עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רעג

יאמר דהוא מוליך אותם לטחון ע"ש וא"ש ומה שהשיג ע"ד הרא"ש כן העירו בזה החמד משה והק"נ

פ"ב ה"א הדא אמרה אע"פ שאין בהם כזית הב"י הביא בשם הירושלמי דע"ת צריך פה כביצה ותמה השירי קרבן דאנה מצאו דבר זה וכן הקשה הבינה לעתים (פ"ו ה"ג). ולא ידענא מאי קושיא ע' בא"ז (ה' יו"ט סי' שמ"ז) ובמרדכי שכתבו בירושלמי שלפני כתוב ע"ת כך הוא ניטל פת כביצה כו' ע"ש מבואר דכן היתה גירסתם בירושלמי

שם תניי הי' לו לר"ח הגדול ע' שירי קרבן מה שתמה על המרדכי ולא ראה שכבר העיר בזה היש"ש ביצה (פ"ב סי' ח') ע"ש

פ"ג ה"ד דמאי מדבריהם וראיית טריפה מדבריהם. כ' השירי קרבן וקשה דלמא שאני דמאי שצריך לעשות מעשה ולהפריש תרומה וגם צריך שיאמר בפירוש נראה כמתקן משא"כ בראיית טריפה כו' ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דמ"ש דבדמאי צריך דיבור הוא תימה דאפי' תרומה ודאית נטלת במחשבה כמבואר בגיטין דל"א ובש"ע יו"ד (סי' של"א ס"ח) גם מ"ש דצריך מעשה הנה א"צ רק לציין מקום ועכ"ז אסור וע' תה"ד (סי' רנ"ד) ולק"מ

ה"ט תני אומר הוא אדם לחבירו כו'. ע' בא"ז ה' עירובין (סי' ק"מ) שכ' בשם רב שמואל בר' נוטראי דהי' גירסתו בירושלמי הזה בזה"ל אומר אדם לחנוני ישראל הן לי בלה של תבלין אצל טבח ישראל הרגיל אצלו תן לי ירך אצל פטם ישראל הרגיל אצלו תן לי תור או גוזל אצל נחתום ישראל הרגיל אצלו תן לי ככר אצל חנוני ישראל הרגיל אצלו תן לי נ' אגוזים ועשרה ביצים עכ"ל היתה נוסחתו בשינוי ממה שלפנינו

פ"ד ה"א מוקצה שיבש חסור ליגע בו עמ"ש הקה"ע. ובא"ז (ה' יו"ט סי' שכ"ט) כ' ונראה בעיני דקמ"ל אע"פ שיבש שאין בו ממשות אפ"ה לא פקע מיני' איסור מוקצה ואסור ליגע בו דקאמר נראה בעיני דלאו ליגע דוקא קאמר אלא כלומר אסור ליגע בו ולטלטלו. ומוכח מזה דהא"ז סובר דמוקצה אינו אסור בנגיעה רק בטילטול. וע' בא"ז ה' שבת (סי' ל"ג) וצ"ע מזה על מ"ש המ"א (סי' תקי"ב סק"ב) ע"ש ולא ידעתי אמאי לא פי הא"ז כפשוטו דאע"פ שיבש ואינו מוקצה וכמו דאיתא בש"ס דילן ביצה (כ"ו ב') והאמר רב כהנא מוקצה שיבש כו' וכ"ה בש"ס הזה (בפ"א ה"ג) מאן דאמר אסור נעשה כמוקצה שיבש כו'. ועמ"ש הפרמ"ג בפתיחה לה' יו"ט (ח"ב פ"א סי' כ"ד) וצ"ע

ה"ב בשלא נתכוון לעבותה אבל אם נתכוון לעבותה אסור בשלא הותנה אבל אם הותנה מותר. ע' בהג"א פ"ד דביצה שכתב ובשלא נתכוון לעשות שיהי' הכותל עב אם נתכוון לעבותה אסור אבל אם התנה מותר. וראיתי בישועת יעקב בא"ח (סי' תקי"ח סק"ו) שכ' וז"ל ולפי הנראה דכוונתו דהיכא דנעשה בשביל לעבות הדופן בטל לגבי הדופן ויש בו משום סתירת אהל ולי נראה דהא"ז לא כיון לזה רק הטעם משום דאם נתכוון לעבותו הוי מוקצה כמו לבנים ושרגינהו כו' ע"ש באורך. אולם המעיין בא"ז ( ח"ב סי' ש"ס) מבואר דעיקר כוונתו משום סתירת אהל שכ' שם וז"ל מ"ש מסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי הא קא סתר אהלא דכיון דבטילה לגבי סכך כל פורתא דשקיל מיני' סתירה היא אמר ר"י אמר שמואל מן הסמוך לדפנות קנים שהקימם סביב הדפנות כיון דלא נארגו עם הדופן לא בטלי לגבי דופן ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג כו' ואפילו סמוך לדפנות אם נתכוון לעבותה שיהא הכותל עב אסור כדאמרינן בירושלמי שמואל אמר כו' וליכא למימר דשמואל דירו' קאי הסכך דהא שמואל אוקמי למתני' דקתני אלא מן הסמוך לה דהיינו סמוך לדפנות ועלה קאמר בירושלמי שאם נתכוון לעבותה הו"ל כאלו ארוג בדופן ואסור ואם התנה מעיו"ט ליטול ביו"ט מעבות דופן מותר עכ"ל מבואר להדיא מזה דסובר דכיון דנתכוון לעבותה הו"ל כארוג והוי סתירת אהל ולא כהישועת יעקב. ומזה מבואר דלא כהמראה הפנים שהביא דברי ההג"א וסיים ע"ז ובודאי הא דשמואל דהכא בשלא נתכוון לעבותה לא קאי אלא על הסכך שהרי זה האומר בפני שמואל בטפילה לה היא כאוקמתא אחריתא וכהאי דשמואל גופי' דהתם וכדלעיל והא דשמואל דהכא כרב מנשיא דהתם כו' ע"ש. אולם בא"ז מבואר דלא כותי' ופי' הירושלמי דקאי על הדפנות וס"ל דשמואל דהכא ודש"ס בבלי לא פליגי. וע' חי' המאירי בביצה שהביא הירושלמי הזה וכ' ונ"ל לפי' הרב שבעת העבוי התנה שאם לא איצטרך תהא לעיבוי ואם יצטרך יהי' כעצים המוכנים להיסק ותנאה כי האי מהני ע"ש. וע' בבעל העיטור (בעשרת הדברות ה' סוכה פ"ה) שכ' ירושלמי יש אדם מתנה לסתור אהלים ש"מ שאם מתנה ונפלה מותר משמע לכאורה מזה שהו"ל הגירסא בירושלמי יש לך אדם כו' בניחותא ולא כמו שהוא לפנינו בתמיה. עכ"פ כיון דמקור דברי ההג"א המה מהא"ז ובא"ז מבואר דהטעם משום אהל ולא משום מוקצה מבואר דכן פי' ג"כ ההג"א ולא כהישועת יעקב

שם ובלבד מן המפוזרין שבקרפף כ' השירי קרבן וז"ל ק"ק כיון דאמר הלכה כדברי המחמיר ממילא ידעינן דכר' נתן ס"ל כו' ע"ש. אולם ראיתי בא"ז (ה' יו"ט סי' ש"ס) שהעתיק דברי הירושלמי רב ירמי' ר' אנינא מטובה בשם רב הלכה כמ"ד מן המפוזרין שבקרפף ע"ש ולא גרס כדברי המחמיר וא"ש

ה"ד אבל יש שם אויר כו' אמר ר' נסא ויאות כו' ע' בקרבן העדה שפי' בזה ב' פירושים והמה דחוקים. ומצאתי בתמים דעים סי' רמ"א) שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל כלומר כשם שזה מותר לשמור את העין כך מותר לכבות את הבקעת שלא יתעשנו העינים עכ"ל. וצע"ק איך יפרש הך כאן לשימור כאן לרפואה שמסיים בירושלמי ונראה דר' מונא דוחה דאינו ראי' דהתם הוא לרפואה שכבר הוא חושש בעיניו לכן מותר משא"כ כאן דהוא רק לשימור פן יתעשנו העינים ואינו ודאי לכן יש לומר דאסור וא"ש כוונת הירושלמי

שם ר' יעקב בר אחא כו' מוחטין את הפתילה ביו"ט. בא"ז ה' יו"ט (סי' שס"א) סיים ע"ז מאי מוחטין א"ר הונא בר שלמיא משמי' דרב עדויי חשיכה. צריך לטלטלו ממקום למקום מותר לטלטלו. ולהוסיף עליו שמן מותר משום שלום ביתו שכל זמן שהנר בבית שלום בבית שנאמר וידעת כו' המדליק לילי יו"ט צריך לברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של יו"ט עכ"ל ולפנינו חסר כל זה בירושלמי וזה הנוסחא היתה ג"כ לפני ההגמי"י פ"ה מה' שבת שכ' שבפ' המביא בירושלמי איתא המדליק כו' וכ' ע"ז בספר קובץ על יד שם. שלא נמצא כן בירושלמי. אולם לפני ההגמי"י היתה הנוסחא כמו שמביא הא"ז. ומ"ש הקובץ על יד שבירושלמי פ' הרואה איתא לברך על נר של שבת ויו"ט. לא נמצא כן לפנינו. אך במרדכי פ' במה מדליקין כו' ובירושלמי פ' הרואה גרסינן המדליק נר של שבת צריך לברך להדליק נר שבת וכן ביו"ט של יו"ט וז"ל הא"ז ה' שבת סי' י"א) ואמרינן בפ' הרואה ירושלמי המדליק נר בלילי יו"ט אומר אקב"ו להדליק נר לכבוד יו"ט וא"צ לומר זמן. בלילי שבת אומר אקב"ו להדליק נר לכבוד שבת ובפ' המביא כדי יין ירושלמי המדליק נר בליל יו"ט כו' עכ"ל. אולם לפנינו ליתא בפ' הרואה וכאן בירושלמי. וכן היתה נוסחות התוס' שבת (כ"ה ב') שכתבו בשם י"א דאין לברך על נר של שבת וכ"כ הרא"ש שם וטוא"ח (סי' רס"ג) וע' בספר הישר לר"ת (סי' תרכ"ב) בתשובתו לר' משולם שדעת ר' משולם היתה שלא לברך על הדלקת הנר דמדוע אינו מאמין לדברי ר' עמרם גאון שכתב שיש לברך מבואר דלא הי' בגירסתם בירושלמי בברכות וכאן שיש לברך על הדלקת הנר וכנוסחתינו. ובשו"ת הגאונים הנדפסים בל"ק (סי' פ"ב) נשאל ר' האי אם יש לברך על הדלקת נר ואם צריך היכן כתובה בתלמוד. והשיב ברכת נר של שבת הלכתא הוא ואע"ג דלא איתאמרה בהדיא כו' ע"ש מבואר ג"כ דלא הי' בגירסתו בירושלמי. וע' בתשו' הגאונים חמדה גנוזה (סי' ה') והוא ג"כ בס' הפרדס הגדול בליקוטים (דס"א ע"ד) וע' בספר תורת אבגדור בא"ח (סי' רס"ג ס"ה) שהקשה ע"ד תוס' שבת מדברי המרדכי שהביא הירושלמי והאריך שמה בדברים דחויים. אולם הברור שלא הי' כן בגירסתם

ה"ה הדין סיקורה אסור למיעבד ביומא טבא דהוא מקטע בגומא. ע' בקרבן העדה ובפני משה ודבריהם דחוקים אין מן הצורך לדחותם. ותמהני עליהם שלא ראו דברי הראב"ד ור' ירוחם ההובא בב"י א"ח (סי' תק"ט) שכ' דמבואר בירושלמי דאסור לתפור מולייתא ביו"ט שמא יחתוך החוט וכוון לדברי הירושלמי הללו. וסיקורה הוא מולייתא ובגומא ט"ס וצ"ל בנומא וכ"כ הרב המאירי בחי' לביצה (דל"ב) בביאור הירושלמי הלז. וכ"כ הכלבו סי' נ"ח) שכ' הדין סקריא אסור למיעבד ביומא טבא דלא יפסק בנימיה פי' סקריא מיליאתיה שקורין קומפינדריה עכ"ל ומהתימה מהפ"מ והקה"ע שנעלם מהם כל זה וגם ההגר"א בביאורו לא"ח לא עמד על זה ע"ש

ה"ז מיחלפא שיטתא דרבנן כו' ע' בקה"ע שפי' ב' פירושים והמה דחוקים ולא ראה בשיטה מקובצת ביצה (ל"ד א') שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל ונראה שיש שיבוש בגירסא משום דמשמע דהכנה גדולה הוי עומד ואומר זה וזה אני נוטל מרושם וזה אינו. אלא הכי גרסינן התם לית לך חומר בבע"ח כלומר דהתם שאני דכאו"א גוף חלוק לעצמו אבל הכא שהפירות הם גוף א' ובא להכין מקצתו צריך שירשום עכ"ל וע' בשער המלך (פ"ב מה' יו"ט ה"ה) שהביא מדברי הירושלמי הללו ראי' דלא כההג"א שכ' דאינו מועיל הכנה לשכמזמין מה דאינו צריך ע"ש וזה לפי גירסתו וביאורו בירושלמי וכ"ה גירסת הפר"ח (סי' תצ"ה סק"ד) וכן נראה מתוס' ביצה (ל"ד ב') שהקשו מב"ה ארב"ה וכתבי דשאני הכא דאקצי בידים עכ"ל משמע כגרסתינו. אולם לפי מה שגרס בשיטה מקובצת לק"מ וי"ל דכן היתה גירסת ההג"א וא"ש

פ"ה ה"א והא תני על העביט של ענבים כו' ע' בשירי קרבן שהניח בצ"ע דמ"ש מנובל דכיון דיש לו תקנה לא הוי מוקצה א"כ ה"ה הכא כיון דיש לו תקנה שיניח תחתיו כלי עם מים בטל יע"ש ונ"ל לתרץ זה דהנה בפסקי תוס' (פ' הנודר מן הירק) כ' דהיכא דיהי' לו מתירין בלא זמן לא בטל אף באינו מינו ע"ש וראיתי במנחת יעקב (כלל ע"ד ס"ק ע"ד) שכ' שלא ידע מניין להם דין זה ע"ש. ונראה שהם הוציאו זה בכדי לתרץ הש"ס ביצה (ל"ט א') דאמרינן שם גבי מים ומלח לעיסה דאינו בטל משום דהוי דשיל"מ והתוס' נתקשו שם דהא הוי אינו מינו יע"ש וע"כ חילקו התוס' בנדרים לתרץ זה דמשום דהוי דשיל"מ ע"י הזמן לכן גם באינו מינו אינו בטל. ולפ"ז י"ל דגם הירושלמי כאן סובר כסברת התוס' דנדרים הנ"ל וא"כ לא קשה קושיות השירי קרבן דהא גם אם יתן כלי של מים לא יבטל דהוי דשיל"מ ע"י הזמן וגם באינו מינו אינו בטל והמ"א כ' דמהני כלי של מים היינו לפי מה דקיי"ל כדברי התוס' בביצה דגם בדשיל"מ ע"י זמן בטל באינו מינו ע"כ כ' דמהני כלי של מים שיבטל בתוכה משא"כ הירושלמי י"ל דסובר כסברת התוס' בנדרים ולק"מ. ובזה י"ל דברי העולת שבת שס"ל שאסור ליתן כלי של מים והפרמ"ג (בא"א סי' של"ה סק"ד) תמה עלי' דהא הוי אינו מינו ולהנ"ל י"ל דהע"ש ס"ל כסברת הפסקי תוס' הנ"ל