עמודי אור כ

דר' יהודה משום משוי החלב שבתוך הדד, דא"כ תיהוי איפכא ממתניתין דכלים דס"ל לר"י דלא חשיב כדבר בפ"ע בכה"ג, לכך פי' משום דילמא נפיל וכטעמי' דרב יהודה, ומה שפירש בגמרא בברייתא ולא עזים בכיס שבדדיהן לקבל חלב הנוטף אי נמי שלא יסרטו דדיהן על הקוצים שהי' דדיהן גסים, כך כוונתו, דהך ברייתא דתני סתמא דבכל גווני כיס שבדדיהן אסור, למסקנא דאייתי הש"ס מילתא דריב"ב דאמר כך הלכה [דליבש מותר וליחלב אסור] אבל מי מפיס איזו ליבש ואיזו ליחלב ומתוך שאין מכירין אחד זה ואחד זה אסור, וברייתא זו כוותי' אתיא, ומבואר הוא דלא ס"ל כר' יוסי דבכל גווני הוה משוי, ומטעם זה אסר ר' יוסי אף לבובין דזכרים ושחוזות דרחלות, וריב"ב לא סבירא לי' דליהוי משוי, אלא ס"ל דמדינא ליבש מותר אלא דגזרינן ליבש אטו ליחלב, וא"כ ליכא לפרושי דליחלב גופי' הוה משום גזיר' כמו שפי' אליבא דתנא דמתניתין, דא"כ לא הוה גזרינן בליבש אטו הא, דהוה גזירה לגזירה, וע"כ דבליחלב איכא איסורא דאורייתא, לכך פירש דליחלב הוה בענין שמקבל חלב הנוטף, שזהו איסור דאו' לכ"ע [ולא רצה לאוקמי' לריב"ב כשיטת ר' יהודה דעירובין דאפי' לעצור בעד החלב הוה משוי, דס"ל דהלכתא כת"ק דהתם] וכ"ש למה שנתבאר דמילתי' דר' יהודה נמי לא קאי, דבכלים איפכא ס"ל, אבל בסוגיין דקאי לר' יהודה גופיה דברייתא דמוקים אליבי' הא דתני אסורא בכיס היינו ליחלב [דשנאוה ר' חייא ור"א] וכיון דבברייתא דמייתי הש"ס בעירובין ס"ל לר' יהודה דרוקו נמי כשנתלש חשיב משקה, להכי ניחא ליה לאוקמה ברייתא זו בחד טעמא לר' יהודה דברייתא דעירובין דס"ל דהא גופי' הוי משוי, ופי' שפיר דהוי משאוי [אפי' לא ינטף לתוך הכיס] שטוענת את החלב [שנעקר לצאת ולולא הכיס הי' יוצא] דהוה משוי לר"י, ובהכי ניחא בסוף סוגיין דנחלקו אמוראי אי שרי ליחלב או ליבש, והקשו התוס' לימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר ותירצו משום דאיכא דמפכי להו, ולכאור' תמוה לומר כן מעצמינו ולא מצינו דמפכו, אבל לפי המתבאר ניחא דקאי אהא דאיכא דמפיך לה בעירובין, ולפי המתבאר הא דסוגיין תליא בהא, ואי אפכינן התם ע"כ הכא נמי ישתנה הדין, לכך אמרו ההלכה מפורש, ודוק היטיב כי נכון

בעה"י

(ג) וממוצא דברינו אומר כי לא זכיתי להבין דברי התוספ' בשמעתין (נ"ד. ד"ה הלכה) שהקשו למה ליה למימר הלכה כריב"ב הול"ל הלכה כר' יוסי דמתניתין דאסר נמי בין ליבש בין ליחלב, והא נ"מ טובא, דלר"י ס"ל מצד משוי להכי אסר גם בזכרים לבובין וברחלות כבולות, אבל לריב"ב לא שמענו אלא דגזר ליבש אטו ליחלב ועל הדרך שנתבאר, משא"כ בזכרים ורחלות ליכא איסורא וצע"ג, ומתוך דברינו נתבאר שגי' המפרשים וכן הגי' הגר"א ז"ל בפירושו למשניות] במשנה דכלים דגבי רוק ר"מ מטהר ר' יוסי מטמא כו' נכונה היא דהא סתמא דמתניתין דר"מ היא, ות"ק דידן ס"ל דאף ליחלב מותר ש"מ דלא חשיב משוי כשהחלב תוך הכיס [אע"פ שהכיס עוצר בעדו, וזולתו כבר נתלש לצאת] וא"כ התם נמי רוק שבפיו לא משקה הוא לר"מ ודוק

(ד) וע"פ הצעת השמועה נתבאר לנו ששיטת הרמב"ם נכונה שפסק בההיא דעירובין לענין רוק כת"ק דלא חייש לי', ואפילו נתלש רוקו בפיו לא חשיב לי' כעקור, והב"י כתב סי' ש"נ דשיטת הטור ודעימי' דת"ק לא פליג א"ר יהודה ע"ש, ולפמשנ"ת הא מוכרח דמשנתינו פליגא בה אר"י, ולא חשיב לי' כמשוי ודוק

סימן יא וואלקאוויסק

כבוד יד"ע ועמו ה"ה רב רחימאי הרב המאה"ג המפורסם החריף ובקי סיוע"ח אושר השלמים כליל המדעים איש חמודות כש"ת מ' ירוחם נ"י אב"ד דק"ק

באדקי

(א) אשר חידש כתר"ה שי' בסוגיא דשבת (קנ"א.) בפלוגת' דרב ושמואל בחלילין דרב ס"ל חיישינן לאיסורא שמא באו מחוץ לתחום, ושמואל ס"ל לקולא [לשיטת רש"י] דתלינן דחוץ לחומה לנו, וידיו רב לו לקיים מקצת גירסא הישנה בש"ס שם ולתקנה על אופנה כרוחב לבבו, ואולם עיקר יסוד חידושו דהא במשנה דמכשירין שם בתר הכי תנינא מצא בה ירק נמכר אם רוב עכומ"ז כו' מחצה על מחצה ימתין כדי שיבאו ממקום קרוב, והתם ודאי לא מתפרשא אלא לחומרא כרב, דאי לשמואל הוה לן למתלי ג"כ שלנו חוץ לחומה, וליכא המתנה כלל את"ד כתר"ה שי', ומטיבותי' אמינא שהמשנה ההיא אינה ענין לשמועתינו, דהא התם בירק שנתלש בודאי בשבת או יו"ט איירי, כמו שפירשוה כל המפרשים, וההיתר הוא אם נתלש בשביל א"י, והתם ליכא תלי' כלל [ועי' בפי' הרא"ש במשנה זו] דאם באמת נמצא ירק מחובר סמוך לעיר, א"צ המתנה רק כדי שיעור הבאתו [ותלישתו שעה מועטת היא כמ"ש המפרשים ז"ל] וכך הוא דינו הכל לפי קורבתו, וכל שנמצא ירק קרוב ורחוק, פשיטא דדי כדי ההבא' מקרוב כמבואר בא"ח (סי' שכ"ה ס"ט) ועיי' בביאור הגר"א שם (ס"ק ל"א) בארוכה ודברי התיו"ט שם מגומגמים שהדבר ברור דלעולם אזלינן אחר מקום הקרוב ואין חילוק כלל אם הוא תוך התחום או ח"ל כמבואר בפו' אכמ"ל] ואולי מה"ט מקילינן בכה"ג, דאל"כ אין לדבר סוף וכדאמרינן בעלמא שתי מדות אחת כלה ואחת שאינה כלה אנו אוחזין את הכלה, אבל ביש לעכומ"ז שני בתים אחד בתוך התחום ואחד חוץ לתחום, דהשתא אף הרחוק יש לו שיעור, אפשר דבספק שקול לא מקילינן בדבר שיש לו מתירין, ובזה מיושבים דברי הד"מ עש"ה ודוק, והוא מבואר בדברי הר"י המובא בט"ז או"ח סי' (תקט"ו ס"ק י"ג) דעיקר החילוק הא דשרי הכא ספק לשמואל ושאני מספק מוכן, היינו כפשוטו, דשמואל מחלק בין ספק נתלש ממחובר דאמרינן רוב הנתלשין בני יומן הוו, אבל דבר המסופק בהובא מחוץ לתחום מקילינן בספיקו, וא"כ שם בנתלש הירק בשבת שמואל נמי כרב

