עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רסב

בתחלה דקבלה היתה בידם שנשתנה משאר קרבנות ומ"ש להקשות ע"ז דא"כ איך אמרו בפסחים (דפ"ה ע"ב) היכא שהוא מסופק אם חייב בפסח דניתי ונתני כו' הא בפסח צריך דוקא שיהי' ננעל ובשאר קרבנות צריך דוקא פתוחים י"ל דהקבלה היתה בידם דבפסח מותר בכל גוונא הן פתוח והן נעול וא"כ שפיר יוכל להתנות והפתחים יהי' פתוחים ואתי שפיר. אך עיקר הקושיות שמקשה הג' מהר"י הילפירין על אביי מכה"ג ומלחה"פ לק"מ וכמ"ש למעלה. ומה שהניח בתימה הג' הנ"ל על אביי דא"כ מדוע לא חשבם בתוך העשרה ניסים י"ל משום דלא הי' קבוע בכל שנה דהנס דננעלו לא היתה רק בכדי שישחטו בג' כיתות וזה הי' רק בעת שהעם הי' רב ולא הי' יכולים לכנוס כולם וננעלו שישחטו בג' כיתות משא"כ היכא שהעם הי' רב שלא יכולים לכנוס כולם גם בב' פעמים והי' נשארו אנשים על כת השלישית ואז לא הי' צריך הנס וכיון דאינו קבוע בכל שנה לכן לא קחשיב אותו. ואין לומר הא בלא"ה א' מהעשרה ניסים הי' שעומדים צפופים ומשתחוים רוחים ז"א דלאו למימרא שהי' יכולים לכנוס כמה אנשים רק אף שנכנסו אנשים הרבה שעמדו בדוחק עכ"ז בעת ההשתחוי' הי' בריוח וכן פי' רש"י ביומא (דכ"א א') ע"ש א"כ אם הי' העם רב ולא הי' יכולים לכנוס בשום אופן אף כשיעמדו דחוקים וישארו אנשים הרבה על כת הג' בודאי דלא עביד קב"ה ניסא בכדי דעיקר הנעילה היתה בשביל שיהי' ג' כיתות. וא"ש דאינו קבוע בכל שנה לכן לא קחשיב (ואל יטעך לשון הגמרא ביומא דאמרו ניסא דקבוע לא קחשיב דשם כוונה אחרת יש לו כמו שמבואר שם) ושוב נדפס ספר מכתב לחזקי' וראיתי שם (דע"א וע"ב) שחקר בהך ענינא וראיתי להעיר על דברי'. הנה כתב שאין ראי' מהמשנה דמתקנין כהן אחר דהא לא ראה כהן קרי מימיו די"ל דהכוונה דמפרישין אותו משאר טומאות ע"ש וזה איני נראה. דנראה במשנה עיקר החשש משום קרי כפירש"י שם ואף שכ' שם גם שאר טומאות אין זה מצוי והעיקר הוא מקרי וכ"ה בירו' כאן שמא יארע קרי לכהן זה ויארע קרי לכהן אחר. קרי מצוי מיהה אינה מצויה גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי הרי דהזכירו רק קרי שהוא עיקר החשש ובצירוף גם שאר טומאות הוי מצוי ביותר אולם אם היינו בטוחים שלא יראה קרי מחשש שאר טומאות לא היינו חוששין. גם שאר טומאות. בידו שלא לטמאות לשרץ ולמתים וקרי אינו בידו וז"ב. וע"ש דרבנן כי תקנו לא ידעו שיעשה הנס הנה הפרישה הוא קבלה מפי מרע"ה והוא בודאי הי' יודע שיהי' הנס ובלא"ה דוחק גדול לומר כן. ומה שהקשה שם בשם המקראי קודש על סברת אביי מאמה כליא עורב ומשלחנות של שיש והניח בקושיא. הנה משלחנות כבר ישבתי למעלה. ומאמה