עמודי אור קע

סימן צט סווואלק ראיתי לבאר בעה"י כמה ענינים מחודשים בדין פסולי עדות

(א) הנה ידוע שהעובר על ל"ת שבתורה שלוקין עליה נפסל לעדות, וכן אם הוזם פסול לעדות, אך מאימתי הוא נפסל, הנה לכאורה הדין פשוט דנפסל משעה שעבר או העיד העדות שהוזם עלי', דקי"ל עד זומם למפרע הוא נפסל כאביי בסנהדרין (כ"ו.) אך שיפסול אפי' רגע כמימרי' קודם שעבר או העיד העדות שהוזה בה, לכאורה אין שום סברא לפוסלו קודם, ואולם בב"ק (ע"ג.) אמרינן דלמ"ד תוך כדי דבור כדבור דמי, אם העידו על הגניבה ועל הטביחה תוך כדי דבור, והוזמו אח"כ על הטביחה בטלה גם עדות גניבה, ע"ש בפרש"י וברש"א ובפ"י בחי' והדבר צריך טעם, ובנתיבות סי' נ"ב הביא דברי הש"מ שדין זה שתבטל עדות שהעיד סמוך לפסולו אינו אלא בעדות אותו תובע ונתבע, אבל אם העיד לאחד ותוך כד"ד העיד לאחר, והוזם על האחרונה עדות ראשונה אינה בטילה ע"ש וכ"ז צריך טעם וסברא

(ב) ולענ"ד הענין יש לו יסוד אחר, דלמאי דקי"ל תוך כד"ד כדבור דמי, מבואר בכ"מ וכ"ה בש"ע ח"מ סי' כ"ט דהעד יכול לחזור מעדותו ולומר מבודה הייתי, ודוק' תוך כד"ד יכול לחזור ולא אח"כ, עיין במקו' הדברים, והנה הר"ן (נדרים פ"ז.) כתב טעמא דמילתא דתוך כד"ד כדיבור דמי, דאמרי' כשאדם עושה [או אומר דבר] לא בגמר דעתו הוא עושה, אלא דעתו שיכול לחזור בו תוך כדי דבור כו' עכ"ד, נמצא מבואר מזה שהחלט דעתו על מעשיו או דבורו נגמרת ומתבררת לנו אחר כדי דבור, כיון שלא חזר ולא ביטל דבריו, מבורר מזה שמתחלה באמת עשה או הגיד, וע"כ דעת הר"ן גם לענין עדות כן, דאע"ג שהעיד לפני ב"ד אמרינן דעתו הי' עדיין לחזור, ולא העיד בהחלט, וכשלא חזר אח"כ נשארה עדותו קיימת, ולפ"ז אימת מתברר לנו אמיתת עדותו מדלא חזר, אם לא איתרע חזקת כשרותו תוך כד"ד, אמרינן מדלא חזר לעקור עדותו (שלא היתה מבוררת] ש"מ עדות אמת העיד, אבל אם תוך כד"ד העיד [עדות טביחה כבש"ס הנז'] והוזם אח"כ על השני', וקי"ל למפרע נפסל משהעיד, א"כ תוך כד"ד נעשה רשע ומשקר, מה ראי' היא זו שלא חזר וביטל עדות הראשונה (שלא תתקיים עדות שאינה אמת] הא האי גברא איתרע ואינו חושש על עדות שקר אפי' להעיד מחדש, כ"ש דלא איכפת לעקור את אשר כבר עשוהו, ועולה שפיר טעם הש"ס והסברא נכונה דבכה"ג בטלה אף עדות גניבה, כיון שאין לנו בירור עלי' תוך כד"ד, ויצא לנו מיסוד זה כמה דינים מחודשים, והנני פורטם

(ג) לפי המתבאר דין זה שייך גם אם העיד ועבר עבירה שנפסל עלי' לעדות, תוך כדי דבור, בטלה עדותו מטעם האמור, דהשתא אין לנו בירור על עדותו אם באמת העיד בדרך החלטה

ואם תוך כ"ד העיד גם לאחר ובענין אחר והוזם אח"כ גם כן עדות הראשונה בטילה, כיון דנפסל תוך כד"ד, ואם נתקדשה אשה בפניו, מ"מ הוו קדושין מעליא, דהא בשעת קדושין כשר הי' ומה שהרשיע אח"כ אין מזיק לקדושין שקדמו אף ע"פ שהי' רשע אח"כ תוך כדי דבור, אין זה שייך לפסול הקדושין [אך זה הוא מתורת עצמית הקדושין, אבל אם צריכין לעדותו אח"כ פשוט הוא דפסול הוא מכאן ולהבא, ואם עשה תשובה חוזר לכשרותו ומעיד על הקדושין שקדמו לרשעו, וכ"ז פשוט]

(ד) ולענ"ד יש מקום עיון לדינא אם העיד ומת תוך כד"ד או נתחרש או נשתטה אם עדותו קיימת, כיון דלפי היסוד שכתבנו כאן אין לנו בירור עדותו אח"כ, אין קיום למה שהעיד וצע"ג לדינא

ועיין בתשו' בית אפרים חלק ח"מ סי' נ"ז שטרח הרבה ביישוב השמועה דב"ק, ותמה מה בין נפסל תוך כדי דבור או לאחר כדי דבור, ולדברינו כ"ז אינו. והחילוק פשוט ומבואר, דעיקר דמתבטל עדות גניבה הקדומה, הוא משום שלא נתבררה אחרי עדותו בתוך כדי דבור, שהרי נעשה רשע, וכמו שכתבנו, אבל כ"ז הוא רק למ"ד עד זומם למפרע הוא נפסל, וא"כ נעשה רשע בשעה שהעיד על הטביחה, אבל למ"ד מכאן ולהבא הוא נפסל משעה שהעידו המזימים נעשה רשע, ואין מקום לבטל עדות הראשונה אף ע"פ שעדות זו שהוזם עלי' בטלה, גזירת הכתוב וחידוש הוא]

(ה) ונלענ"ד דדין חזרה לעד תוך כד"ד לסתור עדותו שייך גם בחותם בשטר דתיכף כשחתם מקרי עדיין לא נחקרה עדותו עד אחר כדי דבור, שהרי תוך כדי דבור כדבור דמי שייך גם בדבר שהוא מעשה כמבואר, וא"כ כמו במעיד בע"פ מצי הדר תוך כדי דבור כטעמי' דהר"ן שהוא לא גמר והחליט דבריו, הכי נמי בחותם על השטר לא החליט עדות חתימתו, ומקום הניח לו לחזור תוך כדי דבור, ויכול למחוק חתימתו ולבטלה תוך כד"ד

(ו) וע"פ הצעה זו יתבאר מה שפלפלו רבותינו מהרי"ט וש"פ הובא בקצה"ח סי' נ"ב בעדים החתומים על שטר מוקדם או שחתמו בשבת או יו"ט שעמדו על החקירה כיון דפסולם מתחיל משגמרו חתימתן, א"כ אמאי תבטל עדות שחתמו הא ההיא שעתא כשרים הוו, הנה מלבד מה שכתבו הם עצמם לדחות זה, לפי מה שנתבאר הדבר ברור דעדות זו בטילה, דהא כל עדות קיומה ובירורה אחר כד"ד לעדות בב"ד או לחתימה כמ"ש, וכבר כתבנו דאפילו נפסלו אחר העדות או החתימה תוך כדי דבור מתבטלת העדות, וכ"ש כאן דעם גמר החתימה נפסלו ודאי דאין לעדות התימתן קיום ודוק. (ז) בתשובות רבינו עקיבא איגר (סי' קע"ט ד"ה ולענ"ד) פשיטא ליה דעדים שהעידו ונמצא ביניהם קא"פ שבטלה עדותן, ואם העידו על מודה מקצת שחייב הכל כיון שעדותן בטילה נשבע, וכתב שם דמ"מ אחר השבועה יעידו הכשרים לבדם שנשבע על שקר ויפסלוהו עש"ב, ולדבריו ז"ל אלו התרו בו קודם שבועתו הי' לוקה על פיהם, ולענ"ד זה אינו מסוגיא דשבועות (ל"ז.) דשקיל וטרי הש"ס בהתרו בו בשבועות הפקדון אי לוקה כו', ת"ש לא אם אמרת בנזיר טמא שכן לוקה תאמר בשבועות הפקדון שאינו לוקה מדקאמר לוקה מכלל דאתרו בי' כו', אמרו רבנן קמי' דרבה אמר להו מכלל דכי לא אתרו בי' ואיכא עדים מיחייב קרבן