עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רע

לאחריה. מבואר דבברכה שלפניה לא אמרינן זה מברך וזה קורא. אמנם ראיתי בא"ז פ"ג דמגילה (סי' שע"ט) שכ' דכן הדין בברכה ראשונה. וכ"ה בהג"א שם וכ"נ מרמ"א סי' תרצ"ג וצ"ע שלא הביאו דעת ר' שמחה ובעל העיטור וע' ע"ש המרדכי מגילה (סי' תתל"ה) במחלוקת שבין ר' יואל ור' אפרים וצ"ע

שם מכאן ששומע כקורא כתיב אשר קראו לפני המלך. כ' הפני משה וז"ל וכה"ג מצינו דכתיב גבי המגילה שהביא ע"י בן שפן ליהוקים אשר קראו לפני מלך יהודא כו' והיא תמוה דלא נמצא שם כלל זה הכתוב והברור דהוא המגילה שקראו לפני יאשיהו (דהוא במלכים ב' כ"ב) וכן פי' הקה"ע וז"ב

שם עאל לכנישתא חמא הונה. הפני משה כ' דכך שם המתרגם ולא ראה ברי"ף (פ' הקורא עומד) ובטוא"ח (סי' קמ"א) ובמנהיג ה' שבת ( סי' כ"ז) ותשב"ץ (ח"ג סי' קס"ג) ותוס' ב"ב (דט"ו א' ד"ה שמנה) שהעתיקו חמא חזנא (ובב"י שם כ' שכ"כ הרי"ף והרא"ש ובאמת ברא"ש לא העתיק הירושלמי והשמיטו. ואולי דכוונתו שהביא התוספתא שצריך לחזן עליו) וכ"ה בכל בו (סי' כ') ושיבולי הלקט (סי' י"ט) וע' בא"ז ה' שבת (סי' מ"ג) שהביא שם תשו' ר' יואל לר' אפרים דבעד מהירושלמי הזה דאין אדם קורא בתורה עד שיהי' א' עומד והחזן עמו ור' אפרים השיב לו וז"ל ואשר הבאת מירו' שאין יכול לקרות בלא חזן משום סרסור מההוא בר נש ואית ספרי ירושלמי דגרסי חזנא כו' כמה שגית וטעית חדא זה אינו תחותי' שלא העמיד אחר לקרות הל"ל לא קם בר נש בהדי' מה תחותי' ועוד אמר חזנא והלא החזן קורא אחרים ועוד זהו סרסור ששניהם קורים כו' ופי' הירושלמי כן הוא קם חזנא קרי בספרא ולא קם בר נש תחותי' ולא עמד אחר במקומו לתרגם אלא החזן עצמו תרגם וזהו סרסור ששומע מפי הקורא ומתרגם לאחרים כמו סרסור זה שקונה מזה ומוכר לזה זהו פי' נכון ע"ש

שם הרב את ריבך כו' כ' בשירי קרבן ונראה דלכך פותחת בברוך לפי שגם מי שאינו קורא את המגילה צריך לברך ברכה זו. תמהני עליו שלא ראה שכן כתב הר"ן ובחי' הריטב"א במגילה שם ועבטוא"ח (סי' תרצ"ב). ודע שראיתי בכל בו (סי' מ"ה) שכ' ירושלמי לא אמרו ברכה לאחריה אלא בציבור והובא ברמ"א בא"ח (סי' תרצ"ב ס"א ולפנינו ליתא לזה בירושלמי וע' ביאורי הגר"א שם ובא"ר כ' דשאר הפוסקים חולקים ע"ז וס"ל דאף ביחיד יש לברך. ונ"ל כן מתוך דברי הראב"ד בהשגותיו על בעל המאור בברכות פ' הרואה שכתב שברכה שאינה קבוע שאין מברכין אותה רק ברבים אין אומרים בה שם ומלכות ע"ש וא"כ הכא אם נימא דנתקנה רק בציבור א"כ אמאי יש בה שם ומלכות ע"כ דס"ל להראב"ד דגם ביחיד יש לברך אותה

שם התקין שיהי' אופין פת בע"ש כדי שתהא פרוסה מצויה לעניים. ע' בשירי קרבן מה שדחק בזה אולם מצאתי בשיטה מקובצת לב"ק (פ"ב ב') שפי' בשם ר' יונתן בש"ס דילן וזיל משכמת ואופה ביום ו' בשבת לכל ימות השבוע כדי שתהא פת מצויה לעניים לכל ימי השבוע וק"ו להדיוט מלחם הפנים שהי' נאכלים לח' ימים עכ"ל. וא"כ יש לפרש גם דברי הירושלמי כן דאופה בע"ש לכל ימי השבוע וא"צ לדוחקו של הקה"ע. ואין להקשות מ"ש דאופה בע"ש י"ל כמ"ש הדרכי משה בא"ח סי' תר"ב) דמשום כבוד השבת אופין בלא"ה. ועפרמ"ג בא"ח (סי' רמ"ב בא"א סק"ד). וראיתי להמור וקציעה שכ' ע"ד הד"מ שהוא תמוה שלא נמצא זה בגמרא ויש סמך לזה מדביתהו דר' חנינא בן דוסא כו' ע"ש ובמח"כ לא ראה דברי הירושלמי הללו. אולם מדברי הרמב"ם בה' אישות פכ"א שהעתיק זה בה"א ולא בה' שבת נראה שתפס עיקר כש"ס דילן ולא כהירושלמי. אולם באגודה (סי' ק"ב) ראיתי שהעתיק גם בש"ס דילן שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש שתהא פת מצויה לעניים ע"ש

ה"ג אבל כשיש לו מתורגמן קוראין כו' עמ"ש הקה"ע ובש"ק והוא דחוק דמאי קוראין דקאמר אטו הם קוראים בהפטורה וצריך לומר נגד ג' קרואין והוא דחוק אולם ביאור הירושלמי דסובר דסגי בג' פסוקים כשיש מתורגמן וכמ"ש ההגמי"י. ועשו"ת מהר"ם פאדו"ה (סי' ע"ח) שהאריך בביאור דברי הירושלמי הללו ופי' אותם דלא ישאר בקושיא ואישתמיט זה מהקה"ע

ה"ו אמר ר' יהודא כאן בשהביא ב' שערות כו'. ע' בס' סת"ם (ה' תפילין סי' ל') שתמה על הירושלמי דאם לא הביא ב' שערות איך יכול לפרוס על שמע וע"ש שפי' הירו' בדרך רחוק ולק"מ דבשהגיע לחינוך דמחויב מדרבנן מותר לפרוס על שמע דהוא ג"כ דרבנן וכמבואר במס' סופרים (פי"ד הי"ז) וע' בא"ז (ה' שבת סי' מ"ג) ובתשובה בח"א (סי' תשנ"ב) במה שהאריך בזה. וע' במה שפי' הפני משה. ובמראה הפנים כ' נראה דהקושיא והתירוץ על נשיאות כפים בלחוד הוא דקאי וכן אמרינן בבבלי סוטה דל"ה דכשהביא ב' שערות נושא כפי' וע"ש דמשמע דבאקראי בעלמא וכ"כ הב"י סי' קכ"ח עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש דקאי על נ"כ היא דחוק למאד דהא מבואר בירושלמי והא תנינן קטן לא יפרוס את שמע מבואר דעיקר הקושיא הוא מפריסת שמע ואיך כ' הפ"מ דמקשה רק מנ"כ וגם לפ"ז עדיין תקשה דאיך מבואר בהמשנה דאביו או רבו עוברין עבורו לפני התיבה מבואר דפריסת שמע יכול הוא לפרוס לבדו וא"כ עדיין לא תירצו ע"ז ומלבד זה מ"ש הפ"מ דבקטן קודם י"ג שנה מבואר בבבלי דבהביא ב"ש נושא את כפי'. הוא תמוה מאד דבבבלי אין זכר לזה כלל ובב"י מבואר דבהי' לו י"ג שנה ולא הביא ב' שערות אינו נושא כפי' כלל בפ"ע אפי' באקראי ובהביא ב' שערות והוא בן י"ג שנה נושא כפי' באקראי ובנתמלא זקנו נושא כפי' בתמידות א"כ אין זה ענין כלל לההוא דירושלמי דמיירי בהביא ב' שערות ולא הי' בן י"ג ועתוס' סוכה (מ"ב ב') וחי' הרשב"א ספ"ק דחולין ובחי' הריטב"א בסוכה שם ובישועת יעקב בא"ח (סי' נו"ן סק"ז) הביא דברי הירושלמי הללו וכ' דמכאן למד הר"מ בה' תפלה (פ"ח הי"א) דבפורס שמע הוא בהביא ב' שערות ופי' הך קטן בלא נתמלא זקני וצ"ע דא"כ למה כ' הר"מ בפט"ו מה' תפלה דבנ"כ בעינן נתמלא זקנו דאם פסק כהירושלמי הזה הא גם בנ"כ מתיר אף בלא נתמלא זקנו וצ"ל דהר"מ פי' דהך עוברין לפניו הוא נ"כ ג"כ דהיא בכלל התפלה אבל פריסת שמע אינו מענין התפלה. ועשו"ת רדב"ז ( ח"א בלשונות הר"מ סי' י') ע"ש

ה"י האומר יברכוך טובים ה"ז דרך המינות. ע' בשירי קרבן שהביא פרש"י שצריכים לצרף פושעי ישראל בתפלה. וראיתי [להתפ"י] (פ"ד דמגילה ציון י"ב) שכ' תמהני הרי כתיב וחסידיך יברכוכה יראי ד' ברכו את ד' וכדומה הרבה וצ"ע עכ"ל ולדידי לק"מ דהתם בכתוב וחסידיך יברכוכה כתיב מקודם יודוך ד' כל מעשיך הרי כלל כל הברואים בשבחו של מקום וכן ביראי ד' הרי כתיב מתחלה בית ישראל ברכו כו' וכלל כל ישראל וא"כ ע"כ הכוונה במה שאמר אח"כ דכל חד לפי מדריגה שלו כן הוא מהלל לד' משא"כ אם אמר יברכך טובים לבד בזה שפיר כ' הקה"ע דנראה דאינו כולל רק הטובים

הי"א מר עוקבא בשם רבנן דתמן לא דומה גנאי יחיד בציבור כו' ע' פני משה שכ' וז"ל ומחא ד' ית עמא וכו' זהו מעשה עגל השני דכתוב בי' אשר עשו ואשר עשה אהרן דזהו גנאי גם לציבור אבל הפסוקים שלפניהם אינו מפורש הגנאי לציבור כו' ע"ש והוא תמוה דגם בפסוקים שלפניהם נכתב הגנאי על ציבור. ובמח"כ אשתמיט מיני' דברי התוס' מגילה (כ"ה ב') דפירשו אדרבה להיפוך דגנאי יחיד בציבור יותר מגנאי ציבור בציבור וקאי. הטעם על מה שמעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני לא מתרגם דהראשון היא גנאי ציבור בציבור והשני הוא גנאי יחיד בציבור וע' ברי"ף ורא"ש שכ' שגם פסוק ויגוף אינו מתרגם והיינו דהפי' בירושלמי דאינו חולק על הקודם שעד לשמצה בקמיהם אינו מתרגם ורק הוא מוסיף פסוק ויגוף ולא כהפני משה שפי' שהוא חולק על הקודמים וליתא. וכ"ה בר"מ ה' תפלה (פי"ב הי"ב) ובכ"מ כתב שם שלמד מדברי הרי"ף זה. ויותר הי' לו לומר שלמד כן מהירושלמי. שוב ראיתי בתיו"ט שהעיר בזה. ותו נעלם מהפני משה תוספתא בפ"ג דמגילה דאיתא התם להדיא ועוד פסוק ויגוף כו' מבואר דגם פסוק זה וגם הקודמים. ויש להעיר על הפני משה שכ' במשנה הטעם דעגל שני לא מיתרגם שיטעו שיש ממש בזה. ולא הי' לו לכתוב כן בדברי הירושלמי דהוא סובר הטעם משום כבוד אהרן וכמ"ש התוס' על רש"י. וצל"ע על התוס' שכ' וז"ל וקשה דהא בירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם הוא מעשה העגל והיינו סיפא דקרא וירא משה ולפרש"י לא הי' לו לומר אלא עד תחלת הפסיק עכ"ל דאמאי כ' דהוא פלוגתא בירושלמי ואיכא מ"ד עד לשמצה כו' דהא קושיתם הוא אליבא דכ"ע דכל המ"ד סוברים דער לשמצה אינו מתורגם ומה פלוגתא יש בזה והפלוגתא אינו רק אם מויאמר משה או מויאמר אהרן אבל כ"ע ס"ל דעד לשמצה וצ"ע. וגם קושיתם על רש"י לק"מ. דהנה לכאורה בלא"ה קשה על רש"י דלמה לא מתרגם כל הפרשה מויאמר משה. לא הי' לו לתרגם רק הפסוק ויצא העגל הזה וצ"ל עפ"י מ"ש הריטב"א בחי' למגילה דאלו הי' מתרגם כל השאר כ"ש שהי' מעיינים מה שלא תרגם בזה. וא"כ י"ל גם קושית התוס' דאם הי' מסיימים בהכתוב ויצא העגל הזה והפסוק שאח"ז הי' מתרגמים הי' מעיינים בהכתוב האחרון וע"כ תרגמו עוד פסוק א' וא"ש. וע' בטורי אבן שהקשה על התוס' דמה הקשו על רש"י הלא מש"ס דילן מוכח דלא ס"ל משום כבודו של אהרן מדלא אסרו לתרגם גם פסוק כי פרעה אהרן כו' ע"ש ולפענ"ד לק"מ דא"כ תקשה על הרי"ף והרא"ש שכ' להדיא הטעם משום כבידו של אהרן ואעפ"כ כתבו דאינו מתרגם עד פסוק כי פרעה אהרן וכן תקשה על הר"מ דגם הוא ס"ל הטעם משום כבודו של אהרן וכמ"ש בפי' המשנה וכן מוכח ממ"ש ועוד פסוק ויגוף ועכ"ז כ' דעד פסוק כי פרעה כו' ועכצ"ל דפירשו דעד בכלל וגם ש"ס דילן פירשו התוס' דס"ל כהירושלמי רק מהש"ס דילן לא יכלו להקשות על רש"י דדלמא הפי' לא עד בכלל וע"כ הקשו מהירושלמי דמפורש להדיא כן וא"כ גם בש"ס דילן הפי' כן. וראיתי במס' סופרים (פ"ט ה"ט וי') דאיתא התם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם מהיכן הוא מתחיל מאנא חטא העם הזה. והנחלת יעקב כ' דהמ"ס ס"ל הטעם משום כבודו של אהרן וע"כ הוא מתחיל שלא לתרגם מאנא חטא כו' לפי שבסופו יש פסוק ויגוף כו'. וכן פי' בכסא רחמים שם ולפי דעתי הוא תמוה דאס"ד משום כבודו א"כ למה מתרגם עד כי פרעה אהרן כו' הלא פוגם בכבוד אהרן וע"כ נ"ל דאדרבה ס"ל כרש"י והפי' מהיכן מתחיל הוא שמאנא חטא הוא מתחיל להרגם ולמעלה עזה לא מתרגם לפי שיש פסוק ויצא העגל הזה ומה שאינו מתחיל תיכף לתרגם הוא כמ"ש לעיל בשם הריטב"א שבכדי שלא יעיינו למה לא תרגם עד כה ע"כ אינו מתרגם עוד איזה פסוקים וא"ש והבן

הי"ב הגע עצמך שהי' שער גבוה כו' כנגד כתפי' כו' הראב"ד בה' מזוזה פ"ו הי"ב) פסק להירושלמי הזה וכן במרדכי בהלכות קטנות והמרדכי כ' שם דש"ס דילן לא פליג בזה ואדרבה צריך לפגוע כדי שיפגע במזוזה ע"ש. ולפ"ז י"ל דגם כל הפוסקים אינם חולקים בזה רק שהם