עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רפה

בבינונית. וראיתי להק"נ שם שכ' וז"ל וטעות הוא היכן מצינו בינונית בתורה הא אמרינן להדיא בב"ק ד"ח ב"ח בזיבורית ע"ש. אולם לפ"ד הירו' א"ש דילפינן דב"ח בבינונית מקרא דוהאיש כו' ומצאתי להפנ"י בחי' בפ' הנזקין שכ"כ ובקצה"ח (סי' ק"ב סק"א) השיג עלי' וכ' דפלוגתת הבבלי והירו' אם שליח הב"ד רשאי לכנוס ובאמת זה אינו דהא כ' התוס' בב"ק (ד"ח ע"א) דגם אם שליח ב"ד נכנס לא הי' רשאי למשכנו רק מה שהלוה נותן לו ע"ש וי"ל דבזה פליגי הבבלי והירושלמי דהירו' סובר דהשליח ב"ד הי' רשאי למשכנו בעצמו. אולם הא גם לפ"ד הקצה"ח הא הביא דברי הרמב"ן בס' המצוות דדרך הגמ' לומר אמרה תורה ע"ד דרבנן ואף שיש לפקפק בזה ממ"ש בארעא דרבנן (אות שמ"ז) דלא שייך לומר מפני מה אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו אבל אמרה תורה שייך גם בדבר דרבנן ע"ש שכ"כ בשם תוס' מנחות דס"ה א"כ כאן שאמר מפני מה אמרה תורה כו' הוא רק בדבר שהוא מה"ת. אולם באמת דברי הארעא דרבנן המה תמוהים דבתוס' מבואר להיפוך וכבר העיר בזה ביעיר אזן (מערכת מ' אות כ"ה) ולפ"ז א"ש דברי הרי"ף והרא"ש וא"צ לשבש הגירסא כמו שכתב הקרבן נתנאל

ה"ד אמר ר' יוחנן בתחלה אין מעמידין כו'. ע' מה שפי' הפ"מ ולפי פירושו הי' דברי ר' יוחנן היפוך שכ' בגיטין (כ"ב א') אולם מצאתי בתמים דעים (סי' רל"ט) שאוקים לההוא דר' יוחנן בשהאפטרופוס רוצה לגבות מהאחרים בשביל טענת היתומים עליהם בזה אמרינן אם חבו חבו אבל היכא שהאחרים טוענים על היתומים בזה לא אמרינן אם חבו חבו וא"ש