ס"ל

(ב) ובגוף תמיהת הראשונים ז"ל אמאי שאני ספק הובא מחוץ לתחום מספק נתלש, הנה בפשוטו יש לדון, דהא ר"פ בביצה (ד'.) לא ס"ל לאסור ספיקא דרבנן ביש לו מתירין, ומ"מ מודה (שם כ"ד) דדבר שיש במינו במחובר סתמו אסור, מבואר דאפילו ספק הוא בעצמותו אם נתלש דאסור, [ובספק הובא מחוץ לתחום אין הכרע שם בדברי ר"פ עש"ה] ותירץ הצל"ח דהתם ביו"ט עצמו אסור משום מוקצה, וספק מוקצה הוה כספיקא דאורייתא לאסור, כמבואר בתוס', ולכך גם לערב אסור בכדי שיעשו, כיון דאיתחזק איסורא מבע"י גם ספק דרבנן אסור בו, כשיטת הפו' והש"ך דספיקא דרבנן בדאיתחזק איסורא אסור [ומ"מ יש לדקדק ע"ז קצת, דהא בערב נסתלק איסור מוקצ', וא"כ דבר זה נוגע במחלוקת הפו' ז"ל אי מחזקינן מאיסור לאיסור ובפרט במידי דרבנן ואכמ"ל] וא"כ אתיא שיטת שמואל נמי שפיר, דמה"ט נמי מחמירינן התם בספק מוכן [ולפנינו יתבאר אי שייך בזה חזקת איסור] אבל בספק הובא מחול"ת (דלית ליה חזקת איסור] שרי ספיקו, [ואולם באמת יסוד זה אי ספיקא דרבנן אסור במקום חזקת איסור תלי בשיטת תנאי בסוגיא דעירובין (ל"ה:) וקצת האחרונים דקדקו ממימרא דשמואל וברכות כ"א.) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אינו חוזר וקורא מ"ט ק"ש דרבנן, והא התם איתחזק חיובי', מוכח מזה לכאורה דשמואל ס"ל ספיקא דרבנן אף במקום חזקה לקולא, וא"כ טעמא דמחמרינן בספק מוכן ע"כ לדידי' משום דשיל"מ, וליתא לדברינו, אך לענ"ד נראה בביאור שיטת המחמירין בספיקא דרבנן במקום חזקה, היינו שלא לעשות בו מעשה בקום ועשה, כגון ספק טבל בטומאה דרבנן, לא שרינן לי' לאכול תרומה וכיוצא, וכל כה"ג, אבל לא נחייבנו מכח זה לעשות מעשה, לכך ספק קרא ק"ש לא נחייבנו לעשות מעשה לקרות ודוק היטיב] ועדיין הדבר צריך תלמוד אם יתכן לקיים סברת הצל"ח בטעמו של שמואל בשיטת רש"י בסוגיא זו, דהא שמואל באמת פסק להדיא (ביצה כ"ד:) דספק מוכן [היינו ספק נלקט ממחובר] אסור, ולפי גרסת רש"י בסוגיין דמסייע לשמואל מר' יהודה דס"ל אם יש בעיר רשות תלינן שבגינו הוחמו ושרינן מספיקא, ועדיין נקשה אם איתא דרשות חשיב ספיקא ולא צד פשיטות לתלות יותר בשבילו] הא בהך דירק נמי מסיים במתניתין אם יש בה רשות לוקח מיד והא אכתי רשות ספיקא הוא, ובספק מחובר הא גם שמואל מודה

דאסור

(ג) לכן נלענ"ד לעמוד בעה"י על שורש הדברים, הנה דעת הר"י בב"י (סי' תקט"ו) וכן ביאר הגר"א שם דבספק נצוד וכן בספק נלקט ממחובר אסור, משום דמוקמינן אחזקה קמייתא, ואמרינן השתא נצוד והשתא נתלש ע"ש, ונלענ"ד דבאמת רב ושמואל בזה לטעמייהו אזלי, לפי שדבר זה אם לדון בו חזקה ולומר דמחזיקינן לי' דמחובר הי' בתחלת יו"ט, או לתלות שכבר נתלש מקודם יש לו מקור בש"ס, דבקדושין (ע"ט) פליגא רב ושמואל בקדשה א"ע בעיר וקדשה אבי' בדרך ביום משלם שית חדשי בגרות, והרי היא עתה בערב היא בוגרת לפנינו, דרב ס"ל הרי היא בוגרת לפנינו,