עמודי אור קכב

שחרית הלך כפעם בפעם עם השמש דביהמ"ד לרחוץ בנהר דניעפר כמנהגם כבאו שניהם לשפת הנהר מקום שהיו רוחצין בו תמיד והנה עמדה שם ספינה גדולה (שקורין בארקע) מיהר רי"פ הנ"ל לפשוט את בגדיו סמוך ממש אצל הספינה הנ"ל לטבול א"ע והשמש עמד על שפת הנהר ומביט איך שרי"פ תיכף בהטביל א"ע נתכסה מעין השמש ושוב לא נראה, הוחיל השמש איזה רגעים יתר מכפי מנהגו אשר הי' מתכסה במים ואין, התחיל לזעוק יחזקאל פייוול ואין עונה, לקול צעקתו התאספו מלא אנשים יהודים ואינם יהודים סבבוהו כתרוהו מלא עינם על אורך הדניעפר גם בסירת דוגה עברו הציידים ופרשו רשת סביבות המקום שנטבע ולא מצאוהו ואחר שעות שתים ויותר עלה בדעת המחפשים אחריו כי אולי נמשך הוא אחורי הספינה הנ"ל כי כן הוא טבעית הספינה ויפרשו חבלים ועבותות והעבירום תחת רצפת הספינה ממש ולא השיגוהו עד שמצאוהו ביום א' רביעי לטביעתו ונסעו הרבה אנשים מח"ק דפה לשם בכדי להביאו לכאן לקבור אותו בקבורת ישראל, אך בבואם לשם לא הניחו שופטי הממשלה לא להוליכו לכאן ולא לקברו בשם עד שיבאו ממקום המשפט דפה גובערנע ואח"כ יקברו אותו כדת וכנימוס הקיר"ה וביני לביני נסעו עוד אנשים מכאן אשר היו מכירין היטיב את הנטבע בחיי'

ובמיתב תלתא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' חיים בן יהודא ואחרי האיום והגיזום העיד לפנינו בתו"ע באליו"ע לאמר, איך בין גיקומען יום ב' ד' סיון בבוקר אויף יענער זאייט כפר קאזאק שהוא יום חמישי לטביעתו האב איך דארטין גיפונען ווי פיל אנשים מקהלתינו וואס זייא האבין דעם נטבע ביום א' יום רביעי לטביעתו גיפונען וואס דער נטבע האט זאך צוא גישלאגין אוף איין שטיין אין פאר דיא האהר האבין אונזערע מענשין, עם פון שטיין אראפ גינומען און האבין דעם נטבע אראפ גילייגט מיט דעם פנים אראפ אין וואשער בכדי אז ער זאל ניט נתקלקל ווערין מחום השמש און אזוי וויא איך בין גיקומען אהינצו ביו' ב' י"ד סיון האב איך באלד דעם נטבע דער קענט מיט איין טביעת עין אז דאז איז פאר גוויס ר' י"פ וואס האט זאך דער טרונקען אין קאטרינאסלאוו דער נאך האט מען איהם איבער גיקערט מיטין פנים ארוף איז שון דער פנים נתפח גיווארין מאוד, נאר אז איך האב זיך גיזעצט פון ווייטין האב איך דער קענט מיט איין טב"ע אז דאס איז פאר גוויס רי"פ וואס האט זאך דער טרונקען אין קאטרינסלאוו איך בט"ע גמור האב איך עם אין פנים דער קענט אז דאס איז רי"פ בן ישראל מזאבלודאווי גם דאס בערדיל און פאת הראש האב איך אויך דער קענט אז דאס איז רי"פ הנ"ל גם אין דיא אצבעות היד ווייל זיי זאיינען באיי אים גיווען גאנץ דינע און קליינע פינגר וויא באיי אקינד פון דיא סימנים או בפרט פון טב"ע האב איך דער קענט אז דאס איז רי"פ הנ"ל וואס איז נטבע גיווארין באיי קאטערינסלאוו ביום ה' יוד סיון העבר און איך מיט אונזערע לייט האבין זיך עוסק גיווען אין זיין קבורה ער איז נקבר גיווארין ערך שבעה עשר וויארסט רחוק מקאטרינסלאוו כי לא הניחוהו השופטים לקברו בקהלתינו מקאטרינסלאוו, עכ"ל העד הא'

עוד העיד לפנינו כהר"ר יהושע משה בר' אברהם והגיד לפנינו בתו"ע בזה"ל, איך בין גיקומען ביום י"ד סיון העבר בבוקר צוא דעם ארט וואס האבין גיפונען דעם דערטרונקענעם איין טויטין האב איך איהם דער קענט מיט איין טב"ע אז דאס איז דער רי"פ מעיר זאבלודאווי ער האט באיי מיר גיגעסין קעסט על שולחני דרייא יאהר רצופים וגם דיא גאנצע צייט וואס רי"פ איז גיוועזין היא האב איך מיט איהם גידאווינד אין איין בהמ"ד באופן אז איך ווייס און האב דער קענט אז דער מת הנטבע, איז רי"פ מזאבלודאווי און האב זיך אליין מיט אונזערע לייטין עוסק גיווען אין זיין קבורה מיר האבין אים מקבר גיווען אין דעם ארט וואס מיר האבין אים גיפונען ווארום דיא שופטים האבין ניט גילאזין פירין לקבורה לקאטערינסלאוו, עכ"ל העד השני, ע"כ ההעתק מהגב"ע

(א) וראשית ידע ידידי כתר"ה כי חלילה לי לתקוע עצמי לדבר הלכה בנושא חמור כזה, ואפילו שיבא מהאי כשורא רבא לא בעינא, ולא דרינא, אך דרך מו"מ של הלכה אחוה דעתי הקלושה וגדולי הדור ה' יברכם להם המשפט, והנה אשה זו בעדות השמש יצאה האשה מחשש דאורייתא כיון שטבע לפניו ושהה יותר משתי שעות, ונשאר רק מקום ספק בזה לשיטת המאור ודעימי' דלא איפשיטא הבעיא בע"א במלחמה (יבמות קט"ו.) כמו שנביא הסוגיא ושיטת הפו' לפנינו, ומים נמי כמלחמה דמו, מ"מ אין להחמיר בזה כי רוב הפוסקים וכמעט כולם לא ס"ל הכי וכמו שיתבאר לפנינו בס"ד, אך בדבר ההכרה אחר שהועלה מן המים יש לדון הרבה כי העדים שהכירוהו ביום ה' לטביעתו כבר אשתהי, ואף שמבואר שהמוצאים הניחוהו פניו למטה לתוך המים, מ"מ אין כל זה מציל מחשש אשתני כיון שרק מקצתו הי' בתוך המים, וביותר שהי' נתפח בפניו, ואם כי שני עדים הכירוהו מ"מ הא לדעת כמה רבוותא אף בשני עדים אמרי בדדמי, ומכ"ש הענין בהכרה לאחר דאשתהי, דרבים נמי טעו בתר דאיתפח, ולא נשאר להגן בהיתר העלובה רק דעת ר"ת דבגופו שלם מעידין אף לאחר ג' ימים ואף בחבול בפניו כמו שביארו קצת המפרשים דבריה', ובדבר סימני אצבעות נדבר אח"כ, ואולם הטור בסעיף כ"א כתב דמי שלא ראה הטביעה אפילו לא ראהו מיד אחר שהועלה נאמן אפילו בטב"ע בלא סימנים, אך כבר תמהו רבותינו המפרשים נ"ע שדבריו סותרים למה שכתב בסעיף י"ז שאין מעידין אלא א"כ ראוהו מיד שהעלוהו מן המים, ובמאי איירי התם אי בלא ראה הטביעה ל"ל ראוהו מיד, ואי בראה הטביעה הא בסכ"ה פסק דבראה הטביעה בעינן טב"ע וסימני', ולא סגי בהכרה בטב"ע לחוד, עוד הקשו עליו שא"א לייחס סברתו להרא"ש שהרי הרא"ש פסק בעובדא דדגלת דטבע ואנסבה רבא אפומא דשושבינא שהכירו, ומסקינן שם (יבמות קכ"א.) וה"מ דחזיוהו בשעתי', ולדעת הטור הא ע"כ מיירי בלא ראה הטביעה [דאי בראה הטביעה בעינן נמי סימנין] ומ"מ כתב הרא"ש כלשון הש"ס דבעינן חזיוהו בשעתי' (ועיין ב"ש ס"ק פ"ט וצ')

(ב) ולהביא את כל זה לכלל יישוב בס"ד נעמוד על עיקרה של שמועה זו, ובספיקות וקושיות הנופלים בה כפי שיטות הפוסקים, (יבמות קט"ו) איבעיא להו עד אחד במלחמה מהו טעמא דע"א מהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויי הוא לא משקר ה"נ לא משקר או דילמא טעמא דע"א משום דהיא גופה דייקא ומינסבא והכא לא דייקא, ותרווייהו [העד והיא] אמרי בדדמי רש"י] ת"ש מעשה בשני ת"ח שהיו באין עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא ר' נשותיהן על פי נשים, והא מים כמלחמה דמו ונשים אפי' מאה כע"א דמיין וקתני השיא ותסברא מים שאין להם סוף נינהו ומשאל"ס אשתו אסורה אלא ה"ד דאמרו אסקינוהו קמן וחזינוהו לאלתר וקאמרי סימנין דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנין עכ"ה, וכתב הרי"ף דאע"ג דהכא בדוכתא לא איפשיטא בעיא מ"מ מסוגיא (קכ"א.) בההוא גברא דטבע בדגלת ואסקי' אגשרא דשביסתנא ואנסבה, רבא לדביתהו אפומא דשושבינא [משמע חד כגירסת הרי"ף ולפנינו איתא דשושביני לשון רבים] וכתב והיינו דווקא דאסקוהו ר"ל שטלטלוהו ממקום למקום שזה מורה על מיתה ודאית] וחזיוהו לאלתר ואמרי אשתמודענא דפלניא הוא אבל אי ל"ה אפי' מאה חיישינן דאמרי בדדמי, ומה שיש להעיר בסוגיא זו דלמאי דס"ד דמקשה דבנפילה במים בלבד הותרו הנשים, וזה מתבאר גם מהתו' (שם ד"ה והא) דלדעת הפשטן לא אסיק אדעתי' הא דאסקוהו והוה ס"ד דבטביעה לחוד הותרו נשי הת"ח ע"ש, וכך מבואר פשטא דסוגיא דהא פריך עלי' ותסברא מים שאל"ס נינהו, משמע דמעיקרא הי' סובר שהותרו ע"פ עדות הנשים שראו נפילתם לתוך המים, א"כ מאי בדדמי שייך בזה, הלא הנפילה במים ודאי ראו, ומאי דמיון יש לזה למת במלחמה שהמלחמה מספקת לנו מיתתו, משא"כ הכא דמדמי מים למלחמה הא לסברתו תיכף בנפילה למים הותרו הנשים ואם לא נפלו אין כאן לא מלחמה ולא עדות מיתה, וסבור הייתי לומר שסברתו היתה שהתיר רבי בעדות הנשים שעמדו עליהם עד שתצא נפשם וזה מוכרח לכאורה דהא פריך מים שאל"ס נינהו ומים שאל"ס אשתו אסורה משמע דפריך מיסוד מים שאל"ס שאסרו חכמים, וזהו בשהה העד עליו [אחר נפילתו] עד שתצא נפשו, דאל"ה אין זה ענין למים שאל"ס שאסרו חכמים רק מד"ת אסורה, אלא ע"כ מיירי שהעידו הנשים ששהו עליהם עד שתצא נפשם, ומהא פשיט שפיר דחיישינן דהאשה לא תידוק רק אחר הנפילה למי' ולא על השהיי', ואולי לזה נתכוונו התו' שזכרנו ע"ש וערש"א, מ"מ גם זה לא נהירא דסוף סוף מאי קא