עמודי אור קנח

וגם איך לא הרגישה קודם הכ"ע כ"ז דברים זרים לא ניתנו האמן

ובדבר האמתלא של הבעל שאומר שתחלה הי' מאמין לפי שהי' סבור שלא יצטרך ליתן לה כתובה משא"כ עתה שמחייבים אותו הכתובה שוב אינו מאמין, דבר בטל הוא, דלא מקרי אמתלא אלא היכא שעוקר הנאמנות לגמרי, משא"כ בזה סוף סוף הלא האמין, ואם לא יצטרך ליתן כתובה גם עתה הוא מאמין, ועיין נוב"י מ"ק חא"ע סי' ע' שכ"כ בפשיטות, וזה דבר שאין צריך לפנים

סיומא דהך מילתא לדעתי העני' אשה זו אסורה לבעלה מכח הטעמים הנכונים שביארנו בס"ד ויש לחכמי הדור לאוסרה על בעלה, ומהם תצא תורה

ובדבר הכתובה יש להחמיץ הדין הרבה כי ע"פ הדברים שכתבנו הוה מרענא שטר הכתובה, והלא עכ"פ היא מחוייבת לשבע להכחיש את מעכ"ת ואת האשה, ונכון שתתפשר בזה, ולא תוסיף חטאת על פשעה לעכב את בעלה מלישא אשה הגונה וכשירה בנשים, ובעל הכרם יגדור פרצות כרם בית יהודה, ומעפר תתקומם עדתו השדודה. הכ"ד החותם פק"ק וואלקאוויסק העלוב יחיאל העליר חופ"ק הנ"ל

סימן צו וואלקאוויסק כבוד יד"ע וי"נ חביבי ה"ה הרב הגאון המפורסם סוע"ה נ"י עה"י פה"ח כקש"ת מוהר"ר שמואל אביגדור נ"י האב"ד דק"ק סוויסלאץ בעהמ"ח ס' תנא תוספאה

קונטריסו הנחמד בדבר העגונה אשר בקהלתו קבלתי לנכון, בא בארוכ' בפלפול עצום בש"ס ופוסקי' וענותו תרביני לחות גם דעתי העני' בזה, ואע"פ שאיני כדאי לא עברתי רצונו הטהור, וזה תורף המאורע

אשה אחת מת בעלה והניחה מעוברת, ואח"כ ילדה ולד, וחי ערך ה' ימי', וחלה ומת בט' באב, והי' הולד נגמר בצורתו כולד בריא, וגם שערו וצפרניו משנולד, ולידתו הי' בסוף חודש ט' מטבילתה הראשונה, אשר מאז היתה עקירת וסתה רק אח"כ טבלה למציאת כתם, ומאז אינו בבירור ט' חדשים שלימים, וחקר עוד כבוד גאונו ע"פ האשה ואמרה שהוכר עוברה במילוי הגוף בר"ח שבט, והורגש הולד בנענוע אנה ואנה בר"ח אדר, וכן נתברר לו עוד אחר החקירה ע"פ נשים כי הוכר עוברה ב' שבט, וילדה ה' אב, והנה יבמה של האשה הנז' הרחיק נדוד כפי הנשמע והוא מקום עגון גדול

(א) ותחילה נשים לב בס"ד בעיקר הדבר אם הוא דאורייתא או דרבנן, ובשבת קל"ו פליגי רבנן ורשב"ג בסתם ולדות [כפי שיטת הרבה מהראשוני' ז"ל] דלרשב"ג ספק בר קיימא הם, עד שיעברו ל' יום ורבנן אזלי בתר רובא, ואיפסיקא התם הלכתא כרשב"ג, ומ"מ מסיק התם הש"ס דאם מת הולד תוך ל' יום ועמדה ונתקדשה אם אשת ישראל היא חולצת, ואם אשת כהן היא אינה חולצת, ועיין ברי"ף וברא"ש שם, וכן נקבע להלכה בשו"ע אה"ע (סי' קס"ד) שאין חילוק כלל בין מת ע"י חולי או מת ע"י סיבה הבאה לו ממ"א, בכולן אם מת אח"כ היא אינ' חולצת, (ועיין בתשו' רבינו עקיבא איגר סי' פ"ט) ש"מ דס"ל לרבותינו דבכל ענין אפי' מת ע"י חולי [או אפי' פיהק ומת] הוי מדרבנן, ומקילין בא"כ בדיעבד דלא לאפוקי אשה מתותי גברא