כליא עורב לא ידענא מאי קושיא לא מיבעיא לפי פי' הערוך (ערך כל) דזה הוי רק במקדש שני ולא במקדש ראשון שהי' מקודש ובלא"ה לא באו העורבים א"כ לק"מ על אביי דהוא קאי במקדש ראשון והתוס' במנחות (ק"ז א') ועירוכין (ו' א') הסכימו לפי' הערוך. אולם גם לפ"ד התוס' בשבת (צ' א') שדחו פי' הערוך וגם במקדש ראשון הי' הכליא עורב לא ידענא מאי קושיא דהא הכליא עורב הי' רק שינצל מטינוף שגנאי לביהמ"ק שיהי' מטונף [ומלשון רש"י באלו המקומות שהבאתי ובמ"ק (ט' א') נראה שהוא רק מהצלת טינוף ולא מטומאה כלל. וע' בתפארת ישראל פ"ד דעדות שהביא פי' הר"מ שהי' טס ברזל חד על המעקה והקשה התפ"י דטס ברזל אפי' שתהי' חד מאד עוף דשרבוטי משרביט נפשי' תוכל לישב עליו ע"ש ולא ראה בר"מ בפי' המשנה שכ' שהי' חד כמו סייף בכדי שלא ישב עוף שיהי' נחתכים רגלו באותו הסייף]. וא"כ בשביל זה לא הי' מהראוי להיות הנס דאינו רק אצולי טינוף והוא גבאי קצת לביהמ"ק אבל לא שיהי' נס עבור זה. וראיתי במרפא לעם בהקדמה שהניח בתמי' דברי הש"ס פסחים שם דלמה לא נמנה בין העשרה ניסים וכבר ישבתי זה עוד הקשה דהא הך דינא דג' כיתות אינו אלא ספיקא דמספקא לן בקהל עם וישראל אי בבת אחת או בזה אחר זה ואיך יבא הנס משום ספק והרי הנס מברר הספק. הנה לא ראה שכבר העיר בזה המהרש"א בחי' הלכות. וע' ביד דוד דקנ"א שכ' לתרץ זה דכשהי' העם מרובין י"ל דננעלו בכדי שלא יכנסו יותר ע"ש וזה סותר מ"ש למעלה דכשהי' העם מרובים לא ננעלו ולא ידעתי מניין לו להיד דוד דהי' ננעלין בכל שנה ומדברי רש"י נראה שננעלו רק בכדי שיהי' ג' כיתות. אולם לתרץ קושיתו י"ל לפי מה שראיתי להרלב"ג בפרשת בא שכ' שכל לא נאמר על פחות משלשה וכיון דכתיב כל קהל עדת ישראל צריך ג' כיתות וצריך לפרש לדידי' הש"ס דג' כיתות בודאי בעינן רק מה דבעינן שלשים זה מספקא לי' אם בעינן בכל כיסה שלשים כאחת או השלשים יהי' בזה אחר זה בכל כיתה עשרה ולפ"ז קושיות המהרש"א לק"מ. ואף שמדברי רש"י לא נראה כן היינו לר' יצחק אבל לאביי י"ל כן גם לפירש"י וי"ל דפליגי אם כל נאמר על פחות משלשה או דוקא על שלשה.( מ' ביעיר אזן מערכת כ') הר' יצחק ס"ל דכל נאמר גם על פחות משלשה ע"כ לדידי' הספק אם בעינן ג' כיתות או לא אבל אביי י"ל דס"ל דכל נאמר רק על שלשה וא"כ לדידי' בעינן בודאי ג' כיתות והס' הוא דק על שלשים אם בעינן וא"ש קושיות המהרש"א. ומה שהקשה כיון דבדיעבד אינו נפסל מדוע יהי' הנס י"ל דמדאורייתא בעינן ג' כיתות ורק שלא שינה הכתוב עליו לעכב ע"כ אינו נפסל ונעשה הנס כדי שיקוים עצות קרבן פסח כתיקונו. ונ"ל דבר קפרא ס"ל כאביי דסמכינן אניסא. דהנה בירושלמי סוכה (פ"ה ה"ב) איתא שם דהמנורה היתה גבוה ק' אמה ומקשה שם דהא כל אורך החזרה כוי תני מקומן מעשה ניסים הי' ובבבלי סוכה (כ"ב ב') איתא דגבהו של מנורה היתה חמישים אמה ולפ"ז א"צ לומר שהי' מעשה ניסים. וע' במראה הפנים שם שהקשה על הירושלמי דהא אין סומכין על הנס ע"ש וי"ל דבר קפרא ס"ל כאביי דסומכין על הנס וש"ס דילן ס"ל כרבא ולכאורה תקשה על הירושלמי מדוע לא קחשיב זה בתוך העשרה ניסים וצ"ל דזה הי' רק פעם אחת ואח"כ כשנתיישנה עשאוהו רק של חמישים אמה וכיון דלא הי' קבוע לא קחשיב אותו וא"ש דלא פליגי הבבלי והירושלמי במציאות והבן. וראיתי להפני שלמה על ב"ב בהערות שם שהאריך שם בההיא דב"ב דקי"ט דאפי' קטנה שבהן לא נשאת פחות מארבעים דהא אין סומכין על הנס וכתב דנשים אין מצוות על פ"ו. והניח בקושיא על התוס' סוטה (דכ"ד א') שפי' שאינה ראויה להוליד דנשאת אחר ארבעים וע"ז הקשה כיון דצדקניות יכולה לסמוך א"ע על הנס א"כ יכולה היא שתאמר אני אשה כשירה ואשא לאחר מ' ואמאי לא נוטלת כתובתה וצ"ע עכ"ל ואינו קושיא כלל דאיך תוכל להוציא ממון ממנו הא הוא יוכל לומר לה שאתה אינך אשה כשירה שתוליד דהא אפי' אחר רובא אין הולכין בעמון ומכ"ש באשה שתעשה לה נס דהוי מיעוטא בזה בודאי לא תוכל להוציא ממון ממנו וז"פ דלא כהפני שלמה. ותו נעלם ממנו מ"ש התורת חיים בב"ב שם שהפי' מה דשהו לישא הוא לפי שלא רצו לישא למי שאינו הגון להם והן אינן מצוות על פ"ו. אך קשה למה הי' להם להנשא אח"כ כיון שאינם בת בנים וע"ז כ' דנעשה להם נס קודם הנישואין וחזר להם סימני נערות יעו"ש. וא"כ אין התחלה כלל לקושיתו מהא דאין סומכין על הנס כיון דזה הי' להם קידם הנישואין וז"ב ובדרך אגב ראיתי להעיר על מה דאיתא בבבלי יומא (ל"ט ב') בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והי' מוציאין פירות בזמניהם וכיון שהרוח מנשבת בהן הי' נושרות פירותיהן כו' ומהן הי' פרנסה לכהונה והקשה בתפארת ישראל פ"ג מתמיד דהא אין נהנין ממעשה ניסים ע"ש ולפמ"ש בשו"ת שנות חיים (סי' צ"ג) דבמעשה ניסים אמרינן ג"כ קמא קמא בטיל י"ל דהוא נטע מעט ואח"כ נתגדלו וקמא קמא בטיל אולם אינו מוכרח די"ל דמהפירות לא הי' כלל אף מעט. אולם יש ליישב לפמ"ש היד דוד (דרנ"ה ע"א) דברבים לא שייך לומר דמנכין להם מזכיותיהן א"כ כאן דהי' רבים הי' מותרין ליהנות ממעשה ניסים. וגם י"ל לפמ"ש בגבורת ארי' בתענית (כ"ה א') דהיכא דלא נעשה בשביל אותו האיש הנס מותר אחר ליהנות א"כ י"ל דשלמה עשה אותן בשביל עצמו והי' רשאין ישראל ליהנות מהן א"נ דעשה אותו בשביל הדור הזה והי' רשאין הדור האחר ליהנות ממנו ואותו הדור לא נהנו מהן

פ"ב ה"ד אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב כ' הקה"ע אם רצה כהן יחידי להקריב את הכל כו' והעתיק זה מפירש"י (דכ"ו ע"ב). אולם לא הי' לו לפרש כן ע"ד הירושלמי דמפיק מוערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים דפרו של יחיד קרב בששה וא"כ לא הוי לי' לומר דקרב ביחידי ורש"י פי' כן לשיטות הבבלי (כ"ז א') דמפיק מזה לטלה דבעי ששה וא"כ קרבן יחיד נקרב ביחידי משא"כ להירושלמי. וע' במשנה למלך (פ"ו מה' מעה"ק הי"ט) מ"ש כן ליישב דברי הר"מ ולהירושלמי לא יתכן לפרש כן

פ"ג ה"א ר' אימא מטלטל על פום מלויתא כו'. וכ"ה בר"ה (פ"ב ה"א) וע' בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' קפ"ד) שכ' הטעם משום שאינו בנמצא שם אנשים ולא נהירא כן. ונראה העיקר משום דהוא מלתא דעבידא לגלויי דע"ז קאי שם בירושלמי וסובר דבמדל"ג גם פסולי עדות נאמנים. וכן ראיתי בשו"ת דברי אמת (חא"ח סי' א') שכ"כ. וע' תשב"ץ ח"א (סי' פ"ג) מ"ש בזה

פ"ד ה"א ת"ל גורל כו' בשירי קרבן כ' וז"ל בת"כ פ' אחרי מסיים א"כ למה נאמר גורלות שיהי' שוים וכו' ותימה מה קשיא להו הא איצטרך לי' שיעשה הגורלות מכל דבר כדמתחיל ברישא דברייתא גורלות של כל דבר כו' וצ"ע עכ"ל ולק"מ דהא הברייתא הזאת הובאה בבבלי יומא (ל"ז א') והתוס' שם כתבו תימה דמתחלה קאמר דמגורלות נפקא לן והדר מייתי ברייתא דמגורל גורל נפקא להו ועוד דלעיל דרשינן מדכתיב גורלות שיהי' שניהם שוין וי"ל דהא דקתני גורלות של כל דבר לאו ממשמעות דגורלות למדין אלא מגורל גורל ריבה עכ"ל וכ"כ התוס' ישנים שם וא"כ יתפרשו דברי הת"כ דרישא דקתני גורלות על כל דבר לאו מריבוי דגורלות נפקא רק הוא מריבוי דגורל גורל וצדקו דברי הת"כ. אולם דברי הקרבן אהרן שם צע"ק שנראה שלא ראה דברי התוס' האלו

פ"ו ה"ג שלחו ביד שנים מהו כו' ע' שירי קרבן שהקשה פשיטא דהא לא ידעינן מי הוא השליח ובמראה הפנים הקשה מהירושלמי הזה על מה שפירש"י ביומא דס"ז ולא את המשלח היינו המלווים אותו אולם ראיתי בביאור הר"ש משאנ"ץ לת"כ (פ' אחרי פ"ה) שכ' וז"ל ולא המשלח את המשלח שהמלוים המשלח אינם מטמאים בגדים ובירושלמי קא בעי שלחו ביד שנים מהו שיטמאו בגדים נשמעינה מן הדא המשלח ולא המשלח את המשלח הדא אמרה כו' עכ"ל מבואר מזה שגם לפירש"י המלוים א"ש דברי הירושלמי ושלחו ביד שנים הכוונה ששני אנשים הלכו א' שליח וא' מלוה אותו וא"ש קושיות הקה"ע ונ"ל דגם הר"ע פי' כפירש"י וע"כ השמיט הדין הזה דמשלח את המשלח ושלחו שנים בפ"ה מה' פרה. דפי' שעל המלוים אותו וכיון שכתב בה' עיו"כ ( פ"ג ה"ז) דמלוים אותו מכל סוכה וכאן לא כ' שמטמא רק המשלח ממילא נדע דהמלוים אינם מטמאין: