עמודי אור רח

ואחת כו', ומפרש דהאי תנא אי"כ ואי"מ אית לי' גרושה מגו דאיתוסף עלה איסורא לכ"ה איתוסף עלה איסור לכה"ג חללה מגו דאיתוסף עלה איסור לגבי תרומה שנאסרה לאכול בתרומה משנתחללה, כדילפינן ביבמות (ס"ט.) איתוסף עלה איסור לגבי כהונה, והרי זה מבואר דאיסור תרומה מחשיב מוסיף לגבי כהונה, אף ע"ג דתרי איסורי נינהו ומתרי קראי נפקי

והנה באמת בהא דחשיב הש"ס בכריתות (י"ד.) וכן הוא ברמב"ם (פי"ד מה' מ"א) הנאה גבי קדשים לאיסור מוסיף, מצינו סתירה לזה מסוגיא דכריתות (כ"ג:) דדייקינן התם דבקדשים איסור חל על איסור [ואף בגוונא דלא חייל גבי חולין] מהא דתניא כל חלב לה' לרבות אימורי קדשי' קלים למעילה, ומפרש שם רש"י [בד"ה ולהאי תנא] דהכא לא אשכחן לא כולל ולא מוסיף, והרי זה סותר לסוגיא הנז' דמפרשינן שם דהנאה [ומעילה נמי הנאה היא] הוה איסור מוסיף, והתוס' בחולין (ק"א. ובש"ד) כתבו באמת מכח זה דהנאה הוה רק איסור חמור, ועיין במגי' במל"מ שם ודוק

(ו) והנלענ"ד דבירורן של דברים כך הוא דודאי בעלמא כה"ג שניתוסף שם איסור אחר בפעולה אחרת לא מקרי איסור מוסיף, כמו שהוכחנו במישור, אלא דבקדשים גלי קרא דאפי' איסור מוסיף כי האי חשיב מוסיף, ובזה הסוגייאות מכוונות דבדף י"ד מפרש הש"ס דהנאה הוי איסור מוסיף גבי קדשים, והכח בדף כ"ג: מפרשינן דבכה"ג בחולין לא חייל, ובקדשים הוא דגלי קרא, ועיקר לימודינו זה בקדשים הוא מדחייל איסור מעילה אאיסור חלב, והנה בכל דוכתא ילפינן מעילה חטא חטא מתרומה, לפ"ז נלענ"ד פשוט דכיון דגלי קרא באיסור מעילה דחייל בכה"ג, ממילא ה"ה לתרומה דילפא מינה, והמתבאר מסוגיא דסוטה (כ"ח:) ויבמות (ס"ח:) דאיסור כהונה חמור מאיסור תרומה כדיליף הש"ס התם בק"ו, ולפ"ז כיון דהוכחנו דגבי תרומה חייל איסור מוסיף כי האי, ממילא ה"ה באיסורי כהונה, ובהכי ניחא הא דאמרינן בקדושין דאיסור חללה חייל אאיסור ירושה, אע"ג דהוכחנו דבעלמא לא מהני איסור מוסיף כי האי מיגו דמתסרא בתרומה, מ"מ איסור כהונה שאני וכמשנ"ת ודוק

**(הג"ה ודע דלכאורה משמע מדברי רש"י דבכל דוכתא מהני כולל ומוסיף אף בפעולות שאינם שוות, שכתב בחולין (ק"א: ד"ה שבת היא) דיוה"כ לגבי שבת חשיב כולל שאוסר אכילה ומלאכה, והוא לכאורה סותר יסוד דברינו, אבל באמת אין לדקדק משם כלל, שהרי כתב דשבת הוה איסור מוסיף משום דאיתוסף מיתת ב"ד, וזה ודאי לא מקרי מוסיף בשום דוכתא, וע"כ חומר הוא להאי תכא וחייל בכה"ג, וה"ה ליוה"כ דאיסור אכילה חומר הוא ואין כמו כולל ומוסיף דש"מ ודוק היטיב

