עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רסג

ה"ד אית תניי תנא כובש גופו בשירי קרבן כ' ותימה הא תנן במס' שקלים פ"ד כבש פרה וכבש שעיר המשתלח באין משירי הלשכה הרי מפורש דכבש ממש היתה עכ"ל וזה לפי פירושו שפי' בקה"ע דכבש גופו היינו שכבש וטמן עצמו ע"כ הניח בתימה. אולם לפ"מ שפי' המראה הפנים דהאי כבש גופו ר"ל שעשו לו כמין מכבש או איזה דבר לכסותו על ראשו וגופו א"כ לק"מ וז"ב

ה"ז ג' מילין מירושלים ועד בית חורן בש"ס יומא (פ"ח ב') איתא עד בית חידודו. וע' בס' תבואות הארץ (פ"ג ד"פ) שהוכיח דעיקר הגירסא כמו בש"ס דילן דמירושלים ועד בית חורן הוא רחוק יותר

פ"ח ה"א אתי חמי ברחיצה אסור כו' בשירי קרבן הקשה א איצטרך מתני' לאשמעינן אסור תשמיש במי שרוצה לשמש ביום סמוך לעיתותי ערב וא"צ עוד להתפלל ביום ולתפלת ערבית יכול לטבול בלילה ומשום רחיצה שרי קמ"ל דתשמיש גופי' אסור ע"ש שתירץ בדוחק ונ"ל ליישב זה דהירושלמי סובר דנעילה הוא נעילת שערי שמים וכמאן דס"ל כן בירושלמי ברכות (פ"ד ה"א) ותענית (פ"ד ה"א) והוא עם יציאת הכוכבים וא"כ כיון שצריך להתפלל נעילה עד הלילה וע' יומא (פ"ח א') א"א לו לשמש מטתו וא"ש. וע' במראה הפנים בריש פרקין שכ' דהירושלמי ס"ל דהה' עינוים המה ד"ת ומ"ש הירו' כאן להקשות דלמה לו לומר דאסור בתשמיש המטה תיפוק לי' דאסור להתפלל מבואר דהירו' סובר דהה' עינויים המה מדרבנן דאל"כ צריך המשנה להודיענו דאסור בתשמיש המטה מדאורייתא וכבר נודע הנ"מ בין דאורייתא לדרבנן מוכח דלא כהפני משה גם מש"ש דה"ה פ"ב מה' שביתת עשור ס"ל בדעת הר"מ דהה' עינויין המה מדרבנן אני בעניי לא אדע מניין לו זה אדרבה מדהצריך ה"ה לומר דלא מנה אותם הר"מ למ"ע דהוי ענין מיוחד וע' ביאורו בלח"מ מוכח דס"ל בדעת הר"מ דהה' עינויים המה אסורין מה"ת וכשיטות הר"ן בדעת הר"מ. וראיתי להשירי קרבן שפי' על ההוא דההן בעי מימר וז"ל סברוה בני הישיבה לומר ובלבד שבא לו הקרי בחלום ע"י שהרהר באשה שבא עליה ולא פליג אריב"ל עכ"ל ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן דרוצה לומר שלא יפלו אריב"ל דודאי דברי ריב"ל דאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה הוא כששימש מיטתו בפועל וגם אם נפרש דברי רב הונא דמיירי בשחלם לו אשה עכ"ז יפלוג אריב"ל דהוא ס"ל דוקא דצריך לשמש מטתו וכ"נ שפי' הרא"פ פ"ג דברכות והפני משה שם. ובזה א"ש מה שהניח בקושיא הש"ק (ד"ה לית הדא פליגי) דדלמא ריב"ל אף בבא לו ע"י הירהור אשה מצריך טבילה וכדס"ד מעיקרא ולא קשיא הך ברייתא ע"ש והקושיא הזאת הוא לפי שיטתו שכתבתי אבל לפמ"ש דריב"ל ס"ל גם להס"ד דוקא בששימש מטתו בפועל לק"מ

ה"ז כיצד הוא מתודה כו' ע' ברוקח (סי' י"ח) שהביא הירושלמי הזה בשינוי נוסחא ע"ש

שם ההן דחטא על חברי' כו' מדברי הא"ז (ה' ערב יה"כ סי' רע"ו) מבואר שהי' גירסתו בירושלמי כאן בד"א בשאר עבירות אבל במוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית וכן היתה הגירסא כאן לפני רבינו מהר"ח ויטא"ל כאשר ראיתי בפרקי' (פרק ו') המועתקים בספר לב דוד. ולפנינו ליתא כאן אולם הועתק בירושלמי ב"ק (פ"ח ה"ז) ובסמ"ג (מ"ע סי' ט"ז) העתיק ג"כ בשם ירושלמי בב"ק ע"ש

פ"ג ה"ד א"ל דאנא אכיל מעשר כו'. כ' הקרבן העדה ומי שבקיא בשם המפורש אינו יכול לאכול וליהנות מבני אדם דצריך קדושה יתירה א"נ שמא יבא לידי קטטה עמהן ויקללם בשם עכ"ל וכדבריו כתב ג"כ היפה מראה ותמהני על פירושם הא' דהוא מטעם שצריך קדושה יתירה איזה קדושה הוא יותר כשאוכל משלו משאוכל משל אחרים אם אינו חונף להם. ותו נעלם מהם שבמדרש קהלת (פ"ה) מבואר שם להדיא כטעם השני וז"ל המדרש שם דלמא תבע גבי בר נש כלום ולא יהיב לי' וכעס עלוי וקטל לי' מבואר דהטעם הוא כפי' השני. וראיתי בפסקי הר"ם ריקאנטי (סי' ס"ו) שכ' ע"ד הירושלמי הללו וז"ל וקשה לריא"ז מדאמר הרוצה ליהנות יהנה כאלישע ואלישע פשיטא דהוי ידע ושמא ר"ל אסור ליהנות בתורת צדקה אבל דורן דרך כבוד דילמא שרי כך פי' ריא"ז עכ"ל. ואני תמ' ע"ז דאדרבה מהא"ז מוכח ההיפוך דהנה בא"ז ה' ק"ש (סימן ט"ו) הביא המשנה דסוף מס' פאה דכל מי שא"צ ליטול כו' וע"ז כ' הא"ז וגם תימה על אלישע דהי' כהנה והי' לו מאתים זוז. ושמא אסור ליהנות בתורת צדקה אבל דורן דרך כבוד אפי' לעשיר דלמא שרי ומי שיודע שם הנכבד צריך שלא יהנה משל אחרים כו' וקשיא אלישע עכ"ל מבואר דהא"ז לא כ' דדרך דורן שרי רק לגבי עשיר שא"צ ליטול אבל מי שיודע שם המפורש גם דרך דורן אסור מדהקשה מאלישע והוא קבל דרך דורן וכמ"ש הא"ז לעיל וצ"ל דהי' להר"מ ריקאנטי גירסא אחרת בא"ז ובהג"א פ"ק דברכות משמע כגרסתינו. וראיתי בשו"ת ח"ס (חא"ח סי' קצ"ח) שכ' שהפוסקים דחו הירושלמי מהלכה ע"ש. ודבריו אינם מוכרחים דהוא סובר דגם מי שמשתמש בקבלה מעשיות אין לו ליהנות להירושלמי וע"ז בנה דבריו ובאמת ז"א דגת להירושלמי מי שמשמש בקבלה מעשיות מותר ליהנות משל אחרים וכמ"ש הברכ"י ביו"ד סי' רמ"ו. ומה שהשמיטו בש"ע הוא משום דאין אתנו יודע עד מה בשם המפורש ובאמת הובא הירו' הזה בתוס' רי"ד קידושין ובא"ז ופסקי ר"מ ריקאנטי ויש"ש פא"ט ושם הביא כן בשם תשו' מהר"ם

מס' שקלים

פ"א ה"ה אדם לרבות את הגרים כ' הרא"פ וקשה לי מה צריך לרבות את הגרים הלא אף העכו"ם נודרים נדרים ונדבות ואתרבי להו מאיש איש. ובאמת כבר נשאל בזה ר' ישעי' הראשון בתשובתו ההובאה בא"ז סי' תשנ"ד יעו"ש מ"ש בזה ובקרבן אהרן פ' ויקרא

פ"ב ה"ב ותני דבי רבי אם נתקרבה הבהמה כו'. ע' ברא"פ ובקרבן העדה מה שדחקו בביאורו. אולם מצאתי בפי' רבינו הראב"ד לת"כ (פ' ויקרא פי"ט) שהאריך בביאור הירושלמי יעו"ש ולפי ביאורו תראה דמ"ש הרא"פ דמוכח בירושלמי דגם רישא מיירי בנקרב ולפי' הראב"ד לא מוכח מידי

פ"ד ה"א לא נמצא כקומץ על השיריים כו' בקה"ע פי' דקאי אאם לא נמצאו ספיחין וזורע לצורך העומר משביעית ובשירי קרבן הניח בצ"ע דהא לא הוי ממשקה המותר לישראל. אולם מצאתי לרבינו הראב"ד בביאורו לת"כ (פ' בהר פ"א) שהעתיק הירושלמי הזה וכ' וז"ל פי' על משנת שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלישכה קא מקשה וש"מ דספיחין אסורין בשביעית לגמרי עכ"ל מבואר דפי' הירושלמי דקאי על ספיחין. ובהיות כן י"ל דהירושלמי קאי בשיטת חכמים דסוברים דספיחין אסורין רק מד"ס וכמו שכן פסק הר"מ (פ"ד מה' שמיטה ה"ב) וא"כ י"ל דלא אסרינן משום משקה האסור לישראל רק היכא שיש איסורא דאורייתא ולא באיסורא דרבנן. אולם גם לפ"ד הקה"ע לק"מ עפ"י מ"ש התוס' במנחות דפ"ד דבעומר לא אמרינן משקה המותר כו' כיון דהותר כך בכל שנה דיקרב מן החדש והותר לגמרי. ובקרבן העדה רמז לדברי התוס' וא"כ קושיתו מעיקרא לק"מ. וצ"ל דדחה דברי התוס' דזה לא נקרא מצוותו בכך כיון שיצויר שיהי' היתר וראי' מדלא משנינן במנחות ד"ה דמיירי היכא דליכא רק טריפה. אולם הא ליתא דהא כתבו התוס' דכיון דחזינן דהותר בעומר אף דלא יצייר רק בחדש דהוי איסורא א"כ שוב הותר לגמרי אף היכא דאיכא איסורא דשביעית וע"כ אין ראי' מטריפה דשם לא מצינו דהותרה וא"ש

ה"ב מביא מעות ומחללן על הבנין. ומביא קטורת ומחללין עליהן. בשירי קרבן כאן הקשה על הרע"ב ורש"י שכ' בפי' המשנה שנותנין למפטמי קטרת דהא הכא עסיק דנותנן לאומני הבנין יע"ש. אולם ראיתי בחי' הר"ן לשבועות (ד"ו ע"ב) שהעתיק דברי הירושלמי בזה"ל מביא ב' מעות מן החולין ומביא קטרת ומחללן עליהן כו' ע"ש שלא הי' בגירסתו דנותנן לאומני הבנין וכן היתה גירסת רש"י ורע"ב ולק"מ. וע' מה שכתב שם הר"ן בביאור דברי הירושלמי

פ"ה ה"א יודע בע' לשון הני סנהדרין שיש בה ב' שיכולין לדבר כו'. ע' בר"מ ה' סנהדרין (פ"א ה"ה) שכ' כל עיר שאין בה ב' חכמים גדולים וא' ראוי ללמד ולהורות בכל התורה כולה וא' יודע לשמוע כו' מבואר שפי' מה דאיתא בסנהדרין (י"ז ע"ב) כל עיר שאין בה ב' א' לדבר וא' לשמוע היינו שיודע לדבר שיכול לדבר ולהורות בכל התורה וכן כ' הכ"מ דלא כרש"י שם שפי' שיכול לדבר בע' לשון ולשמוע היינו שאינו יכול לדבר ורק כששומע הוא מבין. וכן מצאתי בתשובת הגאונים הנדפסים בברלין (דמ"ב ע"ב) דאיתא שם כל עיר שאין בה א' לשמוע וב' לדבר יהי' שנים לפתור ולברר הלכה וא' ששומע וסובר כר' אליעזר בדורו עכ"ל והיינו ספי' כפי' הר"מ. וקשיא לי עליהם מדברי הירושלמי הללו שמבואר להדיא דהפי' כפירש"י מדמביא אותה על יודע בע' לשון כו' מבואר להדיא דפי' הברייתא דא' לדבר ולשמוע וכן הברייתא דשני' כו' שלישית כו' הוא לענין הידיעה בע' לשון ולא כפי' הר"מ והגאונים והכ"מ רמז להירושלמי הזה ולא העיר דהוא היפוך פי' הר"מ וצ"ע. גם קשה לי על הלח"מ בה"ו שכ' על ע"ש הר"מ ושידעו ברוב הלשונות וכו' אע"ג שבגמ' אמרו ושידעו בע' לשון כ' רבינו רוב ויש לדקדק כן מלשון בשבעים מדלא אמר שבעים משמע דיודעים במקצת שבעים סגי עכ"ל וצל"ע דפתח ברוב וסיים דבמקצת שבעים סגי ובאמת נראה בדעת הר"מ דהני ע' לשון יש יותר בשביל שנשתרבב מהע' לשונות שהי' מתחילה עוד לשונות הרבה כנודע וא"א כלל לידע כל מה שנשתרבב בארבע כנפות הארץ וע"כ כ' הר"מ רוב הלשונות ולא כ' ע' דבאמת המה יותר מע' וז"ב. וראיתי להלח"מ שם שהניח בצ"ע על התוס' מנחות (ס"ה א' ד"ה ויודעים) שכ' א"נ התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה כמו לזקן ממרא כו' וע"ז כ' הלח"מ וצ"ע להבין דבריהם שתירצו דהך דהכא בדיני ממונות דשלישית חכמה רביעית אין למעלה הימנה קאמר ובדיני ממונות לא בעינן אלא ג' ועוד מה זה שכתבו ולא סגי כו' מה ענין למ"ש למעלה וצ"ע עכ"ל ולענד"נ ברור דתיבת ולא סגי צ"ל דלא סגי כו' וכוונתם דהכא מיירי בדיני ממונות וה"ה בדיני נפשות שהם בכ"ג והכא מיירי בדיני נפשות דלא סגי בכ"ג וא"ש דברי התוס' וראיתי בתורת חיים שדחה פירש"י ותמה עליו דהא ר' יוחנן אמר שכל הסנהדרין צריכין שידעו ע' לשון ובמח"כ לא ראה דברי התוס' הללו. וע' באדרת אלי' סנהדרין (ס"ה א') מש"ש

פ"ו ה"א הלוחות הי' כאו"א ארכו ו' טפחים רחבו ששה. ע' תוס' מנחות (צ"ט א') שגרסו שלשה. וע' ביפה מראה שפקפק ע"ז הנוסחא ע"ש ובמראה הפנים בסוטה (פ"ח ה"ג) וראיתי בתוס' הרא"ש שבשיטה