עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רסא

אוכלין מצה עשירה וע"ז כ' הישועות יעקב וז"ל ובאמת יש נ"מ לרמ"א ז"ל לענין שאר דברים מה' מינים דברכת בורא מיני מזונות. ועוד נ"מ לענין אם יאכל הרבה פירות וירקות וכיון שיש נ"מ למה לא הגיה דמ"א ז"ל כלום והדרא קושיא לדוכתה עכ"ל י"ל דברי החק יעקב דבאמת אין נ"מ לדידן דגם ברכת מזונות לא שייך לדידן דסבירא לן דאין בקיאין בחליטה כמבואר בסי' תנ"ד ס"ג א"כ אין מבשלין מיני דגן ואי ממצה מבושלת בזה מודה הרא"ש דאסור וכמ"ש בשו"ת הר המור להג' ר' מרדכי בנעט (סי' ו') ומה שהקשה הישי"ע מפירות הרבה י"ל דזה באמת מותר ממנחה גדולה ומה דאסר הר"מ ושאר פוסקים היינו לפי שיטתם דסמוך למנחה קטנה וזה אסור גם פירות הרבה דלא יוכל לאכול בלילה אבל אם אכל במנחה גדולה בזה מותר לאכול פירות הרבה וא"ש. ודע דממה דאיתא בכאן בירושלמי ורבי תלמידי' דר"י בן בתירה הוי לא תלמידי' דר' יעקב בן קודשיי הוי משמע מזה דרבי לא הי' תלמידו דר' יהודה ומזה הקשה השירי קרבן לעיל (פ"ד ה"א) על מה שאמרו שם בירושלמי רבי תלמודי' דר' יהודא הוי ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דכאן אמרו דלא הי' תלמידו של ר' יהודא בן בתירה אבל יוכל להיות שהי' תלמידו של סתם ר' יהודא דהוא ר' יהודא בר אלעי. וע' ש"ס שבועות (י"ג א') דאמרינן או דלמא מדרבי סבר לה כר' יהודא אף ד' יהודא סבר לה כרבי מיהו אורחא דמילתא קתני למימרא דתלמיד סבר לה כרבי' מבואר דרבי הי' תלמיד דר' יהודא

שם ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין האטלקי בא"ז ה' חלה (סי' רכ"ו) הביא הירושלמי הזה בזה"ל וכמה הוא רביעית האטלקי לוג וכמה הוא לוג שיתא ביעין רביעית לוג ביעא ופלגא וכד את בעי משערין ללוגין את נסיב שיתא ביעין לא רב' ולא זעירין אלא מצעין ואת נסיב קדירה או כל מה דהוא מלא מים ומלא לי' ויהיב מלרע מנא חורין וקביל מיא ויהיב שית בעין ואלין מייא דנפלין במנא ארעיא הוא יהיב שיעורא דלוגא כזה הוא שיעורו של כוס עכ"ל ולפנינו ליתא לכל זה ועתוס' עירובין (ד"ד ע"א) ובשאר דוכתי

ה"ג הביאו לפניו מצה כו' בא"ז ה' פסחים (סי' רנ"ב) כ' וז"ל דאמרינן בירושלמי פי ע"פ תני איזהו ברכת מצה מניח פרוסה ע"ג שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך כו' וטמיש במלחא ולא אכיל עד דמברך על ההיא אומצא דהמוציא אק"ב כו' עכ"ל ולפנינו ליתא לכל זה ועטוא"ח (סי' תע"ה) שכ' וז"ל וכ"ה לשון הירושלמי וטמיש לי' במלחא ולא רשמו האחרונים אי' מקום הירושלמי אולם ברור שכן היתה נוסחות הטור בירושלמי. וע' בר"מ ה' חמץ (פ"ח ה"ח) שכ' הנוסחא על אכילת מצה וה"ה כתב שם בהי"ב שהאחרונים השיגו עלי' ובירושלמי שהעתיק הא"ז מבואר כהר"מ

