עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רפג

שהוא זבין לי' ומוציאו מן הציר כמו שמוציא שאר דגים כשקונה אותן וא"כ שוב הוי פירש וגם אם נדחוק לומר דמיירי דלוקחו עם הציר נראה ודאי דאין לשון בני אדם כן כשיאמר לחבירו ליקח לו דג בודאי כוונתו על סתם דג שיקח אותו ויבשלהו או יצלהו ולא שיקח לו כולכית שלא יוכל ליקח אותו מן הציר ויוכרח לישתות אותו בהכלי שקנהו אכן נראה דהסוברים דכולכית הוא דג טמא גורסים כילכוד כגירסא שלנו והוא עין דג אחר שהוא טהור ואינו כולכית וז"ב

פ"ז ה"א קרבייא לאו בשר כו'. בקה"ע הניח בצ"ע ע"ד ר"י ההובא בטיו"ד סי' ק"י דקרבייא אינם חה"ל דהא בגמ' אמרינן דזה לענין זביני כו' וגם זה רק דברי רשב"ג ולא קיי"ל כן ע"ש. ולא ידענא מאי קושיא הא סוף סוף חזינן דאמרינן דמי שיכול לקנות בשר וקונה קרביים לאו בר אינש הוא א"כ איך נאמר דהוא חה"ל הא בודאי אינם מכבדים בזה אף שנאמר שהוא אכילה שע"י הדחק עכ"ז בודאי אינם מכבדים בזה ומ"ש דזה רק מדברי רשב"ג הנה רש"י פי' דהיא מילתא אחריתא ואינו חולק כלל בזה ומצאתי בחי' המאירי שגם הוא פי' כן ומ"ש הקה"ע בשם הרשב"א נ"ל דגם לדעת הרשב"א שכ' דדברי רשב"ג הוא לענין נדרים. ובזה הלכה כר"ע עכ"ז הדבר ההוא בעצמו גם ר"ע מודה ולא נחלקו במציאות. וראי' מהא דאמר רבא בביצה (ל"ג א') לשמעי' טוי לי בר אווזא ושדי מעי' לשונרא א"כ מבואר שלא הי' אוכל המעים ואף לפמ"ש התוס' שם ורש"י בשבת (קמ"ג א') דביו"ט שיש בשר אינם אוכלים המעיים מבואר עכ"פ מזה שאינה אכילה חשובה ושוב לא מקרי חה"ל כנ"ל פשוט וברור

פ"ח ה"א ר' אבון ציים כל ערובת סוכות ע' בקה"ע שהגיה שצ"ל ערב שבת. וכן מצאתי ברוקח בשורש קדושת היחוד שהעתיק כן רק ששם הגירסא ר' אבא. וע' בהגהת מהר"ם די לנזנ"ו בסוף המס' שכ' ר' אבון ציים כל ערובת שבא כצ"ל כ"ב שבת שבין ר"ה ליה"כ עכ"ל ונ"ל שכן היתה דעת הטור. ומיושב מ"ש בסי' רמ"ט שדרך אנשי מעשה להתענות בכל ע"ש שהביא ראי' מדאמרינן בעירובין בפ' כל מערבין הכי בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי אלמא שדרך להתענות בע"ש. וראיתי למרן הב"י שכ' ע"ז שהראי' שהביא אינה מוכרחת וממקום אחר הו"ל להביא ראי' מבוארת מירושלמי פ"ב דתענית ר' אבין ניים כל ערובת שבא עכ"ל. אמנם אם נאמר דהטור פי' כפי' הר"מ די לנזנו שקאי על שבת שבין ר"ה ליה"כ א"ש. וע' במ"א סי' רמ"ט סק"ז כתב והב"ח כתב בשם הפוסקים והירושלמי דאסור להתענות בע"ש לא ידעתי היכן מצאו בירושלמי כן ועיינתי בב"ח לא כתב כן בשם הירו' רק בשם הרוקח ודברי המ"א צ"ע או שט"ס בהם. ומה שהקשה שם מההיא דר' אבון ציים כו' ודחק לומר שהי' איסטניס לפמ"ש בשם הר"ם דילנזנו א"ש בלא"ה

