עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רסח

עושין וע"ש ובראב"ד פ"י מה' בית הבחירה ה"ז וכ"ע שם ובסדר משנה דע"ז במה שהאריכו בזה ונראה דדברי ר' מתנא המה מדינא דכל מה שיכולין למהר שלא תהי' עומדת הבימה בביהמ"ק בודאי נעשה. ואין להקשות מדוע הי' עושין אותה של עץ ולא נעשה אותה של אבן כבר יישב זה הבאר שבע בסוטה דנ"ט ע"א ע"ש

שם ה"ה שמונים וחמשה זקנים כו' מצטערין על הדבר כו' כ' הקה"ע דדבר ששילשתי לך אין אתה רשאי לרבעה לפיכך אין להוסיף במצוה זו כמו שהוסיפו קצת מצות דרבנן כיון שיש בה קצת סתירה לד"ת מבואר מדבריו דלולא זה לא הי' עוברים בההוספה רק משום שהוא נגד הדרשא מה ששילשתי לך. והנה מה דפשיטא לי' כן הנה פשיטא לי' להרמב"ן בהיפוך שכ' בביאורו לתורה פ' ואתחנן וז"ל ולפי דעתי בדא לעשות מצוה בפ"ע כגון שעשה חג בחודש שבדא מלבו כמו ירבעם עובר בלאו וכך אומר לענין מקרא מגילה מאה ושמונים נביאים כו' ובירושלמי שמונים וחמשה זקנים כו' הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם א"כ הוא בכלל לא תוסיף עלי' אלא שלא למדנו למוסיף עפ"י נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצוות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עכ"ל מבואר מדבריו דעובר על בל תוסיף וכשהוא עפ"י נביא עובר על אלה המצוות ולא כהקה"ע. ומזה קשיא לי ג"כ על היפה מראה שכ' בירושלמי כאן אין נביא אחר עתיד לחדש דבר ומה שחדשו נר חנוכה לא קשה כי אין זה חידוש ע"פ נבואה אלא מצוה דרבנן כעירובין ונט"י אבל מקרא מגילה הי' מחדשים מרדכי ואסתר ע"י נבואה דאסתר ברוה"ק נאמרה מבואר מדבריו דשלא עפ"י נביא מותרין לחדש וזה היפוך דברי הרמב"ן דשלא ע"י נביא עובר על בל תוסיף וע"י נביא עובר על אלה המצוות ומה דלא קשה באמת מחנוכה נראה דסמכו בזה על הק"ו דמעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לא כל שכן ומצאתי כן להדיא בחי' הריטב"א למגילה (י"ד א') שכ' וז"ל ורבנן דתקון בתר הכי נר חנוכה י"ל דסמכו נמי אהאי טעמא דק"ו מיהו מגילת אסתר הוי רבותא טפי שכתבוהו עכ"ל ומבואר מדברי' דגם הוא ס"ל כהרמב"ן דעובר בזה על בל תוסיף וכ"כ הריטב"א בחי' למכות (כ"ג ב') גבי ג' דברים עשו ב"ד של מטה כו' מקרא מגילה דאל"כ הי' עוברים על בל תוסיף וגם על אלה המצוות ע"ש וע' בחי' הר"ן בסנהדרין (דפ"א ע"ב) וחי' אגדות למהרש"א מגילה (ד"ז ע"א ודי"ד ע"א). גם הלום ראיתי להרא"ם בביאורו לסמ"ג ה' מגילה שכ' וז"ל וא"ת האיך מצו רבנן לחדש מצוה ולא חיישו משום בל תוסיף וי"ל דאיסור בל תוסיף לא שייך אלא כשמחדש המצוה אומר שהשם ציוהו להוסיף על מצות התורה אבל הכא דקאמרי בהדיא משום פרסומי ניסא לא וכ"כ הסמ"ג במצות בל תוסיף עכ"ל ומהתימה ממנו שכתב בפשיטות היפוך דברי הרמב"ן והריטב"א. ומ"ש שכ"כ הסמ"ג לא מצאתי כן בסמ"ג וז"ל במל"ת (סי' שס"ד) אבל יש רשות לב"ד לאסור דבר המותר שהרי לעשות סייג לתורה אסרוה ולא שיהא אסורו מה"ת עכ"ל. הנה כ' דיכולים לעשות סייג ובזה מודה גם הרמב"ן בעצמו וכמש"ש בפ' ואתחנן אבל לחדש מצוה מה שאינו לסייג יוכל להיות שהסמ"ג מודה לדעת הרמב"ן והריטב"א

שם הנביאים והכתובים עתידים ליבטל כו' הדברים הם לכאורה תמוהים וע' בביאורו ברמב"ם ה' מגילה (פ"ה הי"ח) ובהשגות הראב"ד שם ובשו"ת הרשב"א (ח"א סימן צ"ג) ושו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תרס"ו וסי' תתכ"ח) יעו"ש מה שהאריכו בזה

שם אותו שנה היתה מעוברת מ"ט מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר עשו"ת ( ח"ס חא"ח סי' קס"ג) שפי' דמהכתוב שנים עשר מכלל דאיכא י"ג וע"ז כ' דצע"ג דא"כ נעשה הנס באדר הראשון ובהא כ"ע מודו דצריך לעשות באדר הראשון ומ"ט קבעוהו באדר השני ע"ש אולם לפמ"ש הקה"ע וז"ל הוא חודש אדר למה לי אלא ה"ק לחודש י"ב שבכל שנה אבל עתה הוא חודש י"ג עכ"ל וא"כ לפ"ז מעיקרא לק"מ קושיות הח"ס ודו"ק

הי"א ראו אותו יוצא במנעל פחות ביה"כ. ע' בקה"ע שכ' יוצא במנעל שנפחת מלמטה ביה"כ ש"מ שלא נתגייר מה את ש"מ. מכאן אין להוכיח שלא נתגייר דכיון שנפחת מלמטה אפי' י"ש מותר לצאת בו ביה"כ עכ"ל מבואר שפי' נפחת שהמנעל נפחת למטה. ואשתמיט מיני' דברי תה"ד (סי' קע"ט) שכ' ראי' דמותר לעמוד ביה"כ ע"ג כלי עור וז"ל וראי' קצת דהא כ' הא"ז וז"ל ונראה דמותר לצאת במנעל קרוע ושיעור הקריעה איני יודע ומסתמא אינו רוצה לומר קרוע למטה בכף הרגל אלא קרוע למעלה וכיון דשרי מנעל קרוע כ"ש לעמוד ע"ג כלי עור דשרי עכ"ל. וכן פסק בש"ע א"ח (סי' תרי"ד ס"ב) וע"ש בביאורי הגר"א סק"י שכ' שדברי הא"ז דמותר לצאת במנעל קרוע הוא מדברי הירושלמי הללו. ובאמת מבואר כן להדיא בא"ז ה' יה"כ (סי' רע"ז) שלמד כן מדברי הירושלמי האלו. ועשו"ת רדב"ז (חיא סי' שע"ז) וכיון דהתה"ד פי' דברי הא"ז דמיירי שנפחת למעלה א"כ האי נפחת הוא למעלה ולא למטה דאל"כ אין ראי' מזה לדינו של הש"ע דמותר לעמוד על כלי עור וע"כ הפי' בירושלמי שנפחת למעלה ולא למטה. וע' בפני משה שכ' וז"ל ודחי לה הש"ס דמה את ש"ע מזה. שכן אפי' יראי שמים יוצאין כך ביה"כ לפעמים אם א"א בענין אחר כגון במקום מטונף וכיוצא בזה עכ"ל ואם כן הוא הפי' בירושלמי א"כ אין ראי' לדינו של התה"ד וע"כ ליתא לפירושו רק שכן יראי שמים יוצאין היינו אפי' שלא לצורך וכן מבואר להדיא בא"ז דמותר לצאת במנעל קרוע אפי' לכתחלה

שם א"ר שמלאי דבורא כ"ה ג"כ בירושלמי תענית (פ"ב ה"ח) וע' בקה"ע שכ' כך שמו ובמדרש רבה קהלת פי' המ"כ שם מקום וע' בסדר הדורות שפי' דיבור שהוא עפ"י הדיבור ע"ש באורך וכן פי' הפני משה

הי"ב כראש תור הי' נכנס מתוך חלקו של יוסף לתוך חלקו של בנימין ע' בס' תבואות הארץ פ"ג שכ' שלדעתו ט"ס הוא וצ"ל הי' נכנס לתוך חלקו של יוסף מתוך חלקו של בנימין יעו"ש

פ"ב ה"ב מנשה הוה יתיב כו' במרדכי פ"ג דמגילה הגירסא מעשה בחד דהוי יתיב כו' וכ' דאיכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קראה מתנמנם מאחר שהוציא בפיו אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא. וראיתי להשירי ברכה בא"ח סי' תר"צ סק"א שכ' בשם הראב"ן שכ' דאם קראה מתנמנם דיצא וה"ה לשומע ממתנמנם וא"כ איך יפרש הירושלמי הזה דלא יהי' נגד המשנה וע"ש מה שדחק בזה. אמנם לפמ"ש הקרבן העדה חזור לך דלא כוונית נראה דאק"ש קאי ובתוספותיו ביאר דק"ש קבלות עול מלכות שמים בעינן שיהי' ער ממש שיתכוון בכל לבו עכ"ל. א"כ לק"מ דבמגילה גם הירושלמי מודה וא"ש בפשיטות. ועשו"ת משכנ"י חא"ח (דף ס' ע"ג) שכ' וז"ל ואהא מייתי בירושלמי שאם קראה מתנמנם וצוה לחזור משום שלא כיון ומתני' דמכשיר איירי שכיון לבו בעת שהוא ער וכו' ומתורץ קושיות המרדכי ע"ש עכ"ל ולפ"ז א"ש ג"כ קושיות השיורי ברכה דהראב"ן מיירי כשכיון בעת שהי' ער אך דברי' לא נהירין דמנין הי' יודע ר' זעירא שלא כיון דהא כוונה אינו יודע רק האיש בעצמו והנכון כמ"ש הקרבן העדה

ה"ג בן כרך מהו שיוציא את בן עיר י"ח כו' בפרמ"ג במ"ז (סי' תרפ"ח סק"ד) כ' וז"ל ומ"ש הטו"ז דיוצאין בי"ד לא הבנתי כי בפר"ח בריש הסימן הביא ירושלמי בן עיר מהו שיוציא בן כרך כו' ולא איפשטא הנה יראה דעל ר"ח רבה לית חולק דבן כרך יוצא בי"ד ואיבעיא הואיל לכתחלה לא הוי מחויב או דלמא הואיל ודיעבד [יצא] מחויב מקרי ולפ"ז נפשט האיבעיא לקולא ככל תיקו בדרבנן כו' א"כ טברי' והוצל לכתחלה קורין בב' ימים וברוכי רק בי"ד לא בט"ו דיוצא ממ"נ ואסור לברך בט"ו וא"צ לתירוץ הט"ז גם א"צ לטעמא הואיל וזמן קריאה לרוב העולם כדאמרן ולפ"ז יצא לנו הדין בן כרך שקרא בי"ד אסור לברך בט"ו וקורא בלא ברכה כקורא בתורה ואם קרא לבן עיר יצא בן עיר דתיקו דרבנן לקולא עכ"ל ויש להעיר על דבריו מ"ש דליכא חילק על ההוא דר"ח רבה ולכן תמה על הט"ז ולק"מ דהנה בפ"ק ה"א דאיתא התם ר' חונה בשם ר"ח הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה כו' ר' יוסי ור' אחא הוון יתבין אר' יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא הא תני מקום שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה ב' ימים (פי' הקה"ע והיינו במקום שמסופקים אם הוא כרך או עיר ואי ס"ד הכל יוצאין בי"ד למה קורין ב' ימים) א"ל אף אנא סובר כן ( שאינו יוצא בי"ד) ויאות כו' הנה מבואר שיש חולקין על ההוא דר"ח רבה וסוברין דאין בן כרך יוצא בי"ד ועיירות המסופקות צריכין לקרות בשניהם ולא כהפרמ"ג דליכא חולק כלל (ועמ"ש הרא"פ בביאורו לירושלמי שקלים פ"א ה"א ובשו"ת זכרון יוסף חא"ח סי' י"ח י"ט בביאור דברי הירושלמי האלו) ולפ"ז כיון דיש חולקין על ר"ח רבה א"כ כשמספקא לן היינו אומרים דצריך לקרותם בב' ימים עכ"ז כיון דרוב העולם הוא בי"ד לכן הולכין אחר הרוב וא"ש דברי הט"ז. גם מ"ש דבן כרך מוציא לבן עיר הנה הריטב"א בחי' למגילה (ד"ב ע"א) כ' וז"ל וזהו דעת הרשב"א והביא ראי' מדאמרינן בירושלמי בן כרך אינו קורא לבן עיר ובן עיר אינו קורא לבן כרך מבואר דגירסתו היתה בירושלמי שנפשטה האיבעיא דאינו מוציא לא בן עיר לבן כרך ולא בן כרך לבן עיר ועמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ק דיבמות ובק"ן שם וע"כ פסקו של הפרמ"ג צל"ע