ה"ה כל שכתוב מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן כ' השירי קרבן ותימה הא גבי שבת נמי כתיב מקרא קודש וליכא למ"ד שאומר בו זמן עכ"ל. וי"ל לפמ"ש בשו"ת איתן האזרחי בק"א פ' אמור וז"ל שמעתי כד הוינא טליא הטעם שלא הוזכר בכל התורה גבי שבת מקרא קודש כ"א גבי מועדים וכאן מזכיר מקרא קודש גבי שבת ושמעתי שה"ט כי בודאי אין שייך להזכיר מקרא קודש שממילא ביום הז' הוא שבת שבתון ואין שייך להזכיר כ"א גבי מועדים שהן מוקדשין עפ"י ראי' שאז נקראו מקרא קודש אך בכאן מזכיר מקרא קודש אם מי שהולך במדבר או נתפס ואינו יודע איזו יום הוא שבת שאחז"ל שהוא מונה והולך ששה ימים ויום הז' הוא קודש וזה שכתב וביום השביעי שבה שבתון מקרא קודש כי למי שאינו יודע איזהו יום השבת אז לדידי' מקרא קודש שמונה לעשות יום השביעי שבה ונקרא מקרא קודש לדידי' עכ"ל וא"כ שבת לחודי' אינו נקרא מקרא קודש רק למי שהולך במדבר וא"ש קושית הש"ק. אך ממה שתקנו בקידוש מקרא קודש נראה דלא כהאיתן האזרחי. אולם קושית הש"ק בלא"ה לא קשה כלל דהא קיי"ל גבי זמן דכל שהוא בתוך ל' יום אין אומרים זמן וא"כ שבת דהוא בכל ז' ימים אין אומרים זמן וז"פ וברור

פ"ד ה"ג מותר לגדל אמר רבא כגון מהיר כ' הקה"ע ה"ג מותר לגדל וה"פ מהו שיהי' מותר ליתן להם בהמה לגדל כו' פירושו תמוה ולא ראה בירושלמי ב"ק (פ"ז ה"ז) דאיתא התם על המשנה דאין מגדלין בהמה דקה בא"י אבל מגדלין במדבריות שבא"י אמר ר' בא כגון מהיר כו' שמבואר שמפרש שמגדלין במדברות שבא"י הכוונה על מצהיר שהוא במדבר בא"י והכא פירושו דכי מותר לגדל ומשני במדבריות וכן פי' הפ"מ ( (כאן ובע"ז פ"א ה"ו) והוא פשוט ולכאורה קשה מכאן שמקשה דמניין לנו בהמה דקה בא"י דכי מותר לגדל כו' על שו"ת הרמ"ע (סי' פ"ה) שכ' דהא דאין מגדלין בהמה דקה בא"י דהיינו דוקא בשליח הרגל אבל במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו דאי הכי תכבד העבודה ללשכת הטלאים. ועוד הוי לי' גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה עכ"ל דאי הכי אמאי הקשו בירושלמי דאמאי מותר לגדל בהמה דקה הו"ל לתרץ דמיירי שגדלו במקום שמור ומיהו י"ל דאה"נ דהי' יכול לתרץ כן רק חדא מינייהו נקנו ותפס ההיתר השנויה במשנה דגידל אותם במדבריות וכן צ"ל לדעת המפרשים שהביא ה"ה פ"ה מה' נזקי ממון ה"ז דמותר לגדל בהמה דקה בא"י ע"י רועה שאין הבהמות שלו דחזקת הרועה שאין ארם חוטא ולא לו א"כ הו"ל לאוקמי בירושלמי בשגדל אותן ע"י רועה ועכצ"ל דחדא מינייהו נקט. אולם דברי הרמ"ע תמוהים מההוא עובדא דמייתי בב"ק (ד"פ ע"א) שקשרו להחסיד העז בכרעי המיטה ועכ"ז אסרו שם וערש"י תמורה (ט"ו ב') שכ' בהמה דקה אין יכולים לשומרה והולכת ורועה בשדה אחרים. ומצאתי בכסא רחמים באדר"נ פל"ה שהעיר קצת בזה. וגם יש לתמוה על מ"ש הרמ"ע דהו"ל גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה ובב"ק (דע"ט ע"ב) דאיתא התם אין מגדלין בהמה דקה אבל מגדלין בהמה גסה לפי שאין גוזרין גזירה על הציבור אא"כ יכולין לעמוד בה בהמה דקה אפשר להביא מח"ל בהמה גסה א"א להביא מח"ל. וע' בפיר"ח שם שבשיטה מקובצת שכ' בהמה דקה אפשר להביא מח"ל ולשחוט כל זמן שצריך אבל בהמה גסה לחרישה ולמשוי ולמלאכה א"א בכל יום להביא מח"ל עכ"ל א"כ מבואר דבבהמה דקה אינו גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה וע"כ דברי הרמ"ע צ"ע. ועטוח"מ סי' ת"ט שכ' אפי' בבית אסור וכ' הב"י שם דכן משמע בגמרא דאפי' קשירה בכרעי המיטה אסור ע"ש

מס' יומא

פ"א ה"א א"ר חגיי משם. כ' הקה"ע משם מבבל. והי' לו לומר מתמן. וגם במגילה (פ"א ה"י) הוצרך לשבש הגירסא. אולם הברור שצ"ל משה כמו שהוא במגילה. והיינו שנשבע שכן הוא. וכמ"ש הפני משה בהוריות (פ"ג ה"ב) וכן דרך ר' חגיי כמ"ש המראה הפנים בסנהדרין (פ"ב ה"א) ושוב נדפס פני משה על מועד וראיתי שפי' כן

ה"ב אהרן בכלל ולמה פרטו כו'. בתשב"ץ ( ח"א ענין קע"ב) כ' ע"ד ר"ע גאון שלקח לעצמו ה' זהו' וט"ו לקופה של צדקה דהא הי' יכול ליקח לעצמו מחצה. ולפ"ד הירושלמי הללו א"ש דדוקא באהרן ובניו דגם אהרן הי' בכלל ולמה פרטו ע"כ אמרינן מחצה לאהרן ומחצה לבניו אבל בלא זה אינו מגיע מחצה וא"ש. אך שיטת הרשב"א וש"ע יו"ד (סי' רכ"ח סי"ט) אינו כן וכן מצאתי בשו"ת הרי"ף (סי' כ"ג) שפסק כן אולם ברוסחתינו בסדר ר"ע גאון איתא ששלח י' זהובים ולקח ר' עמרם לעצמו ה' ולקופת הצדקה ה' וא"כ מעיקרא לק"מ

