עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רסט

(שייך לעיל סוף ה"ב קודם ה"ג) הי' כותבה הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה נאמר בארבעה עשר בכרכים ע' ביאורו בקה"ע. וע' ברא"ש במגילה פ"ב שלא הביא הדחי' נראה שלא הי' בגירסתו וכמ"ש במראה הפנים. ובזה א"ש מה שתמה השירי קרבן על הכל בו שדחק א"ע ליישב קושית הירושלמי דמיירי בשלא הי' לו מגילה דהא הירושלמי בעצמו מתרץ זה דאין אסור במלאכה אלא ביומו אבל בכרכים כשקורין בי"ד אינו אסור במלאכה ע"ש ויותר הי' לו לתמוה על הכלבו במ"ש להלן וז"ל ונוכל לומר שאינו אסור במלאכה רק לבני יומן ולאותן שהקדימו לקרות שאסורין ביום י"ד עכ"ל דעה כתב ונוכל לומר הא מבואר כן להדיא בירושלמי דאינו אסור רק לכ"א ביומו גם מ"ש דאסור ג"כ לאותן שהקדימו לקרות הוא היפוך דברי הירושלמי דכרכים שהקדימו לקרות באמת מותרים המה בעשיית מלאכה אולם לפמ"ש דבנוסחות הראשונים לא הי' כתוב כן בירושלמי א"ש. וראיתי להישועת יעקב (סי' תר"צ סק"ו) שהוכיח מהירושלמי הזה דאם לא כיון במגילה של לילה יצא דאל"כ קשה על הירושלמי מה הקשה הא גם אם נימא דאסור במלאכה עכ"ז מותר בלילה ואינו אסור במלאכה רק ביום דהא לענין משתה ושמחה קיי"ל דאינו נוהג רק ביום ולא בלילה וה"ה במלאכה וא"כ דלמא מיירי המשנה דהי' כותבה בלילה אע"כ דא"כ איך סיים דאם כיון לבו יצא דהא בקריאה של לילה אף אם לא כיון יצא עכ"ד ובאמת אינו מוכח כלל לא מיבעיא לפ"ד הראבי"ה ההובא במרדכי במגילה דס"ל לענין שמחה דנוהג גם בלילה דס"ל דהאי ימי משתה ושמחה הוא כלילי שבת ויומי ואחריו החזיק הב"ח ( (בסי' תרצ"ה) לקיים כן וכ"נ מדברי הרמ"א שם בודאי לא קשה קושית הישועת יעקב. אולם גם לפ"ד החולק על הראבי' הא כ' הטורי אבן במגילה (ד"ו ע"ב) דיש חילוק בין קום ועשה דאינו נוהג רק ביום ומלאכה שהוא בשוא"ת נוהג גם בלילה יעו"ש. ובלא"ה לק"מ דהא כ' התה"ד (סי' קי"ב) דמלאכה של שמחה מותר והקשה מההיא דירושלמי דהי' כותבה כו' דהא כתיבת המגילה הוי דבר של שמחה וכ' וז"ל מיהו נאמר דלא בעי לאוריי אלא שלא קבלו עליהם יו"ט ממש כדאיתא התם בגמרא דאי הוי יו"ט ממש ודאי הי' אסורה לכתוב עכ"ל וא"כ כיון דהירושלמי דחה רק דלא קבלו עליהם ליו"ט ממש בזה הי' נוהג ג"כ בלילה כיו"ט וא"כ לא קשה קושית הישועות יעקב: (ע"כ שייך לעיל

) ה"ה מכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ כתב הפני משה מכאן ואילך אחר שאירע שקרא הקטן נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ ושוב לא יניחו שיקרא הקטן לרבים עכ"ל. ובמח"כ שגה בזה והכוונה אדרבה להיפוך דמכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ גם ע"י קטנים דכן מבואר להדיא בתוספתא מגילה פ"ב ששם הובא ג"כ העובדא הזאת וסיימו שם מכאן ואילך הנהיגו שיהי' קטן קורא אותה לרבים. והתוספתא הזאת הובאה ג"כ בא"ז (ה' מגילה סי' שע"ז) מבואר להדיא ההיפוך מפי' הפני משה [וכ"ה בבעל העיטור בעשרת הדברות ה' מגילה שכ' והלכה כר' יהודא דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר' יהודא כדאיתא בתוספתא כו' מכאן ואילך הנהיגו שיהי' קטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר' יהודא עכ"ל מבואר להדיא דלא כהפני משה ודע דקשיא לי ע"ז דאיתא בירושלמי כאן וכ"ה בתוספתא ובבלי מגילה (ד"כ א') אין מביאין ראי' מן המתיר דא"כ מאי מקשה בירושלמי ברכות (פ"א ה"א) על מה דאיתא התם דר"ג הורה לבניו לקרות ק"ש עד עמוד השחר וע"ז הקשה בירושלמי שם ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כותי' והא ר"מ פליג על רבנן ולא עבר עובדא כותי' והא ר"ע פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותי' כו' דהא חזינן כאן דאמרו לר"י דאין מביאין ראי' מן המתיר דמוכח דר"י כשחלק עם רבנן עבד עובדא כותי' וכ"ה בכל החכמים כמו שאמרו אין מביאין ראי' מן המתיר ואין לומר דדוקא באיסור דאורייתא אמרו כן דלא עבדו עובדא כותי' והכא בדרבנן עסקינן ובזה עבד עובדא כותי' דהא הך דר"מ שהביאו שמה הוא דסכין אלוונתית דהוא רק משום גזירה ועכ"ז לא עבד ר"מ עובדא כותי' וצע"ק

פ"ג ה"א מהו ליקח אבנים כו'. ע' בשירי קרבן שהביא דברי ההג"א מא"ז פ' בני העיר שכ' דאסור ליקח אבנים מביהכ"נ ישינה כדי לבנות חדשה כי ליכא דוכתי לצלויי וכ' הוא לפרש דבביהכ"נ שנפל מיירי ואין שם אלא אבנים ואסור משום חורבן המקום ודברי הא"ז הם לקוחים מדברי הירושלמי יעו"ש. ובפרמ"ג (סי' קנ"ב במ"ז סק"א) כ' דההנ"א סובר ג"כ הטעם משום פשיעותא ורק דמיירי דבנה מקצת החדשה דשוב אין מוכרין אפילו לפדיון שבוים יעו"ש. אולם המה כתבו כל זה לפי שלא נגלה לפניהם דברי הא"ז שבה' ביהכ"נ (סי' שפ"ה) מבואר להדיא דהוא פוסק רק כטעם דצלויי ודחה שם דברי הירושלמי הללו משום דסובר דהטעם משום פשיעתא יעו"ש מבואר דלא כהש"ק והפרמ"ג. וצדקו דברי הט"ז בהבנת ההג"א

שם וכן במותריהן ממה שגבו גבאי צדקה והותירו כהדא ר' חייא בר אבא אזיל כו' ע' בקה"ע שכ' חוץ ממה שגבו גבאי צדקה והותירו מותר לשנות כו' ולא ידעתי דהא קיי"ל כהמשנה דשקלים (פ"ב מ"ו) דמותר עני לעניים כו' והיא דמי לשאר דברים וכ"ה ביו"ד (סי' רנ"ג ס"ו) והא דמבואר שם דאם ראו הפרנסים כו' הוא כן בכל הדברים. ומלבד זאת לא ידעתי איך יתפרש הכוונה ממה שגבו גבאי צדקה דהוא חוץ ממה שגבו גבאי צדקה דזה הוא היפוך הכוונה ונראה שנעלם מהקה"ע שו"ת מהר"ם מרויטינבורג (סי' תתקמ"ב) שכ' דכל מה שלא בא ליד הגבאי יכול לשנות והביא הירושלמי הזה ע"ש דמבואר מזה דפי' הירושלמי דלא בא ליד גבאי. (ועשו"ת כ"ב מה"ת ( חח"מ סי' נ') מ"ש בביאור הירושלמי הזה ע"ש שנראה שגם ממנו נעלמו דברי מהר"ם הללו) ועוד איך הי' רשאי ר' חייא לשנות כיון דהי' גבאי ואמרינן כיון שבא ליד גבאי אינו יכול לשנות ומה קשר זה לזה. ועשו"ת מהריט"ץ (סי' ע"ט) ומחנה אפרים ה' צדקה (סי' י"א) פירשו דר' חייא לא הי' גבאי ע"ש. וא"כ נסתר פי' קרבן העדה ע"כ נראה דתיבת כהדא הוא ט"ס ופי' וכן במותריהן ממה שגבו כו' כלומר דגם ממה שגבו כו' הדין כן ומה שסיים אח"כ ר' חייא כו' הוא דבר אחר ור' חייא לא הי' גבאי ופליגי בזה וכמ"ש המהריט"ץ והמחנה אפרים והבן

ה"ב ולא זכר יואש המלך. ע' בשירי קרבן מה שתמה על התוס' מנחות דל"ב וכ' דט"ס הוא בתוס' ע"ש. אולם גם בא"ז ה' תפילין (סי' תקס"ג) שגם הוא כ' ממש כדברי התוס' ובודאי שלא אתרמי טעות בתרי דוכתא וצ"ל דכן היתה גירסתם בדברי הימים לא כמו שהוא לפנינו

שם אם כר"מ מוכרין כו' השירי קרבן הניח בתימה על הר"ן במגילה שם שלא ראה שקושיתו הוא קושיות הירושלמי ולא הביא תירוצו כו' ע"ש באורך. אולם באמת לא נעלם זה מעיני הר"ן והמעיין יראה שהר"ן קיצר דברי הרמב"ן בליקוטי' למגילה (כ"ז ע"ב) ושם הביא דברי הירושלמי הללו דאוקים הרישא דמתני' בס"ת וסיים ע"ז אבל לפי מה שאמרו בגמרא שלנו מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדושה והשתא קדושה מרבים ליחיד ליכא קדושה משמע דמתני' לאו בס"ת משמע להו ולית להו דר' חייא בר אבא דירושלמי אלא מתני' בביהכ"נ הוא כו' והנכון בכולהו מה שרש"י ז"ל מפרש כו' והן הן דברי הר"ן אלו אלא שקיצר אותם ולפי שראה הר"ן דהבבלי מחולק עם הירושלמי לכן לא הביא תירוצו וז"פ וע' בתמים דעים סי' קט"ו מ"ש בביאור הירושלמי

ה"ג ר' יוחנן מיקל לנשיא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא ע' ציון ירושלים שכ' ועש"ע סי' קנ"א דמותר להשתמש בגגין ועליות וצ"ל דשאני כאן דדמי להיכל וצ"ע בדפ"ו בפסחים איתא דגגי היכל אינו קידש וערש"י שם ד"ה ת"ש וצ"ע דדברי ר' יוחנן סותרין זה את זה כו' ע"ש. הנה מ"ש דבש"ע איתא דמותר להשתמש בעליות ליתא דשם איתא דיש להסתפק בזה כו' וגם מ"ש דצ"ל דשאני כאן דדמי להיכל הוא תמוה ואין לו פותר גם מ"ש דדברי ר' יוחנן סותרים זה את זה י"ל לפמ"ש התוס' במכות (י"ג א' ד"ה אילן) לחלק דגגין אינם קודש והאויר הוא קודש. וע' חי' מהרש"א שם ובמל ="מ ה' שגגות (פי"א ה"ד) א"כ כאן בירושלמי דאיתא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא י"ל דהי' באויר שלא כנגד הגג ולק"מ (רק מה שהי' נתקדש בקדושת ביהמ"ד והי' שם אויר ושם שטחו הבגדים). וע' בשו"ת פאר הדור להר"מ (סי' ע"ד) שמותר להשתמש בעליות של ביהמ"ד ולכאורה הוא נגד פסק הש"ע דיש להסתפק בזה וי"ל דהר"מ אזיל לשיטתו שהשמיט (בפ"ו מה' בית הבחירה) דעליות ההיכל נתקדשו ועצל"ח פסחים (דפ"ו) שביאר דעת הר"מ דס"ל דאדחי במסקנא הך תירוצא וע"ש. ולפ"ז כיון דכל עיקר טעם הר"מ דיש להחמיר בעליות משום דדמי להיכל וכיון דס"ל להרמב"ם דגם בהיכל לא נתקדשו עליות מכ"ש בביהמ"ד משא"כ לפי שיטות הר"י ומהר"ם ותוס' שבועות (י"ז ב' ד"ה וטמא) דהעליות נתקדשו א"כ י"ל ה"ה בית המדרש. הן אמת שצלע"ק על הצל"ח שסובר בדעת הר"מ דגם עליות ההיכל לא נתקדשו דהא כ' בה' מעה"ק פ"ה ה"ד וז"ל אבל אם שחטן בגגן של היכל פסולין שאין הגגות ראויות לשחיטה כלל. וא"כ תקשה למה כ' הר"מ בגגות ולא כ' יותר רבותא דאפי' בעליות ההיכל פסול כששחטן מוכח דבעליות כשר ועכ"מ שם שמבואר להדיא כן וצ"ל דס"ל דכל עליות ההיכל הי' פתוחות וכמ"ש הצל"ח בלשון ואולי וא"כ בעליות מותר כיון שפתוחות והבן. וצל"ע על העץ חיים (מדות) פ"ד מה' מלכים שכ' וז"ל ואפשר הדין דבעליות לא הי' חייב הנכנס לשם ולא מן הדין הי' נזהרין ליכנס לשם אלא מעלה עשו בה שאין אסור אלא בבית קדשי הקדשים אשר שם הארון אבל העלי' ה"ל כמו גג עכ"ל דא"כ דהוא רק מעלה בעלמא מאי מקשה הש"ס בפסחים שם להוכיח דעליות נתקדשו דהא הוי רק מעלה וצע"ג. וע' בריטב"א במכות שם שגג ההיכל לא נתקדש בקדושת ההיכל אבל עכ"ז אוכלין שם יע"ש

שם ההן פרוורה כו' ע' בפני משה שכ' שזהו החדר שבחצר לפני ביהכ"נ כו' וע' בפרי מגדים א"ח (סי' קנ"א סק"ד) שכ' וז"ל צ"ע בפאלי"ש מקום שמתפללין שם בקהלות גדולות אם רשאין לעשות קפנדריא עכ"ל והוא תמוה דזה הוא האיבעיא בירושלמי כאן והוא לא הביאו כלל

ה"ז צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה שכן הוא שניץ ונחית כו' ע' בקרבן העדה מה שפי' ונעלם ממנו מ"ש הטוא"ח (סי' תרצ"א) הגירסא שניץ ונחיץ כהדין קנטורא וע' בב"י שם מה שהאריך בפירושו שקאי האיך יהי' נכתבים איש ואת ועב"ח שם מה שפי' פי' אחר. וע' בתניא (סי' ל"ט) גם שם העתיק כגירסת הטור ועמש"ש המגיה ובבעל העיטור נפל שם טעות יעו"ש

פ"ד ה"א זה קורא וזה מברך ע' בקה"ע שכ' ואפ"ה מברך לקרות המגילה כו' נראה שסובר שגם בברכה שלפניה אמרינן דזה קורא וזה מברך. אולם במרדכי בחולין פ' כיסוי הדם כ' בשם ר' שמחה ע"ד הירושלמי הללו וז"ל מיהו נראה דהתם מיירי בברכה שלאחריה אבל בברכה שלפניה אין נראה שאחד מברך וא' קורא כו' עכ"ל וכן ראיתי בבעל העיטור בה' מגילה שכ' ע"ד הירושלמי ומסתברא שבירך לפניה אבל לא בירך