עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רסז

פלאים ושם א"א להעטיף בזה משל ומליצה ויראה שהדברים כפשטן. וגם הא מבואר בחולין (דנ"ה) דכוליא שהקטינה טריפה בבהמה דקה עד כפול ובגסה כענבה בינונית והדברים תמוהים דהא אצלינו אין ענבה גדולה כפול ומכצ"ל כמ"ש בשם הרש"ל ביו"ד (סי' ע"ד) דפירות א"י הי' גדולים בימים האלו וע' בב"י שם מ"ש בשם מהר"י ן' חביב ולפירושו ענבה אינו מז' המינין ובזה מיושב מה שהקשה בדעת קדושים ביו"ד שם במקדש מעט דאמאי אמרו גפן כדי רביעית כו' ולא אמרו לשיעור ענבה ולמהר"י ן' חביב א"ש וגם להרש"ל י"ל דכיון דכתיב גפן ולא כתיב ענבה ש"מ שאתיא לשיעורא דיין שנקרא גפן ולא לכוליא ששיעורה כענבה] וראיתי בספר חידושי הרז"ה בהגהותיו לש"ע (ד"כ ע"ב) שכ' וז"ל לענ"ד תמי' קיימת על הרש"ל ממה דאיתא בברכות (דל"ו ע"ב) אמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן ששיעורו כפול הלבן נמצא מבואר לרב אסי שהי' בח"ל בבבל ואחר חורבן ביהמ"ק ואעפ"כ אמר ששיעור בוסר דהיינו ענבה שלא נגמרה שיעורו כפול הלבן ש"מ דענבה שנגמרה גדולה מפול הלבן וצ"ע עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא דלא לחנם אמר רב אסי פול הלבן ולא אמר סתם פול והיינו שסתם פול ופול הלבן המה ב' מינים ועיקר קושית רש"ל הוא דהא חזינן דאין ענבה גדולה כסתם פול שבה שיעורו לענין טריפות ומזה למד שנשתנו אבל פול הלבן יוכל להיות שגם בזמנינו ענבה גדולה מפול הלבן. ועמ"א (סי' ר"ב ס"ק ל"ד) שכ' ועביו"ד סי' מ"ד שבימיהם הי' הענבים גדולים אבל עכשיו פול גדול מענבה ואפשר דה"ה פול הלבן עכ"ל הרי שנסתפק בזה אם הפול הלבן נשתנו או לא והרש"ל נראה דפשיטא לי' דלא נשתנו ורק הפול נשתנה וא"ש. עכ"פ מבואר שהדברים לענין הפירות הוא כפשוטו שנשתנו הרבה מאד מכפי מה שהי' וה"ה לענין הארץ שנשתנית ונתכווצה ומ"ש האברבנאל דהוא מכת הנמנע הנה גם פתיחת פי הארץ הוא מהנמנע ועכ"ז הי'. ועשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ס') וע' כפתור ופרח (פי"א) שכ' שגם היום הוא ת' פרסה רק שתחשוב כל פרסה ב' מילין ומה שהוכיח האברבנאל מהכתוב במח"כ נעלם ממנו מדרש רבותינו ברבה פ' שלה שנתעוררו בזה וז"ל שם וישיבו מתור הארץ מקץ מ' יום והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום הלכו את כולה אלא שגלוי הי' לפני הקב"ה שהן באין ואומרין לה"ר ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה וקפץ לפניהם הקב"ה את הדרך עכ"ל (וע' בס' בית שמואל (דכ"ט ע"ג) שהביא זה בשם הגמרא וליתא רק דכן איתא במדרש) ועתה מה לו כי יזעק על זה אחרי אשר רבותינו הרגישו בזה ויישבו אותו. והנה דברי המדרש הללו הביאם רש"י בביאורו לתורה וראיתי להלוית חן (די"א ע"ב) שכתב שדחוק הוא ונעלם ממנו שמקור מחצב דברי רש"י הוא מהמדרש רבה ומ"ש הוא לתרץ שגה בזה דלפי העולה מדבריו לא הלכו רק שלשה צדדים והוא פלא כי באמת הלכו באורך וברוחב ובזה י"ל מ"ש רש"י דהלכו לאורכו ולרחבו ונתקשה בשו"ת מקום שמואל (בשער התירוצים) דלמה כתב רש"י זה דהא גם אם לא הי' הולכין רק לאורכו או לרחבו שפיר הי' קשה איך הלכו במ' יום. אמנם עם האמור א"ש דרש"י בא לשלול דלא נתרץ כתירוצו של הלוית חן והבן. ומה שכתב שם הלוית חן דמבואר במדרש איכה דלעולי רגלים נעשה נס והלכו לא"י במרוצה. שגה בפשט דברי המדרש ואינו מבואר שם כלל דהי' נס בזה רק שהי' להם דרכים קצרים ומחילות וכמבואר בבבלי וירושלמי שהבאתי למעלה וכן מוכח מקושית הראשונים בב"מ שהבאתי למעלה דאל"כ לק"מ. ומ"ש האברבנאל ששלוחי ב"ד שבים בז' ימים והוא פלא היכן מצא כן ובר"מ ה' קידוש החודש פ"ה איתא שיצאו עשרה ימים בתשרי ולא הגיעו רק למקומות אחדים ובניסן הלכו יותר והיינו דמבואר בר"ה (כ"א א') דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ובתענית (ד"י ע"א) מבואר דצריך ט"ו ימים שיגיעו לנהר פרת ואף דלפי החשבון צריך כ' ימים כבר תירצו אותו התוס' שם (וע' שאילת יעבץ (ח"א סי' קס"ח) שכ' דלענין יו"ט שני תליא הכל בהשלוחים יכולים להגיע ואין חילוק כלל בין א"י לח"ל לענין יו"ט שני וחכמים שלא שימשו כל צרכן המה חילקו כן ע"ש ואני אומר הן אמת שמדברי הר"מ נראה כדבריו וכמ"ש ג"כ בשו"ת מהריט"ץ. אולם בדברי הריטב"א בחי' לר"ה (י"ח א') האריך בזה והעלה דהיום דאנו בקיאין בקביעא דירחא והכל תלוי בהגזירה לכן אנו הולכין אחר הרוב ובח"ל ברוב המקומות לא הגיעו השלוחין ע"ש באורך שלפי דבריו נסתרו דברי השאילת יעבץ. גם מה שתמה ע"ד המג"א (סי' תצ"ו סק"ז) במ"ש שאין לנדות לבן א"י שעשה מלאכה ביו"ט שני בח"ל לק"מ והדברים מבוארים במבי"ט ח"ב סי' קמ"ט) דאע"ג דהם אסורים במלאכה מפני המחלוקת עכ"ז החיוב בנידוי לא חל רק על בני ח"ל שהם אסורים בעצם לא על בני א"י. ומש"ש להסתייע לדבריו מדברי הח"צ סי' קס"ז הנה דברי הח"צ המה נגד המנהג. ומצאתי למרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ו) שפסק דלא כותי' ומה מאד נפלאתי על הג' מהרש"ז בשלחנו במה"ת סי' א' ס"ח) שכ' וז"ל וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בח"ל ביו"ט שני של גליות ולכן גם בני א"י הבאים לח"ל חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בה' יו"ט עכ"ל ובאמת נהפוך דהם אינם חייבים כלל בקדושת היום והמה מתפללים תפלת חול ורק שאסורים במידי דפרהסיא מפני המחלוקת והג' מהרש"ז בעצמו כתב כן בה' יו"ט סי' תצ"ו ס"ז וס"ח וס"ט וצ"ע] העולה מזה דמדברי המדרש האלו נראה בעליל שס"ל דנשתנה הארץ ונתכווצה ולא כהאברבנאל. ובזה י"ל דברי מנחם והרד"ק במה שפירשו בכברת הארץ ולהצילם מהשגת הרמב"ן עליהם בפ' וישב שהוא ראה כאשר בא לארץ הקדושה ולא הי' שם אפילו מיל יע"ש. אמנם אם נימא דנשתנה הארץ ונתכווצה לא קשה וע' בספר תבואות הארץ סוף פ"א שגם הוא רצה להוציא הדברים מפשטן בשביל שראה שהיום אינה מחזקת ת' פרסה וליתא והדברים המה כפשטן

