עמודי אור קפד

תלוש ולבסוף חיברו, ומספקא לי' בי' ומאחר דאנן קי"ל לענין ממון דבית חשוב כמחובר, הוי לן לפסוק נמי הכי בחטין וזרען בקרקע, אם לא שנאמר דדוקא התם לענין שחיטה משוי הש"ס לרבא בית לשאר תלוש ולבסוף חיברו שבטלו, אבל לענין ממון בית עדיף משאר תלוש ולבסוף חיברו וכדברי הש"ך שמחלק כן, אבל לא ידענו יסוד לחילוק זה, [ועי' מ"א סי' תרל"ז ס"ק ז']

(ג) ונציע תחילה סוגיא דב"ב (ס"ה:) ת"ר צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל את המקוה, ופריך הש"ס מני לא ר"א ולא רבנן דתנן דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאים מני אי ר"א אפי' חקקו ולבסוף קבעו אי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי לעולם ר"א היא ושאני פשוטי כלי עץ דטומאה דרבנן היא מכלל דשאיבה דאורייתא והא קי"ל דרבנן ועוד הא ריב"ח בדף של מתכות מחלוקת, לעולם רבנן היא ושאני שאיבה דרבנן א"ה אפילו חקקו ולבסוף קבעו נמי ש"ה דאיכא תורת כלי עליו בתלוש עכ"ה, ומסוגיא זו יש לתמוה על הרמ"א ביו"ד (סי' ר"א ס"ז) שפסק דמותר לעשות מקוה על הגג המחובר מאבנים הרבה ובלבד שלא יהא שם אבן אחד שהי' כלי בתלוש, מבואר דאם חקקו אח"כ כשר, והא אנן קי"ל דכולו שאוב פסול מה"ת, והא מהסוגיא מתבאר דדוקא בשאיבה דרבנן מטהרינן בקבעו ולבסוף חקקו, ועיין הגר"א ז"ל שתמה כן] והיינו ע"כ בג' לוגין שאובין שנפלו למקוה, אבל לא בכולו שאוב כגוונא דרמ"א שם, וביותר דאף להסוברים דגם כולו שאוב כשר מדאורייתא, מ"מ הא כתבו התוס' (בפסחים י"ז ד"ה אלא ובש"מ) דכ"ז בנשאבו בכלי ושפכום למקוה שבקרקע, אבל לטבול בכלי ודאי אסור מה"ת, וא"כ איך הכשיר רמ"א לעשות המקוה ע"ג הגג

והנה התוס' שם הכריחו דבכלי אסור לטבול דאל"כ למה גזרו על שלשה לוגין מים שאובין, והי' נראה מזה דלדעת הר"ש (פ"ב דמקואות מ"ג) דכלי גללים וכלי אדמה דלא מקבלי טומאה לא פסלי בכולו שאוב מדאורייתא, אף לדעת הפוסקים דכולו שאוב מדאו' היינו בנשאבו ע"י כלים המקבלים טומאה, אבל אם נשאבו אפי' מקוה שלם ע"י כלי גללים וכדומ' כשרה המקוה מה"ת, וכ"פ הר"ן בפ"ב דשבועו', ויש לדון מזה דבכה"ג אף לטבול בכלי גללים עצמן לאו דאורייתא דמאי שנא, דבדאורייתא יש לדון בפשיטו' כי היכי דאהני כ"ג שלא לפסול המקוה שנעשית על ידם דלא חשיבא שאיבה דידהו, ה"נ שרי לטבול בתוכם, ובזה הי' עולה לנו לכאורה יישוב נכון בסוגיא זו שעמעמו עלי' אמאי פסיקא לי' להש"ס דשאיבה דרבנן היא [להנהו פוסקים דכולו שאוב דאו'] ובאמת לכאורה יש לתמוה בסוגיא זו, דמדמה הש"ס דין צינור למחלוקת ר"א וחכמים בדף של נחתומים, ועיין רשב"ם שם שפירש גם לענין דף שקבעו ולבסוף חקקו, והא ע"כ לא פליגי רבנן עלי' דר"א אלא בדף שהי' תחלה כלי בפ"ע, ולא נעשה על דעת לקובעו בכותל, אבל צינור שנעשה מתחלתו לקובעו בקרקע אף שהי' כלי בתלוש הוא טהור לכ"ע אפי' הי' של מתכות, ודין זה הוא משנה שלימה (כלים פי"א מ"ב) כל כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא חוץ מן הדלת כו' והצינור שנעשו לקרקע, וא"כ בצינור לכ"ע תיקשי אפילו חקקו ולבסוף קבעו לא לפסול, ואם נימא דשאני דין שאיבה מטומאה, א"כ מאי פריך הש"ס מר"א, והנראה לענ"ד דביאור הסוגיא כך הוא, דודאי לענין טומאה צינור זה כיון שנעשה לקרקע טהור הוא, אלא דמספקא לי' להש"ס בהא דמטהרינן כלים שנעשו לקרקע, אי אמרינן דלאו כלי נינהו כלל, ויחשבו כגומא שבקרקע שאע"פ שמקבלת אין עלי' תורת כלי כלל [עיין היטיב ר"ש (פ"ה דפרה מ"ז) מה שהביא התוספתא ודוק], וממילא גם לענין מקוה לא פסלי, או נאמר דמכיון שנעשו לקרקע לאו בני קבולי טומאה נינהו, והוו ככלי גללים וכ"א דלא מקבלי טומאה, אבל מ"מ שם כלי לא פקע מינייהו, והנה קי"ל (כלים פכ"ה מ"ט) כל הכלים אין עולים מטומאתן אלא בשינוי מעשה, ובזה נחלקו ר"א ורבנן בדף של נחתומין דר"א ס"ל דהחיבור לקרקע מבטלו מתורת כלי לגמרי, והוי כנשבר לדידי' ומחשיב לי' שינוי מעשה לטהר, ולדידי' ודאי גבי צינור אפילו חקקו ולבסוף קבעו נתבטל מתורת כלי לגמרי, וא"כ אף לענין מקוה לא חשיב כלי, ולרבנן דס"ל דחבור לקרקע לא חשיב שינוי מעשה למה שהי' כלי בתלוש, ולא מהני לי' החיבור לטהרו, א"כ אפי' נעשה לכתחילה על דעת לשמש לקרקע, אע"ג דלענין טומאה לא חשיב כלי, מ"מ הוה לדידהו ככלי גללים וכ"א דאע"ג דלענין טומאה לאו כלים נינהו מ"מ פוסלין את המקוה ודוק היטיב

באופן שעלה בידינו דלכ"ע האי צינור לא עדיף מכ"ג וכ"א, ובהכי ניחא דפריך הש"ס בפשיטות שאיבה דרבנן דכבר נתבאר מהר"ש דשאיבה דכ"ג וכ"א לכ"ע דרבנן, וכבר נתבאר דיש לצדד לפ"ז דבכלים כהני אף לטבול בתוכו הוה דרבנן, ושפיר פסק רמ"א להכשיר מקוה שעל הגג ודוק

וראיתי להנוב"י (מ"ת חיו"ד סי' קמ"ב) שעמד ג"כ בדברי רמ"א הנז', וניח' לי' דרמ"א מיירי לענין טביל' כלי סעוד' דהוי דרבנן, ודוחק דבר זה מבואר דהא הרמ"א שם בטבילת נדה מיירי ואיך יכתוב דבר כזה להקל בסתמא, והגאון הנ"ל קבע בה מסמורות להלכה דסלע שקבעו ולבסוף חקקו פסול לטבילת נדה, ובעניי אני תמה ע"ז שהרי ראיית הרשב"א (מקור דברי רמ"א) נכונה מבית טבילה של כה"ג שהי' על גג בית הפרוה, וע"כ אחת משתי אלה מוכרח או דכולו שאוב [ואף לענין טבילה בתוכו כמ"ש] הוי דרבנן, או דתלוש ולבסוף חברו לענין מקוה הוה כמחובר, אבל לפסול את המקוה זה לא ניתן להאמר ודוק

(ד) ומ"מ מה שכתבנו ע"פ שיטת הר"ש דכ"ג וכ"א לא פסלי מה"ת, איננו נוח לי להשוות בזה דעת כל הפו', שלא חילקו בכך, והנלענ"ד בדין תלוש ולבסוף חברו דבאמת אין חלוק בין ממון לאיסור כלל [והוא הנכון דהא הש"ס בב"ב מדמי אלא לאיסור בזה ע"ש ס"ז ודוק] ובכל הדברים הדין שוה, אלא שהפוסקים ז"ל דחו סוגיא זו דב"ב מהלכה, ונקדים סוגיא דמעילה (כ'.) אמר רב המשתחוה לבית אסרו, לימא מסייע לי' הדר בבית של הקדש כיון שנהנה מעל אמר ר"ל התם כשהקדישו ולבסוף בנאו אבל בנאו ולבסוף הקדישו לא מעל כו' עש"ה, המתבאר לנו מזה דאף אם נימא דתלוש ולבסוף חיברו הוה כמחובר ובמחובר קי"ל דאין מעילה מעילה י"ח: דיליף מהיקישא דתרומה דהויא בתלוש, והיינו ברייתא דמייתי הש"ס במנחות (ע'.) שאין תרומה במחובר לקרקע, והגאון מוהרי"ב בהגהותיו כתב שלא מצא זה בשום מקום מפורש, ע"ש ודוק דצ"ל דתניא] מ"מ בהקדישו מתחלה לא פקע דין מעילה ע"י מה שחיברו לקרקע, ואם הקדישו אחר שבנאו לית בי' מעילה, ושורש הדבר לענ"ד דכל תלוש ולבסוף חיברו לא אבד ע"י חבורו דינו שהי' בו בתלוש, אבל בדבר המתחדש אחר חיבורו, ולא הי' בו כלל בעודו בתלוש, בזה דינו כמחובר, ובזה יתיישבו בעה"י כל הענינים אל נכון, דלענין שחיטה פסקו הרי"ף והרמב"ם וש"פ דכשר תלוש ולבסוף חיברו, דהא בעודו בתלוש הי' כשר לשחיטה, והרי הוא גם עתה כמו שהי', [ודחו הפו' בזה בעיא דרבא בחולין שם דמבעי לי' לענין שחיטה, ופסקו כפשטא דסוגיא שם דמכשרה תלוש ולבסוף חיברו לשחיטה ולפמ"ש הוא ממש אוקימתא דר"ל ודוק] ולענין הכשר זרעים בעודו בתלוש הי' חשוב כלי, וה"נ אחר חיבורו ודוק, ובהכי אתיא ברייתא דצינור כפשטה כאוקימתא דר"ל, דקבעו ולבסוף חקקו שהחקיקה נעשית אחר החיבור, הוה כקרקע דהוה כבנה ואח"כ הקדיש, אבל חקקו ולבסוף קבעו דהי' עלי' שם כלי בעודו בתלוש, לא אבד דינו אף אחר החיבור, דהוה כהקדישו ואח"כ בנאו

(ה) ומ"מ לענין עכומ"ז אף דר"ל דחי סייעתא דרב פסקו כרב דאף המשתחוה לבית בנוי אסרו, די"ל דהש"ס הוה סבר דמילתא דרב קיימא אכל מילי, ולהכי דחי ר"ל, ולקושטא איכא למימר דשאני ע"ג, דגלי רחמנא באשירה שיש בה תפיסת יד אדם דמתסרא אע"ג דמחוברת היא, אמרינן לענין ע"ג דכל שנתחבר ע"י אדם דינו כתלוש

וביאור הדברים נלענ"ד ע"פ סוגיא (דעכומ"ז מ"ו.) דיליף הש"ס למשרי אבני הר שנדלדלו כהר מה הר שאין בו תפיסת יד אדם ומותר אף הני שאין בהם תפיסת יד אדם ומותרין, ופריך מה להר שכן מחובר בהמה תוכיח מה לבהמה שכן בעלי חיים הר יוכיח וחזר הדין כו' ופריך מה להצד השוה שכן לא נשתנו מברייתן, ומשני אתיא מבהמה בעלת מום ומהר ואי נמי מבהמה תמה ומאילן יבש עכ"ה, ולכאורה תמוה, דהא באמת היתירא דבע"ח לא כתיב בהדיא בקרא, אלא נפקא לן מדאיצטריך לאסור נעבד לגבוה מכלל דלהדיוט שרי, ומנ"ל באמת דאישתרי בהמה בעלת מום להדיוט, דילמא באמת כיון דנשתנה אסור, וקרא