ה"ד ולא מן הניסים כו'. בש"ס בבלי פסחים (ס"ר ע"ב) ס"ל לאביי ננעלו תנן דסמכינן אניסא. וראיתי באור חדש שהקשה בשם הזרע יצחק דהא א' מעשרה ניסים שלא אירע קרי וא"כ למה הצריכו לפרוש הכה"ג קודם יה"כ ולא סמכינן אניסא ומ"ש הא"ח ליישב הוא דוחק גדול. אולם נעלם מהם דברי הירושלמי הללו דמקשה ולא מן הניסים שנעשו בבית המקדש הן אמר ר' אבין על שם לא תנסון אמר ר' יוסי בר בון כאן בראשון כאן בשני. הנה דעת ר' אבין דלא תנסון דאין סומכין על הנס ולר' יוסי בר בון סומכין על הנס רק שס"ל שהנס הזה לא הי' רק במקדש ראשון ומה שהצריכו שימור הוא במקדש שני. וכן פי' דברי הירו' בתשב"ץ (ח"ג סי' ל"ז וסי' קל"ה) ובמגן אבות באבות שם. וא"כ לא קשה כלל לאביי די"ל דגם אביי סובר כן דהנס לא הי' רק במקדש ראשון וא"כ לק"מ. ומזה מסולק הוכחות הצל"ח בפסחים שם שהוכיח דאביי אינו סובר דסומכין על הנס רק בדבר שבדיעבד כשר דאל"כ קשה לדידי' מכה"ג ע"ש ולפמ"ש אינו הוכחה כלל וראיתי בבית הבחירה להרב המאירי באבות (פ"ה מ"ה) שכ' וי"מ שמשנה זאת לא נאמרה אלא במקדש א' כו' ע"ש ומהתימה שלא כ' שכן מבואר בירושלמי. והנה האור חדש שם הניח בצ"ע דמה יענה אביי להראי' שהביא התיו"ט ברמאי (פ"א מ"ו) מהשלחנות שהי' של שיש ששם מדיחים את הקרבים כמבואר בשקלים (פיו מ"ר) ומה שלא עשו של כסף כדי שלא יסריח והא בלא"ה לא הסריח בשר הקודש מעולם ומבואר דאין סומכין על הנס. והנה קושיא כזאת יש להקשות ג"כ על מה שמבואר שם דהלחם הפנים הי' נותנין על של שיש בכניסתו והיינו שלא יתעפש והא א' מעשרה ניסים שהי' חם וש"מ שאין סומכין על הנס. אולם בירושלמי בשקלים שם הקשה באמת כן לא כן תנו זה א' מעשרה ניסים שנעשו בבית המקדש כו' ריב"ל אמר אין מזכירין מעשה ניסים וא"כ תקשה לאביי ג"כ מלחם הפנים. אולם יש לתמוה על הירושלמי מה שהקשה מלחם הפנים ולא הקשה מהרישא משלחנות של שיש. ע"כ נראה מזה לסייע לפי' היש מפרשים שהביא הרב המאירי בבית הבחירה באבות שם שלא הסריח היינו שלא הסריחו ידי הכהנים כשאר בשר שמסריחים ידי הנושאים אותו ע"ש וא"כ א"ש דאין הפי' דהבשר עצמו לא הסריח רק ידי הכהנים וא"כ לחכי הי' מצריכין לעשות שלחנות של שיש שלא יסריחו ידי הכהנים בעצמם והירושלמי פי' כן לכן לא הקשה מהרישא רק מהסיפא מלחם הפנים וא"כ לא קשה משלחנות לאביי די"ל דגם אביי פירש כן וגם מלחם הפנים לא קשה לאביי דאף דמבואר בתמיד פ"ד דהטעם דהי' של שיש שלא יסריח עכ"ז י"ל דהתם קאי בשיטות רבא דאין סומכין על הנס אבל אביי יפרש כמו שפי' רש"י במנחות (צ"ט ב') והרע"ב שם דהטעם שהניחו תחלה על של שיש בכדי להראות דמעלין בקדש ועמ"ש התיו"ט שם וא"כ לק"מ לאביי ואין הטעם משום שלא יסריח (וע' רש"י שבת קכ"ד א' דהקני קנים ללחם הפנים דאין סומכין על הנס) וע' ברא"ש בתוספותיו למס' תמיד שהביא הירושלמי דאין מזכירים מעשה ניסים על מה שלא נתנו על שלחן של כסף יעו"ש. אולם בירושלמי מבואר זה רק על לחם הפנים והנה ראיתי בשו"ת הג' מהר"י היילפירין (בה' קרבן פסח סק"כ כת"י) שכתב דהלכה כרבא דלאביי קשה מכה"ג ומלחה"פ ע"ש באורך וזה דחה אח"כ די"ל דכיון דברוב עם הדרת מלך ועכ"ז ננעל סמכינן אניסא ע"ש ולפי דרכו י"ל באופן אחר. לפמ"ש בס' תפארת ישראל (פ"ה ס"ק ל"ו) דלכתחלה אסור בפסח כשהדלתות ננעלות כמו בשלמים ובדיעבד מותר א"כ י"ל דכיון דחזינן דננעלו אע"ג דלכתחלה אסור לשחוט כשהן ננעלות ע"כ סמכינן אניסא. אולם אין דברי התפארת ישראל מוכרחים די"ל כמ"ש