פ"ט ה"ה וגובים מן המטלטלים אמר ר' בא אע"ג דתימר דגובין מן המטלטלין כו'. עיין מה שפירש הפני משה והוא דחוק ואתיא מרחוק ואין לו ביאור כלל ולולי דמסתפינא הייתי אומר דט"ס ס בירו' וצ"ל אע"ג דתימר אין גובין כו' והכוונה. דהנה הב"י באה"ע סי' קי"ט הביא פלוגתת הפוסקים אם יכול לגרש את אשתו אם אין לה לשלם כתובתה ולדעתי הי' נראה דהוא פלוגתא בין שני התלמודים. דהנה בירושלמי ב"מ (פ"ח ה"ד) איתא דאשה שנתגרשה ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה והרי"ף פ' בתרא דכתובות כ' דמתלמודא דידן לא נראה כן. והי' נראה דבזה תליא פלוגתתן דלהירושלמי דחייב במזונותיה א"כ משמע דאינו יכול לגרשה בלא כתובתה וכן כשגירשה חייב עדיין במזונותיה. אולם לשיטת תלמודא דידן דסובר שאינו חייב במזונותיה נראה דסובר דיכול לגרשה בלא כתובתה. ושוב ראיתי להג"פ (סי' קי"ט ס"ק מ"ו) שכ"כ ע"ש (והן אמת שצל"ע ע"ז דהא הב"י הביא שם בשם תשו' הרי"ף דאין לו לגרשה כשאין לה כתובתה וא"כ לפ"ז יהי' דברי הרי"ף סותרין זה את זה. אך הב"י כ' דלאו הרי"ף חתים עלה ע"ש) וא"כ איש. דהנה לכאורה מסוגית הש"ס דנדרים שם מוכח דיכול לגרשה כשאין לו לשלם כתובתה דאמרינן שם דהמטלטלים הם לפרנסתו ואינו צריך למכור המטלטלים לשלם לה כתובתה. ומצאתי בשו"ת ס' יהושע בפו"כ (סימן מ"ו) שהתעורר בזה. אך באמת הש"ס דילן אזיל לשיטתו והירושלמי אזיל ג"כ לשיטתו לכן אמר ר' בא דאע"ג דהמטלטלים אינם משועבדים לכתובתה עכ"ז אומרים לו שיתן כיון שנדרת ואתה מוכרח אותה לגרשה וצריך אתה לשלם לה כתובתה לכן תמכור המטלטלין לשלם כתובתה

פ"י ה"ח אין נשאלין נדרים אלא [עטופים] (מעומד) כו'. ע' בשירי קרבן מה שתמה על הש"כ סי' רכ"ח סק"ט שכ' דבפתח צריך מיושב אבל בחרטה מתירין מעומד דהא מסקינן בסוף פרקין דגם בנדר הניתר ע"י חרטה צריך עטיפה ע"ש. ולא ידענא מאי קושיא הא אדרבה אמרינן שם דלא צריך עטיפה בע"י חרטה כמו בע"י פתח וסגי בפלינס בעלמא וא"כ חזינן דיש חילוק בין חרטה לפתח ומזה ראיית הש"כ לענין מיושב. ומ"מ בעינן עטיפה קצת מפני הכבוד. ומ"ש שהש"כ סותר א"ע ממ"ש בסי' רמ"ו דהא דשואלין הלכות מעומד היינו בזמן הבית א"כ איך יליף מהירושלמי הזה דמתירין הנדרים מיושב (ט"ס וצ"ל מעומד) לק"מ דהא הש"כ כתב דאף דמן הדין הי' השואל הלכות צריך לשאול מעומד עכ"ז אחר הבית שירד חולשא לעולם והי' לומדים בישיבה שוב הי' רשאין לישב אבל שאר דינים ונדר בזה גם היום מעומד והדינים המבוארים בירושלמי שצריך עטיפה והנשאל מיושב נשארים אדינם. ומה לי בזמן הבית או אח"כ. ולכן מה שהקשה עוד שם ממה דמבואר בירושלמי דגם אחר החורבן הי' מתעטפין לק"מ דבזה גם הש"כ מודה וז"ב. ודרך אגב אעיר על מ"ש הר"מ בה' ת"ת (פ"ד ה"ז) דהשואל הי' בעמידה והרמ"א בד"מ השיג עליו מהירושלמי הזה וכן ממה דאיתא בבבלי עמד השואל וכו' ובש"כ שם חילק בין זמן הבית לאחר הבית וביד שאול השיג עלי' דההוא ר"ג הי' נכדו ע"ש. אולם בחי' הרשב"א למגילה (ד"כ ע"ב) מבואר כדברי הש"כ ובק"נ פ"ג דמגילה השיג עלי'. וע' ביערות דבש (ח"ב סי' י"א) הירץ דהיכא דשואל לפילפולא צריך לישב והשואל להלכה ומעשה צריך לעמוד וצל"ע דהא בירושלמי אי' אגדות מעומד ומאי הלכה למעשה יש באגדות. וע' בס' סדר משנה שכ' שדברי הר"מ מבוארים בתוספתא פ"ז דסנהדרין וכ' שם שהר"מ ס"ל דגם קודם חורבן הי' לומד הרב מיושב. ומיושב בזה מה שתמה הטורי אבן במגילה דנ"ד מש"ס עירובין דמשה רבינו הי' לומד מיושב ולהנ"ל א"ש. ועע"ש הפר"ד דרוש ט"ו

פי"א הי"ב איסטרטיות נכנסו לעיר כו' ע' בס' בני אהובה ( פכ"ד מה' אישות ה"כ) שהוכיח מדברי הירושלמי הללו כהמהרי"ק דאשה שסברה שמותר לזנות אסורה לבעלה ע"ש. ולכאורה לפי מה שפי' הפני משה אין ראי' כלל אולם דבריו תמוהים ע' בשו"ת נ"ב (מה"ת חאה"ע סי' י"ב) ולפ"ד צדקו דברי הבני אהובה

מס' גיטין

פ"א ה"א הוא עצמו שהביא גיטו א"צ ליתן לה בפני שנים. הפני משה פי' שא"צ ליתן כפשוטו ואינו מובן מדוע לא יהי' צריך ליתן בפני שנים וע' בש"ק שנתקשה בזה. אולם ראיתי בשו"ת נ"ב מה"ת (חאה"ע סי' קי"ד) שפי' שהוא בתמי' וכי א"צ ליתן כו' וכן פי' השדה יהושע והוא נכון

שם אמר ר' אבון אינו חשוד לקלקלה בפני שנים. ע' בשדה יהושע שכ' שהר"ן ריש גיטין נעלם ממנו דברי הירושלמי הללו ע"ש והיינו לפי שהר"ן כתב שם כן מדעת עצמו אולם באמת לא נעלם ממנו דברי הירו' רק שקיצר שם ובתשובותי' (סי' מ"ג) ובחידושיו לגיטין סיים שכן הוא בירושלמי ומבואר שלא נעלמו ממנו דברי הירושלמי

ה"ב הלכה כר"מ בגיטין והוה ר' זעירא מסתכל בי' כו'. בשירי קרבן תמה על הרשב"א שמפרש אהא דאמר בסמוך המביא גט ולא אמר בפ"נ וע"ז תמה דאיך אפשר לומר כן הא בזה ר"מ לחומרא ואיך קאמר דאתמר הלכה כדברי המיקל בד"ס כו' יע"ש ותמהני עליו דהא מבואר מדברי הרשב"א להדיא דהאי דיתמר כו' הוא מדברי רב זעירא וכמבואר ממ"ש הרשב"א שם וז"ל ואפשר לומר דכיון דמתמה עליו רב זעירא ואמר כיון דד"ס הוא ועוד דיחיד אצל רבים הוא לית הלכתא כר"מ א"כ כר"ז ק"ל עכ"ל מבואר להדיא דר' זעירא הוא שהשיב לר' יעקב בר אדא שתמה עליו מה דהוה מסתכל בו והשיב לו ר' זעירא דלכן הוי מסתכל בו משום דהלכה כהמיקל בד"ס ועור דגם לענין הקולא דביחיד אצל רבים אפי' לקולא לא אמרינן ומכ"ש לחומרא וא"כ א"ש דברי הרשב"א. וע' בפ"מ שפי' כן אף שלא ראה דברי הרשב"א והן אמת שראיתי בא"ז ה' גיטין (סי' ת"ט) שכ' וז"ל והא דכ' בפי' ר"ח גמ' לקמן ר"מ אומר עכו כא"י לגיטין ירושלמי ר' יעקב בשם ר' לעזר הלכה כר"מ כו' דהיינו דפסק כר"מ דעכו כא"י לגיטין ואצ"ל בפ"נ ובפ"נ אבל לחומרא לא פסק כותי' כו' עכ"ל מבואר שלא פי' דברי הירו' כהרשב"א עכ"ז אין תמי' על הרשב"א אם פי' דברי הירו' דפסק כר"מ גם לחומרא. וראיתי בציון ירושלים שם שתמה ע"ז דמאי קאמר דהלכה כהמיקל בד"ס דהא ס' דרבנן באיתחזק איסורא הולכין להחמיר וא"כ הא הכא איתחזק איסורא ע"ש שהניח בצ"ע ומלבד דאינו קושיא כ"כ דהא דעת כמה פוסקים דסד"ר גם באיתחזק להקל והוא פלוגתא דתנאי א"כ י"ל דר' זעירא סובר דהולכין להקל גם באיתחזק. אולם בלא"ה זה אינו בספיקא דפלוגתא דבשביל החזקה לא ישתנה הדין והולכין בזה להקל וא"ש

ה"ד אתיא כמ"ד אין העדים חותמין כו'. הפני משה הביא פלוגתת הראב"ד והרמב"ן דהראב"ד ס"ל היכא שאמר לעדים חתמו גט לאשתי דב' משום ערים ואינך משום תנאי כמבואר בגיטין די"ח דמ"מ צריכים שיחתמו הנך דמשום תנאי במעמד כולן אף דסני שיחתמו עד עשרה ימים והרמב"ן ס"ל דא"צ שיחתמו במעמד כולן ומאי דאמרינן דאין עידי הגט חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם הוא כשאמר כולכם משום עדים וכ' הפני משה דמהרמב"ם מבואר דס"ל כשיטות הרמב"ן שכ' בפ"ט מה' גירושין אמר להם כולכם חתומו אם חתמו זה היום וזה למחר אפי' לימים הרבה ה"ז גט כשר הרי שלא הצריך שיחתמו במעמד כולן וטעמא משום שאמר כולכם סתם ולא אמר משום עדים עכ"ד ובמח"כ שגג בזה ונעלמו ממנו דברי הר"ע בהלכה כ"ט שכ' ולמה אמרו חכמים עידי הגט אין חותמין אלא זה בפני זה גזירה שמא יאמר לרבים כולכם חתומין אם תאמר חותמין זה שלא בפני זה שמא יעירו שנים ותטול הגט בידה ותחשוב שכבר העידו בו ועדיין לא נתקיים התנאי עכ"ל מבואר להדיא דהר"מ ס"ל דעיקר הגזירה משום כולכם הוא היכא שאמר חתומו סתם דהוי משום תנאי ושמא לא יחתמו כלל וכדברי הראב"ד ולא כהרמב"ן וסובר דצריך לחתום זה במעמד זה וכ"כ להדיא הב"י באה"ע סי' ק"כ דהרמב"ם סובר כהראב"ד וז"ב וראיתי להק"נ (פ"א דגיטין ס"ק ל"ח) שכ' וז"ל אבל לשיטות הראב"ד לק"מ דפי' גזירה משום כולכם הוי משום עדים כו' ובפ"ט מה' גירושין בהשגות לא מצאתי זה בשמו עכ"ל וכ"כ בפ"ב ס"ק כ"ח ובפ"ח