עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רסה

קטון ולא גדול אולם מצאתי בא"ז ה' סוכה (סי' שט"ו) שכ' מיהו אין משם קושיא לרש"י דההוא סוגיא אזלא כר"נ דאמר לקמן אתרוג בשביעי אסור ואפשר שפיר להיות כפירש"י כו' עכ"ל וא"ש

ה"ו ניקב שאין מוציא יין יוצא שמן כו' ע' בספר בני חייא בהשמטות ליו"ד (סי' צ"ט ס"א) שהניח בצ"ע ע"ד הירושלמי הללו ולק"מ כמ"ש השירי קרבן כאן

שם הדא אמרה הקדימן לזבח כשר ע' במראה הפנים שכ' דהא דאמרינן לא ניסך היום לא ינסך למחר אין הלכה כן דהא פסק הר"מ ה' מעה"ק פ"ב דאפי' עד עשרה ימים יוכל להביא הנסכים. והוא תמוה ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי ונראה דגם הירו' מודה דבשאר קרבנות יוכל להביא הנסכים מאוחר להקרבן כיון שאין קבוע זמן להנסכים משא"כ כאן דנקבע זמן לניסוך המים וכי נימא דאחר עשרה ימים אחר חג הסוכות יוכל לנסך המים דהוא חובת היום ולא חובת הקרבן וז"ב ופשוט. וע' בקה"ע ובגבורת ארי' תענית ד"ב ע"ב שמבואר כמ"ש. ולפ"ד הפני משה י"ל דהירושלמי ובבלי אזלי לשיטתם דהנה בפסחים (פ"ד ה"א) איתא דהשיר מעכב הקרבן ובמראה הפנים שם כ' דע"כ ש"ס דילן לא ס"ל כן מדאמרינן דמביא נסכי' אחר כמה ימים וא"כ ע"כ דאין השיר מעכב דהרי אין שיר בלא נסך וא"כ הירו' דס"ל דשיר מעכב ע"כ דס"ל דאין מביא אחר כמה ימים. אולם מזה אין ראי' כל כך משם והבן

פ"ה ה"א כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג. ע' בשירי קרבן שכ' קשה הא לא תנן במתני' דעירוכין אלא י"ב ימים שהחליל מכה לפני המזבח והא איכא חנוכה שגומרין בו את ההלל ואין בו חליל ולא ידענא מאי קושיא הא לא אמרו אלא כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג אבל לא אמרו כל זמן שההלל נוהג החליל נוהג והוא מההקשים שאינם מתהפכים ולק"מ

ה"ב בר קפרא אמר וגובהן מאה אמה והא תני כל דתלי מאה אמין כו'. ע' במראה הפנים שפי' דלפי החשבון הי' צריך להיות קל"ו אמות והאיך הי' קאי ברחוב עזרה שלא היתה אלא קל"ה ע"ש ומזה קשה לי על התפארת ישראל בסוכה פ"ה שכתב דלא הי' המנורות גבוהות ק' אמה (או כ' אמה לש"ס דילן) דלא מסתברא שיהי' כליל זהב המנורות כל כך אלא שהי' המנורות עומדות על בימות גבוהות או סביב שפת גזוזטרא שעשו ע"ש דלפ"ז לא תקשה קושית הירושלמי דדוקא אם היתה המנורה גבוה ק' אמה אז צריך בסיס מן תלתין ותלתא משא"כ אם עמדה על בימה א"כ שוב א"צ להבסיס שיהי' כל כך וא"כ קושיות הירושלמי לק"מ א"ו שהירושלמי ס"ל שהמנורה היתה גבוה ק' אמה ועמ"ש הקה"ע בפירושו שהקושי קאי לאורך קפ"ז. וראיתי להעיר ע"ד המהרי"ל ה' סוכה שכ' וז"ל נשאל למהר"י סג"ל מ"ש סוכות דאומרים שמחתינו יותר משאר רגלים ואמר דהיתה בה שמחה יתירה שמדליקין ד' מנורות שהי' מאירין בכל ירושלים עכ"ל ולא ידעתי מניין לו שהי' ד' מנורות הלא במשנה איתא ומנורת של זהב הי' שם ואינו מבואר כמה מנורות הי'. וע' בפני משה שכ' ולפחות שני מנורות הי' ומניין לו למהרי"ל שהי' ד' וצ"ע. גם במה שנקרא זמן שמחתינו נראה כפשוטו כיון שהוא עת האסיף התבואה ומזה נצמח שמחה לבני אדם. וע' בערוך לנר בסוכה (דק"ב ע"ב) שכ' ג"כ שהי' ב' מנורות אלא שלא הביא כלל דברי המהרי"ל הללו

