עמודי אור קח

סימן עח וואלקאוויסק

למאיר ובא בנהורא דשמעתא מורה ודאין בצילותא דדעתא, יפיש חיי תרמיני' שעתא, ה"ה כבוד אחי י"נ ולבבי הרב המאה"ג החריף ובקי המפו' החכם השלם בתוי"ח כ"ש מוהר"ר מאיר נ"י האב"דק קאסטיקאוויטש

אחד"ש וש"ת כמשפט אודיעו כי הגיעני מכתב ק' אשר דרש ממני לחוות דעתי הקלושה בעסק שאלה אחת רחבה ועמוקה, והנה ידידי אחי אם כי ענותו תרביני, נפשי הלא יודעת מאוד כי לא הגעתי לפלגות גדולים חקרי לב, חלילה לי להורות בענין חמור, אודיעו נאמנה כי דברי אשר יבאו אינם לא להלכה ולא למעשה, כי אם לפלפולא בעלמא, ובהדי רבנן דשרו לא דרינא, ואפילו שיבא מהאי כשורא רבא לא בעינא, אך למלאות רצונו ארשום מה שעלה בדעתי הקלה והנמוכה, בזה להשתעשע בדבר הלכה

(א) ושורש שאלתו, בחור אחד כהן נשא בתולה ולא בא עלי' תיכף, רק אחר שבועות שתים או שלש, ולא מצא לה בתולים שתי פעמים ובפעם הג' בבקר נמצאו כמה טיפי דמים על הסדין, והבעל הכחיש כי לא בא עלי' באותו פעם כלל, והיא בוגרת, והעיר אשר היתה דרה שמה רובה עכומ"ז, והבעל ובית אביו מעידים כי בהיותה אצלם אחר החתונה לא אירע לה דבר כי בודאי היו משמרין אותה כדרך הכלות, ע"כ תורף השאלה, ולכאורה איסורה מבואר כיון דרוב פסולים אצלה, ולא אמרה נבעלתי לכשר, הלא לדידי' אסורה היא מצד הדין ועיין בש"ע אה"ע (ס"ס ו') והנה במשנה כתובות (י"ג.) ראוה מדברת עם אחד ואמרו לה מה טיבו של איש זה איש פלוני וכהן הוא רבן גמליאל ור' אליעזר אומרים נאמנת ר' יהושע אומר לא מפי' אנו חיין אלא הרי היא בחזקת בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראי' לדברי', וכבר עמדו המפרשים אמאי לא קאסר לה ר"י מספק שמא לעכומ"ז נבעלה, ולמה לי' לאדכורי ממזר, ותירץ הפ"י דאשמעינן לחוש לולד משום ממזירות, והגאון רבינו עקיבא איגר בתשו' הקשה דהא לחד מ"ד אף לדברי המכשיר בה פוסל בבתה, וא"כ לענין הולד לא פליג ר"ג, ולמה נקיט ר"י חשש ממזר ונתין ע"ש שנדחק מאוד