וראיתי להגאון בתשו' משכנות יעקב שהאריך בנידון כזה, ודעתו ז"ל להחמיר, ועשה פנים בהלכ' שהעיקר שכל ולד תוך ל' יום [אע"פ שהוא חי] ספק גמור הוא מה"ת, אלא דלענין מילה מלין אותו בשבת ממ"נ, דאם חי הוא שפיר מהיל, וא"ל מחתך בבשר בעלמא הוא

ואף כי דעה זו נסתר לכאור' מפסק הש"ע שכתבנו לעיל, דאפי' מת בא"כ, לא מצריכינן חליצה, אע"ג דיש לתקן הספק איסור תורה [לדעתו ז"ל] ע"י חליצה, דהא חליצה לכהן דרבנן, וכמו שהעירו בזה התוס' בשבת שם, אולם הגאון שם נטה דהתם הטעם משום דגדול כח הדיעבד דלא מהדרי עובדא הנעשה כרבנן, אבל לכתחיל' עבדינן כרשב"ג דמחמיר ומחשיב לה ספק של תורה

(ב) ואני תמי' ע"ז טובא, דע"כ בכמה דברים אסורין עבדינן כרבנן, ולא חיישינן לדרשב"ג, והנה דבר פשוט הוא דבן שמנ' שמת הוא מטמא באהל, וכן מבואר ברמב"ם (פ"ב מה' טומאת מת) ע"פ הש"ס דנזיר, ונלענ"ד דבן ח' אפי' כשהוא חי עדיין לא עדיף בזה מגוסס, ורואה אני שהוא גרוע מגוסס, דהא הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו אלא שסופו למות, כ"ש דבן ח' דקי"ל הרי הוא כאבן [עיין ב"ב (כ'.) וברש"י שם] ואינו נחשב חי לשום דבר ואפי' החמיר אינו נחשב כחי [עי' שם] וכיון דלרשב"ג כל בן ח' סופו למות תוך שלושים יום כמו שהכריחו התוס' בשבת שם מהתוספתא דבן ח' שחי שלשים יום אמרינן דבר ז' הוא ואשתהי, דבן ח' לא חי ל' יום, וא"כ גם הוא לענין זה כגוסס שרובן למיתה [ובן ח' כולן למיתה ודוק] וגרוע ממנו שאף קודם שמת אינו נחשב כחי, ואע"ג דקי"ל בש"ע יו"ד (סי' של"ט ס"ב) שגוסס סופו למות תוך ג' ימים, אין זה בדווקא לתלות זה בעיקר דינו לפי שימות תוך ג' ימים, שהרי הרא"ש (במ"ק סי' קמ"ד) כתב דרוב גוססין אינם חיים יותר מג' או ד' ימים ע"ש, מבואר שאין בזה זמן קבוע, אך הוא אצלינו בחזקת שסופו למות] ולפ"ז למ"ד (נזיר מ"ג.) שהכהן מוזהר על הגוסס הואיל וסופו למות, א"כ כ"ש שהוא מוזהר על בן ח' [וגם בפשוטו אין לדחות דלא דמי לגוסס שאינו חי יותר מג' או ד' ימים, אבל זה אפשר לו להתקיים שלשים יום, דא"כ עכ"פ מכ"ז ימים ואילך משנולד ששוב לא נשאר לו עד שלשים יותר מג' ימים ודאי דלא עדיף מגוסס, ואף שהתוס' בב"ב שם ד"ה אתיא, כתבו בב"ח ואיירי בגוסס, משמע דהוא עדיף מגוסס, היינו גסיסה לענין זה שימות בו ביום, וע"כ בגוסס כי האי מיירי שמיתתו ברורה היום ודוק] ואם נימא דכל ולד תוך ל' יום ספק בן ח' הוא מה"ת, א"כ יהא כהן אסור ליכנס לבית שיש בו תינוק פחות משלושי' יום לדעת המחבר שפסק ביו"ד (סי' ש"ע) שאסור לכהן לכנוס לבית שיש בו גוסס, והרי בשל תורה הוא ראוי להחמיר אף בספק, וזו לא שמענו מעולם, ופשיטא שאין להביא דמיון לזה מטריפה דג"כ סופו למות תוך יב"ח, ומ"מ עד שימות הוא עדיף מגוסס, ואפילו בשלשה ימים אחרונים של כלות י"ב חודש, שודאי ימות תוך ג' ימים, מ"מ כל זמן שאינו גוסס פשיטא דכחו הוא, התם שאני שהרי כל משך הטריפות שלו כחי הוא, משא"כ בבן שמונה, ודוק, [ולומר דמקילינן בזה מטעם ס"ס, ספק שהוא ב"ק, ואפי' הוא ב"ח, דילמא הלכ' כהפוסקים דכהן אינו מוזהר על הגוסס, לא נהירא כלל, דס"ס להמחבר שפוסק להלכה כן, דכהן מוזהר על הגוסס יקשה]

עוד אני תמי' דאם נאמר דכל ולד תוך ל' ספק הוא מה"ת אפי' גמרו שערו וציפרניו כמבואר במשכנות יעקב שם] א"כ למאי דפסק המחבר [בסי' ש"ל ס"ז בא"ח] דספק ב"ז ספק ב"ח אין מחללין עליו את השבת לפקוח נפש, א"כ לפ"ז כל ולד תוך ל' נמי [לדבריהם דספק גמור הוא] אין מחללין עליו את השבת, והלא זה נסתר מהמשנה והש"ס שמרחיצין את קטן לאחר המילה ומחללין עליו את השבת ובג"מ לא דנו היתר הממ"נ אלא אצל מילה, אבל פ"נ בין כך וב"כ הוי חילול שבת, במלאכה הנעשית בשבילו, ושרינן לה

בשבת

(ג) וראיתי לבאר בזה דברי המ"א (שם ס"ק ט"ו) שכתב דברים תמוהים לכאורה, בדין זה דספק ב"ז ספק ב"ח אין מחללין עליו שבת, וז"ל ונ"ל שזה תליא בפלוגת' שכתבו הרא"ש והר"ן פ"ב דיומא בעוברה שהריחה אי לא אכלה מתעקר ולדה אע"ג דספק ב"ק ספק נפל הוא שפיר דמי ליתן, ומביא ראי' מההיא דיושבת על המשבר וכו' דאיתא בספ"ק דערכין דעל ספיקא מחללין שבת, והרמב"ן כתב דאין מחללין משום נפלים, וההיא דיושבת על המשבר טעמא הוא דהוא כילוד דתו לאו ירך אמו הוא כיון שמתה אלא חי הוא ודלת נעולה בפניו וליכא חששא אלא דלא הוה לי' חזקה דחיותא עכ"ל, משמע דלהרמב"ן עכ"פ שצריך שידעו שכלו לו חדשיו אפי' ביושבת על המשבר דהא מייתי ראי' מדמותר להורגו ע"ש, והכא כיון דאיכא ריעותא שלא גמרו שערו וציפרניו חיישינן מספק עכ"ל, ודבריו ז"ל לכאורה סתומים, ובפרט מה שכ' דהא מייתי ראי' מדמותר להורגו, ומה זה סיוע לסברתו דמיירי ההיא דיושבת על המשבר בידוע שכלו לו חדשיו, הא באמת אף בכה"ג מותר להורגו כ"ז שלא נולד וירך אמו הוא, ודוחין נפשו מפני הצלת נפש אמו, וגם מה