עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רעא

מדברים בסתם פתח שאינו גבוה. ולכן כיון שהפוסקים סתמו דבריהם ובראב"ד ובמרדכי בשם ר"י בעל התוס' פסקו כהירושלמי ע"כ נראה שהלכה כמותו ובפרט דכן עשה ר' חנינה מעשה רב. וע' בב"ח ביו"ד (סי' רפ"ט) שאחר שהביא דברי המרדכי והראב"ד כתב דהכי נקטינן וכ"כ המעיו"ט ונראה שהוא מטעם שכתבתי וכן פסק הלביש ובש"כ שם. וראיתי בקיצור ש"ע (סי' י"א ס"ה בהג"ה) שכ' דהוא תמוה מאד כיון דרוב הפוסקים ס"ל דש"ס דילן חולק על הירושלמי איך נניח רוב הפוסקים וניזול בתר מיעוטא ע"ש ולק"מ דרק בתוס' מבואר דס"ל דש"ס דילן חולק על הירו' אבל בשאר הפוסקים י"ל דהם מיירי בשאין הפתח גבוה ולא דברו מזה דהוא לא שכיח. וע' בשירי קרבן שתמה על התוס' דמניין להם דש"ס דילן פליג בשגם דמ"ש דלש"ס דילן פסול בדיעבד היכא שלא הניח בשליש העליון גם זה אינו מוסכם ע' במנוח ובטור ומ"ש הב"י ע"ז וע"כ נראה עיקר כהכרעת האחרונים. [ובדרך אגב אעיר על מ"ש הרא"ש בהלק"ט אחר שכ' דבש"ס דילן מבואר דביהכ"נ פטור ממזוזה כ' וז"ל ובירושלמי פרק בתרא דמגילה משמע דבי מדרשא דר' חנינא הי' בו מזוזות ומונחות בין כתפי' של אדם עכ"ל וראיתי בדברי חמודות שם שתמה ע"ז דלמה לו לסיים שהי' מונחות בין כתפי' דלמאי צריכה הכא ע"ש ולענד"נ דהרא"ש הביא הירושלמי ונסתפק בו מה דאיתא דהי' בי מדרשא המזוזות ומונחות בין כתפי' אם הכוונה דבי מדרשא הי' חייבים במזוזה או שבין כתפי' פסולות למזוזה כיון שלא הי' בשליש העליון רק לזכר מזוזה עשאוהו כך וכמו של בית מונבז במנחות (ל"ב ב') וע"כ אינו מוכח מזה דבית המדרש חייב במזוזה והבן]

פ"א ה"ט הלמ"מ שיהי' כותבין בעורות כו' ודובקין בדבק כו' עקה"ע שפי' אם הי' תפילין כתובין על ד' עורות מותר לדבק אותן ולהניח על היד. בתשב"ץ (ח"ג סי' ר"ז) כ' ואיני יודע טעם להשמטת הרמב"ם לזה הירושלמי ירבו הרי"ף ז"ל ואחרים כתבוהו להלכה עכ"ל. והנה לפי פי' הקה"ע דקאי על תפילין ש"י אם כתבן על ד' עורות שאם דבקן בדבק שרי א"ס מה שהשמינו הר"מ זה הירושלמי דהא הוא פסק בה' תפילין (פ"ג ה"ו) דאם כתבן על ד' עורות א"צ לדבקם וע"כ השמיט הירו' הזה. אולם פי' הקה"ע תמוה דהא איתא בש"ס מנחות (ל"ד ע"ב) דר' יוסי ס"ל דא"צ לדבקם וגם ר' יהודא חזר בו וא"כ הירושלמי דלא כמאן וגם אם נימא דהירושלמי חולק בזה על ש"ס דילן וס"ל דצריך לדבק תקשה על מ"ש הקה"ע בש"ק דגם ברי"ף שהביא הירושלמי כן פירושו והוא תמוה דהא הרי"ף פסק בה' תפילין דא"צ לדבק וא"כ איך אפשר שיכתוב כאן שצריך לדבק וכנראה שנעלם ממנו שו"ת הריב"ש (סי' ל"א) שפי' הירושלמי דמיירי בתפילין שצריך לדבק הפרשיות ש"י בדבק או הקלף שכורך עליהן ולא נהגו כן ע"ש. וא"כ א"ש מה שהשמיט הר"מ לזה הירושלמי לפי המנהג ועשו"ת רדב"ז ( ח"ג סי' תרמ"ז שהשיג על הריב"ש וס"ל דהירושלמי מיירי לענין ס"ת ולא לענין תפילין ע"ש באורך וכ"ז לא ראה השירי קרבן

מס' חגיגה

פ"א ה"א חולה דכתיב ושמחת כ' השירי קרבן וז"ל וקשה א"כ יהא חולה פטור מן הביכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב ולא תירץ כלום. ולדעתי לק"מ דהא בביכורים יוכל לעשות שליח וא"כ אף שהוא לא יוכל לשמוח מ"מ יוכל השליח שלו לשמוח וע"כ אין חולה פטור. ואולי דעת הש"ק כדעת הפלתי ביו"ד סי' ס"א דחולה אינו יכול לעשות שליח כיון דהוא מלתא דלא מצי עביד אבל הא ליתא וכמו שהשגתי עלי' לעיל וא"כ קושיתו לק"מ וע' במכילתא פ' משפטים פ"כ דדריש מושמחת לחולה וזקן ומוכח דס"ל דגם זקן לא הוי בכלל ושמחת והירושלמי לא ס"ל כן

פ"ב ה"א לא כן אמר רב כו' ולא הסכימה דעתו של רבי ולקה בשחין צריך להבין מדוע נלקה דוקא בשחין. אולם מצאתי בביאור רבינו הראב"ד לת"כ (פ' מצורע פירקא דנגעים פ"ה) ע"ע דאי' התם להורות מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו כ' וז"ל וכן גרסינן בחגיגה ירושלמי פ' אין דורשין אמר רב אין אדם רשאי לומר בנגע הצרעת אא"כ ראה או שימש כיצד הוא עושה בתחלה רבו פותח לו ראשי פרקים ומסכים למדנו שאע"פ שהוא תלמיד ותיק ויודע ומבין את הכל מדעתו אינו רשאי לעשות בהם מעשה אלא ע"י פתיחת רבו עכ"ל מבואר דהי' גירסתו כאן במימרא דרב בנגע הצרעת ולא כמו שפי' הקה"ע והפני משה דמיירי במעשה מרכבה וצ"ל דבגירסת הראב"ד ד לא הי' תיבות לא כן ורק אמר רב הוא התחלת המאמר ולפ"ז גם בהסיום תלמיד ותיק כו' מיירי ג"כ בנגע צרעת ולא במעשה מרכבת וכגרסתינו וכיון שלא עשה כדיני' ע"כ נלקה הוא בעצמו בנגע צרעת. ונראה דהרמב"ם בה' טומאת צרעת (פ"ט ה"ב) שכ' אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו הוציא דברי' מהת"כ והירושלמי הזה והמפרשים לא כתבו שמה מקור מוצאו

ה"ג דוד מת בעצרת והי' כל ישראל אוננים כו' ע' בהפלאה כתובות (ק"ג ב') שהקשה דהא אין אנינות ברגל וכן הקשה בשו"ת רב משולם (סי' ג') אולם לפמ"ש בס' תפארת למשה ביו"ד (סי' שמ"א ס"ב) דלא הי' אוננים ממש לפטור ממצוות רק מחמת צער לא הקריב לא קשה קושיתם וע' במשנה למלך (ה' אבל פ"ג ה"י) ובשער המלך פ"ג מה' מעשה הקרבנות מה שהקשו ע"ד הירושלמי הללו ולפי פי' התפל"מ לק"מ. וראיתי להעיר ע"ד היד דוד פסחים (צ"א ב' ד"ה האונן) שהשיג ע"ד השער המלך יעו"ש ונראה שהוא הי' סובר דהראי' שהביא השער המלך הוא להוכיח דלא כהמשנה למלך דהטעם משום טירדא ולכן הקשה עלי' אולם באמת כוונת השעה"מ להביא ראי' דאנינות של תורה נוהג אף ביו"ט ולפ"ז לק"מ עלי' וז"ב

שם הדא כסא בשירותא כו' ע' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק למאד ואין לו ביאור כלל. וגם בביצה (פ"ב ה"ד) הוצרך לשבש שם הגירסא וגם לא ראה שגם במעשר שני (פ"ה ה"ג) אית' בשרותא וליתא שם תיבא כסא. וגם פי' הפני משה הוא דחוק ורחוק. אולם מצאתי בחי' המאירי לביצה (ד"כ ע"א) שכ' וז"ל ואמרינן עלה בירושלמי כל כשרותא בעי מלאי פי קורה צריכה הוא לכרותה ואין אדם כורתה אלא במינה שהרי מן העצים אדם עושה קתא לסכינו כו' כך דברי ב"ש לא נפסלו אלא בשלהם וכן אמרו שם ססא דקסא מיני' ובי' פי' קסא עצים כו' וקאמר תולעת הנמצא בעצים מתוכו היא מתליע ואינו בא לו ממקום אחר כו' ע"ש והוא פי' נפלא

ה"ד כתוב א' אומר כו' ע' במראה הפנים שכ' בדעת הר"מ דסובר דביום טבוח מותר במלאכה דהר"מ אינו סובר דביום הקרבת הקרבן יהי' אסור בעשיית מלאכה ובע"פ מסיק הירושלמי דאינו אסור רק במלאכה במקום שנהגו ע"ש ותמהני ע"ז דהא כ' הר"מ ה' יו"ט (פ"ח הי"ז) דאיסור מלאכה בע"פ הוא מדינא משום הקרבה הקרבן וכטעם הירושלמי בתחלה ולא כדדחי אח"כ ועם כי יש לדחות דהתם הטעם משום שהוא קרבן של כל ישראל וכמ"ש המל"מ ה' כלי המקדש (פ"ו ה"ט) אכן הא הר"מ כתב שם כן במנדב עצים דאסור רק ממנהגא וכמבואר בירושלמי כאן וא"כ ביום טביא עכ"פ ממנהגא אסור ואולי גם מדינא וצע"ג

פ"ג ה"ז יו"ט שחל להיות בע"ש כו' ע' ש"ק שהניח בצ"ע על הר"מ פי"א מה' מטמו"מ שהשמיט זה ע"ש ועדיפא הי' לו להקשות דלמה השמיט דין המשנה דעבר הרגל ביום הששי לא הי' מעבירין מפני כבוד השבת וע' בתפארת ישראל פ"ג דחגיגה שהעיר בזה

מס' מועד קטן

פ"א ה"ב אלו הן צרכי רבים כו' ופודין את השבויין. הקרבן העדה לא פי' ע"ז כלום. וע' במרדכי בה' חה"מ שכ' וז"ל וכ' ראבי"ה לא ידענא אמאי חשיב פדיון שבויים שהרי אפי' בשבת מותר ונ"ל למנות ולטלטל כסף הפדויים עכ"ל. וע' בירושלמי שקלים (פ"א ה"א) ששם נשנה הברייתא הזאת ושם ליתא פדיון שבוים. וכ"ה בתוספתא פ"ב דמ"ק ואף שהמרדכי כ' שבתוספתא איתא פדיון שבוים. אולם בתוספתא שלפנינו ליתא וברמב"ם פ"ז מה' יו"ט העתיק ג"כ ופודין את השבויים

