עמודי אור קמב

סימן פז שנית להגאון הנ"ל על תשובתו אלי. ביום ד' העבר הגיעני תשובתו הרמתה, ומה מאוד שמחתי בדברי ק' אשר האריך בגי ה' מעשה ידיהן של צדיקים ואולם חזיתי לדעת ק' שגם בתשובתו לא סיים היתירה של העלובה הלכה למעשה, וכנראה אשר לפני כתר"ה [בהיות מכון שבתו פה] לא הגידה דבר הכינוי ובזה גם עשתונותי מבוהלים, כי מי יודע, אך כי באמת, גם הצד השני קשה למאוד שאם לא תותר עתה, הלא תשב שוממה ועגונה כל ימי חיי', כי הגב"ע מק' סלאבאדקא נעשה כתיקונו ואשר חשש כבוד תורתו שהגב"ע בא ע"י הב"דו, לא כן הוא כי הביאו עגלון א' מפה, גם זוגתי הרבנית היתה שמה והשתדלה להביא את המעב"ד וככל הדברים המבוארים במעב"ד שמעו גם הם בבירור, ולעשות רצון צדיק כבוד תורתו שי' אוסיף לעשות קיום ב"ד גמור על הגב"ע ביריד זעלווא הסמוך ע"י האנשים הבאים משם לכאן, ויותר מזה לא ידעתי מה לעשות בנידון זה לעמוד הבירור, כי מה שכתב כבוד תורתו שי' שיכתבו שלא הוחזק שם אחר בשם זה כבר נתבאר זה בהגב"ע גם על כיוון הסימנים העידו יפה, ורק שאני חוכך גם בזה כי השליח קדם אצלה עם הגב"ע הראשון ושם היו מבוארים גם כל הסימנים ומה נוסיף עתה, ואני צעיר לימים, נבער מדעת, ואיככה ארים ראש לתקוע עצמי בנושא חמור כזה ואיך אשא פני בעולם האמת בפני הגאון בעל חו"י אשר נודע בשערים גדולתו בתורה ובחכמה וכתב [בסי' ע"א] שמעולם לא נטפל בהיתר עגונה, ובישישים ככבוד תורתו כיב"י חכמה, להורות לעם ד' דרכיו הישרים ע"פ תורתו התמימה

(א) עתה אבא לישא וליתן בד"ק בענין הכחשת בת הנפטר את העד, ודן כבוד תורתו שי' דאשה נאמנת להכחיש את המעיד מפי' וכתב שאף לדברי הח"מ והב"ש (שהבאתי) דוקא עבד ושפחה אין נאמנים להכחיש עד כשר המעיד מפיהם, משא"כ באשה, הנה לכאורה נסתר זה מסוגיא דר"ה (כ"ב.) דתנן זה הכלל כל עדות שאין האשה כשרה לה אף הן אין כשרין לה, ודייק עלה הא אשה כשרה לה אף הן [פי' עבד ושפחה ודומיהן] כשרין לה זאת אומרת כו' ולדברי מר הא ע"כ אשה מהימנא טפי מעבד ושפחה, ואיך דייק הש"ס להשוותן, אע"כ שאין חלוק [ועיין בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' ק"ב ק"ג] ובאמת הח"צ בהגהותיו לט"ז בח"מ (סי' פ"ז סעיף כ"ה) חילק ידע דסתם עבד חשוד לשקר [ומ"מ לא גרע מפסולי עדות דרבנן לענין עדות אשה] אבל המוחזק בכשרות מהימן שפיר, ובזה יש לפרש לכאורה דדיוקא דהש"ס בר"ה מיירי בעבד כשר, אלא שבאמת הא סתם עבד נמי מהימן בעדות אשה, וע"כ הש"ס לגמרי משוה להו, וביותר דאם נידון לחלק בענין הנאמנות בין אשה לעבד, אף אנו נאמר דאם מכחישים זא"ז [כגון אשה אומרת מת, ועבד או שפחה אומרים לא מת] נאמין לאשה וזו לא שמענו, ובגוף ענין זה הגאון ר' עקיבא איגר בתשובתו (סי' קי"ג) כתב בפשיטות דאשה נאמנת להכחיש עד כשר המעיד מפי' ולא הביא דברי הח"מ והב"ש כלל, ולא זכיתי להבין ד"ק שביאר שם דבשני עדים שמעידים מפי א' והוא מכחישם נאמנים אע"פ שבאמת אין עליהם שם עדים דהא עמפ"ע הם, מ"מ אנו דנין תחילה על גוף הכחשתם דתרי לגבי חד מהימני [אע"ג דאתו מכוחו] וממילא מהני בעדות אשה, ואמאי לא נדון כן גם בעד כשר המכחיש אשה [אשר עדותו מפי'] דודאי עד כשר לגבי אשה מהימן בכל דוכתא כמו דמהימני תרי לגבי חד, ומדברי הגאון בעל מה"צ לא ידעתי הכרח לזה, כי הוא דן רק בעבד ושפחה המכחישים אשה אבל לא נגד עד כשר, ובאמת גוף ראייתו של הרמב"ן ז' מסוגא דכתובות (ע"ב.) דאמרינן שם מאכילתו שאינו מעושר דאמרה פלוני תיקן לי הכרי ואשתכח שיקרא וכתב הרמב"ן דהוא נאמן מהאי טעמא שכל המעיד מפי אחר, אותו אחר נאמן להכחישו ולכך אין האשה נאמנת להכחיש אותו שאמרה משמו שתקן לה את הכרי, ושם אשה מכחשת את המתקן ואין הכרח משם להאמין אשה נגד עד כשר המעיד מפי'

