עמודי אור טז

ר' חנניה והוא דשריי' בכזית יין ר' אימי בשם ר' יוחנן כוס מזוג משום משרה לוקין עליו [דהיינו תערובת יין במים] הדא דאת אמר בשלא התרו בו משום משרה אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא [ועיין בפ"מ שדחק מאוד בפי' ומחק והוסיף ע"ש] ולענ"ד הדברים כפשוטם, דהא בש"ס דילן (נזיר ל"ז.) מסקינן דלר"ע לא בעי כזית מיין לחודי', ומיחייב אפי' אכזית מפת ומיין, דאהכי קאי משרת לחייבו ע"ש, והירושלמי דנקיט אליבא דר"ע והוא דשריי' בכזית, לא פליג אברייתא דמייתי בש"ס דילן, אלא דבכה"ג אם שרה פתו ביין, בהכי תליא, דאם התרו בו משום משרת לוקה אכזית מצורף מפת ומיין, אבל אם התרו בו משום לאו דיין, לא לקי אלא אי איכא כזית מיין לחודי', והכי קי"ל דבכל עבירה צריך להתרות משום הלאו המיוחד בה, כמבואר במ"ק (ב': ועיין תוס' שם ד"ה משום) והכי מתפרש הירושלמי, דלמאי דקאמר ר' יוחנן דכוס מזוג משום משרה לוקין עליו, שהוא לאו מיוחד בו, ומפרש הירושלמי מימרא דר' חנניא הדא דאת אמר דבעינן כזית יין מובלע בפת] בשלא התרו בו משו' משרה [אלא משו' לאי דיין להכי בעי כזית מיין], אבל אם התרו בו משום משרה לא בדא, דלא בעינן כזית מיין לחודי', אלא לקי אלאו דמשרה בכזית מפת ומיין ודוק ואמר עוד בירו' כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה אין לי אלא משרת ענבים כו' ת"ל משרת וכל משרת לרבות כל המשריות למשרה, משרת יין ביין מצטרפין [לכזית[ משרת ענבים בענבים מצטרפין [לכזית[ משרת ענבים ביין מהו שיצטרפו [לכזית[ כו' ע"ש, משמע דס"ל להירושלמי דמשר' ענבים לאו שם יין עלה אלא שם ענבים, אבל באמת הירושלמי כולו מתפרש לדרשת משרת להיתר מצטרף לאיסור, דלשיטה זו מתפרש משרת להיתר המצטרף לאיסור כשאיסור בעין כמו שרה פתו ביין, או יין מזוג דנקיט הירושלמי, ולפי זה קרי משרת ענבים כשצירף ענבים ודבר אחר לכזית, ולא מיירי כלל משרה ענבים במים ויש בהם טעם יין, אבל בש"ס דילן דדריש לי' לשרה ענבים במים, טעם יין קרינן בהו ודוק, ונהי דהתם טעמא בעלמא הוא ע"ד נתינת טעם בפחות מס', היינו לפי שהמים מרובין, ולא הקפידה שם תורה אלא על נתינת טעם, אבל מ"מ מדקרי לי' טעם יין מוכח דבכבישת מעל"ע איכא טעם יין