בישובו

(ב) וראיתי לרבותינו בעלי התוס' בחגיגה (י"ד:) בהא דגרסינן התם שאלו את ב"ז בתולה שעיברה מהו לכה"ג, ופירש"י שהיא אומרת בתולה אני ואי שכיחא דשמואל מהימנא וקשה להר"י דהא פ"ק דכתובות תנן היתה מעוברת כו' ר' יהושע אמר לא מפי' אנו חיין והכא משמע דקבעיא אליבא דכ"ע ושמא כאן שאף היא בכלל האיסור כדכתיב והוא אשה בבתולי' יקח קרי בי' יקיח נאמנת עכ"ל, ודבריהם סתומים מאוד דהא התם ברישא שאנו דנין עליו, ס"ל ג"כ לר"י דלא מהימנא להנשא לכהן, אף שגם היא בכלל האיסור כמבואר ביבמות (פ"ד.) דבכל איסורי כהונה אף היא מוזהרת, וכבר עמד בזה הגאון בעל טורי אבן ז"ל, ותחילה אבאר בס"ד מחלוקותן של ראשונים בדין זונה לכהן, שדעת הרמב"ם (הובאו שני הדעות בש"ע סי' ו') שכל הנבעלת ביאה אסורה מאיסורין השוין בכל נפסלה לכהונה וזו היא זונה האמורה בתורה, אמנם דעת רבים מגדולי הראשונים שאין זונה אלא מח"כ או מעכומ"ז ועבד שאין קדושין תופסין בהן, או מיבמה לשוק, (ע"ש בטוש"ע) ומ"מ הנבעלת ביאה אסורה מח"ל או חייבי עשה נפסלה לכהונה מגזה"כ ובת כהן כו' והוא איסור תורה ואין בו מלקות, וראיתי להביא בכאן מה שקשה לכאורה לכ"א מהדעות ביבמות (ט"ו:) אמרינן דס"ל לר"י דולד יבמה לשוק לא הוה פגום משום דליכא למילף ק"ו מאלמנה לכה"ג דמה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת, ושם (מ"ד:) אמרינן דמודה ר"י בולד ח"כ שהוא פגום לכהונה, מק"ו מאלמנה, ומאי פרכת מה לאלמנה לכה"ג שכן היא עצמה מתחללת הכא נמי כיון שבא עלי' עשאה זונה, הרי זה מבואר דלא כדעת הרמב"ם, דמח"כ לחוד הוא דהויא זונה, הן אמת דר יוחנן ב"נ ס"ל ביבמות (י"ד:) דולד יבמה לשוק פגום הוא לכהונה, [ופליג עלי' דר"י כמ"ש התוס' שם] ולדידי' נצטרך למימר דבאמת גם מח"ל הויא זונה [דהשתא ילפינן שפיר הק"ו מאלמנה] והוא לכאורה כדעת הרמב"ם, ואולם באמת הא ע"כ בעינן למימר דלר"י ס"ל קדושין תופסין ביבמה, דאלת"ה הא לכ"ע מיבמה לשוק] הויא זונה כמש"נ לעיל דעת הטור והש"ע, וא"כ מצינן למימר דבהא לחוד פליג ריב"נ וס"ל דיבמה לא תפסי בה קדושין, ולהכי הויא זונה, ואין ראי' לשאר ח"ל, שוב הביאו התוס' ביבמות (מ"ד: ד"ה הכא) ראי' דמח"כ לחוד הויא זונה, מהא דאמרינן בתמורה (כ"ח:) מה עריות דלא תפסי בהו קדושין והויא זונה כו', משמע דלא הויא זונה אלא מעריות דלית בהו קדושין, ואע"ג דהתם אליבא דאביי מתאמרה, מ"מ הא לא אשכחן דפליג עליו רבא בהא ע"ש בתוס' בתמורה בגרסא השני']

(ג) עוד קשה לפענ"ד קושיא עצומה ע"ד הרמב"ם מההיא דיבמות (פ':) הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה בעלה פסלה ופריך הש"ס טעמא דבעלה הוא הא אחר לא לימא תהוי תיובתא דרב המנונא דאמר שומ"י שזינתה פסולה ליבמה ע"ש ובפירש"י, ולדעת הרמב"ם למה לי' לאתויי לדרב המנונא, הא לכהונה אף לדידן מיפסלא שו"י שזינתה והויא זונה, [ולכאורה לכל הדעות יקשה הא במתניתין קתני פסלה ואיפסולי מיפסלא בביאת ח"ל לכ"ע [אפי' אם נאמר דקדושין תופסין ביבמה] והי' נראה מזה ראי' לדעת רש"י וסייעתו דיבמה שזינתה לא מיפסלא כלל, אף לתרומה ולכהונה, ועדיפא משאר ח"ל, משום דלאו זר אצלה מעיקרא הוא (עיין רש"י ט"ו:) ולפנינו נדבר בפרט זה בס"ד]

(ד) ואולם לדעת הסוברים דכל הני דאיתרבו ביבמות (ס"ח.) לפסול בביאתן לאיסורא בעלמא איתרבו ולא למלקות קשה לי בהו מסוגיא דקדושין (ס"ח.) דפרכינן אליבא דר"ע דס"ל כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר, כי תהיין במאי מוקים לה, ודחיק לאוקמה בבעולה לכה"ג דהוה לי' עשה שאינו שוה בכל ושבקי' לקרא כו', ואמאי לא מוקים לה באשה שנפסלה מהנך פסולין, ולכהן הדיוט כיון דלית בי' לאו, שוב ראיתי שזה אינו, דלר"ע כיון דס"ל אין קדושין תופסין בח"ל ועשה, ודאי דמכולהו הוה זונה