ה"ד אם הי' כותלו גוהה סותר ובונה ויסתור ולא יבנה ר"ח בשם ר"י התירו סופו משום תחילתו הקשה השירי קרבן דאמאי לא חשבו זה במס' ביצה ( י"א ב') בין הני דברים דהתירו סופן משום תחילתן ע"ש. ולק"מ לפמ"ש המפרשים שם דלא חשיב רק דברים השנויים במשנה ולא השנויים בברייתא ועי"ל דהני דחשיב הוצרך למיכתב דאיכא למטעי דמשום טעם אחר הן כמבואר שם משא"כ הכא דליכא למטעי וכ"כ התוס' בעירובין (מ"ד ב' ד"ה כל) ובר"ה (כ"ג ב' ד"ה שיהי') וראיתי בשו"ת עמק הלכה (חא"ח סי' פ"ח) שהביא דברי הט"ז ביו"ד (סי' רס"ו) שסובר דמותר לטלטל סכין אחר המילה והקשה ע"ז דא"כ אמאי לא חשבו אותן בתוך הנך דברים שהתירו סופן משום תחילתן וכמו שמקשה תוס' בר"ה ותירצו דהנך דחשיב במתני' לא איצטרך למתני וא"כ מ"ש הט"ז דלא תנן ליחשב אותו עכ"ד ושגה בפשט דברי התוס' דהוא הי' סובר בפי' דברי התוס' דהתוס' תירצו דמשום דחזרת העדים מפורש במתני' לכן לא חשב אותם ובאמת אדרבה הא כל הנך ג' דברים המה מפורשים במתני' וכוונת התוס' דא"א למטעי דהטעם משום דבר אחר משא"כ בהנך ג' וא"כ י"ל דגם בהך דינא דהט"ז א"א למטעי ובפרט לפמ"ש בשם המפורשים דלא חשיב רק דברים המפורסים במשנה א"כ בודאי דלא קשה על הט"ז

ה"ז ר' יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע הזאת עשו"ת שירי טהרה סי' קצ"ב סי' ח') שכ' ע' בט"ז מ"ש בתירוץ השני משמע מדברי' די"ל דחשש זה של ז' נקיים הוי מה"ת גם ברורות הראשונים ותמי' לי עלי' איך לא הרגיש בירושלמי והביאו כל הפוסקים דלמדין דאין מערבין שמחה בשמחה ממ"ש לבן ליעקב מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת ומאי ראי' מהתם הרי י"ל התם הוי טעמא מכח ז"נ וחופת נדה לא רצה יעקב בודאי ומנ"ל דאין מערבין שמחה בשמחה וע"כ מוכח כתירוץ הא' דלא הי' גזירה זו בימים הראשונים וצע"ג על הט"ז בזה עכ"ל. והנה מלבד דאין זה קושיא כ"כ די"ל דאינך אמוראי דבירושלמי ובש"ס דילן דלא ילפי ממלא שבוע הזאת באמת לא ילפי הך טעמא וי"ל דבאמת בזה פליגי אמוראי אך בעיקר הקושיא לא ראה מ"ש ה"ה בפי"א מהא"ב ה"י ע"מ שהקשה הראב"ד שם על הר"מ ועוד חופת איסורא האיך היי עבדי. ע"ז כ' ה"ה דגם למאן דס"ל דחופת נדה אסור זה בודאי חופת נדה משא"כ בדם חימוד דאינו אלא ס' שמא תראה בזה מותר לעשות חופה בתוך הז"נ ע"ש וא"כ לק"מ וז"ב

פ"ב ה"א מחלפא שיטתי' דר' יהודא. ע' בקרבן העדה שמהפך הגירסא וגרס תחלה דר' יוסי ואח"כ דר' יהודא ועמ"ש בשירי קרבן ולא ראה בתורת האדם להרמב"ן (דל"ד ע"א) ששם הביא דברי הירושלמי הללו וביארם בדרך יפה לפי הגירסא שלנו ע"ש: