עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רעז

למיקש לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן א"כ אדרבה הי' להם להקיש לחומרא דיאסרו בתרווייהו ומצאתי בחי' הרשב"א יבמות (ע"ו ב') שכ"כ להדיא דאם הי' גבי עמון לא שייך הך טעמא דהי' להם לקדם הי' אסורין תרווייהו ועוד דהמעיין בסמ"ג (לאוין קי"ד) ובעמודי שלמה שם וברמב"ן (פ' תצא) מבואר דהירושלמי ס"ל כש"ס דילן בהא וע"כ צ"ל דהירושלמי לא חש לקושיא הזאת משום דחיה דש"ס דילן ולא ביארו להדיא וכיוצא בזה יש הרבה בירושלמי ועי"ל דהפי' הי' להם לנשים לקדם בתמי' דכי הי' להם לנשים לקדם וכן נראה דלהפני משה העיקר חסר מן הספר דהפי' לקראת נשים אח"כ ראיתי בגליון הש"ס שכ"כ. וע' בזוהר חדש רות ( (ד"ה ויקחו) שכ' ועוד כתיב באורייתא תרי טעמא ע"ד אשר לא קדמו כו' ואשר שכר כו' עיקרא דמלתא גוברין הי' כו' ע"ש ודו"ק

פ"ט ה"א במשנה כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל כו' כ"ה הגירסא כאן בירושלמי והיינו דהמשנה סוברת דהזהרו כשירות להנשא לפסולין. וכ"ה גירסת הרמב"ם שם בפי' המשנה. ומזה תמיה לי על שו"ת מאיר נתיבים (ח"ב פ' תצא) שכ' שם דבכה"ג מותרת להתייבם דבביאה הראשונה מתקיימת מצות יבום. וזה מותר מה"ת לחייבי לאוין ואינו אסור רק משום גזירה אטו ביאה שני'. וכאן בביאה הראשונה תעשה חללה ותהי' מותרת לו אח"כ דהא מבואר כאן להדיא דאסורה להתייבם. ועל שאר הפוסקים לק"מ די"ל דהם סוברים כפי' התוס' דבחללה איכא ג"כ עשה והוא עשה ול"ת ומה"ת אינו עולה ליבום אבל מה יעשה לשיטות הרמב"ם שגם הוא העתיק הגירסא הזאת והוא ס"ל בפי"ז מהא"ב דליכא רק לאו מוכח דלא ס"ל כשיטות המאיר נתיבים

ה"ד אמר ר' ירמי' שאין לו עליו אלא אכילות פירות כו' ולפי דבריו תקשה עה שמקשה אח"כ מהו ולא פירות ובשירי קרבן הקשה כן וכ' דנ"ל דה"ג אמר ר"י שאין צו עליו אכילות פירות ע"ש. ומצאתי בחי' הרמב"ן ליבמות (פ"ד א') שהביא דברי הירושלמי הללו וגרס שם כן יעו"ש

פ"י ה"ג. לא תדמינה לחלבים שכן כו' ע' בשירי קרבן שהניח בצ"ע על הרשב"א בתהה"א שהוכיח דסד"א לחומרא מ"ה דאל"כ אשם תלוי האיך משכחת לה דהא לר' יוסי ליכא לדמויי אשם תלוי לשאר ספיקות יעו"ש. וי"ל זה לפמ"ש בק"א לשו"ת שמן רוקח (ח"ב סי' י"ח) דר' יוסי ס"ל כר' אלעזר דאדם מתנדב אשם תלוי בכל יום והכא כוונתו מטעם נדבה ע"ש. א"כ א"ש דלדידן דלא ס"ל כר"א שפיר הוכיח הרשב"א והבן

פי"א ה"ה. מהו שיעידו עדות א' ותעלה להן עדות אחת או ייתא כהדא כו' ע"ש. וע' בשירי קרבן שתמה ע"ז דהא קיי"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"ש שהניח בקושיא וכן תמה בשו"ת שיבת ציון (סי' ק"א) וכ' דדברי הירושלמי סתומים וצריכים ביאור. ומהתימה מהם שנעלם מהם דברי התוס' סנהדרין (ל"א א') שכתבו דהא דקיי"ל א' מהן קרוב או פסול עדותן בטילה הוא דוקא היכא שידעינן עי הוא העד הפסול אבל היכא דלא ידעינן מי הוא העד הפסול לא שייך הך דינא יעו"ש. וא"כ הכא דלא ידעינן מי הוא העד הפסול ועל כל חד מהן מספקינן אם הוא הכשר או הפסול לא שייך הך דינא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וז"ב

ה"ז שאל לר' יוסי א"ל לית צריך כו' ע' מה שפי' בו הפני משה והקה"ע. וע' חי' הרמב"ן יבמות (ד"פ ע"א) שהביא דברי הירושלמי האלו ולפי מה שפי' בו נראה ההיפוך ממה שפי' הפ"מ והקה"ע דסימנים הי' בו כו' קאי על העובדא והי' בו סימנים בן ח' וכן במה שמשני כשפי' כו' היינו שהי' בן ח' וכבר האריך בזה בשו"ת בית דוד בק"א (סי' ב') ע"ש. וע' בשערי ירושלמי בהגהות וחידושים (ד"ג ע"א) שמחלק בין אנינות דאורייתא לאנינות בזה"ז ע"ש וצ"ע מעובדא דירושלמי הנ"ל דהעובדא הי' לאחר החורבן ויש להאריך בזה

שם הכה את זה כו'. ע' כל הסוגיא בירושלמי ובמה שפי' הפני משה. הנה מבואר מהסוגיא דהיכא דאגלאי מלתא למפרע סובר ר"י דכ"ע מודו דלא הוי התראת ספק. ור"ל סובר דאין חילוק כלל בין היכא דאגלאי מילתא להיכא דלא אגלאי מילתא למפרע. וע' בירושלמי (ס"פ האשה שהלך) ובפרק ב' נזירין (ה"א) ופני משה שם ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה המל"מ (פי"ז מה' סנהדרין) מסתירת דברי התוס' יבמות (ד"פ ע"א) שכתבו דבאגלאי מילתא למפרע הוי התראה אף דהוי ה"ס ובנדה (דמ"ו ע"ב) כתבו דהוי התראת ספק ע"ש שהניח בצ"ע ולי קשה ג"כ מתוס' חילין (די"א ע"ב ד"ה וכ"ת) דגם שם הוי אגלאי מילתא. ומ"מ כ' דהוי ה"ס וכן קשה לי על המהרש"א קידושין (י"א ד"ה חייבים) שכ' דמ"מ הוי ה"ס אף דהוי נגלה הדבר למפרע. אולם לפי דברי הירושלמי הללו אתי שפיר דביבמות כתבו דלא נצרך לומר דרב סובר דה"ס לא שמה התראה די"ל דסובר כשיטות ר' יוחנן משא"כ בנדה אזלי לר"ל ולדידי' אין חילוק כלל וא"ש הכל ומצאתי בשער המלך ( פ"ב מה' אישות) שחקר בזה והמעיין יראה דלפמ"ש א"ש. ובזה י"ל דברי האלגזי שהוכיח דהתוס' ס"ל דה"ס לא שמה התראה ממ"ש בכתובות (ל"ג א') שכתבו ותיפוק לי' דהוי ה"ס ומאי קושיא דלמא ס"ל לרבא דה"ס הוי התראה אע"כ דס"ל להלכה דלא שמה התראה. וראיתי בכסף נבחר (כלל נ"א) שכ' שאשתמטתי' ש"ס מפורש בחולין דפ"א דרבא ס"ל דלא שמה התראה [והנה כמו כן ראיתי בריטב"א בקידושין (דע"ח) שהקשה לרבא דאם בעל אח"כ לוקה דהא הוי ה"ס. ותירץ דס"ל שמה התראה אף ה"ס. וכ"כ הריטב"א בחידושיו למכות (ט"ו א') וכן מוכח ממ"ש הרשב"א בחי' לשבועות (ט"ז ב') דההיא בעיא דשהיה למלקות קאי למ"ד דה"ס שמה התראה ושם רבא בעי לה. מוכח דס"ל דלרבא ה"ס שמה התראה. וכ"כ הריטב"א בחי' לשבועות שם ועתוס' ב"מ ד"י ע"ב ובשיטה מקובצת שם ודו"ק וא"כ תקשה על הרשב"א והריטב"א דס"ל לרבא דה"ס שמה התראה דזה היפוך ש"ס חולין הנ"ל (וע"ש בגירסת רש"י ותוס')] וע' באור חדש פסחים (ד"ה ע"א) שכ' דרבא ס"ל דה"ס ל"ש התראה ע"ש וכ"כ בפני יהושע בפסחים ד"ס וליתא. אמנם עם האמור י"ל דעד כאן לא אמר רבא בחולין דלא שמה התראה אלא בספק אם ישפך הדם אם לא ואף שאח"כ נשפך הדם מ"מ בשעת ההתראה הוי ספק ולא הוי גילוי מילתא משא"כ הכא כשבאו העדים לב"ד והעידו ומקודם התרו בהן שלא יעידו שקר ואח"כ העידו שקר א"כ הדעת נוטה דגם מעיקרא בא לב"ד על מנת כן והוי כמו אגלאי מילתא למפרע וא"כ מנ"ל להתוס' להקשות דלמא מודה רבא בהו דהוי התראה אע"כ דסוברים דבכל מקום לא הוי התראה [וע' סנהדרין (דע"ז ע"ב) דאיתא התם ואמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה לאחורי' והרגה חייב ותנא תונא כגון אלו המשחק בכדור שהרגו במזיד נהרגין בשוגג גולין פשיטא במזיד נהרגין איצטרך לי' מהו דתימא ה"ס הוא מי יימר דהדרה קמ"ל וא"כ גם רבא הוצרך לאשמועינן זה משום דה"א דהוי ה"ס ש"מ שס"ל שה"ס לא שמה התראה] ודע דהר"מ פסק דה"ס לא הוי התראה רק כשהוא מפורש ופי' בשו"ת כ"ב מה"ת (חאה"ע סי' ע"ז) דדוקא היכא שלעולם תהי' בספק אז שמה התראה משא"כ היכא שיוכל להיות ודאי. ומיושב בזה מה שהקשה השער המלך ( פ"ט מה' כלאים) דמשמע מהר"מ דאפי' הרביע עליו בהמה וחיה אינו לוקה דלדעת הר"מ דה"ס שמה התראה ילקה. ולהנ"ל א"ש דלאו דהרבעה משכחת לה בודאי. [ודברי הלח"מ פ"א מה' ק"פ צע"ג ובפרט לפמ"ש בעצמו בפ"ה מה' שבועות. אך ראיתי ביד דוד פסחים דס"ג שכ' שט"ס הוא בלח"מ ובתפארת ישראל פ"ד דפסחים תמה ג"כ על הלח"מ] ובזה י"ל דברי ה"ה (פ"כ מהא"ב הי"ג) שכ' על מ"ש הר"מ שם דמי שבא בזה"ז ואמר שכהן הוא אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה אבל אוסר עצמו בזוכה גרושה וחללה ואם נשא או נטמא לוקה וכ' ה"ה הטעם דכיון שהחזיק עצמו לכהן כשהן מתרין בו לאו ה"ס הוא לגבי עצמו. וראיתי בשו"ת מהר"ם מרויטינבורג האחרונים חאה"ע (סי' י"ב) שכ' ע"ד ה"ה דהוא משנה שאינה צריכה דלו יהא ה"ס הלא רבינו פסק בה' סנהדרין דה"ס שמה התראה ע"ש. ולהנ"ל א"ש דכיון דיוכל להיות ודאי בזה סובר הר"מ דלא שמ' התראה. ובזה י"ל דברי החכם ההובא בשו"ת תפארת צבי (ה' נדה סי' קפ"ה) שכ' וז"ל ומה שאמר החכם שאינו לוקה מפני הספק שגג שגגה גדולה דאנן פסקינן דלוקין על ה"ס דה"ס שמה התראה. ולהנ"ל צדקו דברי החכם דבנדה פסקינן דה"ס לא שמי' התראה דיוכל להיות ודאי בזה ודו"ק. וראיתי להנודע ביהודא שם שכ' וז"ל דפלוגתא דר' יוחנן ור"ל לדעתי לא נחלקו אלא במלקות אבל במיתה מודה ר"י לר"ל דלא שמי' התראה. ובכלילות שמואל (אות ז' סי' ל"ג) חיזק דבריו ובזה י"ל דברי רס"י סנהדרין (ע"ח ב') שכ' בנתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם דפטור משום דהוי ה"ס. וראיתי להתפארת ישראל בסנהדרין פ"ט שכ' ע"ז ותמוה דהרי קיי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י לבר מתלת ור"י ס"ל דה"ס שמה התראה ע"ש. האמנם לפי האמור דבמיתה לכ"ע לא שמי' התראה א"ש. ומיושב בזה קושית תוס' [גיטין] (ל"ג א' ד"ה אפקיענהו) שהקשו שם דהא הוי ה"ס. וראיתי בשו"ת מנחת עני (סי' ק"ח) שהקשה דהא קיי"ל שמה התראה. ולהנ"ל א"ש דבמיתה כ"ע ס"ל דלא שמי' התראה. הן אמת שמדברי הרשב"א בתשובותיו (ח"א סי' קמ"ו) ומדברי ר' ירוחם ספר אדם (נתיב א' ח"ד) מבואר דגם במיתה קיי"ל דשמי' התראה. האמנם תמי' לי' על הנ"ב דא"כ נסתרה קושית הירושלמי דמקשה לר"י ור"ל דאיתפלגין בב' יו"ט של גליות מהכה זה וחזר והכה זה. דשאני התם דהוי מיתה אע"כ דאין לחלק ומדברי הירושלמי הללו יש להעיר ג"כ על שו"ת תועפת ראם ( חאה"ע סי' ל"ד) והתורת גיטין בחי' לגיטין (דע"ו ע"ב) שחילקו בין היכא שהספק הוא בעיקר האיסור להיכא שספק בגברא וכבר קדמם בזה השער המלך ונסתר זה מדברי הירושלמי הללו דהא מבואר דגם בב' י"ט של גליות אגלאי מילתא למפרע אף דהוי הספק בעיקר האיסור. וגם במ"ש הנ"ב דהיכא דהדבר תלוי בידי אחרים ולהעובר בעצמו הוא ספק לא אמר אדם מעולם דיהי' שמה התראה קשה מב' י"ט של גליות דלא נודע להעובר בעצמו אם קידשו ב"ד את החודש ועכ"ז נחלקו בזה. וראיתי להפני משה ס"פ האשה שהלך שכ' על מה דמקשה הירושלמי דלמה אינו נעשה סריס בן סורר ומורה דשמא יביא שערות בתוך ג' חדשים כמ"ד אין מקבלין התראה על הספק. וכ' הפני משה דאף דאגלאי מלתא למפרע: התם דנתרי בי' מספק למיקטלי' לא שייך אגלאי מלתא למפרע עכ"ל והדברים המה סתומים וחתומים אין לו ביאור כלל דמ"ש זה מאוכל חלב כו'. ובאמת נראה הפי' בירושלמי כמ"ד אין מקבלין התריה על הספק היינו אף בכה"ג וכמו שסובר ר"ל וכמ"ש למעלה (ולדעת הנ"ב שכ' לחלק בין מלקות למיתה י"ל ג"כ דלענין בן סורר ומורה דהיא קטלא לא אמרינן כן. אך כבר כתבתי דלא נראה כן מהירושלמי) וי"ל לפי מ"ש הרמב"ם (פ"ז מה' ממרים) דטומטום שנקרע אף דאגלאי מלתא למפרע דהוי בן מ"מ כיון שבשעת ההתראה לא ידענו אינו נעשה בן סורר ומורה א"כ נימא כן גם לענין גדול כיון דבשעת ההתראה לא ידענו אף דאח"כ אגלאי מילתא לא נעשה בן סורר ומורה אך י"ל דדוקא לענין אי הוי זכר גלי קרא ולא לענין גדלות דהא לפירש"י צריכין אנו לידע שהוא בן משעת