עמודי אור רז

קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי עכ"ה, ומסוגיא זו קי"ל בכל הש"ס דר"י ור"ל הלכה כר"י בר מהני תלת, וראוי לשום לב דהני תלת מילי מישך שייכי בהדדי כאשר יתבאר בס"ד

(א) והנה מבואר בסוגיא זו דביאת מעוברת לר"ל לא שמה ביאה ולא מהניא מידי, ומ"מ כתבו התוס' שם (ל"ה: ד"ה תגלי) שאין חייב כרת בביאה זו ולא אמרינן דהוה אשת אח שלא במקום מצוה, [ואולי משום דהוה איסור עשה כדיליף ר"ל ובן אין לו עיין עליו עש"ה בסוגיא] ויש להקשות לכאורה בהא דקי"ל לדידן אין ממזר אלא מחייבי כריתות, והלא כבר כתבו התוס' ביבמות (ט"ז: ד"ה קסבר) דממזירות לא תליא באיסור כרת רק בתפיסת קדושין דכל דלא תפסי קדושין הוה ממזר אע"ג דליכא איסור כרת, ולפ"ז הא לר"ל בכה"ג הוי ממזר דהא יבם לאו בר קדושין הוא ביבמה כמבואר, וכל שעת העיבור דלא מצי קני לה אף בביאה, א"כ אין לו בה שום קנין אישות, והוה לן למימר דלר"ל הולד ממזר, וכ"ת היכא משכחת לה ולד כלל, הא מעוברת היא ואין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, אי משום הא לא אריא דמשכחת לה ולד בצרתה, שגם היא אינה ניקנית בביאה ליבם כל זמן שצרתה מעוברת, כמבואר בסוגיא (שם ל"ו.) וא"כ אמאי לא מפקינן לה מכללא, ולא משתמיט לן בשום דוכתא לאשמעינן דבכה"ג הוי הולד ממזר

והנראה לפענ"ד ליישב ע"פ מ"ש התוס' ביבמות (מ"ט. ד"ה הכל) דהא דהכל מודים דמיבמה לשוק לא הוה הולד ממזר, אף למ"ד דלא תפסי בה קדושין היינו משום דכיון דלא תפסי בה קדושין לא ליבם ולא לעלמא הוי כמו עכו"ם ועבד דלא הוי הולד ממזר, ולפ"ז בנ"ד נמי למאי דקי"ל דלדינא אין קדושין תופסין ביבמה, כמבואר בש"ע אה"ע (סי' ו' ס"ח וע"ש היטיב בב"ש ס"ק כ"א) דאף לקולא אמרינן כן לשויי הולד חלל ע"ש היטיב ודוק, וא"כ מה"ט נמי לא הוי ממזר מהיבם שבא על היבמה קודם שהפילה צרתה כיון שאינה בת קדושין לשום אדם, ואדרבה מתוך דברינו אלה יש סיוע גדול לפסק הש"ע שם דלדינא אין קדושין תופסין ביבמה, והא דאמרינן בגמרא צריכה גט מספק היינו חומרא בעלמא, ולכאורה מנ"ל הא דילמא ספיקא גמורה מספקא לן ואית לן למיזל הכא לחומרא והכא לחומרא, לחשבה לספק זונה [ולפי דעה זו בש"ע דמשאר ח"ל דתפסי בהו קדושין לא הוה זונה] ויהא הולד ספק חלל, ונ"מ לאסרו בדברים שכהן כשר אסור בהן, ולמ"ש מהא דפסיק הש"ס כר"ל מוכח דמדינא אין קדושין תופסין ביבמה ודוק

