עמודי אור קמח

ומעתה זה פירושו של הירושלמי חד תלמיד בעא קומי ר' זעירא נתן לה [פי' אדלעיל קאי שקדשה מעכשיו ולאחר ל' יום] בשחרית וגירשה [כמש"ל[ בין הערבים חד דייר סבר מימר כל שהוא קונה פי' שהוא הי' סבור לומר שהקנין הוא קצת קנין כל שהוא משך הל' יום, וחדא מילתא היא [כדרך הראשון שכתבנו] וממילא מהני הגירושין א"ר זעירא [לא כן הדבר, אבל הענין הוא כדרך שני שכתבנו] לאחר שלשים יום קונה קנין גמור, (וכיון דתרי מילי נינהו אהני הגירושין רק על המקצת שקידשה מעכשיו, אבל הקנין גמור של אחר ל' לא הופקע עדיין] אבל [לענין זה הועילו הגירושין] אם הוסיף בה השני קנין גמור [ר"ל שקידשה שני קדושין גמורין דחיילו עלה, כדאמר הירושלמי לעיל לאפוקי אם הי' גם השני מקדשה כה"ג מעכשיו ולאחר כ' יום ומת בתוך הכ' יום, דנהי דקי"ל כחכמים דפליגי אריב"ב (יבמות י"א:) וס"ל דמחזיר גרושתו אפי' מן הארוסין [ר"ל שנתארסה לאחר] אסורה, אבל זהו בנתקדשה קדושין גמורין, דהא נפקא להו מוהיתה לאיש אחר, ובעינן הוי' גמורה ולענין הבעל הוא דאסרינן אף מקצת גרושתו ודוק] קורא אני עלי' [פי' אם מת השני או גירשה] לא יוכל בעלה הראשון שקידשה מעכשיו ולאחר ל', כיון שגירשה ואהנו הגירושין ע מקצת הקדושין כמשנ"ת קרינן בה] אשר שלחה לשוב לקחתה, ועיין ירושלמי [)סוטה פ"ד ה"א] דרשינן וקינא את אשתו אפי' מקצת אשתו, וכן תחת אישך ע"ש, ומסיים הירושלמי דמ"מ אם היו שניהם כהנים אוסרים זע"ז דהא ע"כ צריך אחד מהם לגרש וא"כ היא אסורה על השני משום גרושה דחשיבי הגירושין לאסור עליו, וכן אם היו אחין אוסרין זע"ז משום גרושת אחיו ודוק היטיב בכ"ז כי הוא נכון מאוד לפענ"ד בס"ד

וסמוכין לפירושינו בדברי הירושלמי ולשונו מצאתי בירושלמי (סנהדרין פ"י ה' א') כיצד הוא מכפר יוה"כ [או שעיר המשתלח עם יוה"כ ע"ש ובשבועות פ"א ה' ו'] ר' זעירא אמר כל שהוא כ"ש ר' חנינא אמר בסוף מה מפקא ביניהם מת מיד על דעתי' דר' זעירא כבר כיפר על דעתי' דר' חנינא לא כיפר כו' ע"כ היינו ממש הלשון כמו שפירשנו כאן כל שהוא קונה פי' שהוא דבר נמשך מעט מעט עד שנגמר (ה"נ התם איכא מקצת כפרה] ואי לאחר ל' יום נעשה הדבר כולו בפ"א, הוא על דרך שאמרו שם בסוף היום נעשית הכפרה כולה ודוק]

