עמודי אור קיד

וכשבא עלי' כה"ג לא נתחללה כלל ולא עבר על לאו דלא יחלל] כי אין כאן חילול כיון דבהיתר בא עלי' ע"ש, ולכאורה הכא נמי דכוותה, בביאת ממזר ביבמה כמו דהתם לא נתחללה הכא נמי לא פסלה, וכ"ש למה שהוכחנו שעיקר לדון בנפסלו' משום זונה מק"ו מאלמנה לכה"ג ילפינן, וכיון שבאלמנה גופה ביבום לא נתחללה, כן לא נעשית זונה בביאת ממזר

אלא שיש לעיין בזה מדברי התו' (קדושין ד'.) בהא דדרשינן התם לענין בת כהן החוזרת באלמנות או מגירושין לתרומת בית אבי' וכתיב בה וזרע אין לה, הא אם יש לה זרע מישראל פוסלה מן התרומה, אין לי אלא זרע כשר זרע פסול [כגון ממזר] מנין ת"ל אין לה כו', וכתבו התו' אומר ר"י זרע זרעה פסול קאמר דהא כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה ולא תאכל עוד בתרומה, הלכך ליכא לפרש זרע פסול ממש אלא זרע זרעה עכ"ל, ולכאורה לפי מה שכתבנו הא משכחת לה שבא עלי' ממזר אחי בעלה הכשר לשם מצות יבום, וילדה ממנו [מביאה ראשונה שבא עלי'] דהשתא זרעה ממזר דהא בתר דידי' שדינן לי', והיא לא נפסל' כמו שבארנו, ומדכתבו התו' בפשיטות דלא משכחת לה שיהא לה זרע פסול והיא לא נפסלה, ש"מ דלא סבירא להו הכי אלא בכל ענין נפסלת בביאת ממזר

(ב) וסבור הייתי לומר דהתו' לטעמם אזלי, דס"ל (יבמות ך'.) דיבום שהותר מה"ת בחייבי לאוין, אינו אלא העראה ולא גמר ביאה [ורבים מהמפרשים ז"ל חולקין ע"ז] וכתבו שם ובכ"מ הארכנו בפרטי דבריה' במ"א בעה"י] דבהעראה אינה ראוי' להתעבר, [ומ"מ מתקיימת בזה מצות יבום אע"ג דבקרא כתיב הקמת שם, כיון דאתרבי ביאה של"כד ביבמה, אלמא לא איכפת לן בהקמת שם, כמו שהכריחו שם התו' ז"ל, ובזה נלענ"ד לפרש ירושלמי (יבמות פ"ו ה"א) יבמה יבא עלי' כדרכה ולקחה לו לאשה שלא כדרכה ויבמה אפי' מן הצד, והאי אפי' מן הצד פירושו לענ"ד ביאת הטי' שהזכירו חז"ל בפ"ק דכתובות (ע' שם י"ד. רש"י ד"ה הטה לצדדין) וכתבו התוס' בכ"מ דבביאת הטי' ג"כ אינה ראוי' להתעבר, אשמועינן הירושלמי דאפי' מן הצד קיים מצות יבום וכמו שנתבאר, דלא בעינן הקמת שם ממש בביאתו, ועיי' בנוב"י (א"ע מ"ת סי' כ"ג) שטרח ונדחק הרבה בביאור הירושלמי, ולענ"ד ברור כמ"ש], וא"כ לא משכחת לה עיבור ולידה מביאת ממזר ביבמתו אלא בעבירה, לכך כתבו בפשיטות דאי יש לה זרע פסול ודאי נפסלה, אלא שיש לעיין עדיין דהא יש פוסקי' דבנפל' לייבום מן האירוסין לא קניא בה העראה אלא בעינן גמר ביאה עי' באה"ע (סי', קס"ו) וא"כ עדיין משכחת לה זרע פסול והיא לא נפסלה, בנפלה לפני יבם ממזר מן האירוסין, אלא שבזו יש לומר אפי' יסברו התוס' כדעה זו דיבמה מן האירוסין לא קניא אלא בגמ"ב, מ"מ הא זה תליא בפלוגתא דרב ושמואל ביאת שוגג ואינך דר"פ הבע"י קניא לכל, וכיון דאיכא למ"ד דהעראה נמי קונה לכך נקטו התוס' לפרש ברייתא זו דזרע פסול לכ"ע, אלא שאני מסתפק דאם נאמ' דביאת ממזר למצות יבום לא פסלה לכהונ' ולתרומ' אפי' נאמר דלא הותרה אלא הערא', והוא עשה גמר ביאה, אם יש בתוספת הזה לאו כעל ביאה שכולה איסור שנאמ' דע"י תוספות גמר ביאה פסלה, ועל יסוד זה הי' ראי' מהתוס' דאי נימא דבתוספת לא מיפסלא א"כ שפיר משכחת לה לכ"ע זרעה פסול והיא לא נפסלה, ומדנקטו התוס' בפשיטות דלא משכחת לה ש"מ דנפסלת בכה"ג. **(הג"ה ועיי' בס' עצי ארזים (סי' ל"ג ס"ק ו') שהביא ראי' לי"א אלו מסוגיא דסוטה (ט"ד.) דדרשינן ולא לקח ולא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג דהוי לקיחת איסו' ופרכינן לימא דלא כריה"ג דאמר הירא ורך הלבב זה המתירא מעבירות שבידו כו' ומאי קושיא הא בשביל שומרת יבם נמי חוזר מעורכי המלחמה וא"כ דילמא מיירי שהאלמנה לכה"ג נפלה לפניו ליבום מן האירוסין דמדאורייתא שריא לי', דאתא עשה ודחי ל"ת, אע"כ דביבמה מן האירוסין לפי האמת דבעינן גמר ביאה, נמי איכא עשה ול"ת דמהערא' הויא בעול' ע"ש שהאריך ודבריו ז"ל תמוהין לענ"ד, דהיכי מיתוקם קרא, אי קודם שיבמה אמאי לא יחזור [אפי' נימא דמקיים מצות יבום בהעראה] הא קושטא ביאת היתר היא ומצוה, ולא קיחה דאיסורא, ואם יאמר דמיירי שכבר בעלה לשם יבום ביאה ראשונה, דשוב מיתסרא עליו, הא אשתו היא, דביאה ביבמות גומרת ונשואין עושה, וקרא דעסיק בי' הש"ס בארש אשה ולא לקחה מיירי, ואולי יש לומר בדרך זה שיש עוד אח כהן הדיוט ועדיין לא בא עלי' שום אחד מהם, דהשתא בכה"ג קרינן בי' קימה דאסורא, כיון דאפשר לקיומי הייבום ע"י אחיו הכהן הדיוט, לא דחי איהו לא תעשה דאלמנה, כיון שאפשר לקיים עשה דייבום בלא דחי', ודבר זה צריך תלמוד ודוק, כזה יש להקשו' בסוגיא שם, אבל באמת אין לאוקמא קרא בהכי דהא קרא בארש אשה כתיב, וזו יבמתו היא, וגם דסוף סוף אין מקום לראייתו אם נאמר כה"ג, הא בין כך ובין כך לא נתנה לדחות

ודוק

)** (ג) שוב ראיתי שדין זה מתבאר מדברי הרמב"ם והש"ע אה"ע סי' ז' ס' י"ד דתוספת ביאה שתתעבר האשה על ידו לא תחשב לביאה בפ"ע לדבר מהדברים שמבואר שם כהן שבא על שומרת יבם ונתעברה מביאה ראשונה אין הולד חלל אבל עשאה זונה ואם חזר ובא עלי' הוא או כהן אחר הולד חלל, והרי דבר פשוט הוא שנעשית זונה מהעראה, ואמאי לא נאמר דבגמ' ביאה שעשאה אחר ההעראה שנתעברה ע"י זה] הוה כבא עלי' אחר שכבר נעשית זונה, שאז הולד חלל, אע"כ דכולה חד ביאה נחשבת אע"פ שמהעראה נפסלה, מ"מ אין לחלק הביאה, לחשב הגמר ביאה לביאה בפ"ע ומינה נמי לנ"ד, אפי' לדעת התוס' דלא שרי גמ"ב ביבמ' מ"מ לא תתחלק הגמ"ב בפ"ע לפוסלה ע"י זה, ואין לחלק בין הנושאים לענ"ד, וע"פ האמור נלענ"ד לפרש הירושלמי (יבמות פ"ו ה' ה') ר' אלעזר אומר אף הפנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות הרי זו בעילת זנות א"ר בא בר ממל הדא אמר כה"ג שקידש את האשה בביאה אינו כבא על הבעולה עיי' פ"מ שנדחק בפירושו, ולענ"ד כך ענינו, דלכאורה הא דתנא ר"א שלא לשם אישות מילתא יתירתא היא דפשיטא דלשם אישות לאו זנות הוא, ומה"ת אשה מתקדשת בביאה, אלא דאשמעינן למאי דקי"ל (קדושין יו"ד:) דכל הבועל לשם קדושין בגמר ביאה הוא קונה אותה, והי' עולה על הדעת שאם קידש אשה בביאה, ההעראה נחשבת לזנות, כיון שלא קנאה בהעראה כדמסקינן שם שכל הבועל דעתו על גמ"ב, וא"כ בהעראה נעשית זונה, ונ"מ שאסורה לכהן אחר מותו, או גם לו אם הוא כהן, אשמעינן ר"א דדוקא הבא שלא לשם אישות עשאה זונה, אבל הבא לשם אישות לא תתחלק הביא' וכולה חדא חשיבא, ואינה בכלל ביאת זנות, ובאמת לא קי"ל כר"א, בעיקר דינו בפנוי הבא על הפנוי' קי"ל דלא עשאה זונה, אלא דייק הירושלמי דמדר"א נשמע לדידן לענין כה"ג שאם קידש אשה בביאה, לא נאמר דמהעראה נעשית בעול' והקנין הוא בגמ"ב, וא"כ בא הוא על הבעולה, אלא נימא כדאמר ר"א למילתי' דאין מחלקים הביאה, הכי נמי לדידן לענין כה"ג שקידש אשה בביאה אינו כבא על הבעולה ודוק היטיב, [ומ"מ ש"ס דילן בקדושין שם לא ס"ל הכי לענין כה"ג ע"ש]

סימן פ וואלקאוויסק שאלה לבאר דין מחודש בענין ריח הגט שפוסל

לכהונה

(א) תשובה, ראיתי בירושלמי פסחים (פ"ט) ר' חייא בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושין ודכוותה גירש אין חוששין לגירושין שמואל אמר חוששין לגירושין אתיא דשמואל כר' יהודה דתנינא תמן גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין ר' יהודה מחייב וחכמים פוטרין ע"כ, וכבר תמה על מימרא דשמואל המל"מ (פ"ב מה' ק"פ) דכיון דקדושין לא תפסי בה גירושין היכי משכחת לה הא אין קדושין מעיקרא (עיי' בס' קצות החשן סי' רמ"ט ס"ק ב' מ"ש בזה באורך)

והנלפענ"ד דר"י ושמואל לשיטתייהו אזלי כמו שיתבאר בס"ד, ונקדים תחלה מ"ש הרא"ש ביבמות (פ"ה סי' ד') אמר רמי בר חמא הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניסנה אגרשנה הרי זה גט כו' ולאשה דעלמא אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ואפילו כתוב בו זמן שאחר הנשואין כו' ונראה דהיינו דווקא למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אבל למ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי גט, כי היכי דמהני לענין שחרור בלוקח עבד ע"מ לשחררו וכתב לכשאקחך כו' וגט אשה וגט שיחרור שוין דהא ילפינן לה לה מאשה עכ"ל, וכן העתיק גם בטור אה"ע (סי' קל"ב) וכבר תמהו הב"י ומהרש"ל דמאי נ"מ בזה כיון דלדידן מנוי' וגמורה להלכה רווחת דאין אדם מקנה דשלב"ל והניחו דבריהם בצ"ע,