שם אבל מפרשי ימים כו' א"ר מנא בעתיד לחזור למקומו כו' ע' קה"ע שפי' אפי' אם הם בני כרכים כו'. אולם הריטב"א בחי' למגילה (די"ט א') יש לו פי' אחר בסוגיא וז"ל אמר ר' מנא בעתיד לחזור למקומו כו' וה"פ דדוקא בבן עיר שעקר דירתו ובכך הוא דמיבעיא לן אבל בן עיר שהוא מפרש בים או הולך במדבר ונמצא שם יום י"ד קורא כמקומו בי"ד שאע"פ שאינו במקום שום חיוב קורא כמקומו א"ר מנא בעתיד לחזור למקומו אבל אם דעתו לילך לכרך אינו קורא כלל שהרי כבר נעקר מן העיר ולכלל בן כרך לא בא וזה כאותו שאמרו בירושלמי במקום אחר בן כרך שעקר לילי י"ד נפטר מכאן ומכאן א"ר פנחס ע"כ היהודים כו' ר' פנחס מהדר איבעיא דר' יודן וקאמר שבן עיר שנתן דעתו לעקור לכרך ליל ט"ו כיון שעדיין הוא בי"ד בעיר קורא בעיר כיון שהוא פרזי באותו שעה עכ"ל מבואר מזה דס"ל דההוא דירושלמי מיירי דוקא בבן עיר ובבן כרך לפי דעתו אולי קורא ג"כ כמקומו ויותר נראה שאינו קורא כלל. והן אמת שבהגהת המ"א סי' תרפ"ח ס"ה מבואר הדין דמפרש בים כו' בסתמא ובא"ר שם כ' להדיא דה"ה בבן כרך אולם להריטב"א צ"ע בזה. וגם מזה מבואר דהריטב"א פי' הירו' לעיל בבן כרך שעקר לילי י"ד נפטר כו' בניחותא דלא כהקה"ע שפירשו בתמיהא

ה"ד תרגום עקילס כו'. וכ"ה בירושלמי (מ"ק פ"ג ה"ז) ע' בשירי קרבן שכ' דביפה מראה כ' דבערוך הנוסחא [אתניסאה] לשון יון מות ולא מצאת ידבר זה בערוך כו' גם הגירסא דכאן כו' ע"ש. ונעלם ממנו מ"ש הערוך (ערך א' אות אתינס) דמבואר שם דנוסחתו היתה כן ופי' שם כן ובמעריך שם האריך בזה שכ"ה פי' הירושלמי דלא כהמת"כ ע"ש: