עמודי אור קסה

אומרת מנה ואחת אומרת ר' זוז, דסברי ב"ש נחלק' העדות, והקשו התוס' דלב"ש הוה כת אחת פסולה, שהיא מוכחשת מחבירתה, ואמאי אינה פוסלת חבירתה ג"כ, דהא קי"ל נמצא אח' מהן קרוב או פסול, בטלה כל העדו' אפי' הן מאה, ואני בעניי חוכך בהבנת דבריהם ז"ל העמוקים דאיך נדון מזה באחד שנמצא מוכחש משנים שהעיד עמם, שהוא נפסל, ודעת התוס' שכיון שנפסל הוא בטלה גם עדותן, הא לכאורה פשוט שאם אפי' ע"א העיד עדותו בדבר המועיל ע"פ הדין והכחישוהו אח"כ שלשה עדים, אלא שבתוך השלשה הי' אחד קרוב או פסול, באופן שבטלה עדות הג' כולן, הא ודאי ממילא עדות הע"א קיימת, וזה פשוט לענ"ד, וא"כ בע"א שמוכחש משנים שהדין נותן לפוסלו, איך נחזור לומר שכיון שהוא פסול, פוסל גם עדות מכחישיו דהוה נמצא א' מהן קרוב או פסול, דאם נאמר כן בטלנו עדותם, שוב נשארה עדות הע"א בכשרות, כיון שהעדות המכחישתו נפסלה, והרי זה הענין מתהפך כחומר חותם, ואין התחלה לפסול את העד [או עדים] כ"א ע"פ קיום העדות המכחשת, ואיך נדון אח"כ לבטל' בזה גופה [ואולי לזה כיוונו התוס' בב"ב ובסנהדרין שם שכתבו בחד תירוצא דהיכי דמכחשי אהדדי, לא שייך לומר נמצא א' קא"פ עדותן בטילה עש"ה ודוק,] ואין זה דומה לס"ד דסנהדרין (ט') פלוני רבעני לרצוני רשע הוא, והא מ"מ הענין אמת, ואמאי תבטל עדותו, שאם לא נרבע אינו רשע, ואם רשע הוא הלא נתאמתה עדותו, דהתם גזה"כ שעדות רשע פסולה אפי' מעיד אמת (ועי' בתשו' חות יאיר סי' ק"ד) אבל בכאן אין לומר כן, ואולי כיון דמ"מ נודע לנו ששקר העיד ע"פ מכחישיו, אף שתבטל עדותן מ"מ הוא פסול, וצע"ג בזה עי' בתשובת ר' עקיב' איגר סי' קע"ט ד"ה ולענ"ד כו' ודוק היטיב] והתוס' תירצו שם כיון דלא נודע איזה כת פסולה, לכך גם חבירתה אינו נפסלת בהצטרפותה, ולפ"ז המורם מדברי התוס' שאם א' הוכחש משנים שעמו בפרט א' מהעדות [ר"ל דודאי בזה אמר לוה ושנים אומרים לא לוה אין זה בגדר כלל נמצא א' קא"פ, דהאי למיעקר סהדותייהו קאתא, ואין לו צירוף עמם כלל שהרי לא נצטרפו בראיית המעשה כלל, שהרי לא הי' דבר לפי עדותם, אבל דברי התוס' הם באחד אומר מנה וב' אומרים ר' דשם עדות אחת על צירופן בהלואה אלא דפרט אחד הכחשה ביניהם ודוק היטיב, ועי' בר"ן פ"ד דכתובות גבי א' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה ודוק] הוא נפסל, וממילא פוסל בצירופו גם עדות השנים שעמו, וכן דקדק מדבריהם ז"ל הגאון בעל טורי אבן בר"ה כ"ד. עש"ב, [והתם נמי כה"ג הוא שמעידים כולם על ראיית הלבנה, אלא שהוכחשו בגובהו עש"ה ודוק וכמשנ"ת]

והנה דעת התומים בח"מ (סי' ל"א) שאם השוו העדים בפרט אחד ובשני נחלקו בטלה גם עדות שהושוו, כדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ובנה"מ שם פסק דעדות הראשונה קיימת עש"ה באורך

(יח) ואחרי הצעות אלו יתבארו לנו דברי הירושלמי בעה"י, ופשוטו נראה דלפרושי מתניתין דסוטה בכולהו בבי קאי, והתם תנן אמר ע"א אני ראיתי שנטמאת לא היתה שותה כו' עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת היתה שותה, עד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת היתה שותה, שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה ע"כ, והנה הרמב"ם והטור וכפרש"י] מפרשים שנים אומרים לא נטמאת פי' אתה לא ראית שנטמאת, ונשארת בספק, אולם הירושלמי מפרש המשנה כפשטה ע"פ היסודות שביארנו בס"ד, ומפרש דעדים דמתניתין כולה בעדי סתיר' מיירי והרישא אמר ע"א [מעדי סתירה] אני ראיתי שנטמאת לא היתה שותה, דיש כאן סתירה ויש כאן טומאה, כיון שאין חבירו מכחישו, וכ"ז כשנטמאה בתוך כדי סתירה, אבל לאחר סתיר' ס"ל לירושל' דאין ע"א נאמן, וכן שיטת רש"י, ובבא שני' ע"א אומ' נטמאת, ואחד אומר לא נטמאת אתיא כפשטה דנשארה בספק, ולכך לא הזכיר בזה הירושלמי כלום [ולענ"ד הדבר צריך הכרע לפמ"ש דלהירושלמי כל הני בבי בעידי סתירה גופייהו מיירי, וא"כ הא הוה הכחשה בבדיקות לפחות, ולהירושלמי (יבמות פט"ו ה' ה') מבואר דבכה"ג אף בד"מ הכחיש עדות בתוך עדות בטלה כל העדו', ומפרש א' אומר מן הצרור וא' אומר מן הכיס בטלה ואמאי לא תבטל בזה כל עדות הסתירה, ואולי יש לחלק בזה, ובבבלי (סנה ל"א.) פסקינן דעדים המכחישים זא"ז בבדיקות בד"מ כשירין, ועדות סוטה נמי דבר דבר מממון ילפינן, וא"כ עולה כהוגן אף שזה אומר נטמאת וזה אומר לא נטמאת מ"מ עדותן על הסתירה קיימת, אלא שבזה צריך לימוד שלא תהא עדותן על הטומא' שמכחישין זה את זה] תוך כ"ד לעדותן על הסתירה, דאי לאו הכי הוה לה להתבטל גם עדות הסתירה, כדאיתא בב"ק (ע"ג.) דאם העידו על הגניבה ועל הטביחה תוך כ"ד אם הוזמו על הטביחה אף עדות הגניבה בטילה, ויסודי הדברים יתבארו אצלינו במ"א בס"ד ודוק] שוב מפרש הירוש' בבא ג' דמתניתין עד אומר נטמאת וב' אומרים לא נטמאת, היינו נמי שהי' עדי סתירה ג' ועל הטומאה נחלקו [והוצרך הירושלמי לזה שהיו העדים הג' עדי הסתירה, כפי מה שהשרשנו לעיל בס"ד דבזה שנצטרפו בדבר אחד שייך לומר שיפסול הפסול המוכחש מהן עדותם מכח צירוף קא"פ, כיון שנצטרפו בראי' יחד, ועש"ך סי' ל"ו בח"מ באורך, משא"כ אלו באו עדים דעלמא ב' אומרים לא נטמאת וא' אומר נטמאת ודאי היתה טהורה, ע"פ הב' עדים, והמוכחש מהם הי' נפסל לבדו כמש"ל] וכיון דא' האומר נטמאת הוכחש מפי שנים שנצטרפו עמו בעדות עצמית הסתירה, א"כ הוא נפסל ע"פ שנים, וכיון דהוא נפסל על פיהם, ממילא גם עדותן על הטומא' [שאמרו שלא נטמאה] בטילה מכח צירוף הפסול כמו שביארנו לעיל בעה"י, ומ"מ אין עדותם על הסתירה עצמה בטילה כמש"ל בשם הנתיבות ולדעת התומים הי' נכון לגרוס אין כאן סתירה ואין כאן טומאה דגם במה שהושוו נתבטל העדות, ואין בידינו להגי' הספרים ודוק], והיינו דקאמ' הירושל' יש כאן סתירה ואין כאן טומא', כמ"ש

יט) והוסיף הירושלמי דכ"ז הוא אם העד הוא אומר נטמאה בתוך כדי סתירה וע"ז הוכחש מהעדים אז בטלה עדותן על הטומא' ונשארה בספק ושותה, אבל אם אמר שנטמא' אחר כדי סתירה, אע"ג דבכ"ד במעיד העד לבדו על טומאתה, דינו פסוק שאם מעיד שנטמאה בתוך כדי סתירה נאמן, ואם אומר שנטמאה לאחר סתירה אינו נאמן, אבל כאן יהי' הדין להיפוך, כבר ביאר הירושלמי דבאומר נטמאה בתוך כדי סתירה, ושנים שעמו מכחישין אותו, מ"מ שותה, שבטלה עדות כולן כמשנ"ת, אבל אם אומר שנטמאה אחר סתירה ור"ל שהשנים מעידים שלא נטמאה כלל בין בשעת סתירה, ובין לאחר סתירה, השנים אומרים שלא נטמאת, אז טהורה היא לגמרי, ואין כאן סתירה ולא טומאה, שהרי בשעת סתירה העדים מעידים שלא נטמאה, ולא הכחישם העד, נמצא עדותם קיימת שלא נטמאה בשעת סתירה ומה שאומר העד שנטמאה אחר הסתירה והם הכחישוהו, אף שעדות כולם בטילה היא שהוכחש מפי העדי', ועדותן נגדו בטילה משום צירוף פסול עמהם, מ"מ הא גם בהסתלק עדות כולם, מ"מ טהורה היא, דאחר סתיר' אינה צריכה לעדות לטהרה, והיינו דקאמר הירושלמי לאחר כדי סתירה מעיד א' שנטמאה ואמתניתין קאי דשנים שעמו אומרים לא נטמאה כלל בין בשעת סתירה בין לאחר סתיר'] אין כאן סתירה [שהרי ע"ז עדות העדים קיימת] ואין כאן טומאה וכשנ"ת, ואשמעינן הירושלמי דבר גדול דעדותם על שלא נטמאה בשעת סתירה ולאחר סתירה כשני עדיות הם, דאף שנתבטלה עדותם על שלא נטמא' לאחר סתירה מכח הכחשת העד והוה נמצא א' פסול, מ"מ עדותם שלא נטמאה בשעת סתירה חשובה עדות בפ"ע והיא נשארה קיימת, וכן הוא מתבאר יסוד זה יפה מהירושלמי (יבמות פט"ו ה' ה') אלו אומרים במקל הרגו ואלו אומרים בסייף הרגו הכחיש עדות בתוך עדות ובטלה העדות אלו אומרים בדרום פנה הרוצח לאחר שהרגו] ואלו אומרים בצפון פנה ד"ה הכחיש עדות לאחר עדות ולא בטלה העדות, והרי זה ממש כבשמעתין וכמו שביארנו בס"ד באופן שקיימנו גירסת הירושלמי בדברי' של טעם בעה"י

(כ) ובא הירושלמי לפרש בבא רביעאה דמתניתין, שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת, ומפרש לה הירושלמי כפום שיטתי' שהיו ג' עדי סתירה, ונחלקו על הטומאה שבתוך כדי סתירה, ב' אומרים נטמאת וא' אומר אני ראיתי' שלא נטמאת בתוך כדי סתירה, וחקר הירושלמי מה את עבד לה, שגם בזה הי' לנו לדון ולומר דבעדות הטומאה כיון שהשלישי מוכחש מפיהם, נפסל הוא ובטלה גם עדותן שמעידים שנטמאה מחמת צירוף הפסול עמהם כמשנ"ת לעיל, וא"כ היא צריכ' לשתות לבאר ספיקה, וחידש