עמודי אור קמג

שם דמייתי' ת"כ דר"י הורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה כגון אלמנה לכה"ג כו' חייבת בקרבן על כל ביאה וביאה דר"א, וחכ"א קרבן א' על הכל ומודים חכמים לר"א אם נשאת לה' ב"א [היינו בפשוטו נמי אלמנה לכה"ג לכולם כגוונא דלעיל, דס"ל לכולהו יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור ודוק] שחייבת בקרבן על כל א' וא' הואיל וגופין מחולקין, ובזה יקשה לאחר שנשאת כבר לאחד [ונתאלמנה או נתגרשה ממנו] אפי' זינתה פנוי' עם כשר, תתחייב קרבן אף לר"י שהרי אין כאן חומר כלל דלראשון כבר נאסרה מנשואים הראשונים, ומשני בלא"ה תצא דהא היא אסורה לו בין כך ובין כך, ואולי באמת כן הוא אלא דהתנא מילתא קלישת' נקט, עוד יש לומר בפשיטות דלענין איסור אשת איש [מבעלה הראשון] אהני נשואין הראשוני' שלה דודאי דקדקה אחר מיתתו שלא תכשל באיסור א"א אע"ג דעברה על איסור אלמנה לכה"ג, הא החשוד על דבר קל אינו חשוד על החמור ממנו, וא"כ נהי דעברה על איסור לאו דאלמנה לכה"ג אאיסור אשת איש אמרינן דדייקא] דהא ביבמות (קי"ט:) ס"ל לר"א דאם נשאת לאחר הותרה גם צרתה שאינה נתרת בעדותה לבד דסניא לה] דאמרינן איסורא [להנשא לאחר] לא הוה עבדה, בשביל להכשיל צרתה ולכך הותרה אז גם צרתה, ונהי דרבנן פליגי עלי' שם וס"ל דתמות נפשי עם פלשתים הוא דעבדה, אבל בדידה כשכבר נשאת לאחר, שוב סמכינן בנשואי' השניים אדיוק שעשתה בנשואים ראשונים, ולא בעי לנשואי' עתה דיוק וחומר שקנסו חז"ל דאדיוק שלפני נשואין ראשונים סמכינן, ואז הי' לה חומר לגבי בעל הראשון, ובזה שמועתינו יפה מכוונת, ודוק היטיב בכ"ז] וא"כ באשה דהוי לה קטטה עם בעלה ואמרה גרשתני, הרי דלא איכפת לה במאי דתצא ממנו ואין זה אצלה חומר מה שתצא ממנו אם יתברר שהרי רצונה בכך, מ"מ הי' מקום להאמינה משום חומר דבעלה השני, והנה הרא"ש ז"ל ביבמות (פ"י סי' ד') כתב דע"א במת יבמה לא מהני משום דסניא לי' ולא תידוק, ואע"ג דפשיטא להו משום דרחמא לי' לא שבקה מלמידק, איכא טעמא לחלק שגדולה שנאת השנואו' מאהבת האהובות כו', ולפ"ז לא מהני לאשה זו חומר זה שאם יתודע שיקרא תצא מבעלה האהוב לה, כיון שע"י מעשה זו תיאסר לבעלה ששונאת אותו ורוצה להפקיע עצמה ממנו, יותר חשוב אצלה ריוח זה מהפסד בעלה האהוב השני, וכסברת הרא"ש שכתבנו, וכיון דלגבה ליכא חומר ממילא אסורה, וזהו שדקדק רש"י ז"ל מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו, ואף שלא נחשדה על איסור א"א, מ"מ הא בכל הנשים לא מהני נאמנותם מצד חומר איסור אשת איש דרביע עלייהו, רק משום החומר שהטילו חכמים תצא מזה ומזה וכל שאר הדרכים שקשה לה הדבר, ובזה שאין לה חומר אסורה ודוק