(ט) ומה שהבין ס' הנ"ל מדברי הרלב"ח המובא במ"א הנ"ל דבעינן שריי' ג' ימים לא ידעתי מנ"ל הא, דלענ"ד דברי הרלב"ח יש להם ביאור אחר שהרי ז"ל שם, אם עושין יין מצמוקים שכותשין אותן ונותנין עליהם מים ותוסס שמקרי יין אע"פ שהצמוקים תוך המים אחר שנשתהו ג' ימים במים כו', אע"ג דגבי יין בעי המשכה לענין יי"נ מ"מ ביין צמוקים שדרך הוא להניח הצמוקין בחביות ושם נעשה יין גמור לא בעי המשכה עכ"ל, הנה מ"ש ג' ימים הוא ענין אחר, דקי"ל (סנהדרין ע'.) יין מגתו לא מקרי יין כלל לכמה דברים, ונתבאר שם דיין מגתו הוה כל זמן שהוא תוסס, וכמה תסיסתו שלשה ימים ע"ש, והן הן דברי הרלב"ח שכתב ונותנין עליהם מים ותוסס, ולתסיסתו הצריך משך שלשה ימים, דבפחות מכאן לא מקרי יין דהוה מגיתו, וס"ל דנהי בשאר יין גמור שהמשיך מהענבים, לענין יי"נ וה"ה לקידוש היום קי"ל דיין מגתו בכלל יין הוא, מ"מ כאן שלא המשיך אלא שאנו דנין דלא לבעי המשכה כיון שדרך הוא להחשיבו יין גמור בענין הזה, א"כ די לנו ליתן לו דין יין משעה שנעשה ונחשב אצלנו יין גמור, דהיינו אחר ג' ימים שכבר הי' תוסס, והלא לא לחנם הזכיר ותוסס [וס"ל דסגי בג' ימים עם משך התהוותו ליין דהיינו מתחלת השרי', כי לכמה פו' פועלת הכביש' מרגע ראשונ' מעט מעט ודוק] ומ"ש שנשתהו [הצמוקי'] ג' ימים במים, ולא כתב בפשוטו דנשתהא המשקה ג' ימים, היינו דאיהו עיקר רבותא אתא לאשמעינן, דבצמוקין לא בעינן המשכה, ואע"פ שלא הפריד הצמוקי' מן המשקה מקרי יין, לזה הצריך שעכ"פ יעברו שהייתם ג' ימים, שיהי' תוסס, ואח"כ יחשב יין, ולענ"ד הדבר ברור ואין לפני ס' הרלב"ח לעיין

בו

(י) באופן שלענ"ד גוף שהיית ג' ימים בשרי' זו אין לנו, רק בטעמא תלי' מלתא, וכל שקלטו המים טעם יין באיזה פנים שיהי' חשוב יין לקידוש ובפה"ג [אי עביד המשכה הוי יין לקידוש ובפה"ג מיד, ואי לא עביד המשכה צריך שלש' ימים] ומ"ש מעכ"ת בשם ס' הנ"ל לברך ע"ז שהכל משום דלא נטעי אדעתא דהכי, הנה כל הפוסקים הסכימו דיין צמוקים חשוב יין וכבר הביא הש"ך ביו"ד (סי' קכ"ג ס"ק כ"ג) דברי הרא"ש והטור דס"ל לברך על מי שריית צמוקים אחר סחיטתן בפה"ג, ומאן ספון לחלוק עליהם חליל' וחלילה, וסברא פשוטה יש לחלק דהכא עיקר עלוי הענבים הוא היין, ורחמנא אחשבי' לתרו"מ ולכל מילי ודו"ק ועיין פרמ"ג שם, ופוק חזי מאי עמא דבר, שבכל תפוצות ישראל מברכין על יין צמוקי' בפה"ג ומקדשין עליו, אך ראוי להשגיח שיעשוהו כמ"ש בתב"ש ושאר אחרונים, לא כחוש לגמרי דהוי רק בגדר נ"ט, כגון זה ודאי לא נכון לברך עליו בפה"ג

