עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רצב

ומ"ש עליו הלבוש האורה להקשות על הגור ארי' שהוא הקשה דאיך נתן מתנות לבני הפלגשים דאיך העביר הנחלה מיצחק וע"ז הקשה הלביש דשלא בשעת מיתה רשאי ליתן מה שירצה ולא ידענא מדוע שתק להרא"ם והוצרך לבוא לתירוצו של הרא"ם דלפי דעתו הא גם קושית הרא"ם מאברהם לגבי יצחק ג"כ לק"מ דכיון דהי' בחייו שלא בשעת מיתה הי' רשאי אברהם לעשות כן. וע' ביפ"ת ב"ר פנ"ט שתירץ באמת כן. ומה שהקשה על הג"א דשרה שאמרה לא ירש כו' לא הי' עדיין בני קטורה בעולם כו'. הנה כי כן הו"ל להקשות ג"כ על הרא"ם לפמ"ש הוא בעצמו בפ' ויגש דגם הקרא כי ביצחק יקרא לך זרע לא קאי רק על ישמעאל ולא על הבני קטורה. וכבר הקשה כן המל"מ ה' מלכים (פ"י ה"ז) ומ"ש הלבוש שם דעבורי אחסנתא הוא רק בקרקעות לא במטלטלין לא נראה כן מתוך סוגיא דב"ב (קל"ג ב') לגבי יוסי בן יעזר דהו"ל עליותא דדינרא כו' ע"ש דמבואר שם דגם במעות הדין דעבורי אחסנתא. ושוב ראיתי בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' רכ"ז) שרצה לחלק מדעת עצמו בין קרקעות למטלטלין וחזר בו מתוך הסוגיא דב"ב הנ"ל ונהנתי [וע"ש בסי' רס"ח שהקשה מהא דאל יבזבז יותר מחומש הא הוי עיבורי אחסנתא וכן הקשה מעירוכין פ' המקדש דס"ל לר"א דאין אדם יכול לבזבז כל נכסי' הא בלא"ה הוי עיבורי אחסנתא ולפמ"ש למעלה דבחייו לא הוי עיבורי אחסנתא לק"מ] גם מה שהקשה על אברהם דאיך שינה בן בין הבנים דעדיין לא נצטוה עד יעקב קשה לזה דהא קיים אברהם כל התורה אף קודם שנצטוו ואולי י"ל דהאיסור הזה אינו בעצם רק משום שקרה בבני יעקב גזרו כן לעולם וקודם שגזרו לא הי' אסור כלל אולם עיקר קושיתו של הרא"ם לק"מ דהא הטעם שלא לעבור נחלה הוא משום דלמא נפק מיני' זרעא מעליא וא"כ אברהם הי' נביא והי' יודע שלא יצא ממנו זרעא מעליא ע"כ הי' רשאי לשנות ולכן לא קשה מידי מה שהקשה הרא"ם. ושוב ראיתי להבאר שבע (דע"א ע"א שיישב כן וגם קושית הלבוש מאל ישנה אדם כו' י"ל דאין איסור רק היכא דהבנים המה שוים משא"כ היכא שיש טעם שזה הבן היא עדיף מחבירו מותר לשנות. וכמ"ש בשו"ת דברי נחמי' ( חאה"ע סי' מ"ח) וע"כ הי' רשאי אברהם לשנות ליצחק מבין הבנים כיון דהי' עדיף אצלו וא"ש

פ"ט ה"ג חד בר נש נפק לשליחותא כו' כך אנו אומרים אדם שיצא כו' בפני משה כ' שהי' מתמיה ר' אמי וכי אם יצא לליסטים כו'. ולפ"ז אם א' מהשותפים יצא לליסטים אין להאחר חלק אולם באמת פסק בהגמי"י (פ"ה מה' שותפין בשם הר"ר שמשון בן אברהם והבעל העיטור בשם בעל נתיבות דחולקין וכוותייהו פסק הרמ"א בח"מ (סי' קע"ו ס"ק י"ב). והן אמת שהש"כ והט"ז שם חולקין על הרמ"א. אולם עכ"ז לא הי' לו להפני משה להשמיט דעתם והמה מפרשים הירושלמי בפשוטו בלא תמיה וכמ"ש הר"ן. והן אמת שמ"ש הש"כ שם ובסי' ס"ב להקשות על הרמ"א דהא בירושלמי מדמה מציאה וגזל לאהדדי לא ידעתי דלפי המבואר בירושלמי שלפנינו אינו מדמה כלל לאהדדי זה לזה וכן היתה גירסת הרמ"א ולק"מ

מס' סנהדרין

פ"ב ה"ג מבוא בדמים דם נדה ושפיכת דמים כ' המראה הפנים הא דלא קאמר אשת איש אפשר לומר דדוד לשיטתו הוי אזיל דחשיב לי' כאלו מת שכבר נגמר דינו עכ"ל והדברים המה תמוהים עד מאד דלדברי' נאמר שאם א' הי' מורד במלכות או שאר חייבי מיתות ועדיין לא הרגוהו שתהי' אשתו מותרת ישתקע הדבר ולא נאמר דבודאי חייב עליה כשאר א"א והאריכות בזה אך למותר אך מה שלא אמר א"א הוא כפשוטו דדוד נסע עם אנשיו והי' הורג אותו תיכף וכ"כ היפה מראה בביאורו לאגדת ירושלמי שם וכ"כ בשו"ת מהר"ל ן' חביב (סי' קכ"ו) ע"ש והוא פשוט וברור

פ"ד ה"ז אף פחות מבן כ' ולא הביא ב' שערות כשר בדיני מעונות ולא בדיני נפשות י ע' בטוח"מ (סי' ז') שכ' וכ' הר"י ברצלוני צ"ע אם הלכה כשמואל דאמר עד י"ח או כר' אבוהו דאמר בירושלמי פחות מבן י"ח ולא הביא ב' שערות כשר לדיני ממונות משמע לכאורה דכן הי' גורס בירושלמי בן י"ח אך בפרישה שם כ' דגם גירסת הטור היתה כמו שהוא לפנינו יע"ש. וע' בתומים שם שכ' שדברי הירושלמי המה רק כשיש ב' עמו דד"ת חד כשר ורק מדרבנן הצריכו ג' והם אמרו דאם הגיע לכלל שנים אף דלא הי' לו ב' שערות יכול להצטרף וצ"ע לפמ"ש הש"כ (סי' ב' סק"א) דר' אבוהו בסנהדרין (ד"ב ע"ב) ס"ל דמה"ת בעינן ג' והא הכא הוא מימרא דר' אבוהו א"כ לא שייך תירוצו וכן מ"ש עוד שם דמיירי בספק ובדרבנן סומכין על החזקה שהביא ב' שערות ג"כ קשה. והנה בתומים שם סק"א דיחיד מומחה סמוך כשר לד"ת לכ"ע וא"כ מיירי הכא במומחה אך לפ"ז לא צריך שנים דהא יחיד מומחה סגי בהוא לבדו וצע"ק. וע' באורים שם שכ' ואפילו לא הביא ב' שערות דבשלמא בשערות היכא דתלוי באיש וכל זמן שלא הביא ב' שערות אינו קרוי איש אבל בדיין לא כתיב איש והכל תלוי לפי חורפו ובינתו ובקיאותו בדינים ומ"מ בפחות מי"ג שנים שאין לו שם גדלות כלל לא חל מצות דין כלל עכ"ל ולפי דברי' א"ש מ"ש בטוש"ע (סי' ק"י) דאין גובין מיתומים קטנים שלא הגיעו לי"ג שנה שום מלוה כלל ע"ש. וראיתי בספר משנת דר' אליעזר (דף נ"א) שתמה ע"ז דמה ענין י"ג שנה לכאן הא ב' שערות לא בעינן וא"כ מה לי י"ג או לא ע"ש אולם לפי המבואר כאן דלדיין בעינן וע"כ כמ"ש האורים דעד י"ג שנה בודאי הגיע לכלל בינה ויש לו לב להבין הטענות א"כ א"ש גם כאן דכן נתנו חכמים השיעור ליתומים שכשיהי' בן י"ג שנה אז בודאי יבא לכלל דעת ויהי' יכולים להבין ולטעון מה שצריך וא"ש

פ"ה ה"א ר' חייא בר גמדא שאל מקושש משום מאי מיחייב משום תולש או משום קוצר כו' כ' המראה הפנים דנ"מ לדאיסי בן יהודא דאמר אינו חייב על א' מהן וכדאמר בשבת דצ"ז ב' דהא מיהת לא מספקא עכ"ל והוא תמוה דמאי נ"מ אי הוי קוצר או תולש דהא שניהם הן אב מלאכה א' ותולש הוא תולדה דקוצר וכמ"ש הר"מ פ"ח מה' שבת וא"כ סוף סוף אי נימא דהוי תולש או קוצר ויודע דזה הוא ממאי דלא מספק' ואינו דומה למה שהביא בשם הבבלי דהתם חד אמר משום מעביר וחד אמר משום תולש שפיר אמר דנ"מ לדאיסי בן יהודא משא"כ בנ"ד וראיתי להטל אורות (דכ"א ע"א) שכ' ע"ד הירושלמי הללו ולא ידעתי שכול מאי קא בעי הא קוצר ותולש חדא הוא ומה לי אם קוצר או תולש וצ"ע עכ"ל. ולכאורה הי' נראה דנ"מ לענין ההתראה לפמ"ש התוס' במ"ק (ד"ב ע"ב) על מה דאמרינן שם המנכש משום מאי מתרין וז"ל דאין אדם לוקה ולא נהרג אלא בהתראה שמתרין בו לא תעשה הך איסורא כדמסקינן בסנהדרין מקראי דצריך לפרש שם האיסור בהדיא עכ"ל. וא"כ י"ל דזה נ"מ בהאיבעיא דהירושלמי. ועתוס' ב"ק (ד"ב ע"א) שנראה מדבריהם דגם בתולדה צריך להתרות משום התולדה ולא משום האב ולכן (לפי) איבעיא לי' הכא בירושלמי דנ"מ לענין לכתחלה במה להתרות בו. ועמ"ש המראה הפנים (פ' ד' מיתות ה"ה ד"ה נטע) והבן

פ"ו ה"ט תני ליקוטי עצמות כו' ע' בפני עשה שפי' שני פירושים ושניהם דחוקים כאשר יראה המעיין ולפי דעתי הפי' דליקוטי עצמות הדברים כשמיען כלומר כפשטן שדוקא כשליקט העצמות דנלקט עצם עצם ולא כשמעבירם בארון או אפי' באפרקוסתו ותני כן וז"ב לדעתי. שוב ראיתי להקרבן העדה בפסחים (פ"ח ה"ח) ומ"ק (פ"א ה"ה) שפי' כן ע"ש ונהנתי

פ"ז ה"ז אמר ר' יוסי בר בון היא בל תקרב היא בל תגלה כו'. עמ"ש הפני משה וע' היטב בס' המצות בדברי הרמב"ן במל"ת סי' שנ"ג ובמגילות אסתר ודו"ק

פ"ח ה"ח אפי' חוץ למחתרת אין לו דמים לפי שממונו של אדם חביב עלי' כגופו בהגמי"י (ה' גניבה פ"ט) כ' וז"ל הר"א ממיץ היה מדמה ענין המסור לבא במחתרת לפי שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ולכך מותר להרגו כדאמרינן בפ' הגוזל אחרון רב כהנא שמטי' לקועא דההוא מסור עכ"ל סמ"ג לאוין סי' ק"ס וכן איתא בירושלמי פ' בן סורר ומורה דכ"ו ע"ג עכ"ל וצ"ע שלא נמצא כלל בירושלמי בפרק בן סורר ומורה מענין זה וצריך לדחוק דכוונתו על ההיא ירושלמי דממונו חביב עליו כגופו ומעתה גם במסור שרצה למסור ממונו אין לו דמים כשהרגו דממונו חביב עליו כגופו. ומהתימה מבעל שמן כתית למנחה (דנ"ב ע"ב) שכ' וז"ל חזקה שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו ומזה למד הירושלמי שגם מוסר ממון לחבירו רשאי להרוג אותו מה"ת. וע' בירושלמי פ' בן סורר ומורה הובא גם בהגמי"י בסוף ה' גניבה ותימה לענ"ד על הפוסקים בח"מ סי' שפ"ח שלא הביאו דברי הירו' הללו עכ"ל. ואדרבה תמה אני עלי' דהא לא נמצא ככל בירושלמי מזה וגם אם הי' מבואר כן בירושלמי אין תימה שלא הביאו אותו הפוסקים כיון דדין זה ברור ופ שוט בבבלי ב"ק (קי"ז ע"ב) וכמ"ש ה"ה והב"י וז"פ

פ"י ה"א ר' עקיבא אומר אף הקורא בספרים חיצונים כגון ספרי בן סירא כו' להגיון ניתנו כו' בקיצור פסקי הרא"ש פ' חלק כ' דהקורא בספרי בן סירא אין לו חלק לעוה"ב וכ' שם הפילפולא חריפתא וז"ל תמי' לי דמדמה ס' בן סירא לספרי צדוקים ממש. ולא משמע כן בגמ' וכמו שהעתיק בפנים דאמרינן רב יוסף אסר נמי למקרי בספר בן סירא משמע דאיסורא בלבד הוא דאיכא עכ"ל ולענ"ד מדברי הירושלמי הללו הוציא הקיצור פסקי הרא"ש דינו דאמרינן כאן להדיא על מה דאמר ר"ע דהקורא בספרים חיצונים אין לו חלק לעוה"ב כגון ספרי בן סירא מבואר להדיא דאין לו חלק לעוה"ב ובכדי דלא נשוה מחלוקה בין הבבלי להירושלמי ע"כ נצרך לפרש דמה דאמר רב יוסף דבספרי בן סירא אסור למקרי היא לאו דוקא וגם אין לו חלק לעוה"ב. והן אמה שראיתי להבאר שבע (דע"א ע"ב) שהאריך לתמוה בדברי הירושלמי הללו וסיים לכן נ"ל שמוחלפת השיטה בירושלמי וגרסינן איפכא אף הקורא בספרים החיצונים כגון ספרי המירס וספרי בן לענה אבל ספרי בן סירא כו' עכ"ל. ולפ"ז שוב אינו מוכח דספרי בן סירא הקורא בהן אין לו חלק לעוה"ב. ונ"ל דכן היתה גירסת הריטב"א בירושלמי ומיושב מ"ש בב"ב פ' המוכר פירות דבספרי בן סירא דוקא בקביעות אסור אבל דרך ארעאי מותר (וע' בחי' הריטב"א ערובין דסוף פ"א שרמז לדבריו שבב"ב) וראיתי למהר"ש ש יפה בביאורו לירושלמי בחגיגה (פ"ב סי' י') ובסנהדרין (פי"א א' סי' י') שכ' דהירושלמי הוי תיובתי' דקאמר אבל ספרי המירס כו' הקורא בהן כקורא באגרת אלמא דבס' בן סירא אפי' כקורא באיגרת אסור ע"ש אבל לפי המבואר בבאר שבע א"ש דאדרבה מבואר בירושלמי דבספר בן סירא הוי כקורא באיגרת ומזה הוציא הריטב"א כן. וצל"ע על התיו"ט בסנהדרין שכ' עמ"ש הרב בספרים החיצונים ספרי מינים כגון ספרי אריסט"ו וז"ל ובמשנה כ"ב פ"ה דאבות התיר בבית הכסא ובמרחץ עכ"ל דמניין לו זה בדעת הרע"ב הא באבות לא התיר רק בחכמת עכו"ם שמותר ללמוד אותו בבית הכסא אבל ספרי אריסט"ו שהם ספרו מינים שבספריו פקר באלקים חיים מניין לו שמותר ללמוד בבית הכסא הא לפי המבואר בירושלמי אסור גם בדרך ארעאי כמ"ש גם הרי"ף והרא"ש. אולם מקיצור פסקי הרא"ש מוכח דהי' לו הגירסא בירושלמי כמו שהוא לפנינו ומה שהקשה הבאר שבע ממה שבש"ס