עמודי אור קמט

נמצא דהיתה א"א למפרע, ושפיר חלו גרושין שניים, ואין שייך כאן דבשלבל"ע, וזה ברור לענ"ד, וכן הוא מבואר ברמב"ם (ספ"ח מה' גירושין) הובא בש"ע (סי' קמ"ו ס"ד) דבמגרש על תנאי בע"מ ובא אחר וקידשה אם נתקיים התנאי אח"כ מקודשת, ולא מחשבינן לה דבשלבל"ע ודוק

(י) עוד ראיתי בזה בס' גליא מסכ' האריך (בחא"ע סי' א') ביישוב תשובת הרא"ש, ועיקר יסודו שם דלפי דעת הרמב"ם שאוסר תנאי בכתיבת הגט משום חשש ברירה, א"כ היינו נמי טעמא דהרא"ש בגט הניתן אחר גירושי תנאי כיון שהגט נכתב על הספק אם יתקיים התנאי אין גט זה כלום, א"כ הוי חשש ברירה בכתיבה, והוא תמוה, שהרי הרא"ש שם לא התיר אף לגרש באותו גט עצמו פעם שני', ובזה הלא הכתיבה היתה כהוגן (דהא נכתב תחלה על דעת גירושין גמורים] ובנתינה ע"י תנאי הא ע"כ ליכא חשש ברירה, ככל תנאי גיטין, וע"כ זה אינו, ואין זה ענין כלל לברירה ודוק גם מה שהביא שם מהא דאין מתירין הנדר עד שיחול, וכן הוא בנודר על תנאי אין מתירין עד שיתקיים התנאי, (עיין יו"ד סי' רכ"ח סעיף י"ז) ולפענ"ד דכ"ז כשהתחלת הנדר הוא אחר התנאי, אבל האומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר, יכול להתיר נדרו היום וכשישן למחר נמצא חל הנדר למפרע, ושפיר חלה התרה] דאלת"ה א"כ כיון דקי"ל כרב יהודה (נדרים י"ד:) אל ישן היום שמא ישן למחר, א"כ אין תקנה כלל לנדר זה, וכיוצא בו, וזו לא מצינו בכל הש"ס כדר שאין לו התרה בפשוטו, שוב ראיתי שהר"ן בתשו' (סי' נ"א) כתב באמת דבאומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אינו יכול להתיר נדרו היום ע"ש, מ"מ מבואר בדבריו דבשאר תנאי דמעכשיו אי מקיי' תנא' בתר הכי, מקרי חל הנדר למפרע ע"ש ודוק היטיב,] ויש סמוכין לזה מדברי הרמב"ם (פ"ו מה' שבועות ה' י"ז) שכתב בנשבע שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום שבועה שלא אוכל היום, שאינו חייב אלא אחת, ואם נשאל על הראשונה חייב על השני' כו', ואם נשאל על השלישית נשארו עליו ראשונה ושני', ובלח"מ שם תמה בשם מהרלב"ח דלא מהני היתר שלישית קודם שהותרו הראשונה ושני', לפי שלא חלה עדיין ואין מתירין שבועה עד שתחול, ולענ"ד כוונת הרמב"ם לענין זה, [דהא כל זמן שלא הותרו ראשונה ושני', בלא"ה חיובא ליכא אשלישית] דאם התיר אח"כ ראשונה ושני' אגלאי מילתא למפרע דחלה שלישית בשעתה, ושפיר מועיל היתר החכם שהתירה קודם א' וב', ויש בזה אריכות דברים אכ"מ, והיסוד נראה ברור לענ"ד כמ"ש]. (יא) באופן שעדיין לא מצינו יישוב נכון בשיטת מאורינו הרא"ש, והנה מהרי"ט שם (ח"א סי' מ"ט והנמשכים), תמה על תשובת הרא"ש זו, מהירושלמי הובא בתוס' (יבמות. ד"ה לעולם) שהקשה לר"א דס"ל המגרש את אשתו ואמר לה האמלכ"א חוץ מפלוני מגורשת, ליתני שש עשרה נשים [פוטרות צרותיהן מן החליצה] כגון שנשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים, ולא חזיא לי' להתייבם, דהא א"א היא גבי', ומשני תמן [ט"ו עריות] התורה אסרה עליו, ומשנשאה המת אין לה היתר להתייבם ואין ביד שום אדם להתירה, אבל זה האיסור תלוי במגרש שאם ירצה יתירנה ליבם בגט קודם שמת אחיו עכ"ד, הרי מבואר דמהני גט בכה"ג להתירה לאדם אחד

אלא דלכאורה אין מכאן שום ראי', דהתם יש לומר דבחוץ מיירי [ולר"א הוא דמהני בחוץ] דהוי שיורא ממש, ועדיין אגידא בבעל לגבי' דהאי גברא, שפיר יכול לגרש, אבל הרא"ש מיירי לדידן ודרך תנאי ע"מ לא הוי שיור, כמו שביאר הרא"ש שם בדבריו שהרי גט גמור נתן לה וכל זמן שלא נשאת לאותו איש שהתנה עליו, גם נגדו גרוש' היא לכל מילי

אך לכאורה ליכא לאוקמה בחוץ, דהא בש"ס דילן (גיטין פ"ג.) נסיב להך פירכא על דברי ר"א, הרי שהלכה זו וניסת לאחיו של זה כו' ופריך הש"ס ובמאי אי בחוץ משרא שרא ר"א, דתניא מודה ר"א במגרש את אשתו ואמר לה כו' חוץ מפלוני והלכה וניסת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו אלא בע"מ עכ"ה, הלא מבואר דלא משכחת להאי דינא שתהא אסורה להתייבם מחמת איסור א"א אלא בע"מ, וכיון דע"כ בע"מ הוא, ממילא הירושלמי הוה תיובתא דהרא"ש כנ"ל

הן אמת שאין הכרע אי ס"ל להירושלמי האי דינא דבנתארמל' או נתגרשה בינתים מאחר ניתרת לזה שנאסרה עליו, וכנראה מהירושלמי (ר"פ המגרש) דאיכא פלוגתא בהך מילתא

(יב) אולם לענ"ד עולה הירושלמי כהוגן ואין סתירה ממנו לדברי הרא"ש אף דנימא דס"ל להירו' בהך קושיא כהך ברייתא דמיתת השני מתרת אותה למי שנאסרה עליו [בחוץ לר"א] מ"מ שפיר מותיב לענין יבום אף בחוץ כשי"ת בזה שיטת הירושלמי בס"ד

בהך תיובתא דמותיב לר"א לתני ט"ז עריות, ומשני כדלעיל מינה דפריך דהוה עוקר מצות יבום אם נשאת לאחיו, ומשני תמן התורה אסרה עליו כו', גרסינן שם תו (גיטין פ"ט ה' א') ר' ירמיה בעי הרי שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני, והלכה וניסת לאחיו ומת בלא בנים [זו היא גרסת הירושלמי הנכוחה לענ"ד, ובפ"מ רוצה למחקה כי לא נתפרש לו יפה, ולפנינו ית' בעה"י] האיך זה מתיר מה שאסר הראשון מילתי' אמרה שמיתתו גירושין, ומתירין בזה מה שאסר הראשון, א"ר ירמיה לא אמר אלא שמיתתו גירושין הא נשואין לא, ועי' במפרשים שנדחקו מאד בדברים בלתי מובנים יפה

אבל הנלענ"ד דביבמות (י"ג.) פרכינן אמתניתין דקתני וכולן אם מתו או נתגרשו, דאפילו כנס אחות יבמתו ואח"כ גירש כיון דבשעת נפילה לא ערוה היא כו' והתנן כו' אבל כנס ואח"כ גירש לא, ומשני ר' ירמיה תברא מי ששנה זו לא שנה זו, האי תנא סבר מיתה מפלת [וכיון דאינה צרת ערוה בשעת מיתה מתיבמת] והאי תנא סבר נשואין הראשוני' מפילין, [וכל שהיתה צרת ערוה בשעת נשואין אסורה לעולם, אע"ג דבשעת נפילה לא הואי ערוה בהדה]

ובזה יתבאר לנו יפה דר' ירמיה בירושלמי לטעמי' אזיל דמוקי פלוגתא בהך מילתא, אי מיתה מפלת או נשואין ראשונים מפילים, ורבא מוקים לה שם בטעמא אחרינא] וה"פ דר' ירמי' בעי מאי הוה קשיא לן מיבום האיך ר"ל האיך אמר שתפקע בזה מצות יבום הא זה [ר"ל אחיו שנשאה] מתיר מה שאסר ראשון, ר"ל הא קושטא הכי הוא דניתרת ע"י שנתארמלה מאחיו, ודייק הירושלמי מילתי' אמרה שמיתתו גירושין ומתירין מה שאסר ראשון, כברייתא דתניא דמודה ר"א בהא, ומסיק אמר ר' ירמי' מאן דמותיב שפיר מותיב, דהא לא אמר אלא שמיתתו גירושין, ובמיתתו ניתרת לזה שנאסרה עליו, הא נשואין לא, ר"ל בשעה שנשאת לאחיו, עדיין לא פקע האיסור מזה שנאסרה עליו, והאי דמותיב ס"ל נשואין ראשונים מפילים, וכיון דבשעת נשואין עדיין הייתה אסורה עליו משום אישות של ראשון, לא חזיא ליבום אף לאחר מיתת השני [והש"ס דילן לא בעי לאוקמי בהכי ומוקים לה בע"מ, דס"ל כרבא דליכא מ"ד נשואין ראשונים מפילים, אבל ר' ירמי' בזה לשיטתי' כמשנ"ת] ודוק כי הדברים ברורים ונכוחים בעה"י

וכיון שעלה בידינו דהירושלמי בחוץ מיירי ומותיב לר"א מיבום, ועלה משני שכן בידו להתירה, דבחוץ דהוי שיור גבי' ודאי מודה הרא"ש דמהני גירושין, אבל בע"מ אין לנו הוכחה לסתור דברי הרא"ש וכמשנ"ת ודוק

(יג) ועדיין יש לעיין בתשובה גדולה שהשיב מאורינו הגר"א ז"ל בא"ע (שם ס"ק מ') על דעת תשובת הרא"ש מתוספתא דגיטין (פ"ה) הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז וחזר ואמר הרי זה גיטך מעכשיו לא אמר כלום, כיצד יעשה יטלנה מידה ויחזור ויתננה לה, ופירשה הגר"א ז"ל (שם ס"ק כ"א) דהא דבעי נתינה חדשה היינו דאתי' כרשב"א (גיטין ע"ח.) ואנן קי"ל כרבי שם אבל עכ"פ מבואר שיכול לגרשה אחר גירושין הראשונים שהי' בתנאי אלו דבריו ז"ל

ואף שיש מקום לחלק ולומר דשאני להרא"ש תנאי שהוא בקום ועשה כגון ע"מ שתתני לי ר' זוז] כל כמה דלא קיימה התנאי לא חלו הגירושין, ולהכי מהני גירושין שניים, משא"כ תנאי זה דהרא"ש ע"מ שלא תנשאי לפלוני, דכל כמה דלא נשאת לו חל הגט, ועל מה יחולו הגירושין שניים, וחילוק נכון ומסתבר הוא לכאורה, מ"מ לא אבא לסתור בזה דעת רבינו הגר"א, דלא מסתבר לי' לחלק כך

אמנם לענ"ד להליץ בעד הרא"ש ולפרש תוספתא זו בפנים אחרים, שהרי הגר"א ז"ל בעצמו כתב וכן הוא בש"ע (שם ס"ה) דהך תוספתא דלא כרבי אתיא, והא בגיטין (ע"ד.) פליגי תנאי דרבי סבר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עלי', וא"כ יש לפרש בפשוטו, דתוספתא סברה דע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי, וא"כ לא חלו הגירושין כלל, ושפיר מועיל גירושין מחדש, ולזה נוטה קצת לשון התוספתא, דנקיט וחזר ואמר הרי זה גיטך מעכשיו, משמע