עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רפח

דמשכבי אשה כתיב וראי' דהא התוס' יומא (ס"ב ב' ד"ה מה) כתבו וז"ל מ"מ בלא הנאה נמי מחייבי כגון שלא כדרכה עכ"ל הרי שתפסו בפשיטות דשלא כדרכה לית לה הנאה. וכ"כ התוס' ביבמות (ל"ד ב' ד"ה ולא) שלא כדרכה לפי שמצערת בכך שנאמר וישכב אותה ויענה שעינה אותה שלא כדרכה וכן אם תענה את בנותי שלא כדרכן עכ"ל וכ"כ רש"י ותוס' סנהדרין (דף נ"ט) וא"כ תקשה עליהם מהסוגיא הנ"ל ועכצ"ל דס"ל דהאי ודלמא הוא דרך דיחוי וקושטא דמלתא אינו כן. וראיתי בחידושי מהרי"ט בקידושין שם שכ' ע"ד התוס' דסנהדרין שכתבו על הכתוב דויענה שלא כדרכה וכ' המהרי"ט וז"ל ותמ' אני דליתא בשום דוכתא הכי עכ"ל ותמהני ע"ז דהא כן מבואר להדיא בבראשית רבה (פרשה פ') וצ"ע. ואולי קאי על מ"ש התוס' אם תענה את בנותי. וע' ברמב"ן בפי' החומש שכ' שכל ביאה שלא כדרכה מקרי עינוי. וכ"כ בס' קהלת יעקב במדות חכמים סי' ע"ד בשם הרמ"ז בגופי הלכות שאינ' נהנה שלא כדרכה מבואר מזה דצדקו דברי השער המלך ולא נעלם ממנו הש"ס דקידושין. ושוב נדפס שו"ת שאילת שמואל. וראיתי לו בכלילות שמואל (אות ב' סי' ח') שגם הוא כ' דנעלם מהשעה"מ הש"ס הנ"ל וליתא. מיהו לפמ"ש המהרי"ט שם יש ליישב קושית השעה"מ. וע' יד דוד (דרכ"ג ע"ב) ודו"ק ודע שראיתי להמשנה למלך (פי"ז מהא"ב הי"ג) שהביא ראי' לדברי הר"מ דאנס אשה שלא כדרכה אינו משלם קנס מסוגיא דסנהדרין דע"ג ע"ש. אמנם לפמ"ש הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' שע"ז) לא מוכח מידי והבן. ודע שראיתי להכנה"ג באה"ע סי' ל"ג כ' על מ"ש הב"י שם שהר"מ פ"ג מה' אישות כ' דקונה גם בשלא כדרכה וכ' הכנה"ג בהשמטות שלא מצא זה בדברי הר"מ ע"ש. אולם לפנינו מבואר כן בר"מ (פ"ג ה"ה) והנה בנחל איתן בהא"ב (פ"ג הט"ו) על מ"ש הר"מ וכן אם בא עלי' שלא כדרכה פטור כ' וז"ל כ"ה גירסת ה"ה בדברי רבינו אך איכא ספרים דלא גרסי כל זה בדברי רבינו ולכאורה תמוה דאיך ישמט רבינו דין זה דהוא גמרא ערוכה בספ"ב דכריתות בלא שום חולק ע"ש מה שדחק דהר"מ ס"ל דחייב בשפחה חרופה גם בשלא כדרכה ע"ש ואשתמיט מיני' דברי הר"ם ה' שגגות (פ"ט ה"א) שכ' הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם והוא שתהי' גדולה ומזידה וברצונה ותהי' בעילה כדרכה כו' ומפי השמועה למדו בגמר ביאה כדי שתלקה כו' מבואר דדוקא בכדרכה מביאה אשם תלוי ולוקה ולא בשלא כדרכה ומ"ש שיש נוסחאות דלא גרסו לה. הוא שגגה דאינו נוסחאות שונות ומהתימה מהנחל איתן שלא ראה שכן הוא בכל המקומות שכתב הר"מ הדין דשלא כדרכה הוא מוסגר ויש ספרים שלא הי' כתוב כן והיינו מפני אימת המלכות נשמטו מהדפוס כמבואר בה' אישות (פ"ג ה"ה) שיש ספרים שנשמט שם דין דקונה אשה שלא כדרכה וכמ"ש בשם הכנה"ג וכ"ה בה' יבום (פ"ב ה"ג) ובה' נערה בתולה (פ"ב ה"ח) ושם (פ"ג ה"י) ובהא"ב (פ"א ה"י והט"ו וט"ז וי"ז ובפ"ג ה"ה ופ"ד ה"א ופי"ז הי"ד ופי"ח ה"ו ופי"ט ה"ב ופכ"א ה"ט) ובה' אה"ט (פ"ה ה"ט) וכן שם בה"ט מה דאיתא עכו"ם או בהמה והמעיין בכל אלו המקומות יראה דצדקו דברי שנשמט זה מפני אימת המלכות ובחנם טרח הנחל איתן והסיע דברי הרמב"ם שלא כהלכה והא ליתא וכמ"ש

