עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רפו

שם אדם מעיד עדותו מיושב כ' המראה הפנים משמע אפי' לכתחלה ופליג אהא דקיי"ל בבבלי יושב פסול לעדות ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דגם כוונת הירו' הוא בדיעבד כשא"א בענין אחר כמו הכא באחזו קורקודייקיס ומצאתי להדיא כן בתולדות אדם להרשב"א (סי' ס"ד ( שהביא מהירו' הזה ראי' דבדיעבד כשר וכ"כ הר"ן בחי' שבועות ד"ל ע"ש באורך וכן ראיתי בבעה"ע (אות ק' קבלות עדות) שכ' ר' אבא בשם ר' הונא צריכים העדים להיות עומדים בשעה שמקבלים עדות שנאמר ועמדו כו' ומסתברא דע"י הדחק וכדאמרינן בירו' פ' מי שאחזו עכ"ל. ונראה דצ"ל ומסתברא דע"י הדחק שרי והביא ראי' מהירו' הזה והיינו דפי' הירו' דמיירי בע"י הדחק וכמ"ש הרשב"א ושוב ראיתי בשו"ת חו"י (סי' כ"ב) שתמה על הרשב"א דמה ענין הירו' דמעידין יושב לכאן והחו"י (סי' כ"ג) כ' דנוסחא אחרת ה"ל להרשב"א. אולם להרשב"א הי' הגירסא כגרסתינו ופי' הירו' הא דיליף דאף בעדות מהני הבדיקה ואי דבעת שהוא חלוש מסתמא הוא יושב על המטה אדם מעיד עדותו מיושב והדר מיבעיא אף לנדרים כן היינו דאף לנדרים בודקין אותו ולא כהפני משה שפי' דהאיבעיא אם גם לנדרים נשאלין מיושב. והנכון כמ"ש וע' בשער המשפט (סי' כ"ח סק"ה) מה שהקשה ע"ד הירו' הללו ולפמ"ש החו"י דהוא מימרא בפ"ע א"ש. אך לפי הנוסחא שהביא הרשב"א זאת אומרת א"א לפרש כן. שוב ראיתי בפני משה בירו' סנהדרין (פ"ז ה"ח) שמצא בחי' הרשב"א שבועות (ל"ב) שמשוה דעת הבבלי והירו' וחזר בו ממ"ש כאן והיינו כמ"ש למעלה. וע' בהגה"ה הר"פ לסמ"ק (סי' רכ"ג) שכ' על מ"ש הסמ"ק דבדיעבד מותר בישיבה גבי בע"ד וז"ל מדאמר בירו' סנהדרין דיינים שקבלו עדותן מעומד פי' שהדיינים עומדים גבי מברך את השם ומסתמא ה"ה גבי עדים עכ"ל וקשה אמאי יליף לה מסתמא ולא מהירו' הזה דמבואר כן גבי [עדים] וצ"ל דהי' מקום לחלק בין עדות אשה לשאר עדות ושוב ראיתי בחי' הגהות בטוח"מ (סי' י"ז סק"ה) שהביא דברי הפני משה בגיטין ולא ראה מ"ש בסנהדרין גם לא ראה דברי החו"י ושוב נדפס פי' ש"ק. וראיתי שפי' אף לנדרים כמו שפרשתי דקאי לענין בדיקה והניח בצ"ע דהא בנדרים קיי"ל גמר בלבו א"צ שיוציא בשפתי' ולא ידענאי מאי קושיא הא הבדיקה הוא דלמא מחמת חולי הוא אינו צלול בדעתו א"כ צריך לבדוק אותו אם מה שחשב הוא צלול בדעתו וז"פ

ה"ג חברייא בשם ר' יוחנן אינה אוסטרה ר' זעירא בשם ר' יוחנן אינה כגיטין אינה כמתנה ופי' הפ"מ אינה אסטריה כלומר דחבריא אמרו דכן השיב לו ר' יוחנן כו' ובלישנא בעלמא פליגי עכ"ל. וכן פי' הפני משה בירו' ב"ב (פ"ח ה"ט) ועמ"ש השדה יהושע (דנ"ד ע"ב) והוא דוחק לומר דפליגי בלישנא בעלמא וגם מלת אסטריה אין לו מובן כלל ונעלם ממנו שו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' ט"ו) ששם הובא הירו' הזה והגירסא הוא איסתריתא והיינו שר' יוחנן מחלק בין איסור למתנה דגט דהוי איסורא הוי חזרה ובממונא דהוי מתנה לא הוי חזרה וא"ש. וראיתי בשו"ת רב"א שם שתמה על הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקס"ג) שפסק בהקדש דלא אמרינן באומר מהיום ולאחר ל' דיהי' הקדש דכיון דא"א להיות הפרי מהיום ולאחר ל' והגוף יהי' של הקדש דא"כ תינוק החולין מהגוף של ההקדש וזה א"א לכן אמרינן דהוי חזרה וע"ז הקשה הר"ב דהא בירו' אמרינן להדיא דבהקדש כיון דאמרינן דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לא הוי חזרה ע"ש ולענ"ד לק"מ עפ"י מה שראיתי בשו"ת הרשב"א ( ח"ג סי' קכ"ג) דמביא שם ירושלמי בקידושין (פ' האומר) דמבואר שם דסובר דההקדש יכול לינוק מהחולין ויכול להקדיש הגוף מהיום והפירות יהי' של חולין וכ' ע"ז הרשב"א דהוא נגד ש"ס דילן בב"ב ע"ש באורך וא"כ לפ"ז א"ש דאין ראי' מהירושלמי דגיטין דאנן קיי"ל כש"ס דילן דא"א להיות הגוף מהיום והפרי לאחר מיתה ושפיר פסק הרשב"א דלא חל ההקדש כלל ואין ראי' מירושלמי דהוא סובר בקידושין דיכול להקדיש הגוף מהיום והפירי לאחר מיתה והירו' מקשה שם איך הדין בהקדש (ולא כפי' הרב"א דלמה לא קחשיב גם ההקדש בין ההפקר וכדומה דאינו חל רק דבאמת יוכל להיות הפירי מהיום רק מקשה איך הדין בהקדש) ומשני דבהקדש כ"ע מודו כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט א"כ לא הוי חזרה וא"ש. וראיתי במחנה אפרים (ה' צדקה סי' ד') שהשיג ע"ד הרשב"א שהביא הר"ן שכ' שיכול לחזור דהוא פלוגתא בירו'. וכ' המחנה אפרים דכמדומה שכיון לירו' פ' האומר ואם לזה כיון אדרבה משם איכא למילף איפכא דבכל דוכתא קיי"ל כר' יוחנן עכ"ד ולק"מ דהא הני תרי אמוראי פליגי אליבא דר' יוחנן ור' זעירא ור' אבוהו דסברי דהוי מכירה הוי תרי וכ"כ הרשב"א ( בסי' קכ"ב) להדיא ועוד דהא ש"ס דילן פליגי אר' יוחנן לאותו מ"ד וז"פ. ושוב נדפס פי' ש"ק וראיתי ג"כ שהעיר ע"ד הרשב"א וכנראה שלא ראה דברי הרשב"א בתשו' שהבאתי שמשם באר"ה דדבריו צודקים ולק"מ

פ"ח ה"ד אית תניי תני מאחר שנתנו לה כו'. וראיתי להבני יעקב (דקכ"ו) שכ' דהפי' דמאן דתני שכתבו בגט ישן דמשמע דוקא אחר שכתבו אם נתיחד איכא למיחש לגט ישן אבל לאחר שנתנו ליכא למיחש והיינו כב"ש דהמגרש את אשתו ולנה בפונדיקית דא"צ גט שני ומ"ד שנתנו חיישינן ג"כ לגט ישן היינו כב"ה ע"ש והוא תמוה דהמעיין בירושלמי יראה דקאי על ב"ש בגט ישן ולא על לנה בפונדקית ועוד דא"כ יהי' דברי ב"ש סתראי דהא משמע להדיא דב"ש סוברים דאף אם נתיחד בין כתיבה לנתינה עכ"ז מותר לגרש באותו גט ולפירושו הוא להיפוך ע"כ נראה הנכון כפי' הפני משה

ה"ט בד"א בזמן שנישאו כו' ע' בפ"מ ובמראה הפנים שכ' שהר"ן פי' האי נשאו היינו שנשאו לאחר אבל לא נשאו לאחר מותר והפ"מ כ' דנראה לו דהאי נשאו היינו להבעל בנישואין אבל ארוסה מותר. והנה הפי' הזה לאו חדש הוא וכבר פי' כן בשו"ת הראנ"ח (סי' ו') והובא בג"פ סי' קי"ט ובפר"ח ע"ש שהאריכו בזה. וראיתי בשדה יהושע בגיטין (ק"ו א') שכ' דאחר העיון יש להכריח כפי' הר"ן בירו' הכא דאמר נשאו אנישואין האשה אחר גירושין קאמר דאל"כ אלא אנישואין דמגרש ומתגרשת קאי היכא קאמר ובכהנת אפי' לא נשאו ואמאי בכהנת אפי' מן האירוסין מ"ש כהן מישראל לענין זה ע"ש. ותמהני דבודאי גם להך פי' יש נ"מ דבשלמא בכהן שאף מן האירוסין יש איסור דאורייתא ע"כ החמירו אף מן האירוסין משא"כ בישראל שקודם שנשאת א"כ אף אם תזנה עמו ליכא איסור גמור לכן הקילו בו מן האירוסין כיון דליכא רק איסור דרבנן לכן לא החמירו בארוסה שאין לבו גס בה משא"כ בכהנת שיש איסור לאו ס"ל להירושלמי דאסור גם מן האירוסין. ומצאתי בא"ז (ה' יבום סי' תרי"ח) שפי' להדיא הירו' כפי' הזה והאריך בביאורו ע"ש ולא ידעתי עה הקשה השדה יהושע ע"ז דהדברים נכונים כמ"ש ולפ"ז גם הירו' סובר דאסור בישראל גם בשלא נשאת לאחר ואינו צריך למיעבד פלוגתא בין הבבלי להירו' וע' ריטב"א כתובות (כ"ח א') שכ' להדיא דבישראל כל זמן שלא נשאת מותר אפי' בחצר ע"ש שפי' כן גם דברי רש"י ג"כ. וע' מחנה אפרים בהג"ה לר"ן כתובות (דת"פ ע"ב) שגם הוא פי' הירו' כן

ה"י השיב רבי ע"ד ר"ח בן גמליאל גופו של גט כו'. ע' פני משה שפי' שרבי השיב ע"ד רחב"ג כו' וע' ברמב"ן בחי' לב"ב (דקמ"ב) שלחד פירושא גרס כאן השיב רבי לקיים דברי רחב"ג כו' ע"ש באורך

פ"ט ה"א תמן התורה אסרה עליו ברם הכא האי אסרה עליו כו'. כ' הפ"מ דכיון דהוא בעצמו הגורם לאוסרה עליו לכן לא חשיב אותו והוא דחוק ולא ראת ברמב"ן ורשב"א וריטב"א בחי' לרפ"ק דיבמות שכ' הפי' דהיכא דאיסור אחר גורם לאוסרה עליו לא מקרי צרת ערוה והצרה מותרת

שם ר"י בר אחא בשם ר' ינאי אפי' ריח פסול אין בה עפ"מ שפי' דקאי אמגרשה חוץ מפלוני. אולם ראיתי בשי"ת מהרי"ט (ח"א סי' כ') שהסכים הש"ס ירו' לבבלי דסוברת דבזה פסולה לכהונה אך זה קאי אכנסי שטר חוב זה ע"ש שהאריך לבאר הירו' בדרך יפה. והפני משה לא ראה דברי המהרי"ט האלו ועע"ש השדה יהושע (דק"ח ע"א) ע"ש

ה"ה ר' אליעזר בי ר' יוסי בעי קומי ר' יוסי כו' ראיתי להבני יעקב (דק"מ) שכ' בביאור הירו' שהקשה דכי היכא דגט א' לב' נשים לא מהני משום דכתיב לה ולא לה וחברתה ה"נ ב' גיטין ואשה א' לא תהני ופריך והא תנן נותן ב' לא' ומשני התם הי' כתוב מתחלה לשם כריתות ותערובות הוא שגרמה אבל ב' גיטין שנכתבו לשם ספק לא נכתבו לשם כריתות ומשני כיון שנמסר אח"כ לידה שרי וא"כ קשה על טעמא דמהרנא"ח שכ' בב' גיטין דהוי ברירה דהא כיון דנמסר אח"כ לידה לא הוי ברירה וכן הקשה על המהרי"ל יע"ש באורך ולענ"ד אינו קושיא כלל דפי' הבני יעקב בירו' הוא תמוה חדא דמאי הקשה דלא תהני ב' גיטין לאשה א' כי היכא דגט א' לב' נשים הא שם איכא מיעוטא וכאן ליכא מיעוטא ועוד דבאמת אין דעתינו כ"א על גט א' ומחמת ספק עושין כן א"כ לא הוי רק גט א' ועוד דהירו' הזה הובא ג"כ בפ' כל הגט ה"א ושם א"א לפרס כן יעו"ש וע"כ הנכון כפי' הפ"מ ולפי ביאורו אין זה ענין לההיא דמהראנ"ח ומהרי"ל ולק"מ

ה"ז אני אומר אפי' בע"א ודיין א' מקיימין כו' כ' הש"ק וז"ל כ' הב"י סי' מ"ו מחודש ט' בשם תשו' הרשב"א שטר שכתוב בו הנפק אם גובין בו אע"פ שאין מכירין חתימות הדיינין כו' אלא שבירו' משמע שא"צ קיום ועליו סמך מי שאומר שגובין בו ואנו אין לנו אלא גמרא שלנו ע"כ ותימה אנה מצא הרב הזה משמעות בירו' אדרבה כולה סוגיא מבוארת שצריך קיום ומהא דפליגי אם עד ודיין מצטרפין או לא נמי מוכח כן והיא גופה הראי' שמביא הרשב"א מגמ' בבלי וצ"ע עכ"ל. ובאמת צדקו דברי הרשב"א. דהנה בחי' הרמב"ן לכתובות (דכ"א א') ובחי' הריטב"א שם ותשב"ץ (ח"א סי' קע"ג) (וח"ג סי' כ"ב) הביאו הירושלמי ממס' שבועות פ' בתרא דאיתא התם ר' יודא אומר פרוזבל המקושר הדיינים חותמין מבפנים והעדים מבחוץ אמרו לו אין מעשה ב"ד צריכים קיום ומזה כ' הרמב"ן שלמדו דהירו' ס"ל דאין מעשה ב"ד צריך קיום והתשב"ץ הביא שהרשב"א הקשה מההיא ירו' להירו' דגיטין דשם משמע דצריך קיום וחילק בין ב"ד מפורסם לאינו מפורסם וא"כ א"ש קושיות הש"ק. והן אמת שבירו' שלנו במס' שבועות לא נמצא עה שהביאו בשמו אך נאמנים עלינו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והתשב"ץ שכן היתה גירסתם בירו' ולזה הירו' כיון ג"כ התשב"ץ בתשובה שהביא הב"י באה"ע סי' קמ"א ע"ש

שם צריכין הדיינים מכירין את הנידונין כו' הש"ק הניח בצ"ע על ע"ש הר"מ בה' סנהדרין (פכ"ג ה"ו) דאם הדיין אינו מכיר הנידונין בודאי מה טוב דהוא היפוך המבואר כאן ומש"ש הש"ק וסתמא דמתני' דפ' ג"פ משמע כדעת הרמב"ם דתנן כותבין גט לאיש כו' ובלבד שיהי' מכירן משמע דוקא] בגט ושובר הוא דבעינן שיכירן אבל לא בשאר דברים משמע מדבריו דסובר לדעת הר"מ דדוקא בגט ושובר בעינן שיהי' מכירין ובמח"כ הא ליתא דהא כתב הרמב"ם בה' מלוה (פכ"ד ה"ג) דה"ה בכל הדברים הדין כן וליישב דברי הר"ם נראה דסובר דבשעת הדין יותר טוב שלא יהי' הדיין מכיר אותו וזה