עמודי אור קנ

דבתחלה לא נתגרשה מעכשיו, והיינו כמ"ש דס"ל ע"מ לאו כמעכשיו דמי ודוק, [והא דאמר ר' יוחנן שם דכ"ע האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי, לאו דר"י סובר דליכא דפליג אהא, אלא אפלוגתא דמהיום ולאח"מ דהתם קאי ודוק]

(יד) הנה טרחנו בעה"י להעמיד דברי הרא"ש בתשובה וליישב הקושיות שהקשו עליו, ודבריו ז"ל אינם צריכי' חזוק, אך מ"מ נלענ"ד דבתנאי דאגידה מחמתו להנשא אף אם מעוכבת איזה משך זמן מודה הרא"ש דהגירושין חלים, וכמו שחילק הב"ש והב"מ

וראיה לזה מהירושלמי ולפי שפירושו מגומגם בכל המפרשים אעתיקנו ואפרשנו בעה"י, והוא בקדושין (פ"ג ה' ב') ולעיל מינה שם נמשך כל הענין במקדש בסימפון, ר"ל שמתנה עמה בשעת קדושין על מנת ליתן לך מיקמת פלן [מתנה ודבר מסוים פלוני] ומכניסיניך ליום פלן, ואין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום, זהו ענין התנאי, ואיתמר עלה שם, קידש בתוך סימפון הרי אלו קדושין גמורים, גירש תלמידי' דר' יונה אמרינן נגעו בה גירושין, ר' יונה אמר לא נגעו בה גירושין כד דמך ר' יונה עבדון תלמידוי דכוותי' אמרין לאחר שלשים יוצאה בלא גט ואת אמר נגעו בה גירושין, אלא לא נגעו בה גירושין, מת מתוך סימפון ר' אבהו אמר מותרת לינשא ר' בא אמר אסורה לינשא, ר' מנא שאל לבית אבוי דרבי יוסי היך רבכון נהיג עביד, אמר לי' כדו זמן מרובה הוא אמר תלך ותנשא מיד כדי זמן מה מועט הוא אמר בכך שתמתין, ופי' הפ"מ שם דפליגי ר' אבהו ור' בא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן אם יורשיו יכולים לקיים התנאי והוא תמוה מאוד, דהא התנאי הי' שישאנה, ומה ביד היורשים לקיים בזה, וכל דבריו שם לא נהירין ע"ש

והנלענ"ד דכך פירושו קידש בתוך סמפון, ר"ל אם בתוך הזמן חזר וקידשה קדושין שניים בלי תנאי הרי אלו קדושין, דאע"ג דמטי זימנא ולא כניס לה ונתבטלו קדושיו הראשונים, נתקיימו השניים, גירש בתוך הזמן שקבע, דהשתא איכא לספוקי טובא שהרי התנאי הי' שיכניסנה לחופה ליום פלוני, וזה שייך בארוסה, אבל כיון שגרשה לא שייך בה חופה כלל [דלא קי"ל כרב הונא דאמר חופה קונה (קדושין נ"ה.) ואפילו לרב הונא, מ"מ לא על חופה שהיא תחלת קנין הי' תנאי ודוק היטיב] ואין מקום עתה לקיום התנאי, בזה נחלקו תלמידוי דר' יונה אמרין נגעו בה גירושין, והרי היא גרושה לכל מילי [להאסר בקרוביו ופסולה לכהונה] ור' יונה סבר לא נגעו בה גירושין, [ולפענ"ד דפלוגתייהו שייך בפלוגתא דרבנן ורשב"ג (גיטין ע"ה:) באומר על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים או על מנת שתניקי את בני ב' שנים ומת האב או הבן, דת"ק סבר אע"ג דאין מקום עתה לקיום התנאי, מ"מ מתבטלין הגירושין, ורשב"ג סבר דהרי זו מגורשת, ודוק היטיב] ועבדו תלמידיו כוותי', כיון דבסוף הזמן היתה יוצאה בלא גט כיון דלא כנסה, השתא נמי כיון דסוף סוף לא כנסה לא אהני גירושין מידי ודוק

שוב נחלקו ר' אבהו ור"ב במת בתוך הסמפון, ופלוגתייהו בהא דאיבעי לן בש"ס בכה"ג (גיטין ע"ו:) באומר מעכשיו אם לא באתי בתוך י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש, כי שריתוה לאלתר שריתוה דהא לא אתי, או דילמא לאחר י"ב חודש דהא איקיים לי' תנאה, ובהכי פליגי ר' אבהו ור' בא בירושלמי במת בתוך זמן הסמפון אם צריך להמתין עד כלות משך הזמן שקבע, והיינו דמסיים שהי' ר' יוסי נוהג, דאם הי' ההמתנה זמן מועט, הי' חושש לזה ולא הי' מתירה מיד (כמ"ש התוס' שם ד"ה דהא) דגזירה בעלמא היא, ואם הי' זמן מרובה לא הי' חושש ומתירה לאלתר, ודוק

ועתה נחזי אנן לתלמידי דר' יונה דהוה ס"ל נגעו בה גירושין, איך חלו הגירושין כלל. הא לרא"ש במקום תנאי אין מקום לגירושין [וכמ"ש לעיל שכן דעת המל"מ גם בקדושי ספק] אע"כ דהכא שאני דהא אגידא בי' עד סוף זמן הסמפון מלהנשא, חיילי גירושין שפיר ודוק

באופן שתמכנו יסוד דברי הב"ש דכל היכא דאגידה מחמתו מלהנשא מתגרשת שפיר, וה"נ בנ"ד דכוותה, כיון שע"י גירושין הראשונים היתה מעוכבת עכ"פ להנשא הזמן עשרה שנים שקבע, שפיר הועילו הגירושין השניים כנלענ"ד ברור בעה"י