(ב) ואשר העירותי בענין דברי האשה זו בת הנפטר, לפי שהיא מה' נשים שאינן נאמנות, ודחה זה כבוד תורתו שהרי אם נידון שלא אמר לה אבי' זה א"י אם היא אשת אבי' כלל ולא שייך שנאה, דבר זה מבואר במכתבי, יעיין כבוד תורתו, ואולם אם היה כוונתי להעיר בזה ע"ד הכחשתה ולומר שלא תהא נאמנת בדברי' האחרונים להכחיש את העד מחמת שהיא בת בעלה היו דברי עולים כהוגן לחוש על דברי' שלא להאמינה מחמת שהיא מחמש נשים שאינם נאמנות מצד שנאה, דודאי יש לנו לקיים דברי העד לפי שורת הדין, והיינו דנין שעדותו מפיו בראשונה אמת, ומה שהיא מכחישתו עתה אפילו נדון דאשה נמי נאמנת להכחיש עד כשר המעיד מפי', מ"מ הכחשתה עתה אין זה כלום, שהרי זו דרכה בכך ומסנא סניא לה, וביותר בנ"ד שגם זולת הגדתה כבר הגידה העגונה שבעלה הי' ישראל ראשקעס, והוא אבי' ויש כאן שנאה, אך כוונתי במכתבי הי' על דברי' הראשוני' אם יש להאמינה שהרי ה' נשים אינן מעידות אותה, וע"ז דחיתי דצא שייך זה בכה"ג שהוא לברר שזה בעלה של זו, דממ"נ אם אינה אשת אבי' אין כאן שנאה, מעתה לפענ"ד באמת העד נאמן נגדה, אלא שבעיקר עדותה אין כאן יסוד לסמוך עלי' כיון שלא הגידה בשם אבי' באיזה מקום היתה אשתו ולא אאריך בזה