)** עוד נלפענ"ד להכריח דאע"ג דבקדשים גזה"כ הוא דחייל כולל ומוסיף בכה"ג, מ"מ לא מצינן למילף אלא דחייל כה"ג אאיסור קדשים שכמותו, אבל לא על איסור הנוהג בכל הדברים, ולכאורה דברינו אלה סתירתם גלוי' דהא עיקר הלימוד הוא מדחייל איסור מעילה אאיסור חלב, ואיסור חלב הוא איסור אחר, מ"מ כד דייקינן שפיר מילי דברירן נינהו, זה דלכאורה קשה בהא דלא אשכח הש"ס כולל בהא דחייל איסור מעילה על איסור חלב באימורי קדשים קלים, והלא איסור מעילה זה כולל אף יותרת ושתי כליות שהם ג"כ אימורי הקרבן וכן האליה (עיין בחולין קי"ז. ודוק), והנהו הא לית בהו איסורא, ושפיר מצי חייל בכולל גם אחלב, ונלענ"ד דהכוונה בזה דהא בכל האימורים איכא לאו באכילתן, לאו דכליל תהי' לא תאכל, כמו שפסק הרמב"ם (פי"א מה' מעשה הקרבנות ה' ג') ואיסור זה ישנו בין קודם זריקה בין לאחר זריקה, ומעילה לא חיילא אלא לאחר זריקה, כמבואר (במעילה ו'.) ולפ"ז לא הי' מקום לאיסור מעילה לחול על כל האימורים מחמת איסור זה, ובזה יתבאר יפה דגלי לן קרא דבקדשים חשבינן מעילה איסור מוסיף כמו שנתבאר, ואית לי' למיחל על איסור זה דכליל לא תאכל, וממילא חייל נמי אחלב [אע"ג דהוה איסור הנוהג גם בחולין] בכולל [ומוכח מזה דהש"ס הוה פסיקא לי' התם דלרבי אף בכולל לא חייל חמור על קל עש"ה ודוק] ובזה אין חידוש כלל דכולל אמרינן בכל דוכתא, ואין לנו מקום להכריח דליחול גבי קדשים איסור מוסיף כי האי גם על איסור הנוהג בכל, דמנ"ל הא, ושאני הכא דמגו דחייל אשאר האימורים (דהוה ל"ת דכליל איסור קדשים כמותו] חייל נמי אחלב ודוק היטיב

(ז) ויצא לנו מזה דהא דאמרינן בקדושין דחייל איסור חללה על גרושה וכן איסור זונה על גרושה] וביארנו בס"ד דילפינן לה מקדשים, זה אינו אלא לחול ע איסורי כהונה משא"כ על איסור השוה בכל לא הוה חייל איסור חללה וזונה ללקות הכהן עליהם משום זה ודוק

ומעתה לפי מ"ש יתבאר דשו"י שזינתה, אף למאי דקי"ל דנעשית זונה לכהן, מ"מ אם בא עלי' כהן בעודה שו"י אינו לוקה עלי' משום זונה דלא חייל איסור זונה על איסור יבמה לשוק שהוא איסור השוה לכל

וסבור הייתי לומר דמ"מ אם היבם הוא כהן, וא"כ במה שזינתה איתוסף עלה איסור זונה לגבי יבם שהיתה מותרת לו] וממילא ילקה עלי' גם כהן אחר משום זונה דהוה איסו' מוסיף גמור, שוב ראיתי שזה אינו, דבאמת ליבם אף שהוא כהן השתא נמי שריא, דהא קיי"ל דחייבי לאוין בני יבום נינהו מה"ת, ואע"ג דאיתוסף עלה איסור ליבם בביאה שני' מ"מ משום הכי לא הוה איסור מוסיף כיון שעתה אין כאן תוספת איסור לשום אדם (עיין ברמב"ם פ"ד מה' שגגות ה' ג') ואחר שעלה כ"ז בידינו יתיישבו כל הדברי' על מכונן, דלפ"ז ליכא למילף לולד שו"י שיהא פגום לכהונה בק"ו מאלמנה לכה"ג דאיכא למפרך מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת, מאי אמרת שו"י נמי נעשית זונה, אכתי לא דמי דהתם אהני החילול להאלמנ' להוסיף עלי' מלקות לכהן הבא עלי' משום לאו דחללה, משא"כ בשו"י דבמה דנעשית זונה לא אהני עלה רק לאיסור בעלמא ולא למלקו', דלעולם לא משכחת בה מלקות משום זונה כמו שנתבאר

