עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רפט

בציבורין שהן שוין צריך לשומן ור"א סובר בדבר שוה שא"צ שומא ואתיא דר"ה כר"י דאפי' גדיים נגד גדיים לקוחות הן ולכן צריכין לשומן שהן דמים ור"א סובר דזה חלקו הראוי שאין נעשה דמים אלו לאלו ולכן א"צ לשומן ע"ש באורך

שם סמיכא גבי חדא פרוטייא כו'. ע' מה שפי' הפ"מ והעולה מדבריו דאם נשאר רק מקצת החוב הוי כחוב שלא מחמת המכר. ואין הבנה לזה דהא הטעם כ' ה"ה (פ"ה מה' מכירה) דהוי כאלו החליפו עכשיו. וע' לרו"מ שם וא"כ הדין כן אם כבר נתן מקצת הדמים וע' בדברי הרמב"ן והריטב"א שבשיטה מקובצת לב"מ (דמ"ו ע"ב) דגרס סמכי' גבי טרפזוטא והיינו המחה אצל שולחני וא"כ הוי חוב ע"ש באורך ותבין

פ"ג ה"ג אמר ר' מתנא חומר הוא בעריות. כ"ה ג"כ בעירובין (פ"ג ה"ה) וע"ש בקה"ע מה שפי'. וראיתי בשירי קרבן שם שכ' דמדברי הירושלמי הזה ראי' ברורה לדברי הגאונים שהביא ה"ה דבממון לא בעינן תנאי כפול כו' ע"ש ולא ראה דברי בעה"ע (אות תנאי כפול) והובא ג"כ במרדכי גיטין (פ' עי שאחזו) שפי' בכל אתר כו' היינו באיסורים וא"כ לא מוכח מידי. וע' בפ"מ כאן. והנה בבעה"ע שם גרס מעקרי קידושין ופי' דהיינו דתפסי ג"כ קידושי שני. אך כתב זה דוקא לפי דעתו דגם ר"מ בעצמו סובר בקידושין דוקא לחומרא אמרה אבל לפי מה דס"ל דלר"מ בעינן מה"ת משפטי התנאים מוכרחין אנו לפרש כפי' הקה"ע. ובזה נ"ל ליישב סוגית הירושלמי גיטין (פ"ד ה"ח) דעל מה דאיתא במשנה המוציא את אשתו משום אילונית ר' יהודא אומר לא יחזור וחכמים אומרים יחזור ואמרינן שם בירושלמי אמר ר' יוחנן לית כאן ר' יהודא אלא ר' מאיר ותני כן משום ר' מאיר אומר אומרין לה שתיקותך יפה מדיבורך. ולכאורה הוא תמוה דהא בש"ס ס בבלי גיטין (מ"ו ע"ב) מקשינן על חכמים דכאן אמרו יחזור ולעיל (מ"ה ב') אומרים דמשום נדר ושם רע לא יחזור ומתרץ דחכמים היינו ר' מאיר והכי במאי עסקינן בדלא כפלי' לתנאה א"כ אמאי סובר ר"מ דיחזור כיון דמיירי בלא כפלי' לתנאה אמנם אם נאמר כדעת בעה"ע דמשום חומר דעריות גם אם לא כפלי' לתנאה אזלינן הכא והכא לחומרא א"ש דגם החכמים סוברים כר"מ דבעינן תנאי כפול רק הם סוברים דקידושין וגיטין שוים לשאר איסורים דבעינן תנאי כפול משא"כ ר"מ לגרמי' סובר דקידושין וגיטין משום חומר דעריות אזלינן הכא והכא לחומרא וא"ש והבן

שם ה"ד ר' לעזר אמר מקודשת אפי' בעדים כו'. ע' בפ"מ שפי' דהיא מקודשת ודאי ובמראה הפנים כ' דצ"ל בה"ג דברי הירו' הללו ע"ש וגרם לו זה שלא ראה דברי הרמב"ן ההובאו בבעה"ת (שער נ"א ח"ו) ששם פי' דאפי' אם יש עדים שאומרים שהוא סבור שהוא עשירה כו' וע"ש שביאר כל דברי הירושלמי הזה ושוב מצאתי להשירי קרבן שהביא דברי הבעה"ת הללו וצל"ע מה שלא נזכר בש"ע בשום מקום הך דלא יקחו הדיין והעדים החפץ משום הרחק מן הכיעור כמבואר בחולין דמ"ד ע"ב ע"ש

פ"ג ה"ז ואין למדין ממנו דבר אחר. ע' בש"ק שחילק דהכא יש טעמא שתשאר עגונה כו'. אולם בפני משה ביבמות ( פ"ב הי"א) חילק דהכא מירתת שיבא האחר ונמצא שיודע שבא על א"א אבל הכא יחזור השדה והפירות. ובזה י"ל עה שתמה הט"ז בח"מ (סי' תכ"ב ס"ד) על מש"ש הע"ש והסמ"ע דצריך שבועה דהא בההיא דנאמן לכנוס נאמן בלא שבועה ע"ש ולהנ"ל א"ש דהתם איכא מירתת ולכן נאמן בלא שבועה וע' בהגהת אמרי ברוך שם מש"ש לפי שלא ראה דברי הט"ז וע' בקה"ע ששיבש הגירסא שלפנינו אף בקידושין כן ולא ראה דברי המהרי"ט בחי' על הרי"ף שפי' הירו' כפי הנוסחא שלפנינו יע"ש

שם הי"ג ר' הונא בשם ר' יוסף אמר אין הלכה כר' יוסי לעתיד לבוא ובש"ס דילן פסקינן דהלכה כר' יוסי וכ"כ הרי"ף שם. וראיתי בהגהות האו"י הנדפסים שם בגליון שכ' דצ"ע וכי הלכתא למשיחא ע"ש. ובמח"כ נעלם ממנו תוס' זבחים (מ"ה א' ד"ה הלכתא) שהקשו כן וכתבו דכ"מ לענין להתרחק ממשפחות שאינן ידועות. וכ"ה בא"ז ה' יבום וקידושין (סי' תר"ה) וכ"ה בחי' הרמב"ן והרשב"א ובר"ן והוא פשוט עטואה"ע סי' ב'

פ"ד ה"י ומניין שהורגין על החזקות כו' כתיב ומכה אביו ואמו כו' בש"ק כ' ודלמא ההם ה"ט דאיכא נמי רובא דרוב בעילות אחר הבעל כדאמרינן בבבלי פ"ק דחולין אבל בחזקה דליכא רובא מנ"ל דהורגין ולק"מ דהאי רוב בעילות אחר הבעל מנ"ל זה דלמא הי' פרוש ממנה וע"כ דהוא משום חזקה דחזקה על כל הנושאים זה את זה דהוא בועל אותה ולכן אנו אומרים דרוב בעילות אחר הבעל אבל העיקר הוא החזקה. וע' בב"ש (סי' י"ט סק"א) ובשו"ת ח"ס (חאה"ע סי' מ"א) וא"כ הוי רק חזקה

שם וחכמים מטמאין שדרך תינוק לטפח בעיסה בקה"ע כ' דלא גרסינן בעיסה כו' ע"ש ובמח"כ לא ראה בתוס' חולין (פ"ו א' ד"ה רוב) ונדה (י"ח ב' ד"ה רוב) ובר"ש טהרות (פ"ג מ"ח) שהביאו הירושלמי הזה וגורסים בעיסה והביאו ראי' מזה דלא כפרש"י דרק התינוק הוא ודאי טמא והספק הוא אם נגע בעיסה וע' במראה הפנים שכ' שזה ראי' לר"ת ולא ראה שהתוס' והר"ש הביאו הראי' הזאת ונראה שהקה"ע כתב כן לרש"י והוא אולי לא גרס בירושלמי בעיסה. וע' ערוך לנר נדה ( דכ"ה ע"ב) אבל גם זאת תקשה למה פי' כפירש"י ולא כר"ת כיון שהתוס' והרא"ש הכריחו כן וכן ראיתי להר"מ בפי' המשנה ובחיבורו ה' אה"ט (פט"ז ה"ו) שפירש כן ע"ש

פ"ה ה"א הדא אמרה יהושע ריחקן. ע' בפני משה שדחק בביאורו ואשתמטתי' שהרמב"ן בחי' יבמות (דע"ח) ביאור הירושלמי בדרך יפה ע"ש

מס' בבא קמא

פ"א ה"א אם מושב בטפח כו' משכב בד' טפחים כו'. ע' בביאור הראב"ד לת"כ בברייתא דר' ישמעאל שגרס משכב בשלשה וע"ש מ"ש בביאור הירושלמי במסורת התלמוד שם

פ"ג ה"ט וכן שני אנשים כו'. ע' נמוקי יוסף שכ' דבירושלמי אמרינן עלה דמתניתן הדא אמרינן המזיק את חבירו והזיק בו פטור וחסר לפנינו

פ"ד ה"ח ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ר"ל אמר יאוש טעות הוא. וכ"ה בירושלמי סנהדרין ( פ"ו ה"ב ופ"י ה"ז) ובשו"ת מנחת יהודא חא"ח סי' ל"ח כ' ושוב שמעתי שבירושלמי יש פלוגתא דר"ל פליג אר' יוחנן וסובר דאינו זוכה בו כל המחזיק כו' לא ידעתי מקומו איה עכ"ל והרי היא מבואר בירושלמי כאן ובסנהדרין

פ"ה ה"ז שור ולא שור בכלי' חמור ולא חמור בכלי' שהי' בדין מה אם בור נזקין כו' הברייתא הזאת הוא ממכילתא פ' משפטים (פרשה י"א) ושם הלשון ומה במקום שפטור על הבהמה חייב על הכלים כו' וע"כ כ' הפנ"י בחי' לב"ק (דנ"ד ע"א) וז"ל לשון המכילתא סתום שלא פירש היכן פטר על הבהמה וחייב על הכלים ונ"ל דקאי אאש דפטור בב"ח היכא שאינו כפות כו' ע"ש. ובמח"כ כ לא ראה שדברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר שכאן בירושלמי מבואר להדיא שקאי על בור פחות מט' טפחים וא"ש

פ"ז ה"ו רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו כו' כ' השדה יהושע (דט"ז ע"א) אם אמר אני מוכרה לך חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ד' וה' ואם אמר חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו פטור משום דכתוב וטבחו מידי דהוי אטביחה לאפוקי מידי דלא הוי בטביחה ומכירה נמי דומיא דטביחה שאם אמר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו הרי שייר מידי דטביחה עכ"ל ותמהני דא"כ איך אמר דחוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם כו' הא אדרבה כיון דשייר מידי דטביחה הי' לו להיות פטור והפני משה שיבש הגירסא דצ"ל דבדבר שהנשמה תלויה בו דפטור וראיתי להרשב"א הובא בשיטה מקובצת (ע"ח ב') שכ' על התוספתא שהוא משובשת וה"ג חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם ד' וה' אלא שגם בירושלמי מצאתי כמו שהוא בתוספתא ולפי אותה הגירסא איני יודע למה עכ"ל והשדה יהושע לא הרגיש בזה

