עמודי אור קסא

שהרי הבשר שחתך שוב אין לו חיות, ובשבת (צ"ה:) אמרינן דגם ציצין של בשר שלא פירשו רובן (דאם פירשו רובן נחשבין כנפרדין מן הבשר] אסור ליטלן בשבת, והוא מגדר איסור זה, וראיתי להט"ז א"ח (ס"ס של"ו) שכ' יש ליזהר שלא לתלוש מן העור שלו בידו או במקומות אחרים דאדם אתקש לקרקע כמבואר בסנהדרין ובח"א בה' שבת כתב סמך לדין זה מהא דקי"ל בחולין מצא קן בראשו של אדם חייב לשלח דכתיב ואדמה על ראשו, א"כ מיקרי מחובר לקרקע, ולא הבנתי למה הוצרכו כ"ז, דפשיטא שאף בבהמה שייך זה [אע"ג דודאי בהמה לא הוקשה לקרקע] וכבר כתבנו שזה יסוד מלאכת גוזז [ומ"מ גם בגוזז עור מתה יש מחייבין עיין עליהם] ובהדיא אמרינן בשבת (ק"ז:) אמר שמואל הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעי' חייב, ומתבאר מהסוגיא שם ע"פ פרש"י דהיינו משום עוקר דבר מגידולו, דמדמה לה למאן דתליש כשותא מהזמי והיגי עש"ה

הן אמת שהרמב"ם (בפי"א מה' שבת) מפרש לה משום נטיל' נשמה, ואולם מדברי רש"י אינו מתפרש כן, ובירושלמי (שבת פ' כלל גדול ה' ב') רבנן דקסרין אמרין הדין דצייד כוורי וכל דבר שאתה מבדילו מחיותו חייב משו' קוצר, הרי מבואר כמש"ל, וכבר כתבנו מהא דציצין, ומדברי הט"ז

באופן שהדבר ברור לענ"ד דבמילה שחותכין הערלה בכלי ומפרידין אותה מהגוף יש כאן חיוב עוקר דבר מגידולו, ואי קשיא הא בשבת (ק"ו.) מדכרינן לענין מילה רק מלאכת חובל, ור"ש דייק מינה דמקלקל בחבור' חייב מדאיצטריך קרא למשרי מיל', עש"ה, ואמאי לא אמרינן דמשום עוקר דבר מגידולו נגעו בה, כ"ז מיושב יפה בעה"י, דהא באמת גם בעוק' דבר מגידולו מקלקל פטו', ואין להקשות דא"כ מנ"ל לר"ש להוכיח מזה דבחובל חייב מקלקל, מדאצטריך רחמנא למשרי מילה בשבת, דילמא משום מלאכת עוקר דבר מגידולו מיחייב, ובזה חידש לנו הכתוב לחייב מקלקל, הא ליתא דהא משכחת לה לפעמים מילה בלי עקירת דבר, כגון נולד מהול למ"ד צריך להטיף ממנו דם ברית וגם בפריעה איכא מלאכת חובל לחוד, ואין שם עקירת דבר מגידולו, ועוד בכמה אנפי להכי מוקמינן חדוש דקרא [לחייב מקלקל] במלאכת חובל ודוק היטיב

(ח) ומ"מ נלענ"ד דחיובא בהא מלאכ' לגבי מילה] תליא בפלוגתא דר' יהודה ור"ש אי מלאכה שאצל"ג חייב עלי' דהא התוס' בשבת (שם צ"ד: ד"ה אבל) כתבו גם בנטילת צפרנים [ואינך] דמחייב בנטלן בכלי היינו לר' יהוד' דמחייב במלאכ' שאצל"ג ע"ש, וה"נ דכוותה גבי מילה כיון שאינו צריך לבשר הנחתך הוה מלאכה שאצל"ג, ותליא בפלוגתא דר"ש ור"י במלאכה שאצל"ג, ולפ"ז הדבר מבואר בפשיטות יותר דר"ש יליף ממילה מקלקל בחבור' ולא במלאכת עוקר דבר מגידולו, דלדידי' דס"ל משאצל"ג פטור ממילא ליכא במיל' משום עוקר דבר מגידולו

עוד נלענ"ד שאיסור זה דעוקר דבר מגידולו, שייך בבן ח' כל זמן שלא מת, דאע"ג דקי"ל דאין חיותו חשוב חיות לשום דבר כמש"ל, היינו שאינו בגדר חי, אבל מ"מ הא יש לו גידול, ולא יגרע מצמח וכיוצא, והלא אף בשקיל כשותא מהזמי והיגי מחייבינן בשבת (ק"ז: שם) משום דהיינו רביתי' כמסקנא דש"ס שם, ופשוט דבן ח' נמי לא גרע מינה וכיון שהוא גדל וניתוסף, החותך ומבדיל דבר ממנו הרי הוא מבדילו מגידולו ודוק היטיב

ובזה מתפרשת משנתינו (שבת קל"ה:) יפה, ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליהן את השבת, והיינו ספק בן ז' ספק בן ח' כמו שכ' הרי"ף, ור' יהודה פליג ומתיר באנדרוגינוס אבל בספק לא פליג דלטעמי' אזיל דס"ל מלאכה שאצל"ג חייב, וא"כ גם בבן ח' איכא מלאכה גמורה עוקר דבר מגידולו כמש"ל] ואזיל לי' ממ"נ דרב אדא לדידי' ואסור למול הספק בשבת

ומעתה גם דברי הרי"ף ז"ל נכון מאוד, למאי שפירש המאור בפ"ב דשבת בדעת הרי"ף דס"ל כר' יהודה במלאכה שאצל"ג (ועיין במ"מ פ"א מה' שבת ובב"י א"ח סימן רע"ח) שפיר פסק כהלכתא דלא מהלינן ספק בן ח' בשבת דליכא ממ"נ, דהא ב"כ וב"כ מיחייב משום עוקר דבר מגידולו, ורב אדא דדן בה ממ"נ ע"כ כר"ש ס"ל דפוטר מלאכה שאצל"ג, וא"כ לא הוה מלאכה דאורייתא בבן ח', אבל הרי"ף בזה לטעמי' אזיל ודוק היטיב, כי נלענ"ד נכון בס"ד

ויסוד נאמן לכל המתבאר לעיל מצאתי בס"ד בירושלמי (יבמות פ' י"א ה"ז) רבי יוסי בעי אילין תינוקות ספיקות מהו לחלל עליהן את השבת, אמר רבי יוסי בר בון ויאות מה נפשך בן תשעה הוא **(את אשר כבר עשהו [וזה מסייע ג"כ סברא שכתבנו לעיל, דאפי' מל ע"פ ספק מיקרי תיקון מה שעשה את אשר הוטל עליו] והארכנו בדברי' במ"א בעה"י, וראיתי להתוס' (שבת קל"ה, ד"ה ולא ספק) בהא דדרשינן שם ערלתו ודאי דוחה שבת ולא ספק דוחה שבת, וכתבו התוס' נראה לר"י דאסמכתא בעלמא היא ולא אצטריך קרא להכי דהיכי תיסק אדעתא לחלל את השבת ולא ידענא אם הוא בר חיוב מילה או לא כו' ומשום כולד בין השמשות לא אצטריך נמי קרא דמוטב דתיבטל מצות מילה בשמיני מספיקא בשב ואל תעשה ואל יחלל שבת בידים מספק עכ"ד, ולענ"ד כראה ליישב דאיצטריך קרא היכי דהשב ואל תעשה מביאו לידי חלול שבת ודאי, ואם יעשה בקום ועשה יהי' ספק חלול שבת, דהשתא מסברא הוה אמינא שיעשה כדי לצאת עכ"פ מכלל חילול ודאי, ואתא קרא שלא לעשות על הספק, ביאור הדבר דבשבת (קל"ג:) ת"ר מהלקטין את המילה ואם לא הלקט ענוש כרת ומפרש רב אשי כגון דאתא אומן בין השמשות דשבת ואמרו לי' לא מספקא לגמור ביום כהלכתו ותעשה חבורה בשבת בלא מצוה רש"י] ואמר להו מספקנא ועבד ולא איסתפק [שלא גמר המילה ביום] ואשתכח דחבורה הוא דעבד וענוש כרת [משום חילול שבת רש"י] ולפ"ז אם התחיל למול ביום שבת את הנולד בין השמשות, ואתא קמן לשאול אם יגמר המילה היום, דהשתא אם יניח אם כן בין כך ובין כך חילל שבת, ואם יגמור המילה, הוא ספק אם חילל, דדילמא זמנה היום ושפיר מל, להכי אתא קרא דמ"מ ספק אינו דוחה, לעשו' מעש' בקו' ועש' ודוק היטיב

ובענין מחלוקת ר' יהודה ורבנן נלענ"ד פרפרת נאה בעה"י דר' יהודה מרבי לאנדרוגינוס למילה מדכתיב כל זכר ורבנן פליגי עליו, ובירושלמי (חגיג' פ"א ה"א) פריש למחלוקתם דרבנן דרשי ערל מה ת"ל ערל זכר עד שיהא כולו זכר ר' יהודה דרש זכר מת"ל ערל אסי' מקצתו ערל כו', הנה מבואר דבש"ס דילן תלי מחלוקתם ברבויא דכל, והירושלמי תלי לי' ברבויא דערל זכר והמתבא' עוד דקרי הירושלמי לאדרוגינוס מקצת ערל, אע"ג דבכל דוכתא אנדרוגינוס דין ספק עליו, דמסופק לנו אם זכר אם נקיבה הוא, והכי ס"ל לר' יהודה גופי' ביבמות (ע"ב:) דאנדרוגינוס ספק איש ספק אשה הוא ע"ש, וקרי לי' הירושלמי מקצת ערל היינו דכך יסודהדבר דכמו דאתרבי מכל [או מערל לדעת הירושלמי] מקצת דבר כמו שיתבאר לפנינו, כן איתרבי לדרוש מזה דבר המסופק' כיון שיש בו שני צדדין לצד אחד הוא בכלל הדבר ההוא כגון זכר שלפנינו וכדומה] ולצד אחד יש לדון דאינו בכלל, מקרי גם זה מקצת הדבר ההוא הכתוב בתורה, ובזה יובן לכו פירוש ברייתא דיומא (ע"ד.) דדרשינן מכל חלב כוי וחצי שיעור ע"ש ולכאורה מה ענינם זה לזה לריבונייהו מכל, אבל לפי ההצעה הדבר מבוא', דמכל דרשינן מקצת הדבר ואתרבי לן חצי שיעור [וכה"ג דרשינן (פסחים מ"ג.) אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל כו' וכדומה] וכיון דאיתרבי מקצת חלב אתרבי כמי כוי שהוא ספק דהיינו כמי מקצת על דרך שנתבאר והא דפריך עלה הש"ס איצטריך קרא לרבויי ספיקא היינו דלאיסורא בעלמא דמרבי שם הש"ס [כמו חצי שיעור דאתרבי מכל] ודאי נדע מסברא ולא שצריך קרא להכי [ומ"מ מבוא' שזה אינו אלא בספק בגוף הדבר מצד ברייתו ועצמותו, דאנחנו לא נדע מה הוא ע"פ התורה כגון אנדרוגינוס וכוי שהם בריות אינן עשוין להשתנות, או להודע לכו, עד יערה עלינו רוח ממרום, אבל ספק במאורע אינו בכלל זה' דאטו כאמר דלרבנן ספק בכור כגון בהמה שאינו ידוע אם ביכרה או לא ביכרה וכדומ' יהי' מות' לרבנן, וכן אפי' טומטו' אינו דומה לאנדרוגינוס כמו שהאריכו התוס' בכ"מ ודוק כי אכמ"ל] ומעתה כאמר דר' יהודה ורבנן באנדרוגינוס לטעמייהו אזלי דבבכורות (ג'.) פליגי ר"י ורבנן בשותפות עכומ"ז בבהמה לענין בכור, דר"י מחייב וחכמי' פוטרי', וטעמייהו דרבנן דדרשי בכור מקצת משמע, כתב רחמנא כל בכו' עד דאיכ' כולי' ור"י סבר בכו' כולי' משמע, כתב רחמנא כל דאפי' מקצ' ע"ש, והכי נמי מתפרש' מחלוקותן באנדרוגינוס דרבנן מרבי מכל [או מהא דכתיב כפל לשון ערל זכר לפי הירו'] עד דאיכא כולי' זכר לאפוקי אנדרוגינוס שהוא מקצת זכר מצד ספיקו, ואי לא הוה כתיב אלא זכר לחודי', הוה מתרבי לרבנן אדרוגינוס, דס"ל דזכר סתמא משמשע מקצת כדס"ל בבכור שם, ולר"י אי הוה כתיב זכר הוה אמינא כולי' ומכל דריש מקצת זכר [או מערל לפי הירו'] לרבות אנדרוגינוס, ובאמת בזה ניושב כמה דברים שדקדקו התוס' דבקצת מקומות משמע דמזכר לחודי בלא שום יתורא ממעטינן אנדרוגינוס, ובכ"מ משמע דבעינן יתורא, ולפי המתבא' הא באמת מחלוקת תנאי הוא ודוק היטיב,)**