ובזה עולה יפה פסק הש"ע להכשי' ולד שו"י לכ"ע וכפשט' דטעמי' דר' יהושע אע"ג דלדידן נעשית זונה ודוק

(ח) ויש להבי' סעד גדול לסברא זו דבאיסור זה שניתוסף עליו לכהונה כיון שאין בו מלקות לא מיפסל הולד, מהא דהקשה הב"ש [וכ"כ התוס'] בסי' ד' (ס"ק ד') ע"ד הש"ע והרא"ש שפוסלין ולד עכומ"ז ועבד מק"ו מאלמנה הא איכא למיפרך בת עמוני מישראלית תוכיח שאמה נפסלה לכהונ' בביאת עמוני כמבואר בש"ע (סי' ו' ס"ח) ומ"מ הבת כשירה לכהונה, ולפמ"ש עולה הדבר כהוגן והפוסקים בזה לשיטתייהו, שדעת הרא"ש ביבמות (פ"ו סי' ו') כדעה שני' בש"ע שם דכל הני שנפסלו' מביאת ממזר נתין עמוני ומואבי לית בהו משום זונה, רק גזה"כ הוא לאיסור בפ"ע, וכבר הכריח הגר"א בשולחנו הטהור (שם ס"ק כ"ט) דבאמת לדיעה זו ליכא מלקות לכהן הבא עלי' עש"ה, וא"כ אין לנו במה לסתור הק"ו לפסול ולד עכומ"ז ועבד, דליכא למימר נבעלת לעמוני תוכיח שולדה כשר אע"ג דנפסלה לכהונה, דש"ה דליכא מלקות, משא"כ הנבעלת לעכומ"ז ועבד שנעשית זונה ויש בה מלקות לכהן, שפיר ילפינן מק"ו מאלמנ' לפגום הולד, ואולם הרמב"ם פסק דכל הנהו דאיתרבו מקרא דובת כהן ביבמות (ס"ח:) כהן לוקה עליהם משום זונה, [ועיקר שיטתו עם מה שיש לפלפל בה בארתי בארוכה שם שדבר זה באמת מחלוקת הוא בש"ס והדברים ארוכים] וא"כ שפיר יש לסתור הק"ו מנבעלת לעמוני שבתה כשירה אע"ג דהיא נעשית זונה, לכך פסק הרמב"ם דולד עכומ"ז ועבד כשר לכהונה ודוק

ולפ"ז יש ידים מוכיחות לסברתינו דבשו"י נמי כיון דלא איתוסף עלה מלקות לא פסלינן ולדה

וכמשנ"ת

(ט) ודע דלמ"ד דבכל הנהו דנפסלו לא קרינן בהו זונה כתב הגר"א (בשו"ע ס"ו ס"ק כ"ג) בחד צד, דולדן מכהן אח"כ ג"כ לא הוה חלל עש"ה שלא הכריע ובתשו' הנז' הארכתי בפרט זה בס"ד] ובזה נלענ"ד ליישב סוגיא דסוטה (כ"ט.) דפליגי התם ר' ישמעאל ור"ע ר"י לא דריש ווי ודרי' גבי סוט' ג' פעמי' ונטמא' חד לבעל וחד לבועל וחד לתרומ' וכהונ' אתיא בק"ו מתרומה מה גרושה שמותרת בתרומה פסולה לכהונה זו שאסורה בתרומה א"ד שפסולה לכהונה, ור"ע דריש ווי ואית לי' ד' פעמים חד לכהונה, ופריך הש"ס ממאי דאיצטריך קרא לתרומה וכהונה אתיא בק"ו דילמא כי איצטריך לכהונה [דחמירא מיני'] ותרומה שריא, ומשני מסתברא דומיא דבעל ובועל מה בעל ובועל מחיים אף תרומה נמי מחיים לאפוקי כהונה דלאחר מיתה, ור"ע דומיא דבעל ובועל לית לי', ויש להבין במאי פליגי הני תנאי, ונראה לענ"ד דלטעמייהו אזלי, דלכאורה יש לתמוה בהא דקאמר הש"ס דאיסור כהונה לית בי' נפקותא אלא