פ"ח ה"א במקום שאינו נראה נותן לו שנים. ע' במראה הפנים שהביא דברי הראב"ד (פ"ב מה' חובל) וכ' דהראב"ד פי' האי שאינו במקום רואין ע"ש ולפי דעתי פי' האי במקום שאינו נראה היינו בגבו כמו שפי' הרמב"ם אלא שהוסיף דמיירי ג"כ במקום שאינו רואין דאם הי' עומדין אנשים בשעת מעשה הוי בושת וראי' ממ"ש הראב"ד בשיטה מקובצת לב"ק (נ"ז א') וז"ל עד שראיתי בירושלמי פ' החובל הכהו במקום שאינו כראה וצבה נותן לו ב' צער וריפוי אבל בושת לא אלמא איכא נזק בלא בשת והוא מקום שאינו נראה הלכך איכא לפרושי הכי שאם נתכוון להזיקו במקום שאינו נראה כו' עכ"ל הרי שגם הראב"ד פי' הירושלמי דמיירי שהכהו במקום שאינו נראה והיינו מקום שאינו רואין הוסיף דצ"ל זה ג"כ והבן

פ"י ה"ז גזלתיך והלותני הפקדת אצלי והחזרתי לך כו' הפני משה פי' דזה סובר בברי שהחזיר לו והוא תמוה דכיון דהוא טוען ברי בין בתביעה בין בחזרה מדוע יהי' חייב וע' תומים (סי' ע"ה ס"ק י"ט) שפי' דהאי והחזרתי הוא שאלה ששואל לו אם החזיר לו שהוא מסופק בדבר ע"ש וא"ש. וראיתי בפלתי ה' ריבית בכללא דריביתא שכ' והנה דקדקתי על לשון הירושלמי שכ' והחזרתי לך דהרי מיירי נמי בגזילה ופיקדון ואמאי לא נקט והחזרתי' דהא דבר מסוים הוא עכ"ל וע"כ פי' פי' זר בדברי הירושלמי כאשר יראה המעיין ובפרט מה שפי' דהאי חייב להעמיד לו היא שבועה היא תמוה וקושיותו מעיקרא לק"מ דכיון דנכלל גם הלואה דלא הדרא בעינא א"כ לא יוכל למינקט והחזרתי' ומהתימה ממנו מה יענה בלשון המשנה שם דאיתא האומר לחבירו גזלתיך והלותני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ששם א"א לפרש כלל כפירושו א"כ מדוע לא נקט והחזרתי' ועכצ"ל כמ"ש דכיון דנקט בתוכם הלואה להכי נקט החזרתי וז"פ

מס' בבא מציעא

פ"א ה"ב אשה שהיתה רכובה ע"ג בהמה כו'. ע' במגדל עוז להג' יעבץ בדיני קניית בהמה סי"ז) הביא הירושלמי הזה וכ' והוא כדברי ספר החתום ובדקתי בספרים ואין פותר כו' ע"ש מה שדחק בביאורו. ובמח"כ לא ראה מ"ש הרשב"א בחי' לקידושין (ס"ה ע"ב) ותורף דבריו דכוונת הירושלמי דכיון שכ"א קבלה גט מחבירו א"כ כ"א הכחיש טענתו הראשונה במה שקיבל הגט ומיירי היכא דהחזיקו בחבילה בשוה לכן חולקין בשוה ובזה א"ש דברי הירושלמי וראיתי להשדה יהושע (דכ"ב) שכ' דע"כ דהירו' סובר דאף דליכא סהדי אסורא לעלמא וצריכה גט דהא כאן לא סיים דגובה כתובתה וגם במה שצריכה לשחרר שניהם ש"מ שאף שלא שייך בהו קבלת הכתובה עכ"ז צריכה לשחררם ה"ה גבי אשה צריכה גט. ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דבודאי אינו עולה על הדעת דצריכה גט משום אמירת האיש וגם הירושלמי מודה בזה ומה שצריכה לשחררם וגם מה שצריכה לקבל הגט אין הטעם בכדי להתיר' לעלמא רק הוא תנאי דאם עשו כן אז יד כולם שוה בהחבילה. וראיתי להרמ"כ הובא דבריו