והנה כ"ז שייך בהך עניינא דקטטה דיהבא עיני' בגירושין, ובעיא לאפוקי נפשה מתותי' גברא, ולהכי באמת איבעי לן ביבמות המזכה גט לאשתו במקום קטטה מהו דחשבינן הגירושין זכי' גבה, וכן הוא במומר דאנן סהדי דניחא לה למיפק מתותי', אבל בנ"ד דלית לן מינה גילוי דעת על גירושין כלל, ומי לא מודה מר אם זיכה לה גט ע"י אחר [בעובדא כבנ"ד] שאין זה כלום, ה"נ אין מקום להחמיר בקטטה כזו שלא להאמינה, ואין לנו אלא מה שאמרו חכמים, באופן שלדעתי הקלושה מצד הדין אין כאן מקום להחמיר שלא להאמינה

(ה') ובמה שכתבתי ליישב דעת הרמב"ם שחשש בע"א בקטטה שמא שכרה אותו וביארתי דעתו ע"פ סוגיא דגיטין דחיישינן שמא תשכור עדים כמ"ש בזה באורך, ותמה כבוד תורתו ע"ז תרי תמיהי חדא דא"כ גם בשני עדים נימא הכי, דהא שם גם בב' עדים חיישינן, ועוד דהא שם אינו אלא לכתחלה כמ"ש כשר ולא תעשה כן ואם ניתן הגט מותרת להנשא, משא"כ בע"א בקטטה דקי"ל שלא תנשא ע"י [ובאמת מב' עדים אין כאן קושיא כלל דאם באנו לגזור ב' עדים המעידים על מיתתו לעולם לא תנשא זו ודוק] והנה הני תרי תמיהי מתיישבן חדא מגו חדא, דודאי בע"א שאין התירה נגמר בהעדתו לבד עד שיתירוה ב"ד, אין ב"ד מתירין אותה (כמו דהתם אין נותנין הגט] ואף אם התירוה ב"ד שלא כדין, הלא אין בהתירם ממש דטעה בדבר משנה חוזר, וכמו שהאריך בזה הריב"ש (סי' שע"ט) [והובאו קצת דבריו באה"ע סי' י"ז סעיף ל"ד] משא"כ בשני עדים שהעידו לה מיתת בעלה שנגמר התירם בעדותם ומותרת להנשא על פיהם, כמו שהיא נשאת שם בקבלת הגט, [ובאמת אין צורך לזה בשני עדים כמש"ל] ומ"מ ממה שהעירותי מסוגיא דגיטין יצא לגו דאפי' שנים המעידי' מפי שנים לא מהימנא בקטטא, דחיישינן שמא שכרה את הראשונים כיון דלא עבדי מעשה בדיבורן, ועי' בס' מה"צ מה שהביא בשם מהרש"ל בטעמו של הרמב"ם ז"ל, ודוק

ובגוף הדבר אני חוכך לענ"ד דאף דקי"ל התם גבי גט כשר ולא תעשה שמא תשכור עדים ואינו אלא חששא לכתחלה, ואם ניתן הגט תנשא היינו דגזרו שם בכל הנשים שמא תשכור עדים, בזו ודאי חששא בעלמא היא לכתחלה, דהא רובא דרובא נשים אין רצונם להתגרש, וחוב הוא להן אלא שחששו משום אותן שרוצים להתגרש, לכן הכשירו בדיעבד, אבל באשה שהוחזקה לפנינו שקרנית שהי' לה קטטה עם בעלה ואמרה גרשתני [או במומר וכדומה] כיון שחששו חז"ל שמא תשכור, אולי בה אף בדיעבד לא מהני, אלא שלא נתבאר זה בפו' ומ"מ יש לומר דהתם דבעינן שני עדים לאומר אמרו חששא רחוקה היא שיתרצו שנים לחטוא, אבל במיתת הבעל דדינינו בעד אחד חיישינן טפי אף בדיעבד שמא שכרה אותו ודוק היטיב

(ו) בדברי התוס' בחולין שבארתי לפענ"ד שאם יש לו שתי נשים ועם אחת היתה לו קטטה חבירתה משתרי' אפומא דעד [לטעמא דדייקא] ואיהי אסורא, וכבוד גאונו כתב ע"ז שאינו ברור לדינא גם לפי הטעם משום דדייקא כיון דצרתה שאין לה קטטה נשאת כבר, אני בעניי איני רואה בזה צד ספק שנשואי צרתה לא יועילו לה כדפשיט' לן בש"ס (ק"כ.) תמות נפשי עם פלשתים היא דעבדא, ואיך תסמוך התירה על דיוקא של חברתה וכמו שבארתי בתשובתי הראשונה

(ז) ואבא עתה לדברי הר"ן שהקשיתי אמאי ליכא חומר באומר אני קדשתי' דקי"ל נאמן לכנוס, הרי אם יבא אחר ויברר בעדים שהוא המקדש תצא מזה ומזה, ותפס עלי כבוד תורתו מסוגיא ערוכה בגיטין (פ"ט:) ביצא עלי' קול שנתקדשה ובא אחר וקדשה כו', ומסיק שם דאי מגליא מילתא דקדושי ראשון קדושין הוו מותרת לראשון, והוסיף כבוד תורתו להסביר מסברא לחלק בין זה לנשאת בעידי מיתת הבעל, שלא ראו חכמים לקנסה בזה, מה מאד נפלאתי פה קדוש יאמר דבר זה, דהרי התם בנתקדשה לשני מיירי ולא נשאת [ובכה"ג גם בעדות מיתת הבעל אם נתקדשה לאחר ובא בעלה מותרת לחזור לו] אבל אם נשאת ואח"כ נתבררו קדושי ראשון אסורה לשניהם, והוא מבואר בטוש"ע אה"ע סי' מ"ו סעיף ה' ובב"ש וא"כ יפה הקשיתי לכאורה על הר"ן. **(הג"ה ויש לי בענין זה הרהורי דברים בדברי רבותינו נ"ע, הנה הגאון בענוב"י (מ"ת חא"ע סי' ק"נ) דעתו ז"ל דסברת יצר אלבשה לא שייך אלא באשה אבל לא באיש, ובדידה הוא אף לענין חיוב מיתה אף אם תחלתה ברצון אלא שלא התרו בה בתחלת ביאה והתרו בה בסופה פטורה, וכן הוא דן בה לענין חיוב חטאת שאין בסוף ביאתה חיוב חטאת, וזה נסתר לענ"ד מסוגיא דשבועות שהבאתי דבעי לאוקמי הא דתנן וחייבין בקרבן אסוף ביאה היינו

אפרישה

,)** (ח) והנלע"ד בישוב דבריו עתה בשנעמוד יסוד שהדבר מבואר שכל שגגה שהיא חשובה כאונס לענין חיוב חטאת כ"ש שהיא נחשבת אונס לענין שלא תאסר על בעלה, שהרי כמה ענינים מצינו שאינה נאסרת עליהם לבעלה, ומ"מ חייבת חטאת, כגון בנשאת ע"פ שני עדים שמותרת לחזור לו על פי דין המשנה (יבמות פ"ז:) וחייבת בקרבן וכן תחלתה באונס וסופה ברצון קי"ל (כתובות נ"א) שמותרת לבעלה דאמרינן יצר אלבשה, ומ"מ מבואר בסוגיא דשבועות (י"ח.) דבדידה נמי איכא חיוב חטאת אסוף ביאה, וכן הוא מתבאר מסוגיא דיבמות (ל"ד.) ולטעמיך לר"א כו' עש"ה, שהדבר מבואר דלפטור מחטאת לא אמרינן יצר אלבשה, ובאמת בכל שגגה כגון שסבורה שזה בעלה לא מתסרא על בעלה ישראל וחייבת חטאת, והוא מבואר במשנה דיבמות (ל"ג:) ע"פ סוגיית הגמרא שם, ולפ"ז הדבר ברור דבגוונא דגם לענין חטאת חשיב אונס ודאי שריא לבעלה, וע"פ הדברים האלו נאמר שמבואר בדברי רש"י ביבמות (פ"ז:) שהטעם שחייבת בקרבן בנשאת ע"פ שני עדים משום דהוה לה לאמתוני, ולפ"ז נלפענ"ד שקטנה שקדשה אבי' ונתאלמנה מן האירוסין והשיאה אבי' לאחר ע"פ עדות מיתת בעלה, ואחר שגדלה בא בעלה