מס' ראש השנה

פ"א ה"א אמר ר' יונה והוא שנכנס לניסן דאי לא כן כהדא וימלך ירח ימים בשומרון ע' מה שפי' בקה"ע ופירושו דחוק דא"כ הו"ל להביא ההוא דבשנת ל"ט לעוזיהו מלך יהודא כו' דמזה עיקר הראי' מדמלך רק עשר שנים וגם מה ראי' הוא זו דלמא אשתהה שנה אחת קודם שנמלך פקחי' בנו תחתיו. אולם ראיתי בחי' הריטב"א ר"ה (ד"ב ע"ב) שהביא הירושלמי הזה ומתוך דבריו למדתי לפרש דברי הירושלמי דאמר ר' יונה דדוקא כשמלך יותר מחודש ימים אז מונין להמלך שנה ולכן אמר שהגיע עד ניסן זה שנמלך באדר והביא ראי' מוימלוך ירח ימים דכיון שלא עלך רק ירח ימים לכן לא כתב עליו שמלך שנה וא"ש. וע"ש בריטב"א שכ' שאין זה שיטת ש"ס דילן

ה"ב מה עשה קרא שם על מעשר שבו כו' הקה"ע פי' שקרא להמעשר מעשר עני כו'. אולם ראיתי לרבינו ניסים גאון בספר המפתח בעירובין (דנ"ו א') שפי' דקרא לו מעשר שני ופדאו במעות והמעשר נתן לעניים והכסף אכל בירושלים ע"ש

פ"ב ה"א ר' בא ור' חייא בשם ריב"ל מעממין על שלא נראה לקדשו כו' מתניתא פליגא כו' קשה לכאורה אמאי לא הקשו כן בש"ס דילן. ומצאתי שהקשה כן הרשב"א בחי' לר"ה (כ"ה ב') ונראה דב' התלמודים אזלי לשיטתם דהנה הקה"ע הקשה דהאיך מוכח דאינה חשיכה לא דלמא קמ"ל דחשיכה אע"ג דמפרסמה מלתא מ"מ אין מקדשין ותירץ דדייק מראוהו ב"ד אע"ג דלא מפרסמא מלתא עכ"ד. והנה זה ניחא לשיטות הירושלמי דראוהו ב"ד מלתא באנפא נפשי' הוא וא"כ אע"ג דלא מפרסמא מלתא מ"מ אין מקדשין ושפיר מוכח כן אבל לש"ס דילן דחדא מלתא הוא ראוהו כל ישראל לק"מ והבן

ה"ב הרי של יעל כו' בקה"ע פי' הרי של יעל דתנן דכשר ולא מצינו שיקרא קרן או שופר כו'. ופירושו תמוה דלמה לנו לחזר שיקח קרן אדרבה אי הי' נקרא קרן הי' בודאי פסול. אולם בליקוטי הרמב"ן לר"ה פי' דמקשה הרי של יעל דאינו נקרא שופר ומתרץ הא אינו נקרא גם קרן ומקשה מי כדין כלומר שמא אלו הזכירו הכתוב הי' נקרא קרן לכך תירץ דאין קטיגור נעשה סניגור ע"ש ומזה תבין דמה שהקשה בספר יום תרועה (דכ"ו) וז"ל איכא למידק מי דחקו לעולא ואביי לומר טעמים חדשים כו' יעו"ש שנראה שלא ראה דברי הירושלמי דהקשה מיעל דגם הוא לא נקרא שופר לכן הצריכו לחדש טעמים אחרים ולא קשה מידי. וע' בא"ז ה' ר"ה (סי' רע"ב) שכ' וירושלמי פ' ראוהו ב"ד כמה יהא שופר פי' רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן במשהו וכמה תהא אחיזת יד טפח עכ"ל ולא נמצא לפנינו בירושלמי

ה"ג שופר של ר"ה כו'. ע' בא"ז ה' ברכת המוציא (סי' קל"ט) וה' שופר ( סי' רע"א) שכ' בשם הירושלמי פ"ג דר"ה והתוקע בשופר צריך לברך ברוך כו' לשמוע בקול שופר ושהחיינו ואח"כ תוקע עכ"ל. והנה הרא"ש הביא בר"ה (פ"ד סי' י') בשם הראבי"ה שהוא כתב בשם הירושלמי כדברים האלה. וראיתי להקרבן נתנאל שם שכתב דהוא טעות דמוכח מ"ש כן בשם הירושלמי דהא הרז"ה והרמב"ן נחלקו אם ברכת שופר הוא מתקנת הגאונים יעו"ש. אולם הרי לפנינו בא"ז בשני המקומות שכתוב כן בירושלמי ולפני הראבי"ה והא"ז הי' כן הנוסח בירושלמי ולפני הרז"ה והרמב"ן לא הי' כתוב בירושלמי כמו שהוא לפנינו וכן מוכח ממה שחקרו בספר הישר לר"ת ובבעל העיטור האיך נוסח הברכה ולא פשטוהו מהך דירושלמי מוכח שלא הי' בגירסתם