שם מסייע לר"י בר חנינא ויהי גבולם מחלף כו' ע' בש"ק שכ' אך לפ"ז יש תימה בפסוק ויהי גבולם מחלף שבעה ערים כו' ערים תשעה עשר ולחשבון זה הם ערים כ"ב לפחות וצ"ע עכ"ל ונראה שהוא חשב ט"ו ערי מבצר הגם שיש ט"ז נראה שחשב מגדל אל חרם לחד. (ובמצודת דוד כ' שפ"ז ערי מבצר יש נראה שחשב מגדל אל חרם לתרתי וכן נראה מבעל הטעמים אך בס' תבואות הארץ פרק ג' כ' מגדל אל חרם למזרח עכו בערך ג' שעות וחצי הכפר מדשד"ל אל קרי"ם והיא לפי דעתי משובשת מגדל אל חרים שתכונתם במחוז ההוא עכ"ל. וזה סיוע שהוא א') וע"כ מקשה דהט"ז וז' המה כ"ב אולם לפי מה שראיתי בפי' נחלת יהושע ביהושע שם שכ' על פסוק ערים תשע עשרה ונ"ל ט"ו החשובים בין ערי מבצר ואדמי הנקב יבנאל לקום חקוקה הם י"ט כי חלף ואלון שמות מקומות ולא ערים עכ"ל א"כ י"ל דכן דעת הירושלמי דחלף ואלון לא חשיב ומה דאיתא בירושלמי מחלף חלף כו' הוא סימן למקומות ולא לערים ואף שחשב אדמי הנקב לתרתי י"ל דלא חשיב חקוקה ולפי הנחלת יהושע קשה למה לא חשיב אזנת תבור ע"כ דהגבול יצא לשם ולא להעיר א"כ י"ל להירושלמי גם בחקוקה כן וא"כ הם במכוון י"ט

שם והא כתיב לוד ואיתאמרת אלא בגין דתנינן כו' עתוס' מגילה ד"ד ע"א שכ' הקשה הר"ר אלחנן דאמאי איצטרך לר' יהושע לאשמועינן דאינה מוקפת מימות יהושע והא משנה שלימה הוא וי"ל דאגב דאיצטרך לאשמועינן לוד וגיא החרשים תנא נמי אונו בהדייהו ע"ש. וראיתי להטורי אבן שהתפלא מאד על התוס' דמאי ענין אונו דהכא דהוא משל בנימין לההוא אונו דהתם דהוא משל יהודה והגלה דתרי נינהו ע"ש באורך וכן ראיתי בס' שלמי נדבה (ח"ב ד"ה ע"א) שהעלה כן בצ"ע על התוס' ובמחכ"ת לא ראו דברי הירושלמי האלו דמבואר להדיא דההוא אוני דהכא ודהתם חדא נינהו ולפי הירושלמי לא אמר הכא ואונו לפי שכבר תני ועמ"ש הש"ק בתוספותי'. עמ"ש הברכ"י סי' תרפ"ח סק"ג ובתבואות הארץ הארץ בפ"ג דס"ט ע"א ודו"ק

שם ולא עזרא תיקן כו'. ע' בשירי קרבן מה שהקשה על המ"א סי' קל"ה מהירושלמי הזה. וע' בשו"ת סת"ם (סי' ט"ז) דמיישב קושיות הקה"ע דלפ"מ דדרשינן ממשפחה משפחה דכהנים מבטלין מעבודתן א"כ אין ראי' דניתקן כ"א בפ"ע ע"ש. ובאמת עדיין אינו מיושב קושיות הקה"ע דהא עכ"פ חזינן דהירושלמי סובר דתקנת עזרא היתה גם על הקריאה וכ"ה במס' סופרים פרק ו' דעזרא תיקן גוף הקריאה ולא כהנחלת יעקב שם ששגג בזה וא"כ מנ"ל להמ"א לחדש מסתירת הירושלמי להבבלי דעזרא תיקן רק מנין הקרואים. ונ"ל דלהכי מנה הירושלמי תקנות עזרא ב' וה' ושבת במנחה לחד תקנה וש"ס דילן בב"ק (פ"ב א') מנה אותם לתרתי ולהנ"ל א"ש דלש"ס דילן אינה דומה תקנות ב' וה' לתקנות מנחה דבמנחה תיקן גוף הקריאה ובב' וה' תיקן רק הקרואים לכן מנה לב' משא"כ להירושלמי שוים המה ב' וה' למנחה לכן חשבינהו לחדא. ואולם ליישב קושיות הקה"ע י"ל לפמ"ש בחי' הריטב"א למגילה (ד"ב ע"א ד"ה אלא) ע"ש שכ' דהתקנה שתיקנו הנביאים לא הי' חשובים בעיני אנשי הכפרים כיון שלא הי' רק חד גברא ותלתא פסוקי או תלתא גבר' ותלתא תלתא פסוקי ואח"כ כשתיקן עזרא תלתא גברי עשרה פסוקים היתה חשובה בעיניהם לילך להעיר יעו"ש. וכן י"ל לדעת המ"א דקודם שניתקן המנין והאנשים שיהי' שלשה לא הי' חשובה בעיניהם וא"ש

ה"ד כגון אנו שאין אנו צריכין לתלמודינו ע' מה שפ' הקה"ע ובגליון הש"ס הניח בצ"ע מר"ן וב"י סי' תרפ"ח ובליקוטי הרמב"ן למגילה (ד"ב ע"א) העתיק הירו' כגון אנו שאין אנו צריכין [אלא] לתלמודינו אולם בתשו' פאר הדור להרמב"ם (סי' י') העתיק הגירסא כמו שהוא לפנינו ופי' שמי שא"צ ללמוד עוד ולעיין בספרים יהי' א' מהי' בטלנין ולעסוק בצרכי ציבור משא"כ מי שצריך ללמוד עוד אינו רשאי לעסוק בצרכי ציבור יעו"ש באורך

שם כפר שאין בו כו' ע' מה שפי' בו הקה"ע וכ"כ הרמב"ם בה' מגילה (פ"א ה"ח) אולם הראב"ד השיגו וע' בליקוטי הרמב"ן האריך בזה בירושלמי כרך שאין בו כו' וכ' שכ"ה גירסת הר"ח וע"ש מה שהעלה בביאורו וכ"כ הריטב"א בחידושי' בשם הרשב"א. ובזה מיושבין דברי הראב"ד ובשו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' ש"א רכ"ז) האריך לתמוה על הראב"ד דהא ירושלמי מפורש הוא ע"ש מה שדחק בזה אולם באמת אין זה קושיא כלל דהראב"ד גרס בירושלמי כגירסת הר"ח והרמב"ן והרשב"א והריטב"א כרך שאין בו כו' ולזה רמז הר"ן במ"ש דהגירסאות מתחלפות בירושלמי ע"ש. וא"כ אין מבואר הדין הזה כלל בירושלמי והבן

שם אמר ר' מתנא על שם לא תטע לך אשירה כו' ע' בשדה יהושע (די"ז ע"א) שכ' כל עץ בימה של עץ היתה ואלו הי' עושין אותה מאתמול קרינן בי' כל עץ אצל מזבח ד' אבל כשחל בחול לא חיישינן בהאי שעתא דפורתא הוא והא תנא דרך הלצה קאמר לי' ולא שיש איסור בדבר עכ"ל ואני תמ' ע"ז דלמה הוציא דברי ר' מתנא לדרך הלצה ולא נימא דדינא קמשתעי דהא להדיא כ' הרמב"ם (פ"ו מה' עכו"ם ה"י) דאסור לנטוע במקדש כל עץ והראב"ד שם כ' דבימה שהי' עושין למלך בהקהל לשעתו הי'