סיומא דהאי פיסקא שאשה זו מותרת להנשא לכל גבר בתנאי שיסכים לזה מעכת"ה, ועוד מורה מובהק אשר יבחר כתר"ה, דרינא בהדייהו, וצור ישראל יאיר עינינו במאור תורת אמת כל הימים, העלוב יחיאל העליר במוהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל

סימן צא וואלקאוויסק ישאו הרים ענף פרי שלום לכבוד ידידי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם איש חמודות כש"ת מוהר"ר ראובן נ"י האב"ד דק"ק לונא

ע"ד הגט אשר סידר מאן דהו בקהלתו בהיות מעכת"ה במסע חוץ לעירו, וסידר אותו בע"ש בלי שום צורך ונחוץ כלל, ושם אבי המגרש יקותיאל, ויתנכל המסדר לכתוב יקותיאל המכונה קושקא, ובבא מעכת"ה נפלא מזה, כי לא נודע אבי המגרש מעולם בכינוי זה לא בפניו ולא שלא בפניו כאשר העידו ע"ז אנשי קהלתו רובם ככולם, והמסדר ההוא מעולם לא קיבל סמיכת חכמים אשר הנהיגו וגדרו רבותינו נוחי נפש, אלה תורף דברי מעכת"ה

(א) ותחלה נדבר ביסוד הדין בשינה בכינוי, הנה בדברים שאינם מעכבים בכתיבת הגט אם פוסל שינוי בהם, כבר מודעת הכרעת האחרונים דשנוי פוסל בהם, וכן הכריע רבינו הגאון מוהר"ר עקיבא איגר ז"ל בתשובותיו, לפסול בכתב על אבי המתגרשת לוי והוא לא הי' לוי אף שודאי אם לא כתב לוי על מי שהוא לוי הי' מכשיר במקום עיגון מ"מ שינה בזה גרע, ומי יבא להרהר אחרי הוראתו, ולפ"ז לכאורה בכינוי נמי אף ע"ג דאם כתב עיקר השם ולא כתב הכינוי מכשירינן, מ"מ שינה בו פסול

ומ"מ עלה בדעתי הקלושה לחלק כאשר אבאר בס"ד, הנה בשינה דבר בגט [אף שאין מעכב אלו לא נכתב] יש לנו שני טעמים לפוסלו, משום דהעדים חתמו בשקר על דבר שאינו כן, ועוד משום לעז הרואי' שיאמרו לא זה הוא המגרש, והתוס' בגיטין (פ'. ד"ה שינה) כתבו בשם ר"ת להכשיר בשינה מקום הלידה, לפי שאין שטר נפסל כשנשתנה בו דבר שאינו צריך דעדים לא קיימי אלא אעיקר השטר ולאו אכולה מילתא קא מסהדי ע"ש באורך, והרא"ש (שם סי' ט') הוסיף דכשרואי' שינוי במקום הלידה לא יאמרו לא גירש זה אלא אחר הוא שגירש דמקום לידת האדם אינו ידוע וגם אינו נקרא על מקום לידתו כו' ע"ש, וזה מועיל לענין חשש לעז שהזכרנו, ובאמת בשינה שם אביו פסל הרא"ש בתשובה הובא בטוש"ע סי', קכ"ט מהאי טעמא דהתם איכא חשש לעז לרואין עש"ה

ולפ"ז יש לחקור דהא עיקר כתיבת הכינויין נתקן בשביל מקצת בני אדם שקורין אותו בכינוי, וכדאמרינן (גיטין ל"ד:) ההוא דהוה קרו לה מרים ופורתא שרה דצריך לכתוב [לדעת ר"ת בתוס' שם] מרים דמתקריא שרה, והדבר ברור לענ"ד דהתם הרוב שהיו קורין לה מרים, לא ידעו שיש מיעוט שקורין לה שרה, ומ"מ לא מחשבינן לגבי דידהו שינוי הא דכתבו דמתקריא שרה אף שהם לא ידעו משם שרה, משום דיתלו דנמצאו קצת בני אדם שקורין אותה בשם זה ולכך כתבוהו, ולפ"ז יש לומר דדוקא בנכתב לוי על מי שאינו לוי הסכימו רבותינו לפוסלו משום לעז הרואים כיון שיודעים שהוא אינו לוי הוה שקר גמור לדידהו, משא"כ אם נכתב כינוי שלא הי' מכונה בו, ליכא לעז שהרואים יתלו שיש קצת בני אדם שקורין אותו בכינוי זה, אלא שהם לא ידעוהו, ולכאורה מילין דמסתברין נינהו דכל כה"ג אף שבאמת לא נקרא כן ליכא פסול כמשנ"ת, ועיין (ר"ה כ':) הא מיחזי כשיקרא כו' ובפרש"י שם ודוק

(ב) ויש להביא ראיה לזה מהירושלמי (פ' השולח ה' ב' דציין על המשנה התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו, הגע עצמך דהוה שמי' ראובן ואפיק שמי' שמעון אלא אני פלוני וכל שם שיש לי עכ"ל, וכבר הרבו הראשונים והאחרוני' פירושים שונים בדברי הירושלמי, ועיין בפ"י בחי' מה שביאר בו, והנלענ"ד בס"ד, דבסוגיין בבבלי מסיק רב אשי דהא דתיקן ר"ג הוא באתחזק בתרי שמי' ופירש הרא"ש שם בפסקיו שידוע בגליל שיש לו שם אחר ביהודה אלא שאין מכירין השם ההוא, ועיין בפ"י שחקר בזה לדעת ר"ת שצריך לפרוט השם בפירוש, מה תקנה יש לזה שהשם שנקרא בו ביהודה לא נודע בפרטו בגליל ע"ש.