עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רסד

מקובצת לב"ב (די"ד ע"א) שגם הוא גרס שלשה. ובחידושי הראב"ד שבש"מ שם כ' וכמה היא נכונה בעיני זאת הגירסא כו' ע"ש. והרא"ש שם כ' להירושלמי דהי' רוחבן לרוחב הארון ומזה מבואר דלא הי' גורס כהפני משה ע"ש בסוטה שהשיג על הקרבן העדה ולדברי הרא"ש לק"מ

פ"ד ה"ב נקוניקה אישתכח כו' בקה"ע ובפי' הרא"פ פירשו מין קנקן וליתא רק פירושו בני מעים של שור ממולאים בשר כן פי' ( במעריך אות ו') ובפר"ח ביו"ד (סי' ס"ג סק"ג) וראיתי בספר שלמי נדבה ח"ב (ד"כ ע"א) שהקשה מהירושלמי הזה על תוס' חולין שכ' דרק אי נקט ב' אבל אי נקט א' מותר וכאן מבואר דאף בא' אסור ועוד הקשה דהא בב"מ דכ"ד ס"ל דר' יוחנן סובר בשר שנתעלם מן העין מותר וכאן סובר דאסור וקושיתו הא' כבר העיר בזה הפר"ח ובקושיתו השני' שגה מאד דאדרבה מבואר שם דר' יוחנן סובר דמותר דר' יוחנן מתיר בנמצא ביד עכו"ם ולרב אסור אף בנמצא ביד עכו"ם דלהירושלמי חמיר בנמצא ביד עכו"ם ע' ה"ה בהמ"א וב"י סי' ס"ג ולק"מ

מס' סוכה

פ"א ה"א ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא מחצה על מחצה כשירה כו' באילן שדרכו ליפסע ע' קה"ע ופני משה. וצל"ע על דברי הא"ז ה' סוכה (סי' רפ"ד) שכ' וז"ל ירושלמי צילתה מרובה מחמתה כשירה הא מחצה על מחצה פסולה וחמתה מרובה דקתני מתני' דפסולה דמחצה על מחצה קרי מרובה עכ"ל וקשה דהא בירושלמי מקשה זה ומחלק בין דרכו ליפסע לאין דרכו ליפסע ואולי גירסא אחרת היתה לו

פ"ב ה"ו הוינון סברין מימר שלא בירך כו' בגליון הש"ס העלה בצ"ע מזה על הרא"ש פ"ו דברכות שנסתפק אם יש לברך בנ"ר ולק"מ דברכה א' הכוונה מעין ג' וכ"כ בציון ירושלמי ומצאתי בא"ז ה' סוכה (סי' ש') שפי' כן דברי הירושלמי דברכה א' הוא מעין ג'

פ"ג ה"א מה פליגן בשגזלו משופה כו' ע' בשירי קרבן שהקשה דאי קאי אלולב מי איכא למ"ד דלולב הגזול כשר. אולם מצאתי לראב"ד בתמים דעים (סי' רכ"ח) שפירשו דקאי לענין יו"ט שני דאיכא פלוגתא בבבלי (ד"ל ע"א) אם לולב הגזול פסול ביו"ט שני. ובא"ז ה' ר"ה (סי' רע"ד) ששם הביא הירושלמי הזה מבואר שפירשו לענין שופר וכן ראיתי בהגהת הרי"ף לסמ"ק (סי' צ"ב) שפירשו לענין שופר וכ"ז נעלם מהש"ק דלפ"ז לק"מ קושיתו