(ב) הן אמת שבעיקר פסקא של הש"ע והטור לשוויי ליבמה זונה ודאית לכ"ע אני תמי' ממה שפסק הש"ע בסי' ז' סי' י"ד) בכהן שבא על יבמה לשוק ונתעברה מביאה ראשונה הולד כשר, ושם (סעיף י"ז) פסק בעכומ"ז ועבד הבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה, ובגמרא (יבמות מ"ה.) ילפינן לה בק"ו מאלמנה לכה"ג שאין אסורה שוה בכל בנה פגום לכהונה זו שאיסורה שוה בכל א"ד שבנה פגום לכהונה, וכ"ת מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת, הכא נמי כיון שבא עלי' [העכומ"ז או העבד] עשאה זונה, ולפ"ז למאי דפסק דשו"י שנבעלה לזר נמי נעשית זונה, א"כ איתי' להאי ק"ו גופי' גבי שו"י, ולמה פסק דבשו"י שזינתה הולד כשר, ובאמת המחבר העתיק דין זה [להכשיר ולד שו"י שזינתה] מהרמב"ם, והרמב"ם לטעמי' דגם בעכומ"ז ועבד ס"ל דהולד אינו פגום כמש"פ בפ' ט"ו מה' איסורי ביאה ובמפרשים, אבל על הש"ע קשה היכי מזכי שטרא לבי תרי, וביותר דעיקר להך פסקא לשוויי שו"י שזינתה ודאי זונה, תמוה דביבמות (ט"ו:) הוה בעי למילף ר' יהושע דולד שו"י לשוק יהא פגום לשוק מק"ו מאלמנה לכה"ג ודחי מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת, א"כ ש"מ דלא נעשית זונה, דהא היכא דנעשית זונה ר' יהושע מודה דהולד פגום כמבואר (ביבמות מ"ד:), וא"כ איך נחלוק בזה על ר' יהושע למימר דהויא זונה, ועיין בביאורי הגר"א באה"ע (סי' ז' ס"ק נ"ד) שהאריך שם ועמד בכ"ז ע"ש

(ג) וביישוב השמועות הללו נקדים מה שעמדתי בדברי הגאון בנוב"י (מ"ק חא"ח סי' ל"ה) שחקר שם במי שנכשל כמ"פ בא"א ובתוכם היתה כמה פעמים נדה ג"כ, אם עבר על איסור נדה נוסף על איסור א"א, וכתב דאם בפעם הראשון בא עלי בנדותה ודאי דחל איסור נדה על איסור א"א, משא"כ אם בפעם הראשון בא עלי' והיתה טהורה וא"כ נאסרה גם לבעלה, והרי היא אסורה מעתה לכל העולם [לאחריני משום א"א ולבעל משום סוטה] ושוב לא אתא איסור נדה וחייל עלה כיון שאין כאן לא כולל ולא מוסיף, ושוב עלה בדעתו לומר דהוה איסור מוסיף דהא כשפירסה נדה איתוסף עליה איסור ליכנס למקדש, ודחה זה דבלא"ה היתה אסורה לכנס למקדש, דהא כולנו טמאי מתים, ועל זה אני תמי' דהא ניתוסף עלה בנדותה איסור לכנס להר הבית, כמו ששנינו בפ"ק דכלים (משנה ח') שטמא מת מותר ליכנס להר הבית ונדה אסורה, ונתבאר כ"ז בסוגיא דפסחים (ס"ז) באורך ע"ש, והיא תמי' נשגבה לענ"ד, ואין לדחות ולומר דכוונתו על הבועל שכשיבעלנה יהא עליו איסור לכנס למקדש, ועל זה דחה שפיר דכולנו טמאי מתים דבועל נדה ג"כ טומאתו אינו אלא כטמא מת, זה אינו דהמעיין בדבריו שם יראה להדיא דעלי' הוא מדבר דהא נו"נ שם עליו לענין פסח ע"ש, ועוד דאי אפשר לומר איסור מוסיף כזה עליו, דהא איסור זה יתחדש עליו אחר שיבא עלי' ומוסיף כזה לא שמענו ודוק]

(ד) אלא שבעיקר איסור מוסיף כזה אני בעניי מסתפק מאוד, דאפשר אין דנין בו אלא באיסור ההוא כגון חמותו ונעשית אשת איש, דאמרינן מגו דאיתוסף עלה איסור ביאה לגבי כ"ע איתוסף נמי האי איסור ביאה ממש לגבי חתנה, משא"כ בגוונא שכתב הנוב"י שהוא ענין אחר לגמרי לא שייך לדון כן