(ג) ואשר החזיק כבוד תורתו במעוזו להחשיב זה לקטטה, ובתוך דבריו אלו הק' השיג עלי במ"ש דלפי הצד בגמרא דטעמא דקטטא משום דלא דייקא, א"כ אינה חשודה לשקר במזיד, ודחה זה כבוד תורתו דכיון דמה"ת אין ע"א נאמן משום דאתחזק איסורא, ממילא היכא דלא דייקא לא מהימנא כלל, לא הבנתי, שהרי מבואר בדברי כמה מהפוסקים דלפי הטעם דדייקא נאמנת באומרת קברתיו ואנן דקי"ל דלא מהימנא הוא משום דפסקינן דחיישינן למשקרא וכן הוא בב"ש ס"ק קמ"ב] ורצה לפרש דברי הגהת רמ"א נשתמד והניחה עגונה דכונתו או או, הנה זהו דבר חדש לדון קטטה בכל מי שעיגן את אשתו, ואיזה גבול וזמן ארוך ניתן לזה, וכמו שכתבתי שכך הם דברי הנוב"י בפשיטות, ודבריו ז"ל אינם צריכים סיוע, ואשר הסביר כבוד תורתו דבנ"ד שהי' במדינה זו ולא הרחיק נדוד ובכ"ז לא פקד אותה אפילו ע"י אגרת ופ"ש, זהו ודאי מגדר השנאה, הנה כל הדברים הללו הי' מקום לחוש להם [אף לפי דעת כתה"ר] להחשיבו קטטה שלא להאמין ע"א על מיתתו, אבל מאחר שנתבררה מיתתו ע"פ עדים כשרים, ואין לנו ספק בענין מיתתו כפי הגב"ע בב"ד דק"ק סלאבדקא, ועיקר החששא הוא רק במה שאנו צריכים לסמוך עלי' שזה הנפטר הי' בעלה, כי זולתה לא נדע, ונבא לחוש שמא אין זה בעלה של זו, ממילא אין הדברים הללו מוסיפין חשש לחשבה קטטה לגרע נאמנותה, שהרי כל החששות הללו הם אם הוא בעלה, אבל אם אין זה בעלה, א"כ לא נדע אם היה במקום רחוק או קרוב, או מה עלתה בו, שנידון מניעת מכתבו וכדומה לקטטה

(ד) וביותר למאי דהסברתי לענ"ד בסוגיא זו דקטטה (קט"ז) דברי רש"י ז"ל ד"ה דמשקרא מרוב שנאה מתכוונת לאסור עצמה עליו עכ"ל, ולמה לא פי' בפשוטה שהרי הוחזקה שקרנית שאמרה גרשתני ורצתה להפקיע עצמה ממנו בשקר בטענת גירושין, ולכך גם עתה אין להאמינה על ענין מיתתו [ועי' בתשו' רבינו עקיבא איגר ז"ל סי' ק"ל] ונלענ"ד דקשיא לי' שהרי החשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור, ולפ"ז נהי נמי ששקרה זו להפקיע עצמה מתחת בעלה בשקר, אף ע"ג דודאי איסורא הוא דהא משעבדא לי' וקנינו היא, מ"מ להנשא ולעבור על איסור א"א לא נחשדה, ואולי באמת לא היתה נשאת לשום אדם (ועי' תוס' כתובות ע"ב. ד"ה אי דידע) ולמה לא נאמינה עתה להנשא, והנה הגאון בעבוב"י ז"ל (חא"ע סי' מ"ב) הכריח מהירושלמי דהא דהאמינו חז"ל לאשה והקילו בתחלתה משום חומר שבסופה, היינו אף אם לא הי' חומר שבסופה רק נגד השני ולא נגד הראשון ג"כ היתה דייקא [ויש מקום עיון בזה לדעתי הקלושה מההיא דיבמות (צ"ב:) הורוה ב"ד להנשא והלכה וקלקלה חייבת מאי קלקלה רא"א זינתה ר' יוחנן אמר אלמנה לכ"ג כו' ומפרשינן דמ"ד אלמנה לכ"ג אבל זינתה לא מ"ט דאמרה אתון הוא דשוויתון פנוי', ולכאורה קשה הא בזנות ליכא חומר דבועל זה, שהרי אינה אשתו, והלא ע"ז אין כח ביד ב"ד להתירה דהא עיקר ההיתר הוא מכח חומר שהטילו עלי' חכמים, ובזו יש לומר דמ"מ גם חומרא דתצא מבעל ראשון לחוד נמי מהני להיתירה, אלא דאכתי תיקשי בסוגיא