עמודי אור קכה

כשעת מציאתן ובמקו' מציאתן, מבואר מזה דרק לענין אותו המקום מחזקינן למפרע, ואע"ג דדעת הרמב"ם (פי"ז מה' שאה"ט ה' ב') לפסוק כר' יוחנן דגם ממקום למקום תולין, והראב"ד שם כתב דבאותו כלי עכ"פ מחזקינן ממקו' למקום עש"ה] מ"מ יש להביא ראי' דבחזקה דחיות אזלינן בתרה, ולא מספקינן ממקום למקום, מההיא דתנן (כלים פ"ט מ"ג) השרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור טהור שאני אומר חי נפל ועכשיו מת, ואמאי לא מספקינן הכי בכל דוכתי בנמצא שרץ לתלות שהי' חי עד עכשיו, ומשנ' שלימ' שנינו (נדה נ"ו.) השרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי המבוי הזה ולא הי' בו שרץ, ולא מטהרינן לי' שמא חי נפל וכמו שאנו עתידין לבאר עוד בס"ד, וההכרח לחלק דבאותו מקום ודאי מחזקינן למפרע, משא"כ בנמצא למטה מנחושתו של תנור ואנו מסופקין על השעה שהי' באויר התנור אם הי' חי או מת, הוה ממקום למקום [אף שהוא בתוך אותו כלי] מוקמינן לי' בחזקת חי, וסבור הייתי להכריח מכח ראי' זו לומר דבכה"ג מחזקינן לי' לודאי חי, שהרי בדין זה הרמב"ם מטהר לגמרי אפי' ברשות היחיד, אף ע"פ שפוסק דממקום למקום תולין כמש"ל, ע"כ דחזקת חיים בכה"ג עדיף לן למיחשבי' כודאי

שוב ראיתי שזה יש לדחו', דלעולם אף ממקו' למקו' מספקי' במיתה למפרע, ומה שהרמב"ם מטהר כאן לגמרי הוא משום דהוה ספק טומאת שרץ צפה באויר שאינ' מונחת במקום [בשעה שעבר השרץ באוירו של תנור] והוא טהור, כדתנן בטהרות (רפ"ד) ומייתי לה (בנזיר ס"ד.) מקראי, ולהכי מטהרינן מספק, ולעולם יש לומר דאף ממקום למקום ספק חי הוא בנמצא מת אח"כ

(יא) אך מה שכתבנו לחלק בחזקה זו בספק ממקו' למקום ברור הוא, שהרי בתוספתא הביאה הר"ש (בטהרות פ"ד מ"ג) שנינו הי' השרץ תלוי בין הקורות נטף בו ונפל על בגדיו או על ככר תרומה טהור, ואם מצאו מת לפניו טמא ואם ראהו חי בין הקורו' אע"פ שמצאו מת לפניו טהור נח על כתיפו טמא, והרמב"ם (פט"ו מה' אה"ט ה' מ"ז) הביא תוספתא בענין כזה וז"ל היתה [החולדה[ מהלכת בו פי' בשרץ שבפי'] ונוגעת בככרות ספק חי ספק מת הרי הן טהורות בד"א בזמן שנטלתו והלכה לה אבל אם נמצא מת בפי' הרי אלו טמאות ראוהו חי בפי' אע"פ שמצאוהו מת בפי' הרי אלו טהורות עכ"ל, הרי נתבאר דבלא ראינוהו חי מחזקינן לי' לודאי מת למפרע דהא אפילו בטומאה צפה מטמאינן, ש"מ דכודאי חשבינן לי', וא"כ אמאי מטהרינן בההיא דשרץ שנמצא למטה מנחושתו של תנור לומר חי הי' ועכשיו מת אע"פ שלא ראינוהו חי מקודם, ע"כ מוכח דממקו' למקו' ספק הוא וקיל מנמצא מונח במקומו, ויש לדון בזה בספק ג' ימים להקל כמו שיבא לפנינו בס"ד, ומדברי התוספתו' הללו נתבארו לנו הלכתי גיברוותא מה שרבותינו האחרונים נ"ע נשאו ונתנו בהם הרב', עיין בט"ז יו"ד סי' שצ"ז ס"ק ב' ובב"ש י"ז ס"ק פ"ד ובח"צ סי' ג' ובנוב"י מ"ק חא"ע סי' ל"א מה שהעלו בזה, ואול' המתבאר מתוספתו' הללו דבראינוהו תחיל' חי ועכשיו אנו רואים אותו מת, כיון שהי' לו חזקה דחיות לפנינו ספיקא הוא למפרע לכל דבר, ולהכי בטומאה צפה שספיקה טהור מטהרינן, ובנח על כתיפו דהוה ספק טומא' מונחת מטמאינן

(יב) ואולם בזמן הראותו לפנינו חי יש לדון הרבה דבתוספת' אההיא מתני' דטהרו' (פ"ה ז') בנגע באחד בלילה תני עלה מודים חכמים לר"מ בראהו חי מבערב שספיקו טהור שספק ר"ה טהו', מבואר דהראי' מהני דוקא בסמוך בראהו מבערב, ואולי יש לכוין כן גם בדברי התוספתו' שזכרנו דקתני ראהו חי בין הקורו', ובפי החולדה, דמשמע הכל בזמן סמוך וכן צידד בח"צ שם, אבל אם ראהו בזמן מופלג שוב מטמאינן למפרע במת עתה טומאה ודאית

אך ראיתי שזה לא ניתן להאמר, שהרי משנה שלימה שנינו (בגיטין ע"ז:) כתבו לאחר י"ב חודש ונתנו לאחר י"ב חודש ומת אם הגט קודם למיתה ה"ז גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט ואם אין ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת, ועיין ר"ן שם דכיון דעתה הוא מת לא יהבינן ליה חזקת חיים, מבואר עכ"פ דאף בעבר זמן רב משעה שראוהו ספק הוא למפרע וזה ברור לענ"ד, וההיא דראהו חי בין אקורות צ"ל דלאו דוקא אזמן קפיד דהא לא קבע לו זמן אימת ראהו, משמע באמת אפילו לפני כמה ימים, והא דנקט בין הקורות היינו שלא יתחלף לו באחר ודוק, והא דנקט ראהו חי בפי חולדה דווקא הוא, ולא משום קירוב זמן הראי' נקיט לה, אלא דאם ראינוהו חי קודם שתפסתו החולדה ואח"כ נמצא מת בפי' באמת לא יהבינן לי' ספק חיות כלל כמו שיתבאר לפנינו

בס"ד

(יג) אמנם ההיא דנקיט ראהו חי מבערב צריך טעם ויישוב הגון, ומה שכתב בזה הגאון בענוב"י הוא דחוק ובלתי מתיישב כלל לענ"ד, והנה לשון מבערב הוא בלילה ממש, ומצינו כזה לשון הש"ס (שבת פ"ו:) מבערב לקו בכורות, [ואין רמז בזה לגזירת מעל"ע שכ' הנוב"י] ונתתי לבי ות"ל עלה בידי כוונה נכונה ע"ז בס"ד

ויש לדקדק עוד קצת בלשון המשנה ובשחר השכים ומצאו מת למה נקיט דוקא בשחר אטו אם נודע לו בלילה שמת ישתנה דינו, והל"ל בקצרה ואח"כ מצאו מת, והנה התוס' בסוטה (כ"ח: ד"ה ברה"ר) תמהו על משנה זו ועל הברייתא השנוי' עלי' דמטהר ר"מ ברישא ורבנן בסיפא בראוהו חי מבערב] מפני שזה ספק רה"ר, אלמא דבין לרבנן ובין לר"מ אפי' בלילה חשבינן לי' רה"ר, והקשו מההיא דתנן פ"ח דטהרות דלילה חשוב לעולם כרה"י, והביאו עוד כן מהירושלמי דפלטיא בלילה חשיבא רה"י ע"ש באורך והניחו בתימא, ועי' היטיב בדברי הרע"ב והתוי"ט, במשנה דטהרו' פ"ח שנשאו ונתנו אם עבר עליו הלילה או קצתו אי מטמאינן גם לענין טומאת מת או רק לענין מדרס לחוד, ובאמת אין להוציא משם יסוד גמור לדינא, דהתם ספק הטומאה חששא בעלמא הוא, דלמא נגע בו טומאה, שלא ראינוה כלל, רק בתוס' הוציאו שעכ"פ זה יסוד דליל' ברה"ר חשיב רה"י לענין חששא דטומאה ודוק היטיב

ומה שנלענ"ד בישובו דלהכי מטהר ר"מ בריש' דס"ל דהוה ספק למפרע אע"ג דכל ספק רה"י טמא, הכא שאני, דבשלמא בכל ספק רה"י תיכף בהודעו לנו אסרינן לי' וגזה"כ הוא, משא"כ בזה, הא בלילה אע"ג דידע דנגע בזה ולא ידע אם חי אם מת, ודאי דטהור הי', דאוקי גברא אחזקת חי כ"ז שמיתתו לא נודעה לנו ודוק] ועיקר הספק נולד לנו בשחר כשמצאו מת והלא אז הוא רה"ר, וא"כ לא דמי כלל לסוטה, דהתם הספק נולד לשעתו במקום סתירה, משא"כ בזה שעד עתה טיהרנוהו, ורצונינו לטמאו עתה מחמת הספק שאירע, והא הספק נולד בשעה שהוא רה"ר, ולהכי מטהרינן לי' דבין אי אזלינן בתר שעת נגיעה בין אזלינן בתר שעת הולד הספק טהור הוא, ודוק היטיב כי הסברא נכוחה למבין בס"ד, ולהכי דקדק התנא ולשחר השכים ומצאו מת שאז הוא רה"ר, משא"כ אם הי' נודע לו בליל' שמת, הי' ר"מ מטמא דהוי ספק טומא' ברה"י (וכבר כתבנו דממשנ' דטהרו' דמטמאינן בעבר עליו הלילה או מקצתו, אין ללמוד לדינא, דמטמאינן התם אף שמצא ביום דהתם חששא בעלמא הוא, וגם בפשוטו הא בלילה שהי' אבוד ממנו נולד לו הספק שמא נגע בטומאה, ומקרי נולד הספק בלילה, משא"כ בנגע באחד בלילה ודוק] וזו היא שיטת ר"מ

אמנם לרבנן יתבאר הענין יפה דודאי חזקת מקום זה עדיפא מחזקת מקום אחר, כמו שהוכחנו במישור לעיל, ודבר מבואר הוא שאף באותו מקום עצמו כל שנשתנה דינו מקרי כמו מקום אחר, וכאותה ששנינו (טהרות רפ"ו) מקום שהי' רה"י ונעשה רה"ר וחזר ונעשה רה"י כשהוא רשות היחיד כו' וס"ל לרבנן דאם לא ראהו חי מבערב אפי' ראהו חי מבעוד יום נמצא יש לו חזקת חיים ממקום רה"ר, ובשחר נמצ' מת אף שהוא אז ג"כ רה"ר מ"מ ס"ס לא עדיפא חזקה קמייתא מבתרייתא, והוי ספק טומאה ברה"י וספיקו טמא, אבל אם ראהו חי מבערב שאז יש לו חזקת חיים ברה"י, והלא בשחר נמצא מת שאז הוא רה"ר שפיר אנו דנין בזה לטהרו ממ"נ כיון דחזקת חיות עדיפא מחזקת מיתה, ולהכי מודו רבנן דטהור ודוק היטיב בכ"ז

וביותר ביאור נלענ"ד במחלוקת ר"מ וחכמים, ולהכריח עוד דדוקא נקט ר"מ ובשחר השכים ומצאו מת, שנסתפק לו הדבר ביום אם הוא טמא או טהור ולא בלילה כמש"ל, ע"פ סוגיא דב"ב (קנ"ג) דפליגי התם ר"מ ורבנן בש"מ שחלק נכסיו בצוואת ש"מ ואח"כ עמד, והוא אומר ש"מ הי' ויכול לבטל נתינתו והמקבלים אומרים בריא הי', קאמר ר"מ אם בריא הוא עתה בעת שבא לדון על הדבר עליו להבי' ראי' שש"מ הי' כו' וחכ"א המוציא מחבירו עליו להביא ראי', והמקבל צריך להביא ראי', ובגמרא שם אמרינן ולטומאה