שם איזהו גזולה פסולה כו' בשירי קרבן הקשה על הרמ"א בא"ח סי' תרל"ז בשם הג"א דראובן שבנה סוכה בחצירו של שמעון שלא מדעתו ובא שמעון והוציאו דפסולה ובמסכך ברה"ר כשר בדיעבד דהא בירושלמי מדמה להו לאהדדי יעו"ש והנה פי' הקה"ע בירושלמי דס"ד כשירה הוא בשגזל קרקע דהוי שינוי אינו מובן דקרקע אינה נגזלת ולא מצינו שיועיל שינוי מעשה בקרקע וגם מה שעשה סוכה לא הוי שינוי כלל. אולם ראיתי בא"ז ( שממנו מקור דברי ההג"א) בה' סוכה (סי' ש"ב) פי' הירושלמי דמ"ד כשירה בשגזל קרקע דה"ל שאולה דקרקע אינה נגזלת ומקשה דהא קשר' והוי שינוי מעשה ותירץ בשלא קשרן ור' יוחנן אמר בין כך ובין כך פסולה דסובר כר"א דשאלה פסול ואח"כ גרס גמליאל דזוגא אומר מאן שרי לך דאפי' רבנן לא מכשרי רק בדיעבד ע"ש בא"ז ונראה דלא גרס מתחלה איזהו סוכה פסולה כו' רק אח"כ ולפי הפי' הזה אינו מבואר כלל בירושלמי דמדמו אותם לאהדרי וא"ש דברי ההג"א והרמ"א

ה"ד כשהוא נוטלו מהו אומר כו' ברוך שהחינו כו' בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) הובא ג"כ הירושלמי הזה ושם ליתא להאי נתפלל בו רק כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב ואשר החיינו ובתשב"ץ (ח"ב סי' ר"ד) העתיק ירושלמי דכאן ג"כ בנוסחת אשר החיינו וע"כ תמוהין דברי השאילת שלום פ' ברכה (סי' קע"א) דעל מה שהשאלתות כתב נוסח הברכה אשר החיינו כתב דעד הנה לא מצא למי שיעתיק נוסח הברכה אשר החיינו ובמא"כ לא ראה שכ"ה בנוסח הירושלמי דברכות ולהתשב"ץ גם בירושלמי כאן הנוסחא כן ובנוסח הדלקת נר חנוכה איתא כאן על מצות הדלקת נר חנוכה. אולם בתניא (סי' ל"ה) כ' שיש לברך על הדלקת נ"ח שכ"ה בירושלמי וכן ראיתי בספר הפרדס (סי' מ"ב) רק מ"ש התניא הגירסא של חנוכה בספר הפרדס ליתא תיבת של ועמ"ש השל"ה בשם היש"ש

ה"י תני עכו"ם שבירך את השם עונין אחרי' אמן בשם אין עונין אחרי' אמן כן הוא ג"כ בבראשית רבה (פרשה ס"ו). וראיתי להיפה מראה בירושלמי ברכות (פ"ח סי' ו') שפי' דהאי בשם קאי שלישראל שהוא מברך בשם אין עונין אחרי' ואין טעם לזה וכמו שהקשה השירי קרבן ומה שפי' הקה"ע לחלק בין ברכת השבח לברכת הודיה דברכת הודאה חובה הוא ואיסורא קעביד דעכו"ם שלמד תורה חייב מיתה וה"ה אם עושה א' מכל מצות ישראל. יש לגמגם בזה דדוקא לימוד תורה דהוא משום גזל או בא על נערה המאורסה וכדאיתא בסנהדרין (נ"ט א') בזה אסור לו ללמוד אבל שאר מצוות רשאי העכו"ם לעשות ויש לכאורה ראי' מדהצריכו להוציא שבת משמע דבשאר מצוות אין הדין כן ואף די"ל דהתם הוצרך להוציא גם בששבת יום אחד מששת ימי המעשה וכמ"ש הר"מ בה' מלכים (פי"א ה"ט) מ"מ יש לחלק כן. וכן נ"ל מתוך דברי היפה תואר (ב"ר פ' צ"ב) על מה דאיתא שם דיוסף שמר את השבת וז"ל וה"ה כל המצוות אלא דנקט שבת אגב אורחא כו' ועוד דהוי חידוש משום דבן נח מוזהר עלי' עכ"ל משמע דבשאר מצוות אין בן נח מוזהר עליהן. ואולם ראיתי להתשב"ץ (ח"ג סי' קל"ג) שכתב להדיא דה"ה בכל המצוות הדין כן. וע' מה שפי' המתנות כהונה שפי' בשם הוא מה שפי' בזה ואין לזה הבנה כלל. וע' בעשרה מאמרות מאמר חיקור דין ח"ב פי"א שפי' הירו' דקאי שמברך שם בשם ע"ש. אולם לפי דעתי הי' נ"ל דהאי בשם הוא ט"ס וצ"ל כותי ומצאתי סעד לזה מדברי הטוא"ח (סי' רט"ז) שכ' וז"ל איתא בירושלמי עכו"ם שבירך את השם עונין אחרי' אמן כותי אין עונין אחריו עכ"ל. וראיתי להתפארת שמואל (בהגהותיו על הרא"ש דק"ד) שכ' וז"ל אבל בטור דייק מדאמר בירושלמי עכו"ם עונין אחרי' אמן כותי אין עונין אחריו א"כ מיירי בדלא סיים הברכה מדלא עונין אמן אחר הכותי ואני ראיתי בירושלמי שלא כתב לשם מידי מכותי אלא עכו"ם עונין אחרי' עכ"ל. אולם לפי מה שכתבתי הנה מבואר להדיא כן בירושלמי וע' באגודה ברכות (סי' קצ"א) והנה הן נדפס ובא פי' הפני משה על הירו' וראיתי שגרס כן ונהנתי אולם לא הביא מאומה מדברי הטור הללו