שם במה הוא מתחייב כו'. ע' פני משה מ"ש ליישב דברי הר"מ פ"ט מה' מלכים דדיינינן להו גם בדינינו לענין עדים והתראה ע"ש מצאתי שכתב כן להדיא ר' יונה בחידושיו לסנהדרין דנ"ז יע"ש

שם לית הדא פליגא עלי' דרב כו'. השירי קרבן הביא דברי הר"ן פ"ב דגיטין דעל מה דאיתא התם דגט שנכתב על איסורי הנאה שכשר דבדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה הגט בטל. וכ' הש"ק וקשה לפ"ז מאי פריך הש"ס מחמץ דלמא שאני חמץ דצריך ביעור מן העולם וצ"ע וא"ת מאי נינהו איסורי הנאה שא"צ צ ביעור שריפה או קבורה כדתנן סוף תמורה י"ל דאיירי כשהדירה הנאה ממנו עכ"ל. מבואר מדבריו דהבין מדברי הר"ן דגם נה שצריך קבורה הגט בטל. ולכן הקשה מאן נינהו איסורי הנאה שא"צ או שריפה או קבורה ובמחכ"ת לא כן הוא דדברי הר"ן לא נאמרו רק באיסורי הנאה הטעונין שריפה בזה סובר דהגט בטל דכיון דקיי"ל כר"ש דכל העומד לשרוף כשרוף דמי א"כ הוי כאינו בעולם אבל במידי שצריך רק קבורה מודה הר"ן דהגט כשר והיינו ההוא דכתבו על איסורי הנאה שכשר ועפר"ח אה"ע סי' קכ"ד ושער המלך ה' גירושין (פ"ד ה"ב) דאפי' אם כתב על ע"ז של ישראל כיון שא"צ שריפה רק גניזה מגזירת הכתוב דושם בסתר מותר לכתוב עליו לטעמו של הר"ן ומכ"ש בשאר הנקברים שא"צ מה"ת כלל קבורה והוא רק משום שלא יכשלו בזה ב"א מודה הר"ן דכשר וא"כ לק"מ גם מהירושלמי הזה די"ל דהירו' ס"ל כחכמים בפסחים פ"ב דחמץ הוא מהנקברין ומכ"ש דמיירי כאן בחמץ דרבנן ובזה בודאי מודה הר"ן ואין כאן קושיא כלל

ה"ב היתיב ר' תנחום כו' בירושלמי שעם פי' השדה יהושע הגירסא הרי פרשת נחלות הרי עשית אח כבן ושאר קרובים כבן אם עושה בן בן כבן וכאן שלא עשית אח כבן ושאר קרובים כבן אין אתה עושה בן בן כבן אמר הא אזיל קונריטין והדברים הם תמוהים דלמה אזלו הקונדוטין הרי יישב לו בטוב החילוק. והשדה יהושע כתב ב' פירושים ואין בהם כדי שביעה כלל אולם הגירסא הנכונה היא כמו שהוא בירושלמי יבמות (פ"י ה"ז) וחסר מתיבין רבנן דקסרין הרי פרשם הטומאה עשית אח כבן ושאר כל הקרובים כבן ואין אתה עושה בן בן כבן אמר הא אזיל קונדיטין ולפ"ז א"ש בפשיטות

