עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רצא

והיינו דפליגי אם נאמרה ברוה"ק או שנאמרה בחכמה. ולפ"ז קשה לי על הר"מ שכ' דמטמאין הידים אע"פ שהן דברי חכמה. דנראה דאם נסבור שהן דברי חכמה שוב אין מטמאין הידים (ובעל עין משפט שגה שציין להא דקהלת אינו מטמא הידים להר"מ ובאמת מבואר בר"מ להיפוך). אולם כזאת יש להעיר גם על מ"ש בה' יסה"ת (פ"ב ה"ה) וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר וכ"כ הר"מ זה הלשון על פסוקי קהלת שם בהיסה"ת (פרק ה' ה"ח) והת"ת (פ"ז הי"ג) וה' תשובה (פ"ז ה"ב) דהא קיי"ל דקהלת מטמא הידים והיינו דהוא ברוה"ק ולמה אמר הר"מ דהוא מחכמתו. אולם ראינו שגם על פסוקי משלי כתב הר"מ לשון הזה בהיסה"ת (פ"ב הי"ב) וה' דעות (פ"ג ה"ג) ופ"ד הט"ו הי"ט ופ"ז ה"ד) והת"ת (פ"ג הי"ב) אולם ראיתי גם בש"ס סנהדרין (ק"ז א') וסוטה (מ"ד א') שגם שם אמרו כן על פסוקי משלי וע' בבאר שבע שם בסנהדרין וסוטה שתמה כן על הש"ס ועמ"ש בכסא רחמים בתוספותיו למס' כלה (פ"ד סי' ה') מ"ש ע"ז. אולם כן ראיתי ג"כ בש"ס ברכות (ד"ד ע"א) ועלי' אמר שלמה בחכמתו בני אם חכם לבך כו' והוא במשלי וכ"ה בש"ס שבת (קנ"ג א') על פסוקי קהלת. אולם יש ליישב זה ע"פ מה שראיתי בילקוט נביאים (רמז תתקנ"ה) הי' לבו של שלמה מלא חכמה ולא הי' יודעים חכמתו עד ששרתה עליו רוה"ק וידעו הכל מה חכמתו מבואר דחכמתו נתגלה ע"י רוה"ק. וע' בזוה"ק ויקרא (ס"ד א') דאיתא התם פתח ואמר מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק הא אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא וכלהו בחכמתא אמרין תא חזי ג' ספרין דחכמתא אפיק שלמה לעלמא וכולהו בחכמתא עילאה שיר השירים חכמה קהלת תבונה ומשלי דעת לקביל ג' אילן עבד ג' ספרים כו' יעו"ש מבואר דהאי חכמה הוא חכמה עילאה וזה כוונת הגמרא ששלמה אמר בחכמתו דהוא חכמה עילאה וזה הוי ע"י רוה"ק ולק"מ. וא"כ א"ש ג"כ דברי הרמב"ם עכ"פ לפי מה דפסקינן דלא כשמואל א"כ לא שייר כלום וגם דברי הימים בכלל הכתובים וגם לשמואל שהוציא אסתר. בדברי הימים מודה דהתם הטעם דלא ניתנה לכתוב אבל בדברי הימים לא מצינו כן והבא לחדש דבר כזה עליו הראיה. וע' ש"ס מגילה (י"א א') ובויקרא רבה (פ"א) וילקוט נביאים (רמז אלף ע"ז) ר' סימון בשם ריב"ל אמר ר' חמא אבוה דר' הושעי' לא ניתנה דברי הימים אלא לדרש ע"ש. וראיתי להעיר על מ"ש האהבת יונתן (בהפטרה של ז' ימי הפסח) דרוח הקודש קודם בזמן מנבואה דברוה"ק יש כל סוד כמוס וכל אוצרות חכמה ולכך יסדו אנשי כנה"ג בתפלה מוסף דר"ה במלכיות זכרונות שופרות תלתא פסוקי מה"ת ומן כתב הקדש ואח"כ מן הנביאים. ותמהני ע"ז שכ' בפשיטות דכתבי הקודש קודמים וגדולים מן הנבואה ומבואר