ויש להביא ראיה ברורה לזה מהא דקיי"ל דהאוכל מנבלת בהמה טמאה אינו לוקה משום נבלה אלא משום טמאה, ופסקה הרמב"ם בפ"ד מה' מ"א, והוא מתבאר מסוגיית הש"ס, וכמו שהביא שם במ"מ משום דאין איסור נבילה חל על איסור טמאה, ואי איתא הא הויא איסור מוסיף, דהא קי"ל בסוגיא דעירובין (ק"ד:) במסקנא דהמכניס שרץ למקדש לוקה, וה"ה לשאר אב הטומאה, ופסק כן בפירוש הרמב"ם בפ"ד מה' ביאת מקדש ע"ש, וא"כ אמאי לא נדון מגו דאיתוסף עלה כשנתנבלה איסור להכניסה למקדש משום טומאת נבילה איתוסף עלה נמי איסור אכילה משום נבילה, והוא ממש כנידון דברי הנוב"י אע"כ דבכה"ג לא הוי איסור מוסיף

**(הג"ה ויש עוד ראיה גדולה לעיקר זה מסוגיא דחולין (קי"ג:) במבשל חלב בחלב ואכלו דקי"ל לוקה על בישולו ואין לוקה על אכילתו משום בב"ח, ואמאי לא נימא מגו דאיתוסף עלה איסור בישול כו', וכ"ש למה שהכריעו האחרונים דבב"ח יש בישול אחר בישול, וא"כ חתיכה שבלעה חלב ע"י בישול יש איסור לבשלה, ואמאי לא כדון כן לומר מגו דאיתוסף עליו מהשתא על חלב זה איסור בישול איתוסף עלי' נמי אסור אכילה ודוק

)** עוד הגאון בענוב"י בענין זה מדויל ידי' משתלם לי', שכתב (שם סי' ל"ו) דתרומה שהופרש ביוה"כ אין חייבים עלי' משום תרומה, משום דלא אתא איסור תרומה וחייל אאיסור יוה"כ, ולדבריו הא קיי"ל בכ"ד דאסור לטמאות את התרומה, ולדעת התוס' הוא איסור לאו ולוקין עליו, ולדעת הרמב"ם הוא עכ"פ איסור עשה מה"ת (עיין היטיב ברמב"ם רפי"ב מה תרומה ובמל"מ שם) וא"כ אמאי לא נימא מגו דאיתוסף עלה איסור שלא לטמאותה משום תרומה איתוסף עלה נמי איסור אכילה, אלא ע"כ דלא שייך לומר כן וכמ"ש. (ה) ואולם הגאון בענוב"י לאו יחיד הוא בסברא זו להחשיב כה"ג איסור מוסיף, ולכאורה גם כמה סוגיות מבוארים כדבריו, וז"ל הרמ"ע בתשו' סי' קכ"ג ויש דרך אחרת באיסור מוסיף שהוא מחדש על החפץ ההוא אסור פעולה אחרת, אע"פ שאינו מוסיף באיסור אלא למי שהי' אסור בו מתחלה, ויתחייב בו משני שמות שהן שתי פעולות או שלשה שכל אחת תוסיף בו שם חדש להתחייב בשבילו אף על האכילה, כגון החלב שהי' אסור באכילה לכל אדם ומותר בהנאה הקדיש בהמתו לשם קדשים קלים נעשה החלב אסור בהנאה ומותר בהקטרה, ואם אכלו לוקה שתים נעשה נותר נאסר גם בהקטרה אכלו לוקה שלש עכ"ל, והוא מתבאר כולו מסוגיא דכריתות (י"ד.) עש"ב. אך מ"ש הרמ"ע בהקטרה לגבוה שהוא ג"כ שם אחר יש לדחות דגם אכילת מזבח שמה אכילה, כדדרשינן בזבחי' (כ"ט:) ואם האכל יאכל אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח, ומ"מ מדחשבינן הנאה לאיסור מוסיף מבואר כסברתם דחשיב מוסיף כה"ג, עוד מתבאר כן מסוגיא דקדושין (ע"ז:) אלמנה וגרושה וחללה זונה בזמן שהן כסדרן חייב על כל אחת