עמודי אור קט

גמורה ולקי כהן עלה משום זונה כמו לדידן בח"כ, אך קשה לי מסוגיא דיבמות (ע"ז:) בפלוגתא דר"ש ורבנן לענין נקיבות מצריות דר"ש מתירן מק"ו מעמונית, ורבנן השיבו עריות יוכיחו וממזרים ע"ש, ופרכינן מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת, ורבנן מחלל דחייבי עשה, ור"ש לית ליה חלל מחייבי עשה, והנה באמת מה שלא השיבו רבנן מכל שאר איסורי כהונה, משום דמה להנך שכן בלאו משא"כ במצרי שאינו אלא עשה ועיין תוס' שם, אך קשה אמאי לא פרכינן לר"ש מהנך נשים הפסולות לכהונה שאין בהם לאו, ואטו נימא דחמיר איסורייהו מאיסור עשה, הן אמת שהגר"א בש"ע (סי' ו' ס"ק כ"ג) נסתפק להנך פוסקים דלית בנשים שנפסלו משום זונה, אם הולד מכהן מהן חלל ע"ש שהניח בצ"ע, ואם היינו אומרים דבאמת ולדותיהן כשרים שפיר ניחא הך סוגיא לדידהו, ואולם באמת נלפענ"ד דלענין חללות לא נחלקו דלכ"ע מכל איסורי כהונה הוה הולד חלל כאשר אני עתיד לבאר בס"ד

(ה) וליישב השמועות הללו נקדים מה שהקשה המל"מ (פ' ח' מה' איסורי ביאה ה"ב) על מ"ש הרשב"א בתשו' בהא דאמר רב ביבמות (נ"ט.) נבעלה שלא כדרכה פסולה לכה"ג ומסיק רב דאמר כר"א, ופריך אי כר"א תיפוק לי' דהוה זונה, וכתב ע"ז הרשב"א דהוה מצי לתרוצי דרב איירי כשבא עלי' באונס וכל שבאונס לא הויא זונה וכלישנא בתרא דרבא ביבמות (נ"ו:), ותמה ע"ז המל"מ דהא ע"כ רבא לא מיירי אלא באשת כהן שנאנסה אבל בעיקר זונה האמורה בתורה ודאי אף באונס הויא זונה ומשנה שלימה שנינו בכתובו' (י"ד:) בתינוקת שנאנסה וכמ"ש ה"ה, ועוד הביא המל"מ הא דהוה בעי הש"ס למימר ביבמות (ס'.) דראב"י קאמר דמאנוסת ומפותת חבירו בכה"ג, הוי הולד חלל משום דס"ל כר"א, הרי דגם אנוסה לר"א זונה היא, והניח דברי הרשב"א ז"ל בתימה, ואני תמי' עליו ז"ל שכדברי הרשב"א כתב בהדיא הרמב"ן במלחמות פ' הבע"י דכל באונס לא קרינן בה זונה בשום ביאה, וכלישנא בתרא דרבא, אלא דמ"מ פסולה היא לכהונה מקרא דובת כהן כי תהי' לאיש זר, וכל שנבעלה שום ביאת איסור פסולה ממקרא הזה, ובהכי מתיישבה מתניתין דכתובות ברווחא ע"ש באורך, דאפי' בביאת עכומ"ז באונס לא הויא זונה ע"ש, אלא דלכאורה תיקשי על הרשב"א שכתב ליישב דברי רב דמיירי באונס ואי נימא דמ"מ היא אסורה לכל כהן, אכתי תיקשי ל"ל למפסלה לכה"ג ת"ל דלכל כהן היא פסולה, וסבור הייתי לומר דס"ל לרשב"א כסברא ראשונה של הגר"א דלהנך דנפקי מכי תהי' לאיש זר אין האשה וזרעה מתחללים בביאת כהונה, ואנן קי"ל דביאת כה"ג באלמנה משוי לה חללה להכי איצטריך רב למיפסלא משום בעולה לכה"ג, אך לפענ"דנ שזה אינו, וראי' לזה מהא דשקיל וטרי הש"ס ביבמות (פ"ה:) לאשכוחי נפקותא בין ר"י לרשב"א שיהא איסור דאורייתא בלא פסול זרע ודחיק התם טובא, ואמאי לא מוקי לה בהנך נשים הפסולות לכהונה, אע"כ דלכ"ע הוי הולד חלל מכל הנפסלות לכהונ', אך לפמ"ש לעיל דע"כ לר"ע דס"ל אין קדושין תופסין בח"ל מכל ביאות איסור הויא זונה, יש לדחות ראי' זו דהא הש"ס בעי לאוקמא הנפקותא אף אליבא דר"ע כמבואר בסוגיא שם, ולדידי' ודאי הולד חלל כיון דזונה היא, ומ"מ נלפענ"ד כמ"ש דאל"כ א"כ נימא לשיטת הרמב"ן דאף בנבעלה לעכומ"ז באונס אין הולדות אח"כ חללים, וזה לא ניתן להאמר מסוגיא דקדושין (ס"ו.) באמו של ינאי שחשו לפוסלו, שהיו אומרים אמו נשבית מן המודיעים, והרי איסור שבוי' בא"כ הוא מטעם דחיישינן שמא נאנסה, ומ"מ בנה פסול, ועיין תוס' שם ודוק היטיב, והדין דין אמת כצד השני שכתב הגר"א ז"ל [ולפנינו יתבאר בעה"י עוד ראי' מכרחת לדין זה, ובאחד מדרשותי הארכנו הרבה בעה"י] ודברי הרשב"א ז"ל עדיין אינן מיושבין כיון דסוף סוף נאסרה אף מביאת אונס לכל כהן, ל"ל לרב למיפסלה לכה"ג משום בעולה, וגם הסוגיא השני' שהביא המל"מ צריכה ישוב, דאמרינן שם בהדיא דאנוסה אסורה לכה"ג ובעינן למימר משום זונה וכר"א [והתם קתני נמי בהדיא דהולד חלל אף מאנוסה, וזה ג"כ ראי' לדברינו דלכ"ע הוי הולד חלל, ולפמש"נ לפנינו אין ראי' משם]

(ו) שוב קשה לי דבאמת ע"כ דעת הרשב"א כהרמב"ם דכל הנך שלמדו מבת כהן כי תהי' כו' באו לכלל זונה, שכן כתב בהדיא בתשו' סי' אלף ר' ע"ש

והנלענ"ד דס"ל להרשב"א דזונ' האמור' בתור' היא הנבעלת ברצון, וביאת אונס מתרבי מובת כהן, ומ"מ כל שריב' הכתו' לוק' עליו כמ"ש לקמן בס"ד, וס"ל כמ"ש התו' ביבמו' (ס"ט. ד"ה לא פוסלין) דאף לר"א לא מיפסלא בביאת פנוי לתרומה דאין זה בכלל זר, וא"כ אונס מפנוי לא אתרבי לר"א כלל מובת כהן ודוק היטיב, והא דהוה בעי הש"ס למימר דבאנוסת חבירו הוה חלל לראב"י משום דס"ל כר"א, נלפענ"ד דה"א דרב לטעמי' דס"ל כאבוה דשמואל בכתובות (נ"א:) דחיישינן שמא סופה ברצון וכדמשמע בסוגיא שם דרב ס"ל כאבוה דשמואל ע"ש [וכ"כ בפשיטות בספר הפלאה בכתובות כ"ו:] ונ"ל דאף אבוה דשמואל לא חייש לה אלא בנבעלת כדרכה, משא"כ בנבעלת של"כד דעינוי הוא לה כמ"ש רש"י גבי וישכב אותה ויענה, לא חיישינן שמא נתרצתה [והא דלא מוקים הש"ס הכי בכתובות הא דשרי אשת כהן שנאנסה, דוחק הוא לאוקמה שריותא דאשת כהן דוקא של"כד] ושפיר קאמר הרשב"א דהוה מצי לתרוצי מילתא דרב בנבעלה של"כד באונס דשריא לר"א ודוק

(ז) הכלל העולה מתוך מ"ש בשיטת הרמב"ן והרשב"א דללישנא קמא דרבא ביבמות באונס נמי קרינא בי' זונה, ולל"ב לא קרינן בה זונה ואיסורייהו מקרא דובת כהן, ואומר אני שגם הרמב"ם מפרש כן אלא שהוא ז"ל מפרש דלתרווייהו לישני ביאת אונס לאו מקרא דזונה נפקא, אלא מקרא דובת כהן, אלא דבהכי פליגי הני תרי לישני, דל"ק ס"ל דכל הני דאיתרבו לאיסורא מקרא דובת כהן ממילא לוקה עליהן משום זונה [כמו שיבא לפנינו בס"ד] ול"ב ס"ל דאע"ג דאתרבו מובת כהן לפסולא, מ"מ לא לקי עלייהו, ולפיכך כיון שהוא פסק (בפי"ח מה' איסורי ביאה ה"ז) כל"ק, וכמו שביאר ה"ה שם, ממילא דכולהו נמי דאיתרבו מובת כהן לקי עלייהו משום זונה, וביאור דברים הללו דע דביבמות (ט"ז:) פרכינן אולד יבמה לשוק דבעינן למיפסלי' מק"ו מאלמנה, מה לאמנה שכן היא עצמה מתחללת והתוס' שם הקשו דבאמת היא גופה נילף בק"ו שתתחלל,, והוקשה להם עוד ל"ל קרא ובת כהן נילף מהכא בק"ו בכל איסורי ביאה שפוסלין ע"ש, ואני אומר דבאמת כן הוא דגמרינן מהכא ללקות עליהם, ואף דאין מזהירין מן הדין, מ"מ הוא ידוע שיטת הרמב"ם בסמ"ק שלו שורש ב' ובחבורו (פ"ב מה מאכלות אסורות ה"א, ועיין במ"מ ובמל"מ שם) דכל שהאיסור ידוע מה"ת אף באיסור עשה, שוב ילפינן האזהרה בק"ו, ולפ"ז כיון דאיתרבי נבעלת ביאת איסור להפסל לכהונה מקרא דובת כהן שוב מייתינן האזהרה מק"ו מאלמנה ללקות עלי', ולא משום חללה שהרי אין חללה אלא מאיסור כהונה, אלא משום זונה, והק"ו הוא לענין המלקות לבד ודוק, אלא שבאמת יש להבין אמאי לא יליף ר' יהושע האי ק"ו לפסול אותה

(ח) והנלע"ד דבאמת על ק"ו זה יש לדון טובא לאביי דס"ל בקדושין (ע"ח.) דכהן גדול באלמנה לוקה עלי' בקדושין לחוד, א"כ איכא למפרך מה לאלמנה שכן חמורה שלוקה עלי' בקדושין משא"כ בשאר ח"ל, וכיון שמצינו חומר באלמנה מבשאר ח"ל ממילא לא ילפינן ללקות על שאר נבעלת ביאת איסור, והיינו פרכא דש"ס מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת, פי' וכהן הדיוט לוקה עלי' מעתה, משא"כ בביאת יבמה לשוק שא"א ללומדה מק"ו מאלמנה ללקות כהן עלי' כמ"ש, והנה באמת כ"ז שייך לדחו' למאן דס"ל קדושין תופסין ביבמה [וכמ"ש לעיל דע"כ ר' יהושע הכי ס"ל] אבל למ"ד אין קדושין תופסין ביבמה ממילא אסורה משום זונה, ולהכי ס"ל לריב"נ לעיל לפסול בת יבמה לשוק מק"ו וכמש"ל, באופן שלאביי הדבר מבואר דכל הנך דאיתרבו מובת כהן כי תהי' לאיש זר אין ללקות עליהן משום זונה דלית' להאי ק"ו, ובהכי ניחא דאביי לשיטתי' אמר בתמורה (כ"ח:) דזונה הויא מעריות דלא תפסי בהו קדושין ולא מח"ל, אבל לרבא דס"ל בקדושין שם (ע"ח.) דכהן גדול באלמנה לא לקי אקדושין לחודייהו, ודאי איתי' להאי ק"ו וכל הני דאיתרבו לפסולא מובת כהן שוב מייתינן להו אזהר' בק"ו מאלמנה ללקות עלי', ומשום זונה כמ"ש, אלא שלפ"ז לא נתיישבה לנו הסוגיא דבני צרות לר' יהושע אמאי לא יליף מהאי ק"ו ללקו' גם עלי', וממילא ולדה יהא פגום, והנלפענ"ד דבזה נמי רבא לשיטתי' אתיא לי' שפיר, דבתמורה (ה'.) ס"ל לרבא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, ופרכינן והרי אלמנה לכה"ג דרחמנא אמר לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכה"ג כו'