בכמה דוכתי ההיפוך והר"ן כ' הנועם שלכן הקדימו הכתובים לנביאים מפני שקדושת נביאים גדולה ומעלין בקודש כו' והובא ג"כ בא"ח (סי' תקצ"א) וגם לפמ"ש התיו"ט (פ"ד דר"ה מ"ו) והמ"א (סי' קנ"ג סק"ב) דהר"ן חזר בו היינו דשוים המה אבל לא דכתובים גדולים מנביאים זה לא עלה על דעת אדם מעולם והנה בירושלמי סוטה (פ"ט הי"ג) איתא משמתו נביאים ראשונים כו' זה שמואל ודוד וכ"ה בש"ס דילן סוטה [מ"ח ב' ושם איתא זה דוד ושמואל ובהגהת הרי"פ הגיה שצ"ל שמואל ודוד אולם רש"י ביומא (כ"ג ב') העתיק דוד ושמואל] וכ' השירי קרבן דמכאן שמעינן דדוד ושלמה נקראו נביאים ולא כמ"ש הרמב"ם במ"כ (ח"ב פמ"ה) דדוד ושלמה לא הי' נביאים אלא בעלי רוה"ק עכ"ל. ולכאורה יש ליישב זה עפ"י מש"ש להלן בירושלמי דזה ירמי' וברוך וכ' היפה מראה וז"ל ואע"ג דברוך לא זכה לנבואה כדכתיב ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש מפני שהי' מבני הנביאים סייעתו של ירמי' שהי' מבקשים דרכי הנבואה קרי לי' נביא עכ"ל. א"כ חזינן דנקרא נביא אע"ג דלאו נביא ממש הוא ורק משום שהי' מבקש להיות נביא א"כ מכ"ש שנוכל לומר כן על דוד ושלמה. אולם באמת נעלם מבעל יפה מראה דברי רש"י מגילה (י"ד א') שכתב בשם הבה"ג דחשיב מ"ח נביאים וקחשיב לברוך בהדייהו דמוכח דהי' נביא ממש. [והו אמת שבבה"ג שבידינו ה' הספר לא נחשב שם ברוך בהדי המ"ח ואדרבה סיים בסופו דברוך בן נרי' ושרי' בן מחסיא ומרדכי וחנמאל ושלום נתנבאו לצורך שעה עכ"ל מוכח אדרבה שלא קחשיב אותם לפי שלא נתנבאו לדורות וע"ש בבה"ג שקחשיב אותם באופן אחר ממ"ש רש"י וגם לפי חשבונו נחסר שנים ונראה שצריך לעייל ירמי' שנשמט בהדפוס ועלי וע' בטורי אבן שהקשה דה"ל ליחשב אלי' בן ברכאל הבוזי ע"ש. אולם כבר תירץ אותו הבה"ג במ"ש אלו נתנבאו במצרים משנתנה תורה לישראל ולמעלה מזה כ' דאלי' בן ברכאל הבוזי ניבא קודם שניתנה תורה כו' וא"כ לק"מ. אולם בבה"ג לא קחשיב גם לאברהם יצחק ויעקב לפי שנתנבאו קודם שניתנה התורה אולם לרש"י שקחשיב לאברהם יצחק ויעקב תקשה קושית הט"א מדוע לא קחשיב לאלי' בן ברכאל הבוזי אך מדברי הבה"ג נראה שס"ל שאליהו בן ברכאל הי' עכו"ם והיינו שחשיב אותם עם הנביאים שנתנבאו לעכו"ם וסיים משניתנה תורה לישראל פסקה רוה"ק מן האומות (והיינו משום שבירושלמי סוטה (פ"ה ה"ו) סוברים הרבה דהוי עכו"ם ולראב"ע דהי' יצחק נכלל כבר שקחשיב אי"ו) וא"כ לפ"ז גם לרש"י לק"מ] אך לכאורה תמי' מהמקרא דאל תבקש כו' דלא ניבא אולם י"ל לפ"מ דאיתא בש"ס מגילה (ט"ו א') דאמרינן שם ברוך בן נרי' ושרי' בן מעשי' ודניאל ומרדכי ובלשן חגי וזכרי' ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש א"כ י"ל דהכתוב דאל תבקש לך גדולות (ירמי' מ"ה) הי' זה בשנת הרביעית ליהוקים א"כ י"ל דאח"כ בשנת שתים לדריוש שהי' מאוחר טובא אז נתנבא וא"ש. אולם עיקר הקושיא שהקשה השירי קרבן לק"מ דהא הר"מ סיים שם במ"נ בזה"ל וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש בין משלי וקהלת ודניאל ותהלים ומגילת רות ומגילת אסתר הכל ברוה"ק נכתבו ואלו ג"כ כולם יקראו נביאים בכלל עכ"ל א"כ מבואר שגם הר"מ מודה דנקראו נביאים וע"כ שפיר קראו אותם נביאים הראשונים. וכן בש"ס מגילה (ט"ו א') אמרינן שם דדניאל נתנבא ואלו במגילה (ד"ג ע"א) אמרינן דהוא לאו נביא כו' אע"כ דגם על בעלי רוה"ק לא נמנעו חכמים לקרותם נביאים (ואולי י"ל דזה טעם הבה"ג שהביא רש"י שקחשיב דניאל בהדי המ"ח נביאים ורש"י הקשה עליו מהש"ס הנ"ל דאמרינן הוא לאו נביא כו' ולהנ"ל י"ל דס"ל דהסוגיא דדט"ו דאמרו דדניאל נתנבא חולקת על הסוגיא דר"ג וס"ל דהי' נביא) וע' ר"מ ה' יסה"ת (פ"א הי"ז) שנביא א' אומר שראה להקב"ה לבושיו כתלג חיור כו' והוא על דניאל וכבר ראיתי לחכם א' שהמה על הר"מ שקרא אותו נביא ולפמ"ש א"ש. וע' בב"ר פכ"ז אמר ר' יודן גדול כוחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם כו' והוא בדניאל מבואר דלא נמנע לקרותו נביא וביפ"ת שם כ' דס"ל כהברייתא דדף ט"ו משמע דס"ל דפליגי. ולפמ"ש אינו מוכרח דפליגי. ובסדר עולם איתא (והובא בהגהת מהר"ץ מגילה פ"ק) איתא אסתר נביאה היתה דכתוב ותכתוב אסתר וכ' המהר"ץ כי לא ניתן לכתוב שום דבר שלא בא בנבואה כו' וכן אנשי כנה"ג שכתבו כתבי הקדש מפני שהי' בהם נביאים. ולפ"ז א"ש ש"ס דברכות ספ"ק דאמרינן נביא הוא דמסדר לשבחי' כו' ומהר"ץ שם הניח בקושיא דהא לא הי' נביאים ע"ש ולדברי עצמו במגילה א"ש. ושוב ראיתי במעיני הישועה להאברבנאל (מעין ג') שהאריך בזה והוכיח דמה שאמרו בש"ס לאו נביא היינו שלא הי' נביא בשליחות לישראל אבל הוא בעצמו הי' נביא. הדרן לדמעיקרא דנראה דדברי הימים נאמרה ברוה"ק וביאור דברי הירושלמי למדת מתוך דברי ר' יונה ההובא בש"מ לב"ב (די"ג ב') דר' הושעי' ס"ל הטעם בכדי שיהי' לכ"א ב' ספרים הן תורה והן כתובים לכן ס"ל בתהלים וד"ה דאין חולקין כדי שיהי' לכ"א שניהם וילמדו שניהם ולכן בתהלים ותהלים חולקין ולר"ע הטעם בכדי שיתאספו יחד ולא ילמדו ביחיד. וקרוב לזה פי' היפה מראה וא"כ אין צורך למה שחידשו הפני משה והבנין ירושלים דדברי הימים לא נאמרה ברוה"ק ויטלו מה שחידשו

פ"ג ה"ה ר"י ור"ל אמרין אף אריס ובן אריס אין לו חזקה כו' וקשה דבבבלי (מ"ז א') מבואר דר"י ס"ל דבן אריס יש לו חזקה וא"כ סותר ר"י א"ע ומצאתי להתומים (סי' קל"ד סק"ד) שהקשה כן ותירץ דכאן מיירי בבא מחמת ירושה ע"ש. וכן נראה ודאי דהא מייתי ראי' מהא דאמר ר"י אריס שהוריד אריס אין לו חזקה והיינו מטעם שבא מחמת האריס וא"כ ה"ה בן אריס מיירי בבא בירושה מחמת האריס ודברי המראה הפנים בד"ה באריס לעולם המה תמוהים בעיני

פ"ה ה"א מעשה בר"ג כו' וראו את יהודא בן פפוס כו'. ע' יוחסין בסדר תנאים (אות פ') שנוסחתו היתה בכאן פפוס בן יהודא ועמ"ש עליו בסדר הדורות בח"ב אות פ' ע"ש

פ"ו ה"א רחבן כמה ר' חגי אמר עד ד' אמות כו' וכ' המראה הפנים עד ארבע טפחים כצ"ל וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל הביאו ה"ה כו' ע"ש וליתא ובחנם שיבש הגירסא וצ"ל ד' אמות וקאי אשאין גבוהין עשרה שנמדדין עמה וכ"כ הרשב"א ז"ל בחי' ההובא בש"מ לב"ב (ק"ב ב') ע"ש באורך והפני משה לא ראה רק מה שהביא ה"ה בשמו וז"ל ובירושלמי בעי לה הי' שם נקע עמוק עשרה ואין בו ד' ומתוך מה שאמרו שם משמע שהוא נמדד מ"מ משמע התם בהדיא מתוך בעיא זו שאם יש ברוחבן ד' על ד' אין נמדדין כדברי רש"י ז"ל אלא שבסלעין שאין גבוהין עשרה ונקעין שנמדדין עמה אמרו שם רחבן כמה ר' ינאי אמר עד עשרה טפחים ר' יוסי בר בון אמר עד ד' אמות עכ"ל מבואר דהרשב"א גרס כגרסתינו בהירו' ומפרש לה דקאי אשאין גבוהין עשרה דיותר מד' אמות אין נמדדין עמה וע"ש בדק"ג ע"ב בחי' הר"ן והרשב"א בש"מ שם שמבואר שגרסו בירושלמי אחר ובסלע ששילחו בית רובע אין נמדד עמה גרסו הי' חלוק נמדד עמה ולפנינו נשמט זה בירושלמי) וע' בחידושי הרמב"ן שפירשו בבקעים מלאים מים וגרס ג"כ רחבן בכמה ר' ינאי אומר עד עשרה ר' יוסי בר בון אומר עד ארבע אמות כו' יע"ש ועבטוח"מ סי' רי"ח וסמ"ע שם וכ"ז לא ראה הפני משה

פ"ח ה"ו חד בר נש אפקיד כו'. ע' במראה הפנים שהקשה על מ"ש הנמ"י דר' אבא בר ממל ס"ל כרבנן דפליגי על רשב"ג דהא רב בא בר ממל גופי' אמר להו אתון קקו פדיפטי הבו לי מה דיהבית לכון כו' וא"כ כרשב"ג ס"ל כו' ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דגם רבנן הא ס"ל עה דעשה עשה וא"כ שפיר קאמר להו ר' בא בר ממל שלא הי' נותן להם את המחצה שנתן להם ול"ק קושית הפני משה. וביותר יש להעיר על תירוצו שכ' ושמא י"ל דלהפחידם אמר כן שלא יתבעו ממנו החצי שנתן לו אבל לא שיטול מהן חלקם דהלכה כחכמים כו' ע"ש מבואר מדבריו דלהחכמים הי' צריך ליתן להם והא ליתא דגם להחכמים אע"פ שאין רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ז מה שעשה עשה ושפיר זכה בו ר' בא בר ממל ולא נמצא זכר מזה בש"ס שלא יהי' רוח חכמים נוחה מהמקבל רק מהנותן וא"כ א"ש דברי הנמ"י. ונ"ל דהאי כהדא כו' קאי על מה שמבואר בהמשנה דמה שעשה עשה ע"ז הביא ההיא עובדא דהי' בר' אבא בר ממל ומבואר משם דמה שעשה עשה. ובדרך אגב אעיר על מ"ש הרא"ם פ' חיי שהקשה על מה שנתן אברהם כל אשר לו ליצחק דאיך העביר הנחלה כו' ע"ש ועמ"ש הג"א שם