וראיתי לבאר כאן יתר דברי הירושלמי שם היו שלשה אחים וקדשוה שנים מהן בהאי גוונא שקדשה אחד מעכשיו ולאחר שלשים יום, ואח"כ קידשה אחיו בתוך שלשים] הדא היא דתני ר' חייא אשת מת אחד מתייבמת ולא אשת שני מתים היו שני אחים וקדשוה שניהם ומת אחד מהן השני מהו שיהא מותר בה מה נפשך מה שקנה בה קנה והשאר נפלה לו מאת אחיו, ר' יודן בר פזי אמר אסור בה א"ר יוסי טעמא דר' יהודא בר פזי כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה עיין בפ"מ שפירושו נדחק מאוד, ולענ"ד ביאורו פשוט, דביבמות (י"ג:) וכן ביומא (י"ג:) דרשינן החוצה לרבות ארוסה שתתייבם, דהוה אמינא בית אחיו אטר רחמנא והא לאו ביתו הוא, ואמרינן שם החוצה מכלל דאיכא פנימית כו' מתבאר דאשתו נשואה מיקריא פנימית, שהיא בביתו, ורבתה תורה גם ארוסה אע"פ שהיא חוצה שתתייבם כפנימית, אבל דיינו לרבות ארוסה גמורה שאין שיור בקנינה חשבינן לה כפנימית אבל יבמה שאין כולה לפנים, כגון זו שיש עלי' קדושי אחר ג"כ, א"כ אינה פנימית להבעל לגמרי, ובכה"ג לא רבתה תורה שתתייבם, וממילא צד הקנוי שבה להמת נידון משום ערוה ככל אשת אח שאינה זקוקה ליבום, דנשארת ממילא באיסור אשת אח, וערוה פוטרת צרתה בתחי', א"ר חנינא מטעמא אחרינא, יאות אמר ר' יהודא בר פזי כלום נפלה לו לא מחמת אחיו לאחיו היא אסורה לו היא מותרת בתמי', וכה"ג אמרינן בסוטה (ז':) דסוטה ודאי לאו בת ייבום היא מק"ו זה אם במותר לה נאסרה באסור לה לא כ"ש עש"ה ודו"ק [ובחנם נדחק בזה בפ"ט שם מהא דיש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן או איפכא שאין זה ענין להכא ודוק]

באופן שתמכנו יסודו של הרשב"א ז"ל דלר"י [כפי שיטת התוס' והר"ן, ולדידי' הוא בשיטת רב כמש"ל] לא מהני גירושין בתוך ל' מדברי הירושלמי, ומ"מ יצא לנו הענין לעומקו בעה"י, דעיקר הטעם הוא משום דלא מצי חיילי גרושין על הקדושין שלא חלו עדיין, אבל משום מקצת אישות לא שייך לסתור כח הגירושין, וממילא בנ"ד שכבר היתה אשתו גמורה אלא שחלו עליו מקצת הגירושין הראשונים כמשנ"ת לעיל בשיטת ר' יוחנן, הדבר פשוט דמהני הגירושין השניים לאישות שיש בה עדיין וכמשנ"ת ודוק

וכ"ז הוצרכנו בשיטת התוס' והר"ן בדר' יוחנן, אבל להרשב"א והריטב"א דמפרשי בגוונא אחרינא לדר"י, מבואר בדבריהם דבעינן שיהא הגט קיים כל ל' יום, והפירוש ע"כ שברשותה יהא הגט כדינא דגירושין שהגט קנוי לה, ובנ"ד שחזרה והקנתה הגט לבעל, נתבטלו הגירושין, וחלו בה גירושין השניים כנלענ"ד פשוט. (ח) עד כה דברינו אליבא דר"י בשיטה זו, ועתה נשא וניתן בעה"י אליבא דרב דמספקא לי' תנאה הוה או חזרה, והנה אי חזרה הוה אין כאן בית מיחוש בנ"ד, דהא כיון דחזר מדיבור מעכשיו ומדיבור מכאן לשווי' גיטא לאחז"מ עד עשרה שנים פשיטא דמהני אם נטל ממנה וחזר ונתנו לה להתגרש בו מעכשיו, אבל לצד זה אי תנאה הוה, היינו שהתנה שהגט יחול מכאן, [אם לא יחזור או לא ימות, כפי שיטת הפוסקים שכתבנו לעיל] עד עשרה שנים, ובזה יש להסתפק ע"פ תשובת הרא"ש הובא בטוש"ע א"ע (סי' קמ"ג ס' ט"ז) במגרש על תנאי שלא תנשא לפלוני, לא מהני שיגרשנה שנית בלי תנאי אלא צריך לקדשה מחדש ולגרשה, וזה יש להסתפק בכל התנאים שבעולם, לומר כיון שגירשה בגט גמור אלא שהטיל בו תנאי אינו מועיל גירושין חדשים, ומהרי"ט (ח"א סי' נ"א) כתב עוד דאפילו לדעת הסוברים דביטול התנאי מהני, מ"מ גירושין מחדש אינו כביטול התנאי ע"ש שהאריך

הן אמת שהב"ש שם (ס"ק ל') הכריח לחלק דדוקא בתנאי זה (שלא תנשאי לפלוני] דלא אגידא בי' כלל, דהא רשאה להנשא לכל אדם [חוץ מפלוני] מיד, מש"ה ס"ל להרא"ש דאין בידו לבטלו [או לומר לה להוי גיטא בלי תנאי] משא"כ בשא' תנאי, דאגידא מחמתי' להנשא גם הרא"ש מודה דיכול לבטלו [או לומר לה להוי גיטא בלי תנאי] וכן הסכים הבית מאיר, ולפ"ז בנ"ד נמי כיון שמעוכבת מחמתו מלהנשא עד עשר שנים ודאי דמצי לגרש שנית בלי תנאי, אולם קצת מהאחרונים מפקפקים בחילוק זה, וכן מהרי"ט שם לא ניחא לי' לחלק כך יעוש"ה

(ט) וראיתי בספר תורת גיטין בסי' קמ"ג, שכתב בטעמו של הרא"ש דלא מהני גירושין במגורשת ע"ת כזה [שלא תנשאי לפלוני] משום דהוה דשלבל"ע, דהא עד שתנשא לא חלו הגירושין השניים, אלא שכשתנשא לפלוני נמצא נתבטל הגט הראשון למפרע, ואז יש מקום לגירושין לחול, והוי דשלבל"ע, את"ד ע"ש, ואני בעניי תמיה בזה הרבה, שהדבר ברור לפענ"ד דלא מקרי דשלבל"ע אלא ענין המתחדש אח"כ, אבל מה שהוא מתברר למפרע שהי' אז בעולם, ודאי לא מקרי דבשלבל"ע, ואם היות זה פשוט לענ"ד בסברא אביא עוד ראיות ברורות בעה"י

מההיא דירושלמי הביאו הרא"ש בכתובות, והובא להלכה בטוש"ע א"ע (רסי' ל"ט) במקדש אשה ע"מ שאין עלי' נדרים ונמצאו עלי' נדרים אינה מקודשת, פסקינן שם דמ"מ צריכה גט שמא תלך אצל חכם ויתירנה, ונמצאו הקדושין חלים למפרע, ולדברי התורת גיטין, מה יועיל הגט הזה עכשיו, הא הוי דבשלבל"ע עדיין כל זמן שלא התירה חכם, אלא שבזו יש לדחוק קצת עדיין דשאני היתר חכם דמשוי הענין לטעות למפרע, ואגלאי מילתא דבטעות התרנוה, משא"כ בשאר תנאים דעלמא, שאין זה מגלה טעות על הקודם רק עשיית התנאי מתקיים אח"כ, [ובזה מיושב דלא תקשה בפשוטו על תשובת הרא"ש עצמה שפסק דבתנאי שלא תנשאי לא מהני גט, ועיין במל"מ פ"ו מה' גירושין שכתב דבכל מקדש על תנאי לא מצי מגרש עד שיתקיים התנאי, ולכאורה יקשה מהא דקידשה ע"מ שאין עלי' נדרים, דמהני גט אף קודם היתר חכם, ואולם לפמ"ש אתי שפיר, דהיתר חכם שאני, ודוק היטיב]

אבל עדיין אני תמה בסברת התו"ג, מה יענה לסוגיא דקדושין (נ"ט:) במקדש מעכשיו ולאחר שלשים דס"ל לשמואל תנאה הוי אם לא ימות תוך ל' כסברת הרשב"א שכתבנו לעיל] וחלו קדושי שני תוך למ"ד, ואי מיית קמא תוך ל', קדושי שני קדושין, ולסברת התו"ג תיקשי הא הוי דבשלבל"ע, שהרי המקדש את האשה לאחר שימות בעלה אינה מקודשת אע"כ דתנאה שאני, דאי מיית תוך ל' אגלאי מילתא למפרע דפנוי' הואי וחלו הקדושין, וה"ה נמי בתנאי בגירושין אי עברה אתנאי ומתבטלי הגירושין הראשונים,