עמודי אור יב

פגום לכהונה, עכומ"ז הבא על אשת איש, שאיסורו נוהג גם בבני נח, אינו דין שבנה פגום לכהונה, וזה חשוב חומר, כמבואר בסוגיא דחולין (צ"ג.) דנקיט חומרא דג"ה שכן איסורו נוהג בבני נח ע"ש, ולפ"ז ליכא פרכא מעמוני כלל ודוק, וא"כ לכאור' בעכומ"ז הבא על אשת איש הדעת מכרעת דלכ"ע הבן או הבת פגומים לכהונה ולא מצאתי עדיין מי שהעיר בזה ובהנחתינו זו גם דברי הגאון המחבר משכנות יעקב מיושבים דהתם בא"א קאי

הכ"ר ידידו דו"ש וש"ת כל הימים העלוב יחיאל העליר בלא"א מוהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל

סימן ד וואלקאוויסק

החיים והשלום לכבוד ידיד נפשי ולבבי ה"ה הרב המאוה"ג החו"ב המפורסם נצר היראה והמדע וכו' כ"ש מוהר"ר שמחה שמואל נ"י האב"ד דק"ק דאסי' ולכל דילי' שלום

מכתבו קבלתי אמש, והניע את לבבי להכריע בדבר התלוי בסברות, ואף כי קדמו בהן מחלוקת, ע"ד שבעירו הבה"ק סמוך לבהכ"נ ונראה בכל יום לאנשי העיר, ויש להם עוד בה"ק חוץ לעיר, ונסתפק כשרואין הבה"ק מח"ל לפרקים [אחר ל'] אם לברך עליו או לא, לפי שלא פסקו מלראות הבה"ק שבתוך העיר, והביא כת"ר מחלוקת האחרונים, כי בבאה"ט א"ח פסק בפשיטות לברך על בה"ק אחר כמו ברואה יולך אחר, ובתשו' יד אלי' פשיטא לי' שלא לברך [ואינו לפני לידע יסודי] וכבר עמד כת"ר דבעכומ"ז פסק רמ"א בסי' רכ"ד שלא לברך מטעם זה שאנו רואין אותה בכל יום, ופשוטו, שאפילו על עכומ"ז שלא ראה אותה אינו מברך מטעם זה, וכת"ר רצה לחלק לפי שבע"ג נוסח הברכה לעוברי רצונו וקאי אכל עובדי כומ"ז לפיכך אינו חוזר ומברך גם על אחרת, וזה איני כי בהג"מ (פ"י מה' ברכות אות י') הביא זה על ברכת עקירת עכומ"ז לפי שרואין בכל יום מקומות שנעקרו ממנו עכומ"ז, ושם נוסח הברכה שעקר כומ"ז ממקום הזה, ומ"מ מלשונו שם מבואר שמטעם זה אין מברכין על שום מקום שנעקרה ממנו עכומ"ז, אף שלא ראה עדיין אותו מקום, מחשיב לה תוך ל' מה שראה מקומות אחרים יעו"ש, והיה נרא' פשיט שה"ה לברכת בה"ק, ומה דפסיקא לכת"ר דבבה"ק קאי הברכה רק על אלו שלפניו, לא על כל המתים, לענ"ד לא נראה שהנוסח מורה שהוא סיפור שבחו של מקום, וענינו עם כל המתי' שיודע מספ' כולם כו', [ובמ"א בארנו בעה"י ענין השבח לו ית' שיודע מספר כולם, מה הפלגה יש בזה דבר הניתן להמנות, אבל הכוונה ע"פ שאחז"ל יאיר היה שקול כשלשים וששה איש [והוא הוכה בעי שכתוב ויכו כשלשים וששה איש הכ"ף הדמיון היינו שנהרג יאיר שהיה שקול כל"ו איש, רובה של סנהדרין] וכן בכמה צדיקים, ושיקול זה לכוין המספר של כל צדיק תלוי בדעתו של אל דעות ולו לבדו יאתה, לכך בראותינו הקברות אנו מספרים שבחו ושבח המתים שהוא ית' יודע מספר כולם, כמה שקול כ"א וא'] וכבר הביא בבאה"ט שאף על קבר יחידי מברכין ברכה זו [ומה שהביא בשם הלק"ט שחולק ע"ז, לא ידעתי יסודו, ואי מלשון קברי ישראל, ה"נ אמרו מלכי ישראל, חכמי ישראל, הרים, גבעות, ימים וכדומה, שפשוט שעל אחד מכולם מברכים] ומ"מ נלענ"ד שגם דברי הגמ"י אינם מוסכמי', ואעתיק לכבודו תשוב' הראב"ד שהביא הרדב"ז (ח"א סי' רצ"ו) וז"ל ולענין אימת מברכין אם זה שרואה עתה פעם שני' הוא אותו שראה פעם אחרת יש לו קצבה והוא שרואה אותו אחת ושלשים יום, שיהא לו דבר חדש ונהנה בראייתו וכן נמי השלטוני' והמלכים והכושי והגיחור והלבקן וכן הנהרו' והימים והמדברות שאותו המלך עצמו וכו' אבל שלטון או מלך אחר או כושי או נהר כו' אפי' ראה ביום אחד מאה מלכים או ק' חכמי' או ק' כושיים, מברך על כולם שהוא כמו ברקים ורעמים שהם מפסיקי' שכל ברק וברק ורעם הוא דבר בפ"ע משטחות לשונו משמע שאפילו לא נתפזרו העבים מברך על כל רעם, ולא קי"ל הכי בש"ע סי' רכ"ז ס"ב] וכן נמי חנותו של בשם והריח מוסיף בכל עכ"ל, והנה במלכים וחכמים יש להכריח מסוגיית הגמרא שמברך על כל איש פרטי, דאמרינן (ברכות נ"ח:) ר"פ ור"ה ברי' דר"י הוו קאזלי באורחא פגעו בי' ברב חנינא ברי' דרב איקא אמרו לי' בהדי דחזינן ברכינן עלך תרתי ברוך אשר חלק מחכמתו ליראיו ושהחיינו, אמר להי אנא נמי כיון דחזיתינכו כו' ובריכנא עלייכו הנך תרתי כו' ואם איתא דאף ברואה חכם אחר אינו מברך תוך ל' האיך ברכו עליו, הא אינהו חזו חד לחברי' מקודם, ע"כ דעל כל חכם מברך, ומ"מ הדבר מתמי' להצריך כה"ג לברך על כל כושי וכדומה, דא"כ העובר במדינת כושים, לא יפסוק מלברך על פרטי האישים העוברים לפניו, ועיקר דמיונו לרעם וברק יש לדחו' דהתם הברכה על הפעולה המחודשת מאת הבורא, משא"כ בברכת הראי' שאין דבר חדש רק לרואה, כל שראה כיוצא בו אינו חוזר ומברך, ולדעתי הקלושה עיקרן של דברים תקנו חכמים לברך על דברים שנפש האדם מתפעלת עליהם, והם חדשים בעיניו, וכי נאמר באמת שיש שום תוספת פלא בבריאת הרים וגבעות מבריאת ארץ המישור, ואם נאמר לפי שארץ המישור נראית בעינינו, אם כן היוצא חוץ לעיר יברך על האדמ' אשר עובר עלי' מחדש, והכוכבי' במסילותם ידועים במהלכם שקצתם לא יתראו לנו כ"א אחר איזה חדשים, ולמה לא נברך עליהם כמו על הרים וגבעות, ע"כ לפי שאנו רואים דוגמתם בכל לילה, ועיקרה של ברכת המתים רובה תכון גם על החיים המהלכי' על פני האדמה כנודע ענינה, ולא תקני חכמי' לברך על הרואים אישים מוחלפי', ותקנוהו על המתים שאין ראיית הקברים מצויה, וכן על כבוד המלכים וחכמת החכמים, שהוא דבר פלא, ולא תפול מעלת הענין במה שקדם לו ראיית כמותו, משא"כ בקברות וכדומה, הרגיל לראותם, לא תתפעל נפשו בראיית הקברות המחודש, וכדעת הגמ"י שכתבנו, [ואולי השוהה ל' יום בספינה בים ולא ראה את היבשה, יברך על היבשה עמ"ב כמו שמברכין אנו על ראיית הים, דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא (תמיד ל"ב.)] ולא יהא אלא ספק בנ"ד ראוי שלא לברך מספק, אך אם נקבר שם מת מחדש פסק הרדב"ז (ח"ג סי' תקס"ט) לברך אף שראה את הקברות תוך ל', ואף שדבר זה ג"כ צריך הכרע, מ"מ לא מצינו חולק ע"ז, ואחרי כל האריכות אודה כי כ"ז רק סברות לא הורגלתי בכמו אלה

ידידו הדו"ש העלוב יחיאל העליר בא"א מיחר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל

סימן ה וואלקאוויסק

ראיתי לישא וליתן בדין בהש"מ בעה"י

(א) בשיעור בהש"מ רבו השיטות, ושיטת התוס' בשבת (ל"ה.) דמתחלת השקיעה יום הוא יע"ש, ותמהו שם התוספ' (ד"ה תרי) מאי מספקא ליה לר' יהודא בשיעור בהש"מ הא קי"ל ג' ככבים לילה, ותירצו כיון דבעינן ככבים בינונים מספקא לי' מה הם בינונים, עוד הקשו דהא מתחלת שקיעה עד הלילה הוה מהלך ד' מילין באדם בינוני, ומאי מספקא לי', ותרצו דמספקא לי' לר' יהוד' מי הוא אדם בינוני, והגר"א ז"ל (בא"ח סי' רס"א ס"ק י"א) תמה דכ"ז הוא דוחק לומר דמספקא ליה בהכי, וביותר דהא לר' יוסי הוה בהש"מ כהרף עין, ומשמע דפשיטא ליה שיעורא דהני, ומ"ט מספקא לי' לר' יהודה, ולענ"ד ר' יהודה ור' יוסי בזה לשיטתייהו דבכלים (פי"ז מ' ו') שנינו כביצה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית ר' יהוד' אומר מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות ונותן לתוך המים וחולק את המים ר' יוסי אומ' הכל לפי דעתו של רואה, הרי מבואר הדבר, דלר' יהוד' א"א לשער דבר בינוני אלא ע"י מדידה, ולהכי בככבים ואדם בינוני דלא שייך מדידה שפיר מספקא ליה, ור' יוסי תולה בדעתו של רואה [וכה"ג איכא פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי לענין אומד בערכין י"ט. עש"ה דוק] ולהכי לדידי' פשיטא לי שיעור ככבים בינונים ואדם בינוני לפי דעת המשער,

ולהכי

(ב) לא מספקא לי' שיעור בהש"מ. עוד חידש הגר"א ז"ל שם דלר' יהודא מתחלת ביאת השמש דהיינו התחלת בהש"מ אכלי כהני' תרומ' אע"ג דלענין לילה מספקא לן אי הוה לילה, מ"מ לענין הערב שמש דכתיב ובא השמש, מתפרש לן תחילת שקיעה עש"ה, ודבר גדול הצריך עומק חידש לנו רבינו הגדול ז"ל, ובעניי עלו בלבי הרהורי דברים ע"ז, לכאורה יש לדקדק לפ"ד דלשון בא השמש בתורה מתפרש על תחילת שקיעה, אף אם נתפוס הצד דהוי יממא, בדברים התלוי ביום, דמ"מ ביאת השמש מיקרי, והא בברכות (ט'.) תניא שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים, רא"א כבא השמש אתה אוכל כו' ויצא לנו לפי זה שאכילת הפסח הוא בתחילת שקיע'