שם ויבא לידי כרשינה כו' השירי קרבן כ' וקשה הא קיי"ל דהמטיל מום בקדשים ה"ז לוקה כדאיתא בפ' פסולי המוקדשים ולא יגרע אדם מן הבהמה ועוד כיון דכתיב בכהנים וקדשתו בע"כ פשיטא שמצוה שלא לעשותו בעל מום כו' ע"ש ולענ"ד לק"מ דמה שהקשה דהמטיל עום לוקה ויליף אדם מבהמה וכראה מדברי' דיש מלקות במטיל מום באדם. ואני תמ' ע"ז דהא בש"ס בכורות (מ"ג א') איתא דאדם מקדשים לא יליף שכן הוא בעצמו קרב לגבי המזבח. וע"ש בתוס' שכתבו דלגבי איזה נקרא מום ילפינן מאהדדי דכיון דגלי גלי אבל לגבי שאר מילי לא ילפינן עאהדדי. וע' בת"כ פ' אמור (פר' ג') לענין שעבר מומו שיהי' כשר מצרכינן קרא באדם דלא נוכל ללמוד מבהמה וא"כ גם לגבי שיהי' אסור להטיל מום באדם לא נוכל ללמוד מבהמה. ומה שהקשה מעשה דוקדשתו. הנה לדעת כמה פוסקים הוי אסמכתא בעלמא וכמ"ש לעיל. וגם אם נאמר דהוי דאורייתא י"ל דבזה לכ"ע הוי דרבנן כיון שכבר הוא מחולל דנשא שפחה וא"כ בודאי קאי הרציעה גם עליו ועשו"ת שואל ומשיב (ח"ג סי' ט"ז) מה שחקר אם מותר לחתוך יותרת אצבע בכהן ע"ש. ותמהני שלא העיר מדברי המל"מ מ ה' עבדים (פ"ג ה"ח) דבבעל מום מותר להטיל מום ע"ש. וא"כ בעובדא דידי' הי' מותר לחתכו. אך בזה"ז בודאי דבלא"ה מותר להטיל מום בכהן

היד בכור שנטרף בתוך ל' יום כו'. ע' מראה הפנים שכ' שמוכח דלא כרש"י דהא קאמר כמו שמת ע"ש. אולם ר' ישעי' הובאו דבריו בשינוה מקובצת לב"ק (די"א ע"ב) פי' דברי הירושלמי גם לרש"י דהרי הוא כמו שמת מעצמו יעו"ש. וראיתי בש"מ שם שכ' על דברי הפוסקים שהביא שהם סוברים דבנולד בטריפות חייב בפדיון וכ' ע"ז וז"ל יראה משמועה הזו שהזכרנו שלא נאמר כן אלא בטריפה של ב' ראשין מטעם דבגלגולת תליא רחמנא הא בשאר טריפות לא כו' עכ"ל נראה מדבריו דפי' הש"ס דדוקא בגלגולת התיר רחמנא ולא בשאר טריפות ומזה נראה דצדקו דברי הש"ס ביו"ד (סי' ש"ה ס"ק ט"ז) דבודאי טריפה אפי' חי כמה פטור מפדיון. וראיתי להגאון יעבץ במגדול עוז (בברכת הורי פלג א' ס"ל) שכ' דליתא דהא מבואר בש"ס דכיון דיותרת חי אח"כ אף דהוי טריפה עכ"ז חייב בפדיון וה"ה לכל הטריפות עכ"ד. אולם לפ"ד המאירי א"ש דברי הש"כ דדוקא בגלגולת הדין כן דבגלגולת תליא רחמנא ובא בשאר טריפות וא"ש. וראיתי להעיר על מה שכתב בשו"ת ת שבות יעקב (ח"א סי' ד') שנשאל בנולדו ב' גופים מחולקין שכל הגוף הי' מחולק רק שהרחשים הי' מחוברים מה דינם ע"ש באורך. ובהגהת הג' מהרי"ש שם כ' דהא דאסורים להנשא שכ' השבו"י משום דאסור לשמש בפני כל חי דלמה לא אמר משום אחות אשה. וכ' דלפמ"ש המהר"ח אלפנדרי דטריפה מותר משום אחות אשה ה"ה הכא והקשה על הרשב"א דס"ל דיותרת חי יב"ח מש"ס מנחות דל"ז דמקשה שם דהא הוי טריפה ולפמ"ש הרשב"א דלמא כה"ג לא נפטר מפדיון עכ"ד. ולדעתי ליתנייהו לדבריו דמלבר דהדין דמהרח"א דבטריפה מותר משום אחות אשה אינו ברור לדעתי וע' בקהלת יעקב (מדות חכמים סימן קכ"ב) שכ' דאסור וכ"כ במי נדה (ד"כ ע"א) יע"ש וכ"ה לפי דעת ר"ת שכ' הכ"מ פי"ג מה' גירושין דטריפות דאדם חי יב"ח א"כ לדידי' בודאי אסורה משום אחות אשה. ואמת שבברכה הזבח זבחים (קט"ז א') השיג על הכ"מ וכן הפר"ח בסי' ל"א המה עלי' וע"ש בת"ש. אולם הבית שמואל (סי' י"ץ) והפלתי (סי' ל"א) קיימו דברי ר"ה לפ"ד הכ"מ וא"כ אין הדין של מהרח"א ברור. אולם גם אם נודה לדבריו הא עיקר טעמו מה דס"ל דטריפה מותר באחות אשתו דאינה אסורה אלא בחייה וטריפה אינה חיה אבל בנ"ד דגם אם נימא דהוא טריפה עכ"ז כיון דיוכל לחיות הרבה א"כ פשיטא דאיכא איסורא דאחות אשה וז"ב. גם א"ש בפשיטות דבאופן שצייר השבו"י הוי בעל מום אינו נראה דא"כ עשית לאדם הראשון וחוה בעלי מומין דהא הם נולדו ממש דו פרצופין וכציור הזה. והדבר פשוטו דבכה"ג אינו טריפה כלל ולא דעי לצוור של הש"ס דהתם הוי גוף א' וב' ראשין הוי טריפה משא"כ בנ"ד דהם באמת ב' גופים אינו טריפה כלל גם עה שהקשה על הרשב"א דאימא יותרת חייב בפדיון נראה דזה באמת תירוצו של הש"ס דכיון דהוי ב' גלגולת והוי רק יותרת לכן חייבים. וע' בדברי ה"ב יעבץ במגדל עוז שם שפי' כן דברי הג"מ וז"ל טריפה כי האי חי מש"ה אינם בכלל טריפות דמיעט קרא עכ"ל וע"ש שכ' שמזה סיוע להרשב"א והן אמת שלפ"ז לשון הש"ס דחוק מאד ויותר נראה כמ"ש בשם השיטה מקובצת וא"כ א"ש בפשיטות ( (וע' בפרמ"ג בפתיחה לה' טריפות שנסתפק אם יותרת מוליד ולכאורה קשה ע"ז דהא בתשב"ץ ץ ח"ב סי' קע"ב) מבואר דאינו מוליד וי"ל דס"ל דהוא אינו חי) אח"כ נדפס שו"ת שואל ומשיב (ח"ג סי' י"ז) שהוסיף על דברי' דזה גרע מטריפה ע"ש ולא ניתנו דבריו להאמר כלל וע' בא"ז ה' אבילות (סי' תכ"ד) שכ' כמה תמיהות איכא בתלמוד נה שאינו הוה בעולם כגון ההוא דס"פ הקומץ רבה דבעו מיני' פלימי עי שיש לו ב' ראשים כו' ע"ש ולא ידעתי מדוע חשב זה לנמנע הא חזינן דהוי בעולם וכמ"ש התוס' שם וכן הי' בימי השבות יעקב וע' שו"ת תודת שלמים (סי' כ"ט) בסם ספר מעשה טובי' שהביא שהי' כן. וע' שו"ת ח"ס חיו"ד (סי' צ"ח) שמשם סיוע לדברינו שכתבנו למעלה

היו רבי בא רב חינא בשם רב ואפי' ציבור בציבורין כו' ע' פני משה ומראה הפנים שפי' הסוגיא דרב הונא ור"א פליגי בדברי הר"ח והר"ן אם צריך לשום בחליפין ע"ש אולם מצאתי בשיטה מקובצת לב"מ שכ' בשם הרעב"ן שהביא הירו' הזה בירשו שדברי ר"ח ור"ח סובר דאפי' ציבור ו בציבורין