עמודי אור קטז

בהא הירושלמי ש"מ דס"ל דדרשה גמורה דאורייתא היא, [ודע דלענין מיתת היבם שמתרת את היבמה לעלמא, יליף לה ג"כ הירושלמי ממקרא אחר שלא למדוהו בש"ס דילן דגרסינן בירושלמי (פ"א דיבמות ה' א') כי ישבו אחים כו' ומת אחד מהם הן בחיים, אפי' גירשה ומת זו פטורה ע"כ עיין בפ"מ שנדחק בפירושו, ולפענ"ד הירושלמי מתפרש כפשוטו דדייק ומת אחד מהם, אבל הן [שאר אחים, דפשטי' דקרא באחים הרבה מיירי כדילפינן בעלמא והי' הבכור [שבאחים הקיימים, שמצוה בגדול לייבם] בחיים, אבל אם מתו כולם, פקעה זיקתה, ויליף מזה הירושלמי דמיתת היבם פוטרת, ובפ"ק דקדושין (י"ד.) שקיל וטרי הש"ס מנ"ל דמיתת היבם מתרת, ולמדוה שם מק"ו עש"ה, והירושלמי יליף לה מקרא, ואפי' גירשה כו' דירושלמי מילתא באנפי נפשה הוא דשאיל נימא דאפילו גירשה תחילה ומת אח"כ בלא בנים תתיבם, ומשני סברא היא דליכא למימר הכי שהרי זו פטורה כבר, ובמה תחזור ותיזקק, ודוק]

ובזה יתפרשו לנו ג"כ דברי הירושלמי (סנהדרין פ"ט ה' ו') דבעי התם נתארמלה ונתגרשה כאחת אם כהן גדול לוקה עלי' משום שני שמות אלמנה וגרושה דאתו בבת אחת, ונדחק בפ"מ שם היכי משכחת לה אלמנה וגירושין בבת אחת ומ"ש שם לפרש בנתקדשה לשנים בספק קדושין וכו' תמוה הא הירושלמי לענין מלקות בעי לה, ואין מלקות על הספק] לפי מה שנתבאר מיושב יפה בעה"י, דמשכחת לה כגון שגירשה בעלה ישראל בכה"ג דאמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, דהשתא א"א גמורה היא ולא חל עלי' איסור גרושה לגבי כהן (דהא קי"ל אין איסור חל על איסור אם לא בכולל או מוסיף, ואין כאן לא כולל ולא מוסיף כיון שבעלה ישראל] וכי מיית הבעל אזיל לי' איסור אשת איש וחיילי תרווייהו עלי' לגבי כהן גדול, אלמנות וגירושין כאחת ודוק היטיב, וכה"ג כתבו התוס' (יבמות ל"ג. ד"ה אלא) עש"ה

(ו) וגם זול"ז יש ליישב הירושלמי דסנהדרין, כגון שנתגרשה בנדותה ונשאת לאחר ונתארמלה (או איפכא שנתארמלה תחילה ואח"כ נתגרשה] דהשתא בהיותה בנדותה לא חל איסור גרושה לכהונה, ואיסור אשת איש [מהשני] כשנסתלק ע"י מיתתו חלו עלי' תרווייהו, שם אלמנו' וגירושין

ובזה יישבנו במקום אחר בעה"י תמיהת הגאון רבי' עקיבא איגר זצוק"ל בגליון המשניות סוף גיטין במה שכתבו התוס' דלב"ש דס"ל לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא דבר ערוה, וא"כ היא אסורה עליו משום סוטה, למה לן קרא למחזיר גרושתו, וכתבו התוס' בשם הירושלמי דאתא ללאו יתירא, ותמה הוא ז"ל הא אין איסור חל על איסור, ואיך יחול איסור החזרת גרושתו על איסור סוטה, ולענ"ד משכחת לה כה"ג, שזינתה תחת בעלה בנדותה דהשתא לא חל איסור סוטה על איסור נדה, ולא טהרה וגירשה ונשאת לאחר ונתגרשה ממנו, וכשטהרה אח"כ חל עליו איסור סוטה ואיסור מח"ג בבת אחת, ונלענ"ד דמשכחת לה כל זה אפילו טהרה בעודה תחת בעלה השני, דנלענ"ד דאיסור אשת איש חייל על איסור נדה, דהוי איסור מוסיף, מגו דאתוסף עלה איסור בנשואי' לגבי בני נח שמתחלה לא הי' חייב עלי' אם הי' בא עלי' בנדותה, והשתא מתחייב עלה משום אשת איש, ומגו דאתוסף עלה איסור לגבי בני נח אתוסף נמי לגבי ישראל, וכה"ג חשיב מוסיף מה דאיתוסף לגבי בני נח, כמבואר בחולין (ר"פ ג"ה) לענין אמ"ה דחשבינן לי' איסור מוסיף משום דאתוסף לגבי בני נח, ולפי זה כשנשאת לשני חל עליו איסור א"א גם לגבי בעלה הראשון [אע"ג שהיתה נדה] וכשטהרה אח"כ כשהיא תחת השני לא היה מקום לאיסור סוטה לחול עליו לגבי בעלה הראשון, דהא אסורה עליו משום א"א, וכן הוא עלי', וכשנתגרשה עתה חלו לגבי בעלה הראשון תרווייהו איסור סוטה ומח"ג וכן עלי' ודוק היטיב

(ז) וממוצא דברינו יצא לנו דין מחודש דמשכחת לה שהבא על א"א גמורה בעדים והתראה לשניהם, ויהי' הבועל נידון בחנק והיא פטורה ממיתת ב"ד, כגוונא שכתבנו שנשאת בנדותה ולא טהרה, דהשתא איהי לגבי דידי' הוה איסור מוסיף, כמ"ש דאתוסף עלה איסור א"א לגבי עכומ"ז איתוסף נמי לכל ישראל, ואם באנו לדון אותה לומר שניתוסף עלי' איסור א"א בישראל בכולל דעכומ"ז [שבאיסורין אלו הכולל לאשה מוסיף לאיש, והכולל לאיש מוסיף לאשה ודוק ועי' תשו' רמ"ע סי' קכ"ג] זה אינו, דהא לה הי' אסור להיבעל גם לעכומ"ז בנדותה, ואין הפרש לדידה בין ישראל לעכומ"ז, על הכל היא מוזהרת וחייבת כרת בנדותה, נמצא דלגבי דידה לא חייל איסור א"א לחייב עליו מיתת ב"ד על איסור נדה, ודוק. סימן פא וואלקאוויסק בדין קטלנית לענין יבום

בענין יבמה קטלנית, דעת הנוב"י מ"ק חא"ע (סי' י') דאין ביבמה חשש קטלנית דשומר מצוה לא ידע דבר רע, והוקשה לו ענין יהודה שאמר פן ימות גם הוא כו' וכפרש"י שחשש שמוחזקת היא שימותו אנשי', ונדחק הנוב"י וכן בס' עצי ארזים שניהם לדבר אחד נתכוונו] שבהיות שלה קטן חשש יהודה שמא ימצא סריס דלענין סכנה לא סמכינן ארובא ע"ש, ולא ידעתי למה הוצרך לכך, הא בפשוטו כיון דקי"ל לפי דעת רוב הפו' (עיי' תוס' קדושין י"ט. ד"ה ומדאורייתא) ביאת קטן לא קניא מדאורייתא, וא"כ בקטנותו ליכא מצוה, וחשש שפיר לסכנה, ונלענ"ד ברור דיבם קטן אסור ביבמה קטלנית מה"ט, ואע"ג דאנן קי"ל כמ"ד מזל גורם, ותלוי הענין של הסכנה בנשואין, וא"כ לכאורה בקטן נמי שריא לי' יבמה קטלנית דמאי אמרת הא מדאורייתא לא אהני ביאתו, א"כ אין זה נשואין, ואין כאן מזל, אבל באמת זה אינו, חדא דהרי כמה פוסקים ס"ל באמת כמ"ד מעין גורם, ויש לחוש לדבריהם להחמיר עכ"פ כבנ"ד דאיכא חשש מעין, ועוד דלענ"ד לא איתמר גם בגמרא חשש מזל אלא לחומרא ולא לקולא [ובאמת קצת אחרונים יצאו להקל מכח טעם מזל גורם, כגון באשה עשירה, ומצאתי בגליון הנוב"י שלי השגה מחכם אחד על התירו של הנוב"י (סי' ט') בקטלנית עשירה, דחזינן דמזלה טוב ומצלחת, מכח סברא זו דודאי מ"ד מזל גורם לא להקל בא, אלא איהו נמי ס"ל חששא דמ"ד מעין גורם ואכמ"ל, וכן מצאתי בתשו' בשמים ראש (סי' רע"ו) שכתב בהג"ה שם בפשיטות דמ"ד מזל גורם אית לי' נמי מעין גורם

ועלה בידי עוד לחדש בזה בענין רות שנאמ' (רות ד' י"א) ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים כו' יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל, ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה מן הזרע כו' למה פרטו לו את שתי אלו [נשואי רחל ולאה, ותמר ליהודה] בברכתם, ואולם במדרש (רות רבה פ' ז') נזכר במאמר הגואל כשמיאן לקחת את רות, אמר הראשוני' לא מתו אלא ע"י שנטלו אותה ואני הולך ליטלה חס לי ליטל' כו' ונלענ"ד ביאור דבריה' לפי מאי דפסקינן (יבמות ס"ד:) דאחיות מחזקות, ובמדרש אמרו שרות וערפה היו אחיות שהיו בנותיו של עגלון מלך מואב (עיי' שם פ' ב') ולפ"ז הוחזקו בקטלנית [כיון דבנשואין קי"ל כרבי דבתרי זימני הוה חזקה] ועדיין לא מצאתי דין זה מבואר בפו' דשני אחיות שמתו בעליהם אסורות להנשא לעולם, אף שלכאורה דינא הכי ע"פ שמועתינו דיבמות דאחיות מחזקות, וכבר התבאר גם דברי אגדה זו דרות כן, והנה דעת הרשב"א והריטב"א בחידושים בסוגיא דיבמות ס"ד: דבחזקת אחיות בעינן שלשה להלכה ע"ש, אבל מדברי המדרש שבארנו נראה דגם באחיות בתרי סגי, וכרבי דקי"ל כוותי' במקום סכנה, והכי קי"ל להלכה ביו"ד סי' רס"ג ס"ג לענין מילה דבשני אחיות שמלו בניהן ומתו הוה חזקה להבא ע"ש, אלא שיש לעיין כיון דקי"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אם שייך לדון כן כיון שאח"כ נתגייר' רות [כמוזכר בכ"מ, ובמדרש שמחלון וכליון לא גיירום ולא הטבילום, וא"כ אחר מיתת מחלון נתגיירה רות וכ"ז פשוט ומבואר גם ביבמות (מ"ז.) שלמדו מקראי דנעמי ורות כמה דברי' לגר שבא להתגייר] אם יועיל זה להיתר קטלנית שהרי אינה אחותה של ערפה עתה, ונלענ"ד דזה תליא בתרי טעמי דסכנת קטלנית [שם ביבמות] דלמ"ד מזל גורם שהוא דבר רוחני, פשיטא שבגירות משתנה דבר זה, וקי"ל נמי אין מזל לישראל, וכשנשתנה ענינה מעכומ"ז לגיורת, ודאי נשתנה חשש מזל וזה פשוט, אבל למ"ד מעין גורם שהוא דבר טבעי באדם, פשיטא שזה לא ישתנה בגירות, ומתבאר עוד מסוגיא דיבמות שם דלמ"ד מזל גורם הדבר תלוי בנשואין, ולפ"ז בביאת זנות ודאי ליכא סכנתא, והנה ראינו באמת כי יהוד' קיים מצות הקמת שם [שהי' אצלם קצת מצוה גם בקרובים כמ"ש המפרשים] וה' הצליח דרכו, והי' מזה הכרח לכאורה