הי"ב רבי אומר וכולם כו' עמ"ש הקה"ע ובגליון הש"ס וע' בא"ז ה' סוכה (סי' שי"ד) שאחר שהביא דברי הירושלמי האלו סיים ואין בידי לפרש מלתא דרבי אי על כל השנויין קאי עכ"ל

פ"ד ה"ג וחורנא אמר אפי' בד אחד כ' הקרבן העדה ובו עלין. והוא לכאורה נגד ש"ס סוכה (מ"ד ב') בד א' ועלה א' וא"כ למה כתב ובו עלין דמשמע דצריך להיות הרבה עלין ועטוא"ח (סי' תרס"ד) שכ' בשם ר' האי דמכוער הדבר עלה א' בבד א' ויוכל להיות דהוציאו ממה דבירושלמי אינו מבואר בדברי רב ששת דסגי בעלה א' רק בד א' משמע דס"ל דצ"ל הרבה עלין. וע' בר"מ ה' לולב (פ"ז הכ"ב) שכ' כיצד עושה לוקח בד א' כו' ולא כ' דסגי גם בעלה א' והמפרשים לא הערו בזה וצ"ע ובעשרה מאמרות מאמר חיקור דין (ח"ב פכ"ה) פי' עלה א' ובד א' ר"ל עלה א' בבד ובד א' ובו עלה ע"ש ר"ל ב' בדין וב' עלין ויוכל להיות שכן דעת ר' אבגדור המובא בס' תניא (סי' פ"ה) שכ' דלא סגי בעלה א' והוא לכאורה תמוה וי"ל שפי' כפי' העשרה מאמרות. וע' בשיבולי הלקט סי' ק"כ שכ' בשם ר' חננאל שפסק דבעינן ג' בדין כרב נחמן ע"ש. והנה בגליון הש"ס תמה על הקה"ע שכ' דא"צ שיהי' ג' טפחים דזהו נגד פסק ההלכה בסי' תרס"ד והנה דברי הקה"ע המה מעותקים מדברי רש"י בסוכה (מ"ד ב') ויוכל להיות דס"ל להקה"ע כדעת הלבוש שם דס"ל דהג' טפחים הם רק לכתחלה ובדיעבד סגי בכ"ש וע' בא"ז וא"ר שם

שם א"ל כשרים הי' ע' בקה"ע שכ' כשרים הי' הבעלי מומים לכך שלא הקיפו בערבה אלא בזקיפה וכהן בעל מום מותר ליקרב לגבי המזבח. לישנא אחרינא כשרים הי' שזקפו הערבה ולא בעלי מומים והראשון עיקר עכ"ל הנה מ"ש בפי' הא' שכהן בעל מום מותר ליקרב לגבי המזבח לא ידעתי דהא באמת אסור כדתנן בפ"ק דכלים ואם נימא דכוונתו דכיון דמצוותו בזקיפה לא הי' צריך לכנוס לגבי המזבח וסגי בעזרה כבר דחה הריטב"א בחי' לסוכה פי' זה דגם אי בעינן זקיפה צריך לקרב לגבי המזבח והכי ה"ל להקה"ע לומר דכשרים הי' דאי בזקיפה הי' כהן א' זוקף על הכל אך לפ"ז יהי' דברי ר' יוחנן בירושלמי נגד דברי' בבבלי סוכה (מ"ד א') דאמר דלמא בתמימין וכן השמיט הר"מ שהכהנים בעלי מומין הי' זוקפין כו' ונראה העיקר כפי' השני דבעלי מומין לא הי' נכנסין רק כשרים. וע' בא"ז ה' סוכה (סי' שט"ו) שעל מה שתמה על מנהגינו דישראל מקיפין למזבח ולא כהנים כ' וז"ל ומצאתי סמך למנהגינו דאמר בירושלמי דשמעתין כיצד סדר ההקפה כל ישראל גדולים וקטנים נוטלין לולביהן בידיהן ימנית ואתרוגיהן בידיהן השמאלית ומקיפין הקפה א' ואותו היום מקיפין ז' פעמים הרי ראי' וסמך למנהגינו שמקיפין ישראל. אבל קשיא לתלמוד דידן דמשמע שלא הי' מקיפין רק כהנים. ונראה בעיני דלא פליגי ירושלמי וגמרא דידן ותרווייהו ס"ל דהיתה הקפה בישראל והי' ישראל נכנסין בין האולם ומזבח ומקיפין וראי' מרשב"ל דכהן בעל מום זר לענין הזה שאסור לכנוס כל השנה בין האולם ומזבח עתה מותר בעבור מצות הקפה כו' עכ"ל הא"ז ולפנינו ליתא לזה בירושלמי. וע' ילקוט תהלים (סס"י תש"ג) והנה בביאורי הגר"א בא"ח (סי' תרס"א סק"א) כ' וז"ל אבל צ"ע שם שאמר סדר ההקפה כל ישראל גדולים וכו' ואין ההקפה במקדש אלא בכהנים דאין זר נכנס בין האולם ומזבח עכ"ל. אולם לפי דברי הא"ז לק"מ. ומכאן נ"ל ראי' למ"ש הר"ע ה' כלי המקדש (פ"ו ה"א) דכהן בעל מום אסור מה"ת ליקרב לגבי המזבח והרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות (לאוין סי' ס"ט) השיג עלי' מהש"ס דסוכה דמוכח דהוא רק מדרבנן דאל"כ איך התירו לבעל מום ליכנס משום מצות ערבה וע"ש במגילות אסתר ומדברי הירושלמי שהביא הא"ז לא קשיא קושיות הרמב"ן דהא מבואר דגם ישראלים הי' מקיפים וזר בודאי אסור מה"ת וע"כ צ"ל דהוא מטעם דעשה דוחה ל"ת וע' בריטב"א בחי' לסוכה שחילק בין בע"מ לישראלים דישראל אסור ליכנוס מה"ת. אולם בירושלמי מבואר דגם ישראלים הי' מקיפים ומש"ס דילן ליכא תברא לזה וכמ"ש הא"ז. ומדברי הא"ז מוכח דגם הוא סובר כהרמב"ם דהוא מה"ת מדכ' והא ראי' מרשב"ל דסובר דבעלי מומים נכנסים ה"ה לישראלים ומה ראי' הא זה מה"ת וזה מדרבנן אע"כ דס"ל דגם בעלי מומין אסורים עה"ת. עוד הביא הא"ז בשם הירושלמי ניחא בזמן שיש מזבח ובזה"ז חזן הכנסת עומד כמלאך אלקים וס"ת בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח ע"כ וחסר לפנינו

ה"ד לא אמרו אלא קטן בשירי קרבן הקשה על רש"י סוכה דפי' דהגדולים אוכלין אתרוגיהן של תינוקם דהא בירושלמי מבואר דוקא