עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רפב

שלא מצאתי זה בחי' הריטב"א נדרים שלפנינו וגם דבריו אלו הי' מקום ליישבם כמ"ש לדעת הרדב"ז דהוי איסור גברא ואיסור חפצא אולם דבריו שבשבועות א"א ליישב כן דאם הוי איסור גברא ואיסור חפצא מהראוי שתחול על שבועות לחומרא ובעיקר הדין ע' שו"ת מהרי"ט ח"א סי' נ"ג ונ"ד) ורשד"ם (חיו"ד סי' ע"ו) ופמ"א (ח"א סי' ע"ז)

פ"ב הי"א שבועה שלא אוכל ג' ימים כו'. הנה בילקוט נביאים (רמז תתרנ"ו) איתא איך הי' צמים ג' ימים לילה ויום ולא הי' מתים אלא שהי' מפסיקין מבעוד יום וראיתי בשו"ת איתן האזרחי בק"א (דס"ג ע"א) שכ' וז"ל המדרש הזה צריך נגר ובר נגר להלמו וחל עלינו חובת הביאור כו' כי הקושיא אינו מה שהקשה ואיך הי' צמים כו' והוא תמוה הלא אנחנו רואים כמה אנשים ונשים צמים כו' גם התירוץ שכ' לפי שהי' מפסיקין מבע"י אינו מובן כלל כי איך יתיישב הקושיא ואדרבה קשיא איך לא הי' מתים עכ"ל ובאמת לק"מ דמה שנתקשה על מה שהקשה המדרש ואיך הי' צמים כו' לק"מ דהא מבואר בירושלמי כאן שבועה שלא אוכל ג' ימים ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו ופי' הפ"מ שקרוב להסתכן וכ"כ הר"ן בשבועות פ"ג. וע' בכ"מ פ"ה מה' שבועות והיינו אף דנמצאו אנשים שיכולים להתענות כמה ימים [ע' בש"ס ע"ז ד"ח דאדם הראשון ישב ח' ימים בתענית והיינו לילה ויום ע' בתורת חיים שם. וע' בפרקי דר"א פרק א' גבי ר"א בן הורקינוס עשה שתי שבתות ולא טעם כלום] אבל איך הכריזו כן על כל העדה אנשים ונשים דבודאי ימצאו בהם אנשים שמסתכנים שלא יהי' יכולים לעמוד בהצום ויסתכנו וכמו שכתב בירושלמי דממתינין אותו כו'. ומה שהקשה על מ"ש המדרש דמפסיקין הי' לא ראה מ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' תט"ז) וז"ל פי' שלא הי' ג' צומות שקבלו ג' צומות בלתי רצופים אלא שבכ"א יפסיקו מבע"י כמו שאנו עושין בט"ב ובי"ה ולזה אמר לילה ויום עכ"ל וא"ש דברי המדרש ואינו ט"ס כמו שחשב האיתן האזרחי

פ"ג ה"ה למפריען קדשו או מיכן ולבא כו' כ' בשירי קרבן והפוסקים השמיטו בעיא זו ולא ידעתי למה וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לק"מ עפ"י מ"ש בס' קהלת יעקב (אות א' סי' ק"ד) להוכיח דש"ס דילן ס"ל דאמדינן דעתו שיחול ההקדש משעה הראשונה והוי כאמר מעכשיו כו' ע"ש באורך וא"כ אין מציאות להאיבעיא זאת לפי סוגיית ש"ס דילן דבודאי ס ס"ל דחל ההקדש משעה הראשונה והוי כאמר מעכשיו וא"ש

ה"ט אמר ר' יוחנן בר מרייה כתיב ביום ההוא כרת כו' כ' הפני משה דצ"ל וירא ד' אל אברהם כו' ואתנה בריתי כו' ע"ש ובזה מיושב מה שהניח בצ"ע הש"ק על הר"מ בפי' המשנה והתיו"ט שכ' דההתחלה היא מואתנה את בריתי וכ"כ ג"כ הרמב"ם בחיבורו (פ"ג מה' מילה ה"ט) דהוא היפוך דברי הירושלמי ולהנ"ל א"ש דגם הם הי' גורסים כגירסת הפני משה. אמנם ראיתי בחי' המאירי לנדרים (ל"א ב') שכ' וז"ל וכשעיינו בשניהם לא מצינו בפרשת מילה אלא י"ב בריתות כו' ומ"מ פירשו בתלמוד המערב י"ג בריתות אלו מביום ההוא כרת ד' את אברהם ברית כו' והוא בפרשת בתרים עכ"ל מבואר שגרס כגרסתינו בירושלמי. אולם תמהני דלא קחשיב לברית עולם (ועמ"ש המגיה שם) ואולי דסובר דוהקימותי את בריתי אתו לברית עולם הם א' דהפי' שהברית שהקימותי אתו הוא ברית עולם וע"כ הם נחשבים לא' והוא דחוק. וע' בס' המפתח לר' ניסים גאון (דנ"ב א') שגם שם קחשיב הי"ג בריתות אך שם נדפסו בשיבוש וכמ"ש המגיה שם

פ"ד ה"ג ואפי' בבע"ח דוחק נישמענה מן הדא כו' תדע לך כו'. ע' פני משה כתובות (פי"ג ה"ב) מה שפי' בו ותמהני שלא זכר מדברי הש"כ (סי' קכ"ח סק"ג) שכ' דהירושלמי מוכיח מדמקריב עלי' קינין כו' אע"פ שהי' ממשכנין אותו ומשני דהתם מיירי שכבר הפריש קרבנותיו ונאבדו ביד הכהן דתו לא מיחייב בעה"ב. וראיתי לההפלאה בכתובות (דק"ח א' ד"ה אפי') שכ' ע"ד הש"כ ודברי' אינם מובנים כלל חדא דהא קיי"ל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן וה"ה בכל מחוסרי כפרה ומ"ש דכשמסרם ליד הכהן ונאבד הכהן חייב באחריותן קשה דהא נתמעטו קרשים מדין שמירה אפי' מפשיעה כדקיי"ל בח"מ סי' ש"א עכ"ל. וכן הקשה השירי קרבן כאן. ולענ"ד להצדיק דברי הש"כ דמה שהקשה ההפלאה דהא בחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן נ"ל דדעת הש"כ דבאשם יולדות ממשכנין אותן דהא הטעם דאין ממשכנין משום דכיון דאסור לאכול בקדשים א"כ ממילא מביא הקרבן אבל אשם יולדת דאין מעכבו מלאכול בקדשים כמבואר ברמב"ם פ"א מה' מח"כ ואמת שהכ"מ כ' שם דהוא ט"ס. אולם בלח"מ (פ"ו מה' נזירות) כ' דהעיקר הוא כנוסחתינו א"כ שוב ממשכנין דחיישינן דיאחר אותו מלהביא כיון שאין מעכבו מלאכול בקדשים והכא במשנה נזכר אשמות וע"כ צדקו דברי הש"כ ועי"ל לפמ"ש הרמב"ן הובא במל"מ (פי"ד מה' מעה"ק הי"ז) דהיכא דעברו ג' רגלים ממשכנין גם בחייבי חטאות ואשמות א"כ י"ל דהירושלמי הוכיח דהא סתמא קאמר כאן דמביא הכהן אע"ג דעברו עליו ג' רגלים וא"ש דברי הש"כ ומה שהקשה ההפלאה על הש"כ דהא קדשים נמעטו מדין שמירה י"ל דהש"כ אזיל לשיטתו בח"מ (סי' ס"ו ס"ק קכ"ו) דחייב בפשיעה. וע' בשדה יהושע בכתובות (דמ"ב ע"ד) שנוסחא אחרת היתה לו בירושלמי ע"ש וראיתי בתומים (סק"א) שכ' על מ"ש הש"כ דאם הפריש קיני זבין ונפסלו דאין הבעה"ב חייב לקנות אחרת דמעולם לא שמענו כזאת ובודאי משנפסל חייב להביא אחר. וראיתי להקצות החשן סק"ב ולהנה"מ שם שכתבו עלי' דנעלם ממנו משנה מפורשת בשקלים (פ"ז מ"ז) דהקינין הפסולות הי' באין משל ציבור או משל המספק והיא תמי' נפלאה דא"כ הבעה"ב פטור וליישב דברי התומים נראה לפמ"ש בס' תפארת ישראל בשקלים שם דדוקא אם נפסלו מאותן שקנו הב"ד אבל אם הביאו הן עצמן צריכות להביא אחירות וא"כ י"ל דגם דעת התומים היתה כן וסובר דכיון דבמשנה סתמא קתני משמע אפי' הביאו הן עצמן ולא הב"ד וא"ש דבריו

ה"ה לא יעשה עמו באומן דברי ר' מאיר הקרבן העדה העיר בכאן דלמה לא פסקו כר' מאיר הא הלכה כר"מ בגזירותיו ועשו"ת חקר הלכה (סי' ה') שנשאל בזה ובשב שמעתתא (שער ז' סי' י"א) תמה בזה וכ' שלא ראה מי שהעיר בזה ולא ראה דברי הש"ק כאן. וגם מ"ש שכל הראשונים ס"ל דאין הלכה כר"מ בקנסותיו לא ראה בס' יראים (סי' י' שנ"ב) דגם בקנסותיו הלכה כמותו וע' שאילת שלום סי' ט"ז

פ"ה ה"ד קונם שאיני נהנה כו' כמ"ד לאחר האיסור. הנה ראיתי להמחנה אפרים ה' שבועות (סי' ט') שכ' ונלע"ד דהפי' דלמ"ד לאחר האיסור כלומר דאין חכם מתיר אא"כ חל הנדר מ"ה קתני נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני שאין חכם מתיר הנדר עד שיחול ולמדנו מזה דאע"פ שהוא נדר א' לא אמרינן הותר מקצתו הותר כולו כל כמה דלא חל האיסור עכ"ל ובמחכת"ה לא ראה בירושלמי נדרים (פ"ו ה"ג ופי"א ה"ט) שמבואר שם להדיא דהך מ"ד דפליגי אם לאחר הנדר או לאחר האיסור המה ר' ישמעאל ור' עקיבא דפליגי אם הולכין אחר אמירת הנדר או אחר השעה שהנדר חל ולא כהמחנה אפרים שסבר דפליגי אם מתירין קודם שיחול הנדר ובירושלמי באלו המקומות מבואר ההיפוך והוא ברור וע' בקה"ע שכ' וקאמר הך ברייתא דתני בה נשאל בין על הראשון בין על השני אתיא כר"י דאזיל בתר חלות האיסור ואין שני הנדרים חלין כא' ולא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו הלכך צריך לשאול גם על השני והך ברייתא דתני בה ואין נשאל על השני אתיא כר"ע דבתר אמירה אזלינן ואז הי' הב' נדרים כא' הלכך כיון שנשאל על הראשון ה"ל כנדר שהותר מקצתו ובטל כולו וא"צ לשאול על השני. ה"ג ברם כמ"ד לאחר הנדר עכ"ל. והנה מ"ש דגרסינן כמ"ד לאחר הנדר הוא ט"ס לפי שיטתו וצ"ל ברם כמ"ד לאחר האיסור אולם לפ"ד תקשה על הרמב"ם שפסק בה' נדרים (פי"ג הט"ז) כר"ע דאזלינן בתר האיסור ומדוע פסק בה' שבועות (פ"ו הט"ו) דצריך לשאול על שניהם וכ"פ כל הפוסקים והא לפ"ד הוי תרתי דסתרי וע"כ נראה העיקר כמו שפי' הפ"מ להיפוך וא"ש פסקי הרמב"ם והפוסקים

שם ר' יוחנן אמר מפני הבושה כו' בשירי קרבן הביא פי' הר"ן דבנודר לתועלת חבירו לא יתירו לו אלא בפניו כדי שיתבייש ממנו ויקיים נדרו והשיג עלי' דהא העודר הנאה בפניו קתני משמע שאסר עליו הנאתו וע"ש מה שדחק ליישב דברי הר"ן. ובמחכ"ת לא ראה בשו"ת הר"ן (סי' י"ז) שכ' ועוד ששם בנדרים יש מי שגרס המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו משמע דהא שלא בפניו מתירין לו אפי' שלא בפניו וסמכתי לפי גירסא זו לפי שאמרו בירושלמי דנדרים פ' השותפין והביאו בתוס' גיטין מטו"ך בלשון הזה המודר הנאה מחבירו בפניו כו' ר' יוחנן אמר מפני הבושה כו' והיא שיטה מחוורת ואע"פ שאינה מסכמת עם מה שכתבתי בפרישתי מנדרים לפי שכתבתיה ע"פ ספרינו ועדיין לא באו לידי התוס' מטו"ך אפשר שאתקן שם מעט ואודיעכם עכ"ל וא"כ מה שדחק ליישב דברי הר"ן ליתא דהר"ן בעצמו הודה שדברי' המה נגד הירושלמי רק שהתנצל שכתב אותו קודם שראה אותו הגירסא

ה"ו הדירו אביו מנכסי' כו'. ע' בשירי קרבן שכ' וז"ל כ' תוס' בב"ב דקל"ג ע"ב בד"ה בא עליה כו' כו' נראה לרשב"א דהאי גברא הדירו נכסי' מבניו בחייו ובמותו כו' ע"ש וקשה למה לי שהדירו במותו הא אפי' אם הדירו בחיי' אסור בהן כל ימי חיי' וכדתנן בב"ק פ' הגוזל וצ"ע עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא הא אם לא הי' אומר במותו בודאי הי' זוכין הבנים בלא המתנה. מיונתן מכח ירושה כדאיתא במשנה בב"ק (דק"ח ע"ב) דאם אמר בחיי' ירשנו הבנים וכ"כ הרש"ל בח"ש והב"ח בהגהותיו שם והוא ברור

פ"ו ה"ח עולשין חשיבין הן לטמא טומאה אוכלין בשביעית בשירי קרבן כ' וז"ל הרמב"ם בה' טומאת אוכלין השמיט עולשין שהן מטמאין טומאה אוכלין והי' נ"ל לפום ריהטא שטעמו דמסיק הש"ס משהתיר רבי וכו' לעולם אין העולשין מטמאין טומאת אוכלין אך קשה וכו' וצ"ע עכ"ל ובמחכ"ת לא ראה בר"מ ה' טומאת אוכלים (פ"ג ה"ג) וז"ל עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם אין מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן אחר שיתלשו שמחשבת חיבור אינה מחשבה. עולשין שליקטן לבהמתו והדיחן ונמלך עליהן לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה עכ"ל מבואר להדיא שלא השמיט הדין דעולשין מטמאין טומאת אוכלין דלא כהשירי קרבן

ה"ג כל נון דנא אכיל פחות מן ליטרא כילכוד אנא טעים כו'. ע' בתפארת ישראל (ד"ע ע"ד) שהביא הגירסא פחות מליטרא כולכית כו' וכ' ומכאן קשה על המפרשים דכולכית הוא מין דג טמא וצ"ע עכ"ל. וראיתי בביאורי מהרא"ל (פ' שמיני דמ"ו א') שיישב זה עפ"י מ"ש הב"ח ביו"ד סי' פ"ג דקודם שפירשו מותר. ורק אחר שפירשו אסור יע"ש. ולדעתי שגה בזה ואינו עולה ארוכה כלל דהא אמרינן להלן בירושלמי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם לית אורחי' דבר נש מימר לחברי' זבין לי נון וזבין לי' כלכוד וא"כ נראה