ה"ז אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת הבעלים כו' כ' הש"ק וז"ל. כ' הרמ"א בח"מ סי' רל"ו ס"א בהג"ה הי' הבעלים אומרים שהי' בידם ליקח והלוקח אמר שלא הי' בידם ליקח על הבעלים להביא ראי' דהקרקע בחזקת הלקוחות ע"כ והוא מדברי הר"ן בסוגיין ונוסחא מוטעת הוא בר"ן כו' וכצ"ל לעולם השדה בחזקת הבעלים כו' ע"ש ומהתימה ממנו שחשד לרבינו הרע"א שפסק כפי הנוסחא המוטעת לפי דעתו. אולם באמת הוא נוסחא צודקת בר"ן ולהכי כ' הר"ן שכ"כ הרשב"א בתשובה וכוונתו לאפוקי מע"ש הרשב"א בחי' להיפוך וכן מצאתי שהביא הבעה"ע (באות ע' מכירות שטרות) ירושלמי בגיטין כו'. הן אומרים בידינו ליקח כו' הקרקע בחזקת הלקוחות שהממע"ה עכ"ל. הנה הביא הנוסחא כפי המבואר בר"ן וכן פסק הרמ"א. ואם גם בכאן יאמר הש"ק דהוא ט"ס. הנה עד הנאמן עלינו הוא ה"ה (פי"ב מה' שכנים הי"א) שכ' שם וז"ל זה נראה לפי ששדה בן המיצר אינו אלא מדבריהם ולפיכך הוא נקרא מוציא ועליו הראי' וכ"כ מהעיטור עכ"ל מבואר להדיא מדבריו דבעה"ע סובר שהלוקח נקרא מוחזק וע' בב"ח (סי' קע"ה) שכ' לענין בעל המיצר מי נקרא מוחזק תליא בב' הגירסאות והר"מ גורס כגירסא דידן ע"ש וא"כ לפ"ע דאנן פסקינן בסי' קע"ה דהלוקח הוא המוחזק א"כ קיי"ל כהך גירסא וגם הכא נקרא הלוקח מוחזק וע' שו"ת הלק"ט (ח"ב סי' ק"ח) שגם הוא הביא דברי הירו' דהקרקע בחזקת הלקוחות וכ' שכן פסק הרשב"א (סי' תתקט"ו) וע' מהרימ"ט חיו"ד סי' מ') מבואר מכל זה דצדקו דברי הרמ"א ומה שהשיג עוד הש"ק על הסמ"ע דס"ל דאף בשלקחו תוך יב"ח אם אין ביד הבעלים לקנותם אז יכולים הבעלים לסלקו כו' דהא ליתא כו'. הנה מצאתי תנא דמסייע להסמ"ע הוא הר"ן בחי' לגיטין (כ"ה ב') שכ' וז"ל ומיהו משמע דבתוך יב"ח כל שיש בידם ליקח הן קודמין ואע"ג דמשמע בירו' דכי אמרינן דביש בידם ליקח הן קודמין לכל אדם דוקא כשיש בידו ליקח בשעת המקח אבל לאחר מכאן לא דגרסינן התם הן אומרים כו' בחזקת בעליה כו' (וצ"ע שזה סותר גירסתו בחי' להלכות) דאם איתא דבכל שעה שירצו יכולים לקנות לא הי' מקום למחלוקת זה אפ"ה משמע לי דכל שלקח בתוך יב"ח ויש לבעלים ליקח תוך זמן זה הם קודמים דבתוך יב"ח לא קפדינן אם הארץ הי' בתוך סקריקין עכ"ל. הנה מבואר ממש כדברי הסמ"ע בזה הן אמת שראיתי להריטב"א בחי' שם שכ' וז"ל והא דאמרינן דבזמן שיש בידם ליקח שהן קודמין לכל אדם ה"מ בשעת המקח או אחר המקח מיד שידעו בדבר אבל אם ידעו בדבר ולא רצו הבעלים ליקחו או שלא הי' בידם ליקח אחר זמן אין לבעלים כלום כו' והכי משמע בירו' כו' ואם [ איתא] (ירצו) דכל זמן שירצו יכולים הם לקנות מה עיקר יש למחלוקת זה ואע"פ שזה ברור הצרכתי להאריך בזה מפני שראיתי בזה מי שסובר דהבעלים מוציאין מיד הלוקח לעולם כ"ז שהי' בידם ליקח כו' וז"א כדמוכח בירו' עכ"ל וזה היפוך דברי הסמ"ע וע' בתיו"ט בגיטין במה שהשיג על הסמ"ע ובנה"מ כ' שכדברי הסמ"ע כן מבואר בריב"ש ואני בעניי לא מצאתי כלל בריב"ש שיהי' מוכח כדברי הסמ"ע אולם בחי' הר"ן מבואר כן וכמ"ש

ה"ט ומכניסין כלי עכו"ם כו'. עיין בקה"ע ששיבם הגירסא ולא ראה בטוח"מ (סי' רס"ו) שכ' ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים עם כל ישראל מפני דרכי שלום ומקורו הוא מכאן וכמ"ש הב"י שם מבואר שגרס ומכניסין כגירסא דידן וכ"ה הגירסא בירו' ע"ז (פ"א ה"ב). וע' בש"ק שהוכיח מדברי הר"מ ספ"י מה' מלכים דס"ל דאפי' בפ"ע קוברין מתיהם מדהביא הקרא דורחמיו על כל מעשיו ואינו מוכרח כל כך דהא הוא אינו רק מפני דרכי שלום ואינו מה"ת והקרא שהביא הוא רק להראות שאינו איסור ואדרבה הב"ח ביו"ד (סי' קנ"א סי"א) כ' מיהו יש לדייק ממ"ש פ"י דמלכים דלקבור מתיהם הוא רק עם מתי ישראל דוקא מדכ' עם מתי ישראל הרי שהוכיח מדברי הר"מ היפוך ממה שהוכיח הש"ק ומש"ש הב"ח לפרש דברי הר"מ מ"ש עם מיתי ישראל דרשאי לקבור ג"כ בחצר א' מפני דרכי שלום אני בעניי לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי לומר כן וחס להתיר דבר זה. והנכון לפרש האי עם כמו שפי' הרשב"א בחידושיו לגיטין (דס"א ע"א) לפרש כשם שמתעסק קאמר יע"ש וכן הפי' בר"מ ולא כפי' הב"ח וז"ב

שם גירדאי שאל לר' אימי יום משתה של עכו"ם כו'. ע' בשירי קרבן שתמה איך נסתפק ר' אימי ורצה להתיר הא מתני' בע"ז (ח' א') דאסור וגם על ר' אמי קשה למה לא הביא ראי' ממתני' ע"ש והנה בע"ז שם כ' הב"ח דלא גרסינן ביש ספרים במשנה שם שעשה משתה לבנו ע"ש. וכן נ"ל ממה דאי' התם בד' י"ד ע"א והתניא עכו"ם שעשה משתה כו' משמע דאינה שנויה במשנה ועמש"ש בגליון מהרי"ף דצ"ל והתנן. אולם להיש ספרים א"ש דכן היתה גירסת התוס' ולפ"ז א"ש קושית הקה"ע. הן אמת שבירו' ע"ז (פ"א ה"ג) ממה דמקשה שם והתני משתהו ומשתה בכו כו' משמע דהי' כן במשנה שלהם וא"כ הדרא קושיא לדוכתה אולם לפמ"ש הפ"מ דקאי אלבקר את החולה אם מותר במשתה שלהם א"ש. אולם ראיתי בר"ן פ"ק דעכו"ם שכ' דבנכנס שלא בכוונה לעכו"ם ביום אד שלו דמותר לשמוח עמו כיון דנכנס שלא בכוונה ובאקראי בעלמא ואינו אלא כמחניף ואעפ"כ בעל נפש ימעט ומביא ראי' מדברי הירו' הללו ע"ש שכ"כ בשם הרמב"ן מבואר להדיא מדבריו שפי' דברי הירו' דמיירי בנכנס שלא בכוונה ביום משתה שלו וא"ש דברי הירו' והתימה על הקה"ע שלא ראה זה. ועל הפ"מ יש להפליא ביותר שבמס' ע"ז הביא דברי הר"ן וכאן פי' דקאי על לבקר חולה ואולי נכלל זה בתוך פי' הר"ן והבן

שם והתני ר"ח יום משתה של עכו"ם אסור. מה שכתב הש"ק דצ"ע בפוסקים שלא חילקו בכך לק"מ דהפוסקים פי' דהירו' קאי לבקר אותו ביום משתה ולא לשאת ולתת עמהם וכמו שפי' הפ"מ ועמ"ש לעיל בשגם שאפי' לפי פי' הקה"ע דמיירי במו"מ לא קשיא כלל דכיון דהירושלמי מסיק דאסור ביום משתה וכן פסקו הפוסקים עטוש"ע יו"ד (סי' קמ"ח ס"ח) א"כ לא קשיא מידי ודברי הש"ק צ"ע

פ"ו ה"א אמר ר"ח הלכה כר"ג כו' חד בר נש כו' הפני משה חילק דאם אמר יהא בידך לא מהני לחודא ואם אמר יהא לי בידך מהני ולא נמצא כלל החילוק הזה בפוסקים אולם מצאתי בחי' הרמב"ן לגיטין (דס"ג) דגרס רבא קמי' דרב אם בא לחזור יחזור והקושיא דרב סותר את עצמו ותירץ דאם אמר יהא בידך דלא מהני ואם יהי' לי בידך מהני ולא יחזור (אולם בבעה"ע אות ש' שלישות גרס בעובדא דרב לא יחזור כגירסת הפני משה וע' בתעים דעים סי' רל"ט) וגם במה שפי' הפ"מ אם אומר אחר הדלת הי' עומד ושומע דפי' בתמי' ומבואר מזה דבסתמא לא קפיד רק דוקא היכא דידעינן הוא נגד דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכל הפוסקים דאף בסתמא אמרינן דקפיד רק היכא דידעינן בודאי דלא קפיד ופירשו הירושלמי בניחותא והבן

ה"ב נשאת בין היא בין אביה אם יש בה דעת כו' כ' הפ"מ כלומר היא ביש לה דעת להבחין בין גיטה לדבר אחר כדלקמי' ואביה בשאין לה דעת. והיא דחוק לפרש בין היא בין אביה לצדדין וע"ש אח"כ אם יש בה כו' קאי אדלעיל והנכון דהירו' סובר דבאין לה דעת בין היא בין אביה שוין דאין יכולין לקבל גיטה וזה שכ' דבין הוא בין אביה שווין בדבר וכן פי' הרמב"ן בקידושין דמ"ג. ועשו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקע"ז מה שהאריך בביאור דברי הירושלמי הללו

ה"ג הרי הוא במקום פלוני כו' הפ"מ כ' כלומר בזו היא שמודה ר"א כו' ולא פליג כו' והוא תמוה דא"כ אמאי נקט הירושלמי בהרי הוא הרבותא דר"א פליג באומר תן גט לאשתי במקום פלוני אבל בהרי הוא גם חכמים עידים והנכון דמתחלה אמר דר"א פליג גם באומר תן לאשתי במקום פלוני ואינו אומר רק במיחד ואמר אלא במקום פלוני ואח"כ אמר דבהרי הוא גם ר"א מודה כו' אף חכמים מודו כלומר דבזה גם חכמים מודו לר"א וא"ש ומצאתי להשדה יהושע שגם הוא פי' כן

ה"ד מ"ט דר"י אני אומר א' קרוב מצאו ולקח ממנו הפ"מ פי' שמצא קרוב להעיר א' ולקחו ממנו כו' ולדעתי יוצדק יותר לפרש דמצא א' שהוא קרוב לו ולכן לקח ממנו אע"פ שייחד לו ליקח מאחר מ"מ כיון שהוא קרוב אליו לכן לקח ממנו. ושוב ראיתי להרא"פ בדמאי (פ"ד ה"ד) שפי' כן

פ"ז ה"א מי שאחזו קורקודיקוס כו' כ' הפני משה דבבבלי אומר מי שאחזו רוח רעה מחמת שתיית יין ובירושלמי מפרש לה בענין אחר עכ"ל ולא ידעתי מניין לו דהירו' מפרש דלא כהבבלי דהא בירו' אי' מאי קורקידיקוס אמר ר' יוסי המים ופי' הפ"מ שהוא מין חולי הנקראת כך ומי יודע אם החולי הזה אינה החולי שנזכרת בבבלי (והיינו שמחמת שהוא חולה ובריאתו נפסדת יש רשות להשר לחול עלי' וכמ"ש בשו"ת ח"ס חיו"ד יע"ש. וראי' יש דהוא א' עם מה שנאמר בבבלי ממה דאמרינן אתי עובדא קומי ר' יוסי בחד טרסיא דהוי יהבין לי' סמוק גו אכים והוי לעי אכים גו סומק והוי לעי והוא בשר עם יין והוא עצמו הרפואה הנאמרת בבבלי (ס"ז ב') וא"כ משמע דא' הם. וראיתי בפני עשה שכ' דהוי לעי היינו שהי' חולה עדיין ופי' זהו קורקודייקוס שאמרו חכמים היינו על הטרסיא הזה ולא נהירא כן. ולעי פירושו שנתרפא וכן פי' השדה יהושע והוא כמבואר בבבלי ומ"ש זהו קורקידייקיס כו' קאי אלמטה דקורקודייקיס כו' פעמים שוטה פעמים חלים וא"כ הבבלי והירושלמי המה שפה אחת: