עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רעה

הקה"ע דהגדולים הי' מונעים א"ע מלהסתפר בת"צ ע"ש והוא מהתימה דאדרבה מבואר לפי פי' הקה"ע דהי' מסתפרים בתענית ורק מפני חלישות התענית לכן לא הי' מסתפר ולפי פי' היפה מראה פשיטא שאין ראי' לדינו של הבאר אברהם

פ"ד ה"ה א"ת שהוא קרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. ע' תבואות הארץ פ"ג שכ' שהיא ט"ס וצ"ל ארבעה מיל יע"ש

שם וי"א שהי' משחקין בכדור. ע' בקה"ע שהביא חד פי' שהי' מבלים ימיהם בהם ולא עסקו בתורה ולפ"ז נדחה הוכחת הב"י בא"ח סי' ש"ח) שהביא פלוגתא אם מותר לשחוק בכדור בשבת. וכ' ומיהו בירו' (פ"ב דתענית) מצאתי טור שמעון למה חרב י"א מפני הזנות וי"א שהי' משחקין בכדור עכ"ל. ולפי פי' הקה"ע לא מוכח מידי אך בגליון הש"ס כ' דכן איתא להדיא באיכה רבתא שהי' משחקין בכדור בשבת וא"ש דברי הב"י

ה"ו רב מן דהוי אכיל כל צורכי' כו'. ע' ביוחסין (אות ר') שהביא שם העשר מילי דחסידותא של רב וחשיב בהדייהו דלא אכל בסעודת הרשות ותמה שם בהג"ה דהא זה מוטל על כל ת"ח וע"כ הכניס תחתי' מה דאיתא במדרש איכה שהי' אוכל פיסתי' בקוטמא. והנה נראה שפי' שרב הי' עושה כן בכל יום. וכ"כ הסה"ד ( ח"ב אות א') בביאור דברי'. אולם מדברי הירושלמי כאן לא נראה כן דאמר זהו עיקר סעודת ט"ב. מבואר שבעט"ב לבד הי' עושה כן. ובאמת עיקר קושיתו שהקשה דהא סעודת הרשות מוטל על כל ת"ח להזהר א"כ תקשה ג"כ ממה דחשיב שם שאכל ג' סעודות וגם שלא הלך בקומה זקופה ובגילוי הראש שזה בודאי מוטל על כל ת"ח ועכצ"ל דעיקר הרבותא שהוא הי' נזהר בהם מאד שלא הי' פעם א' שלא עשה כן ובפרט דסעודת הרשות בשוין ולא בבת ת"ח לע"ה אינו רק מדרך המוסר וכמ"ש הר"מ (פ"ה מה' דעות) והנה העסר מלי דחסידותא של רב המה ג"כ מובאים בשו"ת הגאונים הנקראים שערי תשובה סי' קע"ח) וחסר שם מדה ד'. וראיתי לחכם א' שחתר לדעת מה הוא ותמהני שלא ראה ביוחסין שהוא שהי' מכוין לבו בתפלה ע"ש

(השמטות למס' מ"ק

) פ"ג ה"א שמעתי שאין מנדין כו' ע' ברמב"ם (פ"ז מהת"ת ה"א) שכ' ממש כלשון הזה. ובמגדול עוז כ' שלא ידע מאין לו להרמב"ם זה ובאמת מבוארים הדברים בירושלמי כאן וכ"כ הכ"מ שם

ה"ד פתר לה בכותב להניח כו'. ע' מה שפי' בזה הקה"ע ופירושו הוא לשיטות הסוברים דמותר להניח תפילין בחוה"מ וכמו שפי' הסמ"ק. אולם להסוברים דאין להניח תפילין בחוה"מ תירץ הב"י בא"ח (סי' תקמ"ה) דהכי קאמר בד"א להניח כלומר להניח בקרן זויות כדי למוכרם אבל אם אין לו או לחבירו תפילין וצריך להם כדי להניח במוצאי יו"ט יכול לכתבן ע"ש. וע' בספר תפילין דמרי עלמא מה שהאריך בביאור דברי הירושלמי

ה"ה היך אפשר תיפתר שגררתו חי' כו' תיפתר שנסתם הגולל ע"ש כו' אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת. ע' תפארת למשה ביו"ד (סי' ת"ב) שכ' וז"ל. וע' בירושלמי פא"מ ה"ה הביאו הרא"ש שם דין ק"ג דפריך כן אהא דאמרינן חל יום ח' בשבת ומשני דנתייאשו מלקברו ולא משני ע"י עכו"ם מיהו בלא"ה צ"ע דלא משני בשמיעה קרובה בשבת ושלשבת אחרת הוי יום ח' ודו"ק עכ"ל. ובמחכ"ת לא עיין בגוף דברי הירושלמי דבאמת מבואר כן ב' התירוצים והוא לא ראה רק ברא"ש שהעתיק רק תירוץ א' ובאמת מבואר ב' התירוצים ג"כ בירו' ולק"מ. והנה בשירי קרבן הניח בצ"ע על ר' יחיאל שהביא הטור (סי' ה"ב) דמי ששמע שמועה קרובה בשבת אינו מן המנין דזה היפוך דברי הירושלמי ע"ש וכמו כן ראיתי בשו"ת דברי אמת ( חיו"ד סי' ב') שכ' שאשתמיט לר"י דברי הירושלמי ולפי דעתי לק"מ די"ל דר' יחיאל ראה בירושלמי דהביאו בשם אית דאמר והיינו די"א כן וסתמא דירושלמי מוקי לה כשנתייאשו מלבקש בשבת וכן ר' ראובן שפתר בנסתם הגולל ע"ש עם חשיכה ומדדחקי לאוקמי באוקומתות הללו שאינם מצוים כלל ולא מוקים לה בשמע שמועה קרובה ש"מ שלא ס"ל כן רק דשבת אינו עולה והיינו דהביאו בירושלמי בשם אית דאמרו דסתמא דהירושלמי איננה מסכמת לזה וע"כ צריך לחלק כמו שחילק הב"ח בין נתייאשו לקברו ובין שמע שמועה קרובה. וע' ק"נ (סי' ק"ג) שהניח בצ"ע על ר' יחיאל דבמאי מוקים הא דתני חל יום ח' להיות בשבת כו' אולם עכצ"ל כמ"ש ש הב"ח דבנתייאש מלבקש גם ר' יחיאל מודה והנה להלכה פסק הב"י בש"ע בא"ח (סי' תקמ"ח סי"ט) וביו"ד (סי' ת"ב ס"י) דשבת עולה למנין ז' אך הכנה"ג בתשובותיו (סי' רל"ט) פסק דאינו עולה כפסקו של המהראנ"ח (ח"ב סי' נ"א) והעתיקו בברכ"י ביו"ד (סי' ת') ועקרי דינים יו"ד (סי' ל"ו) וזכור לאברהם (אות ש'). אמנם ראיתי להדברי אמת שכ' ועתה לרבים שומעין שאמרו כהלכה וכמו שאסף איש טהור הב"ח הלא המה הבה"ג והסמ"ק והמרדכי ותוס' ריב"ם והסמ"ק. ועוד אני מוסיף הירושלמי ובעלי התוס' והריטב"א ופסק הש"ע תכריע עכ"ל. ואני מוסיף דכ"ד הרוקח (סי' שי"ג) והמנהיג (דין אבל סי' קנ"ה) ובכל בו (סי' קט"ו) הביא ב' הדעות. ועשו"ת משיבת נפש חיו"ד (סי' נ"ב) מ"ש בדין הזה

ה"ו יה"כ שחל להיות בשבת מראין לו פנים כו'. ע' בקרבן העדה ששיבש הגירסא וכ' דה"ג יה"כ שחל להיות בשבת אין מראין בו פנים כו' ע"ש אולם נעלם ממנו דברי הרמב"ן בתה"א (ענין האבילות דמ"ט א') שהביא הגירסא מראין בו פנים וכ' דההוא עובדא דמייתי אח"כ הוא מעשה לסתור וכ' בשם מהר"י ן' גיאות שפסק דמראין לו פנים. ובב"י יו"ד (סי' שצ"ט) כ' דהעיקר כהרמב"ן ובש"ע לא הובא מזה. ומבואר דגרסתינו הוא אמיתיות ולא כהקרבן העדה

ה"ח עד שישלחו פרע או עד שיגערו בו חבריו ע' בקה"ע שכ' ה"ג ויגערו בו חברי'. הנה מה ששיבש הגירסא אמת שהנמ"י כ' דט"ס הוא בירושלמי. אולם ברמב"ם ה' אבל (פ"ו ה"ג ופ"י ה"ה) איתא או שיגערו בו חבריו. וע' בא"ז ה' אבילות (סי' תמ"ו) שפסק כההוא דירושלמי לפי הגירסא או. והיינו שיהי' יום או יומיים אחר ל' או שיגערו חברי' ע"ש. אולם בא"ז ח"א בשו"ת (סי' תשנ"ד) במה שהשיב אלי' ר' ישעי' איתא דלא כהירושלמי ע"ש באורך. וע' בב"י (סי' ש"צ)

חסל סדר מועד בע"ה

מס' יבמות

פ"ב ה"ד אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת איה כו'. ע' בישועת יעקב אה"ע (סי' ט"ו) שכ' וז"ל קשה לי רצפה היתה פילגש לשאול ולא תהי' אשת חמי' חמורה מחמותו דקיי"ל ע"י אונס ומפותה מותר וה"ה פילגש ע"ש. ומצאתי בא"ז ה' יבום וקידושין (סי' תקצ"ו) שהביא דברי הירו' האלו וכ' ומשמע לי ששאול קידש רצפה בת אי' דאם היתה פילגש לא היתה ראי' עכ"ל וא"ש. וכבר העיר על הקושיא הזאת הכנה"ג בא"ח בלשונות הר"מ לה' מלכים. וע' בק"נ פ"ב דיבמות. ובשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"א סי' ל"ט) שם העתיק הישועות יעקב בעצמו דברי הכנה"ג ע"ש. וראיתי להעיר על דברי שו"ת נ"ב מה"ק חאה"ע ( סי' כ"ו) שהניח בתמי' על דברי התוס' יבמות (כ"א א' ד"ה ומותר) שכ' באשת חמי' וב' חורגין אסורין מפני מ"ע וכ' ע"ז ואע"ג דשמעתין שרי להו אשת חמי' וחורגו שמא אח"כ אסרום וע"ז תמה הנ"ב דהרי התוס' כ' בע"ב ד"ה לא אסרו דקים להו דהנהו שרי והרי רבא הי' זמן רב אחרי ר' חנינא כו' ע"ש שהניח בתימה על התוס'. וכן ראיתי להכתונת פסים (ד"ז ע"ב) שתמה כן. ואני בעניי איני יודע מה קשיא להו הא ביש"ש יבמות (פ"ב סי' ה') כ' וז"ל וכ' התוס' והרא"ש אף דבגמ' משמע דתרווייהו להיתר כו' מ"מ שמא אחר התלמוד אסרו הגאונים עכ"ל א"כ מבואר הפי' שהוא גזירת הגאונים עכ"ל א"כ סרה תמיהת הנ"ב דכוונת התוס' אינו על בעלי הגמרא רק על הגאונים דבימיהם אסרו וכמו כן מצאתי להב"ח באה"ע (סי' ט"ו ס"ח) שכ' בשם האגודה וז"ל על מעשה דר"ת ושמא אחר התלמוד אסרום הגאונים עכ"ל שוב ראיתי בשו"ת ח"ס חאה"ע ח"א (סי' ל"ח) שכ' וז"ל והנה היש"ש כ' דבדורות האחרונים שכ' התוס' והרא"ש היינו בימי הגאונים וכו' וכונתו בימי בה"ג גזרו. והנה התוס' והרא"ש לא להכי נתכוונו דא"כ לא הוי מייתי מידי מב' חורגים דר"פ משוח מלחמה דמה ראי' מש"ס לתקנות הגאונים עכ"ל ותמהני עליו שבמח"כ לא שפיל לסיפא דדברי היש"ש שכ' וז"ל וכ' התוס' והרא"ש ומיהו בתלמודא דידן מצאו דלא חשו למ"ע כו' וצריך פי' לפירושם כי אין שייך לומר כאן שלאחר התלמוד אסרו מאיזה טעם נאסר בשלמא אי לית להו שפיר איכא למימר דלאחר התלמוד אסרוה כי בימי התלמוד הי' נזהרים בעריות כולם וידעו בי' לא גזרו אח"כ ראו דלא זהירא כל כך ולא ידעו כל כך גזרו אבל השתא שאף בימי התלמוד רצו לאסור משום גזירה והתירו חכמי התלמוד משום שיש לה קול שחורגים הם ולא יטעו העולם לומר אחותה היא א"כ מזה הטעם לא נשתנה עידי לאסור אחרי התלמוד עכ"ל וא"כ מבואר שהיש"ש הרגיש בזה ופי' דבריהם לפ"ז. וגם לא הזכיר הח"ס כלל מדברי האגודה והב"ח שמבואר להדיא כן. וראיתי להבאר שבע (דס"א ע"ב) שכ' וז"ל וכ' הרא"ש פ"ב דיבמות גבי הא דתנן חורגו מותר בבתו ובעל הלכות כ' כדברי הירושלמי וקשה לי טובא האיך הניחו מסקנת הגמרא ערוכה דידן בשמעתין ותפסו דברי הירושלמי עכ"ל ותמהני עליו דהא כ' התוס' והרא"ש דשמא אח"כ אסרוה והיינו בימי הגאונים וס"ל להה"ג דאשתני דרא וגזרו בזה ולק"מ. וראיתי להעיר ע"ד הכנה"ג באה"ע (סי' ט"ו) שכ' וז"ל בת חורגו אסורה לו מפני מראית העין תשובת הגאונים סי' רנ"א. אמר המאסף ונ"ל שט"ס הוא דבת בנה אסורה לו מה"ת וסבור הייתי להגיה אשת חורגו אלא שגם זה אינו דבפ"ב דיבמות תנא מותר אדם באשת חורגו וחורגו מותר באשתו ולא נתבאר שם שמפני מ"ע אסור ומנ"ל לתשו' הגאונים ז"ל לומר דמפני מ"ע אסור כו' גם מהרי"ל ז"ל בתשובה סי' פ"ה כ' דאשת חורגו אסורה לו וצ"ע עכ"ל. ותמהני ע"ז דודאי לפי שיטת הירושלמי דב' חורגין אסורין מפני מ"ע ה"ה אשת חורגו דהטעם שהעולם לא ידעו שהוא חורגו ויסברו שהוא אחותו או אחי' וא"כ מטעם זה גם אשת חורגו אסור וראי' דהא התוס' כ' על ההוא דירושלמי ואע"ג דשמעתין שרא להו אשה חמי' וחורגו שמא אח"כ אסרוה עכ"ל מבואר שאשת חורגו שוה לב' חורגין ועוד תמהני עליו שבמח"כ לא ראה דברי הב"ח שהביא תשובת הגאונים הזאת והגיה כן ע"ש וע' בשירי קרבן ירושלמי מכות (פ"ב ה"ד ד"ה אלא) שכ' שגם בפסיקתא (פ' אחרי) כ' דאשת חמי' וחורגו אסורים מפני מ"ע ע"ש ואינו תחת ידי ועע"ש בשו"ת מהר"ח כהן ראפופרט חאה"ע (סי' י"ז) ותפארת צבי חאה"ע דיני עריות (סי' ה') ע"ש

שם הי"א מתני' פליגא על רב כו' תמן הוחזקה כו' וכ"ה בקידושין (פ"ג ה"ז) וכ' הפני עשה דהתם הוי בחזקת א"א כו' ואין לזה