פ"ד ה"ט אמר ר"א מתני' בגדול ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת כו' אין מעכבין כו' ע' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק. ומבואר בר"ן דהאי גדול הוא קטן שהגיע לחינוך דמתעסקין עמו אפי' בשבת ובלא הגיע לחינוך ביו"ט אין בשבת לא ומעכבין אותו וכ"כ הריטב"א בחי' לר"ה בביאור הירושלמי. וע' בה"ה פ"ב מה' שופר שכ' בשם הירושלמי דבשבת אסור ובלחם יהודא וביום תרועה הקשו כן ולפי הנוסחא שלפנינו משמע כהר"ן וצ"ל דהי' לה"ה גירסא אחרת בירושלמי וע"ש בלחם יהודא שהשיג על הכ"מ שפי' בכוונת הרמב"ם אפי' בשבת שאינו ר"ה ומכ"ש בשבת של ר"ה דמניין לו כן. אולם אני מצאתי בתשב"ץ ( ח"ב סי' קצ"ח) שפי' כן בפשיטות בדברי הר"מ וכתב דבירושלמי מבואר להיפוך צריך לומר דגם לו הי' הגירסא כמו שהי' להרב המגיד

ה"י וחורנא אמר תלת רקיקין. ע' בקה"ע ופני משה ותמהני שלא העירו שיש נוסחא בירושלמי רקיקין כמו שהביא ב' הנוסחאות במגדל עוז ה' שופר (פ"ג ה"ד) והיא גירסת הרמב"ם והר"י ן' גיאות בשם ר' האי ור' שרירא יע"ש

פ"א ה"א כל אותן ו' חדשים שהי' דוד בורח כו'. ע' קרבן העדה שכ' ואפשר דסובר לכך לא חשבינן אלא ע' שמלך דלא קחשיב לי"ח שברח. ומה שנסתפק בזה לא ראה שכן מבואר להדיא במדרש רות רבה על פסוק ויאמר לה בועז דאמר ר' הונא כל אותן ו' חדשים שהי' דוד בורח מאבישלום לא עלו לו מן המנין שהי' מתכפר לו בשעירה כהדיוט ומ"ש בגליון הש"ס דנראה הטעם משום דנצטרע כבר כ' כן הפרשת דרכים בדרך המלך סוף דרוש י"ב ע"ש

שם שנה לו ושנה לתמורתו בגליון הש"ס כ' דצ"ע הא תמורת בכור אינה קריבה כו' ע"ש והנה לפמ"ש התוס' יו"ט בבכורות (פ"ט ה"ח) דלר' יהודא תמורת הבכור קריבה וכן הלכה א"כ לק"מ דכאן קיימינן להלכה כר' יהודא. אולם לכאורה תמהתי על מ"ש התיו"ט כדתנן ספ"ג דתמורה ושם איני מבואר כלל רק דהתמורה הוי כבכור לענין שאין נשחטין באיטלז אבל לא לענין הקרבה ושוב ראיתי בתוס' חדשים שהעיר בזה. אולם בלא"ה לק"מ דהא גם בעל מום נאכל בתוך שנתו וא"כ ה"א כשהמיר בכור ונפל בו מום שנחשוב השנה מעת שנולד הבכור קמ"ל הקרא דחשבינן השנה מעת שהמיר וא"ש

מס' מגילה

פ"א היא ליתן להם זמנים אחרים. ע' בשירי קרבן שכ' וז"ל היינו אם עברו י"ד וט"ו ולא קראו שיקראו אח"כ ולא ס"ל דרשא דלא יעבור כו' ותדע דהא תני לקמן בסמוך שזמנו כל החודש וכן פסקו כל הפוסקים עכ"ל ותמהני ע"ז דהא סיים בירושלמי על ההוא דזמנו כל החודש דדוקא עד ט"ו וכ"ה באגודה סי' ו' ובירושלמי אמרינן כל החודש כשר לקריאת המגילה ולעוברי דרכים ואפי' קודם י"א כו' אבל לא אחר ט"ו עכ"ל וכן פסקו כל הפוסקים

שם יום י"ג יום מלחמה כו' ע' בביאור הרא"ם וסמ"ג ה' מגילה שכ' וז"ל וכן גרסינן בירושלמי יום י"ג כו' ומכאן ראי' שפי' זמן קהלה לכל הוא שנקהלו היהודים לעשות מלחמה לא לעשות תענית כדפי' ר"ת אבל נ"ל שאין מזה ראי' כלל משום דההוא דירושלמי דיום י"ג מלחמה הוא סיים בה וא"א לרבויי קרא ואלו ההוא דתלמודא דידן דזמן קהלה לכל הוא מסיים בה ולא צריך קרא לרבויי וא"כ דברי הירושלמי לחוד ודברי תלמודא דידן לחוד כו' ע"ש ובמחכ"ת לא סייעו קמי' דמרן לשון הירושלמי יפה דבאמת אינו מבואר כלל בירו' ההוא דא"א לרבויי קרא וא"כ דברי הירושלמי והבבלי א' המה ואולי לפי שראה ברא"ש שכ' על ההוא דירושלמי דליכא לרבויי או באיזה פוסק אחר סבר שזה מלשון הירושלמי ובאמת אינו מבואר כלל כן בירושלמי: