משמי' דר"י שאם אמר הרי זו עולה לאחר ל' יום אפי' מכרה תוך ל' [דאיכא מעשה] אינה מכורה, וממילא דה"ה דלא מצי הדר בי' תכד"ד, דחד טעמא הוא כמשנ"ת ודוק, ובזה יתפרשו לנכון דברי רבותינו בעלי התוס' במנחות (פ"א:) שכ' דבהקדש לא מהני חזרה תכד"ד, משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ולכאורה הוא תמוה, דהא במסירה להדיוט קי"ל דמהני חזרה תכד"ד, ולפמ"ש ניחא שכתבו הטעם בעצמו שאמר הש"ס לענין חזרה במקדיש לאחר ל' יום, וכמו שפירשוה יפה כאן הר"ן ויתר המפרשים נ"נ

והר"ן בסוף הסוגיא שם כתב דהא דאסקינן הכי דלא מהני חזרה במקדיש לאחר ל' היינו לב"פ, אבל לאביי בסוגיא שם [וכן לרבא] יש לומר דמהני חזרה במקדיש לאחר ל', ולפ"ז ה"ה דמהני חזרה תכד"ד כמשנ"ת, ומעתה הסוגי' דב"ק (ע"ג:) דאזלא לשנויי שיטתי' דאביי שפיר קאמר הש"ס אליבי' דמהני חזרה בהקדש תכד"ד, ור' יוחנן בזבחים (ל':) לטעמי' בירושלמי כמו שבארנו, ולדידי' לא מהני בהקדש חזרה תכד"ד

(יז) ונשאר לנו עדיין לבאר בסתירת אביי גופי' דהא בזבחים מותיב איהו ממילתי' דר"י, ש"מ דכוותי' ס"ל בפלוגתא דר"מ ור' יוסי, ובב"ק קאמר הש"ס אליבי' [וכפי מה שביארנו שיטתי'] בפשיטות דתכד"ד מהני חזרה, ואומר אני שדברי הר"ן שכתב דלאביי מהני חזרה במקדיש לאחר ל' יום יש לו יסוד נאמן ומבואר בש"ס, ונקדי' ריש סוגיא דזבחים שם (ל'.) תנן התם הרי זו תמורת עולה כו' איבעיא להו הרי זו תמורת עולה ושלמים מהו לחצות מהו ופירשו התוס' שם בשם ר"ח וביתר ביאור בפסחים (ס"ג.) שאמר תחול על בהמה זו תמורת עולה תמורת שלמים מחצות היום, לא מעתה, עש"ה] אמר אביי בהא ודאי מודה ר"מ רבא אמר עדיין הוא מחלוקת כו', ביאור הדברים, דהא דקאמר אביי דבאומר תמורת עולה ושלמים מודה ר"מ היינו כאוקימתא דר' יוחנן דטעמא דר"מ מדהוה לי' למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורת שלמי' מיהדר קא הדר בי' אבל באומר ושלמים מודה ר"מ [דלשיטה זו לית לי' לר"מ תפוס לשון ראשון כפירש"י] אבל הא דקאמר אביי דלחצות מודה ר"מ וע"כ מיירי באומר לחצות תחול תמורת