(יא) ומה שפלפל מעכ"ת בקושית הנוב"י (מ"ק סי' ס"ט חא"ע) והקשה אותה גם הגאון רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובתו (סי' פ"ט צ') במה שכתבו התוס' (יבמות ל"ז.) דהא דאמרינן חדשי הבחנה ג' חדשים, ולא בעינן גם ג' ימים דהא ספק הוא שמא לא נקלט הזרע עד ג' ימים, וא"כ עדיין יש ספק אם תלד לו' חדשים וג' ימים, שמא בן ט' לראשון הוא [שנקלט ליום שלישי] או שמא בן ז' לשני וילדה למקוטעין, ותירצו דמ"מ לא היה משתהא הכרת העובר אחר הנשואין בכדי שליש ימי' מן האחרון, ותמהו הגאונים ז"ל דזה יספיק לתקנת יחוס הולד, אבל איך היבמה מתיבמת אחר ג' חדשים, הא איכא למיחש שמא תמצא מעוברת, משום דלא נקלט הזרע עד ג' ימים, נמצא פגע באשת אח שלא במקום מצוה, והגאון מליסא תירץ דרוב הנקלטין נקלטין מיד, להכי לא חיישינן לה ביבמה, ותמה הגאון רע"א שהתוס' בנדה (ל"ח). כתבו דספק הוה אימתי נקלט הזרע, ומשמע דהוה ספק שקול, ומעכ"ת ביאר יפה דברי התוס' ע"פ יסודי של הגאון מליסא, אבל מ"מ אין לנו יסוד ע"ז דרוב הנקלטין הם ביומן, ומנין לנו לחדש רוב כי האי דלא איתמר בש"ס, גם התוס' דנדה סותר לזה כמבואר, וכן מתבאר מהתוס' נזיר (י"ג.) ד"ה והפילה שכתבו ס' קלוטה לס' גמור, אבל לענ"ד הדברים מיושבים בטוב טעם בעה"י, דבאמת חששו חז"ל להבחנה, וכן ביבמה דלמא מעוברת היא, משום דרוב נשים מתעברות ויולדות (יבמות קי"ט) ומ"מ הא איכא מיעוט שאין מתעברות כדקאמר הש"ס דרק רוב נשים מתעברות, [ופשיטא דגם זולת מיעוט מפילות איכא מיעוט דלא מתעברות כלל, וכדקא חזינן, וכמו שנכתוב לקמן דברי הנ"י בשם הרשב"א ז"ל] ומעתה נאמר דבאמת הנקלטים מיד והנקלטים לאחר מכן עד ג' ימים פלגא ופלגא נינהו, אלא דלפ"ז כיון שעברו ג' חדשים ממיתת הבעל, א"כ אזיל לי' פלגא דנקלטים מיד, נראה דבאמת מיעוט דאין מתעברות בלא"ה הוה לי' רובא נגד פלגא זו דנקלטין ביתר ימי הקליטה, דמיעוט שאין מתעברות לא הוה רק מיעוט לגבי כל הנקלטין, אבל כשעבר חשש זמן קליטה ראשונה, ונשאר רק ספק קליטה השני' הויא מיעוטא ודוק, וכיון דנשאר ממילא ספק עיבורה ביתר ימי הקליטה מיעוטא הא קי"ל למיעוטא לא חיישינן, וכ"כ בנ"י רפ"ב דיבמות במשנה דהיתה לה חמות, דמיעוט דאין מתעברות חשוב מיעוטא, אלא דלא מצטרף לחזקה לסתור הרוב, כיון דהוא מיעוט הסותר לרוב ע"ש, משא"כ השתא בדין שלפנינו דע"ז גופי' אנו דנין, אי אית לן רובה לעיבור, ודאי דמצטרף מיעוט דאין מתעברות להאי פלגא דנקלטים מיד, וזו שלא קלטה הוי לי' רובא לא לעיבור ודוק, ומ"מ יפה כתבו התוס' שאם תלד לט' חדשים וג' ימים יהא ספק אם בן ט' לראשון מקליטה לג', או בן ז' לשני, אע"ג דרובא דלא מיעברה מראשון [כיון דלא נשאר אלא ספק קליטה מאוחרת] מסייע דמשני הוא, נגד זה איכא רובא אחרינ' דרוב נשים לט' יולדין, וא"כ הוה רובא כנגד רובא, וישאר ספק, [כמבואר כ"ז בסוגיית הש"ס שם] ומה"ט שריא ליבם בתר ג' חדשים, כבכל התורה כולה דאזלינן בתר רובא [ואולי אף לר"מ ניחא אע"ג דחייש למיעיטא, מ"מ הא הכא איכא נמי מיעוט מפילות דאי נפל הוא שריא ליבם, אע"ג דלא מהני הביאה לקנותה בשעה שהיא מעוברת אפי' הפילה לבסוף, מ"מ לאו ביאת איסור היא כמ"ש התוס' ביבמות (ל"ה:) וסמוך מיעוט מפילות לרובא שכתבנו, הוה העיבור לאיסור מיעוטא דמיעוטא, דגם ר"מ לא חייש לי', ואולי בכה"ג גם בצרתה דהוה הביאה לעלמא באיסור יבמה לשוק ולא מהני ספק קליטה להיתירה דהא יש לחוש לנפל מ"מ לא גזר [דהא רוב הראשונים הסכימו דמדרבנן חייש ר"מ למיעוטא] דכיון דאיהי משתריא, לא אסרינן נמי הצרה להנשא אחר יבומה, אע"ג דלצרה לא מהני מיעוט נפלים ודוק היטיב], וכ"ז כשלא נתעבר' הוי חשש קליטה שני' מיעוטא דלא חיישינן לי', אבל בנדה דמיירי התוספ' שנתעברה וילדה, ודאי הוה ספק קליטה מיד או לאחר זמן ספק שקול, וראוי לחוש לו, ולענ"ד כ"ז ברור בעה"י